1. לפני תביעה לתשלום פיצויים לתובעת, ילידת 22.2.04, בגין תאונת דרכים שארעה לה, לטענתה, ביום 30.9.21. הנתבעת הינה מבטחת הרכב.

שאלת החבות

1. הנתבעת מודה בקיומו של כיסוי ביטוחי תקף ובקיום רישיון נהיגה תקף. בסיכומים מטעמה נטען על ידה כי הואיל ומדובר בתאונה עצמית ובהעדר כל ראיה לקיומו של נזק רכוש, והואיל והתובעת נמנעה מלהעיד את אביה או את חברתה (שהיו עימה ברכב) לא הורם נטל ראיה לעניין עצם קרות התאונה.
2. התובעת טוענת כי למעשה אין מחלוקת בשאלה זו, שכן הנתבעת לא טענה בעניין זה בדיון ההוכחות.
3. בפועל הצדק עם התובעת, אבל לא מהסיבה שהנתבעת לא טענה דבר בעניין זה (והיה מקום, מטעם התובעת, לברר עניין זה עם הנתבעת טרם דיון ההוכחות, היא לא עשתה כן). הצדק נובע מכך שהתובעת הוכיחה, כנדרש את קרות התאונה.
4. מדובר בתאונה קלה (ועל כך יעיד הנזק), אי הגשת תביעה רכושית מובן בשים לב לכך שמדובר בנהגת חדשה, האב היה המלווה ויש לכך השלכות על פרמיית הביטוח. וככל הנראה מלבד הנזק שנגרם לתובעת, שעליו ארחיב, לא נגרמו נזקים גופניים ליתר המעורבים.
5. החיזוק הנדרש נמצא בעדות אימה של התובעת, שנחקרה בבית המשפט וסיפרה כי האב התקשר אליה, סיפר שהייתה תאונה והיא נסעה למקום ואספה משם את התובעת למרפאה (עמ' 5, שורות 26-27).

על אף שהאם העידה כי הגיעה וראתה את התאונה, הנתבעת בחרה שלא לחקור אותה על כך (כפי שבחרה לא לחקור את התובעת על נסיבות התאונה).

1. משכך אני קובע כי התאונה אכן התרחשה וכי על הנתבעת לשלם לתובעת את הפיצוי בגין הנזק שנגרם.

הנזק הרפואי

1. התובעת נפגעה בצורה של חתך בברך ימין. התובעת הגיעה למרפאה בדימונה ומשם פונתה לבית חולים סורוקה. בגיליון חדר המיון מתואר החתך "חתך באספקט קדמי של ברך המערב עד התת עור ושומן" וכן "חתך כ4 ס"מ, רושם שמגיע עד לקפסולת הברך, מדמם מעט מאוד". התובעת סירבה להתערבות כירורגית לסגירת החתך באמצעות סיכות או תפרים והיא שוחררה לביתה.
2. לבקשת התובעת (ועל חשבונה) מונה ד"ר יעקב פרנד כמומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית. בחוו"ד מיום 21.3.23 קבע המומחה כי מדובר בצלקת מכערת, שקועה באורך 6 ס"מ וברוחב של 1 ס"מ שהינה רגישה מאוד למגע ומקנה נכות בשיעור 10% לפי פרט 75(1)(ב) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956.
3. הנתבעת שלחה שאלת הבהרה לברר האם ניתן היה להקטין או לאיין את הנכות אם הייתה התובעת מסכימה לעבור סגירה של הצלקת באמצעות סיכות או תפרים. על כך השיב המומחה בשלילה וציין כי אין בכך שום ודאות שכן יש לראות את גודל הצלקת, מיקום הפציעה (באזור עם מתח רב) וכן בנטייה של התובעת לפתח צלקות כאלו הגורמים לתוצאה.
4. יצויין כי בדיון נרשם תיאור ויזואלי של הצלקת על ידי "צלקת מתחת לברך גוון שונה. לא קלואידית. אין סימני אדומיות (צ"ל אדמומיות – י.ב.)" (עמ' 5, שורה 21). מדובר בתיאור ויזואלי בלבד ולא בדיקה גופנית כפי שביצע המומחה.
5. הנתבעת ביקשה לזמן את המומחה לחקירה, אולם לאחר שנקבע מועד והיא הפקידה הנדרש. הודיעה הנתבעת כי היא מוותרת על כך. אשר על כן חוו"ד והתשובות מתקבלות ככתבן וכלשונן.

חובת הקטנת הנזק

1. הנתבעת טוענת כי היה על התובעת להסכים להתערבות כירורגית שהיתה מקטינה את הנכות לטענת הנתבעת "בתשובה לשאלות הבהרה בעניין זה מסר המומחה כי אין בטחון שהתפירה היתה מונעת הצלקת, אבל ברור שיש סיכוי לא קטן שהייתה מונעת הצלקת או לכל הפחות מקטינה אותה". על כן, טוענת הנתבעת, כי הצלקת הינה תוצאה ל סירוב התובעת שהינו בניגוד לחובתה להקטין אתה נזק.
2. התובעת מפנה לכך שסירוב הינו שילוב של גילה הצעיר וכן עבר רפואי (שכלל הסרת שני גידולים מפניה), דבר שהותיר בה חששות. התובעת מפנה לעדותה (עמ' 1, שורות 9-11) לכך שהדבר החזיר אותה לעבר.
3. שאלת חובת הקטנת הנזק בדרך של הסכמה לעבור הליך כירורגי נידונה רבות בפסיקה. אולם, בעניין שלפני, תשובות המומחה (והעובדה שהנתבעת ויתרה על חקירתו אחרי שכבר זומן) בעניין זה מייתרות את הדיון.
4. הנתבעת מנסה לייחס לתשובות המומחה את אשר הוא לא כתב. היא טוענת כי "יש סיכוי לא קטן" לדבר שכלל לא נקבע על ידו.
5. המומחה הבהיר כי מקור ההצטלקות הינו, בעיקר, משלושה גורמים :-
6. חומרת הפציעה;
7. מיקום הפציעה (אזור עם מתח רב);
8. נטיה גנטית של התובעת לפתח צלקות.
9. הנתבע בחרה שלא להעמיק את הבירור, ובנסיבות אלו יש לקבוע כי גם אם התובעת הייתה מסכימה לסגירה כירורגית, יש סבירות של מעל 50% כי התוצאה הסופית הייתה זהה. ועל כן אני דוחה את טענת הנתבעת לעניין שיעור הנכות וחובת הקטנת הנזק.

הנכות התפקודית/גריעה מכושר ההשתכרות

1. התובעת הינה צעירה בתחילת דרכה. בעת התאונה היתה תלמידת תיכון. משכך, לטענתה, יש לפסוק לה פיצוי לפי נכות רפואית/תפקודית על בסיס השכר הממוצע במשק (430,000 ₪ כולל הוספת פנסיה).
2. לטענתה, היא בתחילת דרכה והצלקת המכוערת פוגעת בדימוי העצמי שלה, מונעת ממנה ללבוש בגדים קצרים או בגדי ים. לטענתה למעט התמונה, שצירפה הנתבעת, מרשת ה"פייסבוק" אין תמונות אשר כוללת את רגליה שכן היא יוצאת רק עם מכנס ארוך (וגם התמונה שצורפה הינה מתוך הבית ואינה כוללת את הברכיים). לטענתה הצלקת פוגעת בכל מפגש רומנטי, התנהלות בציבור ודימוי עצמי.
3. הנתבעת טוענת כי התובעת נמנעה מלהביא ראיות שאינה יוצאת מהבית עם מכנס קצר (ואילו היא הציגה תמונת פרופיל משנת 2022), נמנעה מלהעיד עדים (שום ידיד, שום חבר לעבודה, שום כלום), לא העידה את חברותה שלטענתה מודעות למצבה. הנתבעת מפנה לכך שלא הוצג פטור משיעורי ספורט, או פטור מהצבא.
4. הנתבעת טוענת כי אין בכיעור של צלקת להוות נכות תפקודית. לטענתה היום החברה מכילה ומקבלת, ישנם דוגמנים שמציגים את הפגם שלהם כסימן מסחרי ואף מדגישה כי "כך, למשל, הדוגמנית וויני הארלו שהינה דוגמנית הסובלת ממחלת הוויטיליגו אשר מתפשטת על כל גופה לרבות על פניה ומשמשת כדוגמנית בינלאומית למותגים רבים על אף מחלת העור ממנה היא סובלת אשר משפיעה על מראה חיצוני שלה".
5. שני הצדדים לקחו את המקרה לקצה, כל אחד לקצה שנוח לו, כאשר בפועל מדובר במקרה פשוט.
6. מחד, בפועל הצלקת הינה צלקת בולטת, אך לא כזו שמושכת את תשומת הלב באופן מיידי בשל מיקומה (כפי שתואר בפרוטוקול הדיון) ועל כן לעצם המראה של הצלקת אין משמעות "תפקודית". מנגד מדובר בצלקת רגישה למגע במפרק נד (כפי שהמומחה מציין) וכפי שהתובעת מציינת הדבר מפריע בעת לבישת בגדים מסוימים. כמו כן, הרגישות מפרעה כאשר מזיעים.
7. בע"א 9873/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מיכל פפו (2009) אישר בית המשפט העליון את הקביעה ולפיה עצם הפגיעה בדימוי העצמי, כתוצאה מצלקת, מצדיקה מתן משמעות תפקודית מלאה לנכות האסתטית. אולם באותו עניין יש לקרוא את מלוא הפסקה שמאזנת בין קביעה זו לבין העובדה שבית המשפט העליון העריך שיש סיכוי להחמרת המצב הנוירולוגי (שגם בגינו נפסקה נכות רפואית/תפקודית).
8. בעניין שלפני לא מצאתי כי יש מקום לפעול בדרך של חישוב אקטוארי מלא, לפי הנכות הרפואית (שכן גודל הצלקת אינו מצדיק זאת) ולא די להסתפק בטענות של התובעת ללא תימוכין. מנגד, אין מקום לקבוע כי הצלקת הינה מינורית ואין לה כל השפעה על התפקוד (שכן היא רגישה למגע ובאזור של מפרק נד) ועל כן יש מקום לפסוק פיצוי גלובלי בשיעור נמוך ממחצית מהחישוב האקטוארי ואני מעמדי שיעור זה על 40%.

הנזק

1. כאב וסבל – הפיצוי בגין כאב וסבל הינו בשיעור 20,840 ₪ וזאת לפי התקנות ושיעור הנכות.
2. עזרה וסיעוד – מדובר בתקופת החלמה ארוכה, שחייבה עזרה (שכן אסור היה להרטיב המקום). מנגד, העזרה ניתנה על ידי האם (שבאותה העת לא עבדה, לפי עדותה, שכן נדרש לטפל באימה, היא סבתה של התובעת, שהייתה עם דמנציה) ועל כן מדובר בעזרת קרובים שמצדיקה פיצוי מתאים אין מקום לפיצוי בגין העתיד – סה"כ 5,000 ₪.
3. אובדן כושר השתכרות – כאמור מדובר בבחורה צעירה, בראשית דרכה. לנכות יש משמעות תפקודית, גם אם לא מלאה, אבל בוודאי לא זניחה. לפיכך הנני קובע פיצוי בשיעור 40% מהחישוב האקטוארי בשיעור 172,000 ₪ כולל פנסיה.
4. החזר הוצאות – התובעת לא הציגה קבלות ועל כן אין מקום לפיצוי.
5. לסיכום – הנתבעת תשלם לתובעת נזקים בסך של 197,840 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21%, החזר האגרה ששולמה, החזר שכר טרחת המומחה ששולם על ידי התובעת (החזר האגרה ושכר טרחת המומחה יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום התשלום/הפקדה בקופת בית המשפט) וכן הוצאת משפט בגין ניהול ההליך בסך 3,000 ₪.
6. כל הסכומים ישולמו תוך 45 יום (ימי הפגרה נמנים) שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית פיגורים כחוק מהיום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 60 יום

המזכירות תשלח את פס"ד לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, ד' אב תשפ"ד, 08 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.