אימתי מתחילה ספירה לאחור של תוחלת חיי תובע, החולה במחלת האלצהיימר - האם מיום אבחון המחלה או מיום הגיע המחלה לשלב מתקדם?

אימתי מתחילה ספירה לאחור של תוחלת חיי תובע, החולה במחלת האלצהיימר - האם מיום אבחון המחלה או מיום הגיע המחלה לשלב מתקדם?

מס' פרטי ההליך גיל התובע ומקצועו עילת התביעה נזק הגוף הפיצויים שנפסקו הצגה
1 תא 20599-08-12
תאריך: 16/11/2016
בית משפט: שלום בפתח תקוה
צדדים: עזבון המנוחה פלונית נגד אליעזר אברמוביץ, הפניקס חברה לביטוח בע"מ
שופטים: ריבה שרון

תובעת
שנת לידה: 1930
גיל בעת האירוע: 81
גיל בעת פסק הדין: 86
עיסוק: פנסיונרית
שכר: 6,752 ש"ח
תאריך האירוע: 13/07/2011
סוג התאונה: תאונת דרכים,
כתוצאה מ: לא צויינו נסיבות התאונה
תיאור נזק הגוף:
נ. רפואית: %
נ. תפקודית: %

מוות
הפיצויים שנפסקו (ש"ח)
הפסד שכר לעבר: 38,946
עזרת הזולת / צד ג: 12,800
הוצאות רפואיות: 6,200
הוצאות ניידות (נסיעה): 7,000
נזק לא ממוני: 43,300
פיצוי כולל: 102,042

הצג כ- html

פתח בוורד

הצגת חוות דעת המומחים הרפואיים המוזכרים בפסק הדין
הערות:
1. ביום 18/9/11 הלכה המנוחה לעולמה. אין חולק בין הצדדים ביחס לנסיבות התאונה ולחבותה של הנתבעת לפיצוי עזבון המנוחה ויורשיה מכוח החוק. המחלוקת העיקרית נוגעת לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין פטירת המנוחה.
2. מפסק הדין: "המומחה חיווה דעתו כי קיים קשר סיבתי ישיר בין התאונה לבין פטירת המנוחה וכי לא היה בהמשך האשפוז כדי לנתקו. כן קבע המומחה שמחלותיה הגופניות של המנוחה לא היו משמעותיות וכי לא היה בהן כדי להשפיע על תוחלת חייה הצפויה. לעומת זאת, כך קבע, תוחלת חיי המנוחה הושפעה ממחלת האלצהיימר בה לקתה. המומחה הסביר בהקשר זה שתוחלת החיים הממוצעת בנשים שאובחנה אצלן אלצהיימר היא 5.7 שנים, וכי לגבי המנוחה, בנתוניה האישיים, הפרוגנוזה הסטטיסטית היא שש שנים, החל ממועד האבחנה"
3. מפסק הדין: "בחוו"ד קבע המומחה שהספירה החלה בשנת 2006, שאז אובחנה המחלה אצל המנוחה. לעומת זאת, בתשובות לשאלות הבהרה מטעם הנתבעת, שינה המומחה את תאריך המוצא, וכתב שאבחנת המחלה אצל המנוחה נעשתה למעשה בשנת 2008, רטרוספקטיבית וכי לכן יש לספור את תוחלת החיים של 6 שנים, החל משנה זו..."
4. מפסק הדין: " 10. בחנתי בעיון רב את טענותיה המפורטות של הנתבעת בעניין זה, ומצאתי כי הדין עימה, אך חלקית. אין בידי לקבל את טענתה כי המומחה "התבצר" בעמדתו, ויחד עם זאת- דומה שאכן נפלה שגגה בעת קביעת המועד שבו נכתבה לראשונה אבחנה ברורה של המחלה, ללא קשר לתאריך בו החלו תסמינים, שבדיעבד יוחסו למחלת האלצהיימר. רק ממועד כזה, יש להתחיל את מניין תוחלת חיי המנוחה ולא מן הנמנע שהגורם לכך הוא ריבוי הרישומים העוסקים במצבה הקוגניטיבי של המנוחה ו/או מתייחסים לעבר. לאחר קריאת הסברי המומחה, אין בידי אף לקבל שמדובר ב- 5.7 שנים, כי אם ב- 6, לאחר התאמת התקופה לנתוניה של המנוחה..."
5. מפסק הדין: "11. הרישום הרפואי הראשון מבין אלו שהוצגו בפני, שבו אובחנה המנוחה לראשונה ובמפורש כסובלת ממחלת אלצהיימר, הוא מיום 21/3/07 ... 12. אני קובעת איפוא שהמועד למנין 6 השנים הוא ה- 21/3/07 ולכן, אמלא התאונה- הייתה המנוחה צפויה לחיות עד ליום 21/3/2013. המנוחה נפטרה ביום 18/9/11, כך שאלמלא התאונה היו צפויים לה כ- 18 חודשי חיים."
6. הכנסתה של התובעת כללה פנסיה חודשית מעירית תל אביב, בסך 4,829 ש"ח בתוספת קצבת זקנה בסך 1,923 ש"ח.
7. ההפסדים בשנים האבודות חושבו על בסיס הלכת פינץ. מפסק הדין: "לטענת ב"כ התובעים- המנוחה קיבלה עזרה חלקית במסגרת מחלקת הסיעוד של המל"ל ואף העסיקה עזרה פרטית בשכר, היא התגוררה בדירה בבעלותה ולא נשאה בהוצאות כגון משכנתא או שכירות. לשיטתו יש לפצות את העיזבון בשיעור של 30%, בהתאם להלכת פינץ. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, לא מצאתי שיש לסטות במקרה זה מהלכת פינץ. הצדדים ויתרו על הבאת ראיות, ולפיכך אין בפני נתונים שניתן לבחון, כמו עלות העסקת העזרה בשכר והיקפה, הרגלי צריכה של המנוחה, הוצאות שוטפות הכרחיות ואחרות, ועוד. 16. לנוכח האמור- אני פוסקת לעזבון פיצוי בגובה של 30% מהכנסתה החודשית של המנוחה כערכה היום, למשך 18 חודשים ממועד הפטירה ועד לחודש 3/13."
8. הוצאות רפואיות הינן בגין הוצאות קבורה ומצבה.
9. עזרת צד ג הינה בגין עזרת בני המשפחה בתקופת האשפוז של המנוחה.
10. הוצאות ניידות הינן בגין הוצאות נסיעה ומחיה בבית חולים.