האם לאור ביטול הלכת אבו סרייה, בהלכת אלחאבנין, יש להתחשב בקיצור תוחלת חיים של נפגע, במסגרת זכאות המוסד לביטוח לאומי לקבלת שיפוי בגין תגמולים ששולמו וישולמו על ידו מחברת הביטוח המכסה את נזקי הניזוק, על פי מערכת היחסים ההסכמית שביניהם?
האם לאור ביטול הלכת אבו סרייה, בהלכת אלחאבנין, יש להתחשב בקיצור תוחלת חיים של נפגע, במסגרת זכאות המוסד לביטוח לאומי לקבלת שיפוי בגין תגמולים ששולמו וישולמו על ידו מחברת הביטוח המכסה את נזקי הניזוק, על פי מערכת היחסים ההסכמית שביניהם?
בית משפט השלום בתל אביב דן בשאלה האם לאור ביטול הלכת אבו סרייה, בהלכת אלחאבנין, יש להתחשב בקיצור תוחלת חיים של נפגע, במסגרת זכאות המוסד לביטוח לאומי לקבלת שיפוי בגין תגמולים ששולמו וישולמו על ידו מחברת הביטוח המכסה את נזקי הניזוק, על פי מערכת היחסים ההסכמית שביניהם?
מפסק הדין:
"...
כאמור דעתי במחלוקת שבין הצדדים כדעת התובע ומשכך דין תביעתו להתקבל.
45. אכן לכל אורך הדרך, בפסקי הדין הנזכרים, דנו בתי המשפט במערכת היחסים שבמשולש מזיק-ניזוק-מל"ל.
אולם, כפי שעולה מהלכת אררט, בית המשפט הפריד, הפרדה ברורה, בין הדיון הנזיקי במערכת היחסים שבמשולש ובמסגרתו זכות השיבוב של המל"ל מכוח הוראת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, לבין ההסכם שנחתם בין המל"ל לחברות הביטוח, הוא ההסכם כהגדרתו להלן, ואשר לו שני צדדים.
כבוד השופט עמית התייחס לכך במפורש בפסק הדין בהלכת אלחאבנין, להלכת אררט בעניין זה, כשכתב "השאלה בפרשת אררט לא נסבה על פרשנותו של סעיף 328 לחוק, אלא על פרשנות לשון ההסכם בין חברות הביטוח למל"ל ותכליתו" (פסקה 14).
46. דבר בהלכת אלחאבנין שניתנה לאחר הלכת אררט, אינו מלמדנו כי בית המשפט העליון סבר שיש בראשונה כדי לשנות את השניה. נהפוך הוא, מפסק הדין בהלכת אלחבאנין ניתן להבין כי בית המשפט העליון סבר, כדעת בית המשפט העליון בהלכת אררט, שקיימת הפרדה מוחלטת בין הדיון בשאלה הפרשנית של ההסכם לבין זכאות המל"ל לתביעת שיבוב מכוח הוראת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי.
47. כך, כבוד השופט עמית כתב בפסק דינו בהלכת אלחאבנין כי, מקביעות בתי המשפט בערעור האזרחי בעניין אררט ובהלכת אררט עולה כי בהעדר הסכם בין המל"ל לחברות הביטוח, הליך השיפוי יונק חיותו מהוראת סעיף 382 לחוק הביטוח הלאומי. משמע, שאין כך הם פני הדברים במקרים בהם מתקיימות הוראות ההסכם.
48. כבוד השופט עמית, הגם שהתייחס בפסק דינו הממצה והמקיף להסכם שבין המל"ל לחברות הביטוח, לא מצא לנכון להביע דעתו לכך שעם ביטול הלכת אבו סרייה יש לשנות את פרשנות ההסכם, אלא התייחסותו נגעה לצורך של הצדדים לגבש הסכמות ביניהם נוכח השינוי בהלכה.
49. בהלכת אררט קבע כבוד השופט (בדימוס) ריבלין כך:
"זכותו של המוסד לביטוח לאומי להשבה, מתוך סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, נגזר מעקרונות התחלוף...
זכותו של המל"ל כלפי המזיק היא, מבחינה מהותית, זכותו של הניזוק עצמו, והיא עוברת לידי המל"ל מכוח הוראת סעיף 328 הנ"ל כדי סכום הגמלאות שמקבל הניזוק ושעתיד הוא לקבל בשל מקרה הנזיקין..." (עמ' 143 לפסק הדין).
ואולם-
"ההסדר הסטוטורי של מערכת היחסים המשולשת, כפי שתואר לעיל, אינו עומד לבדו. שניים מקדקודי המשולש- המל"ל וחברות הביטוח- ראו לנכון, בשנת 1979, להסדיר באופן חוזי את הזכויות והחובות שביניהם...
ומדוע נדרשת הסדרה חוזית זו? הרי הנושא מוסדר כאמור, בחוק. ובכן, מסתבר כי שני הצדדים ראו לנכון לייעל את הליך השיפוי בדרך של קביעת הסדר מוסכם כללי מראש, שיבוא תחת התדיינויות העתידיות שהיו נדרשות בכל פעם שהמל"ל היה חפץ להפעיל את הזכות המוקנית לו בסעיף 328 בחוק הביטוח הלאומי" (עמ' 144 לפסק הדין, ההדגשות אינן במקור).
50. משמע, הצדדים הסכימו כי במערכת היחסים ביניהם יחולו הוראות ההסכם, המבוססות על הוראת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, תוך וויתור על זכויותיהם מכוח אותו סעיף.
51. רבות נכתב אודות על התכלית העומדת בבסיס ההסכם מניעת התדיינויות וחיסכון במשאבים- ודומה כי אינני נדרשת להרחיב את היריעה בנושא זה.
אציין רק בקצרה המחויבת, נוכח הדיון בשאלה הפרשנית, כי תחת בחינתו של כל נפגע ונפגע, הושג הסכם בין המל"ל לחברות הביטוח, לפיה בהתקיים שני תנאים (שבאשר להתקיימותם אין מחלוקת בתיק שלפניי), תשלם חברת הביטוח את השיעור הקבוע בהסכם בהתאם למקרה מתוך תגמולי המל"ל ששולמו או ישולמו לפי תקנות הביטוח הלאומי (היוון), תשל"ח-1978 המביאות בחשבון תוחלת חיים ממוצעת.
52. כפי שקבע כבוד השופט (בדימוס) ריבלין בהלכת אררט "עובדת היותו של ההסדר החוזי הסדר כולל וקבוע מראש, העומד על רגליו שלו ואיננו תלוי בצלע האחרת במשולש-זו הנמתחת בין הניזוק למזיק-היא העומדת בבסיס יעלותו והיא המגשימה את תכליתו" (עמ' 147 לפסק הדין).
לכן, גם קבע כבוד השופט (בדימוס) ריבלין כי " לנוכח אי התלות של ההסדר החוזי הכולל במאפיינים הפרטניים של כל מקרה ומקרה, קיים קושי לייחד עניין מסוים- קיצור תוחלת חיים-שבו, דווקא בו, תתחדש הזיקה" (שם).
53. על כן, אין לעובדת שינוי ההלכה במערכת היחסים שבין הניזוק למזיק למיטיב, המגיש תביעתו מכוח זכות השיבוב לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, כדי לשנות כהוא זה מההסכמה החוזית של המיטיב והמל"ל לפיה יובצע תשלום (בשיעור מוסכם) ללא דיון אינדבידואלי ביחס לכל ניזוק.
54. אכן, יכול שהשינוי בהלכה תוך ביטול הלכת אבו סרייה וקביעת הלכת אלחבאנין מחייבת את הצדדים לשוב ולבחון את ההסכמה ביניהם, אולם אין המשמעות כי די בשינוי ההלכה כדי לשנות מזכאות המל"ל לתביעה מכוח ההסכם בהתאם להוראות ההסכם כפי שהם. בעניין זה הביע דעתו כבוד השופט עמית בהלכת אלחבאנין וכבוד השופטת יעקובוביץ בהחלטה (אשר למקרא הערעור שהוגש עולה כי לא שונתה ההחלטה במישור העקרוני כי אם בסוגיית מתן הרשות להתגונן בלבד).
55. שאלה שעולה היא שאלת פרשנותו של ההסכם. פרשנות ההסכם מבוססת על לשון ההסכם ואומד דעת הצדדים במועד כריתתו (ראה ע"א 6701/00, לקאש מרדכי חברה לבניין נגד אבנר, פ"ד נו (5) 799). מלשון ההסכם, כמו גם מאומד הדעת של הצדדים עובר לכריתתו, עולה כי הצדדים הסכימו להסדר תשלום מוסכם מראש, ללא בחינה פרטנית של נסיבות כל מקרה וללא התדיינות, תוך מתן הנחה בשיעורים שונים לחברות הביטוח. שינוי מצב משפטי במהלך השנים אין בו כדי ללמדנו על אומד דעת שונה או הצורך בפרשנות אחרת. הפרשנות נלמדת מכוונת הצדדים במועד כריתת החוזה וכוונתם תוארה לעיל.
56. משכך, פרשנות ראויה של ההסכם, מכוחו הוגשה התביעה, היא כי אין לבחון עניינית כל מקרה לגופו ודין התביעה להתקבל.
57. בטרם סיום אבקש להתייחס לטיעוני הנתבעת בסיכומיה. השמירה על התאימות והקבלה בין שלוש צלעות המשולש אליה מתייחסת הנתבעת רלוונטית לדיון במקרה בו המל"ל עותר לקבלת שיפוי מכוח ההוראת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי. מקום שהבסיס לדרישה היא ההסכמה בין הצדדים, הדיון היחיד הרוולנטי הוא מהות ההסכמה, שגובשה בין שני צדדים בלבד- המל"ל וחברות הביטוח.
יש לבצע אבחנה ברורה בין זכויות המל"ל כמשבב לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, שאז וודאי נכון וראוי ליתן לו את זכות הטיעון (ולכן צורף כמשיב לערעור בפרשת אלחבאנין) לבין זכויותיו מכוח ההסכם.
עתירת המל"ל לקיום דיון נוסף בפרשת אררט הייתה בדיוק כדי לשמר את האבחנה הברורה הזו, שכן פסק הדין של בית המשפט העליון בערעור קבע כי יש להתחשב בקיצור תוחלת חיים לפי ההסכם. קביעה ששונתה בדיון הנוסף, ועומדת על מכונה גם היום.
58. אין ביכולתי לקבל את טענת הנתבעת כי דחיית עמדתה מקפחת אותה. כפי שצוין לעיל, במסגרת ההסכם, לקחו הצדדים בחשבון אפשרות כי בחלק מן המקרים ירוויחו ובחלק מהמקרים יפסידו. זהו הבסיס להסכמה הגורפת ללא בחינת כל מקרה לגופו לכן, אין בעובדת תשלום יתר במקרה אחד כדי להצדיק קביעה שיש להתחשב בנפגע ספציפי.
59. אכן, סוגיית קיצור תוחלת החיים לא זכתה להתייחסות בהסכם, כפי שנטען על ידי הנתבעת, ודומה כי יש בכך חיזוק לכך שהבסיס להסכם הוא שנושאים כאלו לא יעלו לכל דיון במערכת היחסים ביניהם, מקום שלמל"ל זכאות לשיפוי מכוח ההסכם, לפי התנאים המוזכרים בפסק הדין.
60. אין ביכולתי גם לקבל את טענת הנתבעת כי בהלכת אררט, נאלץ בית המשפט העליון לפרש את ההסכם כך שאין להתחשב בקיצור תוחלת החיים נוכח הלכת אבו סרייה ועתה, לאחר ביטול הלכת אבו סרייה מתבטלת ההנמקה שעמדה בבסיס הלכת אררט.
ההנמקה שעמדה בבסיס הלכת אררט אינה זו. ההנמקה היא המקור המשפטי השונה בין תביעת המל"ל מכוח הוראת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי לבין תביעתה מכוח ההסכם. משכך, גם מקום שמשתנית ההלכה המשפיעה על זכאות המל"ל לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, אין בכך כדי להשפיע על זכאותו מכוח ההסכם.
לכל היותר, הצדדים רשאים לעשות "חישוב מסלול מחדש", לאור המצב המשפטי הקיים, ולגבש הסכמות אחרות.
61. אינני יכולה גם לקבל את טענת הנתבעת כי קבלת טענתה לא תגרום לריבוי התדיינויות. מציאות החיים מלמדת כי בכל מקרה שבו יכולה לעלות מחלוקת, הצדדים אינם נמנעים מלעשות כן. כמו כן, מציאות החיים מלמדת כי סוגיית תוחלת החיים של הנפגעים מפרנסת גם היא את בתי המשפט, הגם שהיא נתמכת בחוות דעת של מומחים.
משכך, סבורני כי כל החלטה אחרת המותירה פתח לדיון וודאי שתגרום לריבוי התדיינויות, בניגוד גמור לכוונת הצדדים בעריכת ההסכם.
..."