התקבלה בקשה לאישור תובענה כייצוגית כנגד חברת כלל, לאחר שנתמכה בחוות דעת אקטוארית מטעם ד"ר תמיר לוי - המרכז לאקטואריה משפטית

 בית המשפט המחוזי קיבל בקשה לתובענה ייצוגית נגד חברת כלל.

מההחלטה:

...בקשה לאישור תובענה כייצוגית שעניינה בטענה, שהמשיבה מפרה את חוזי הביטוח בהם התקשרה עם לקוחותיה, עת היא מייקרת ריאלית את תשלום הפרמיה בניגוד לתנאי הפוליסה ומבלי לקבל את הסכמת המבוטחים....

לטענת המבקשים, במקרים בהם מבוטח מפסיק לשלם את רכיב החיסכון לתקופה מסוימת (אך ממשיך לשלם את רכיב הריסק באופן המשמר את זכאותו בפוליסה), המשיבה "מזיזה" קדימה את מועד תחילת הביטוח שרירותית וחד צדדית ומעלה את גיל המבוטח המצוין בתחילת הביטוח.

המשיבה מתייחסת למבוטח שהחסיר תשלומים, כמי שהחל את תשלומי הביטוח במועד מאוחר יותר מהמועד שבו החל לשלם את התשלומים בפועל ומקצרת את התקופה שבגינה מופרשים כספים לפי הפוליסה. כפועל יוצא מכך הגמלה המשולמת למבוטח בתום תקופת הביטוח קטנה ויש הרעה ביחס שבין הפרמיה המשולמת לגמלה המתקבלת, באופן המייקר ריאלית את הפרמיה, בניגוד לתנאי הפוליסה.

המשיבה מתעשרת על חשבון אותם מבוטחים, תוך הפרה של ההסכמות ביניהם ואי גילוי בדבר התייקרות הפוליסה.

המבקשים תומכים טענותיהם בחוות דעת אקטוארית מאת ד"ר תמיר לוי (להלן – ד"ר לוי), המבוססת על חישוב היחס בין הגמלה המשולמת למבוטח בתום תקופת הפוליסה לבין הפרמיה המשולמת על ידו לאורך תקופת הפוליסה, והשוואת יחס זה לאור השינויים שבוצעו בפוליסה.

מחוות הדעת עולה, שכתוצאה מ"הזזת" מועד תחילת הביטוח קדימה וקיצור תקופת הביטוח, חלה התייקרות ריאלית של מחיר הפרמיה, מהמחיר המוסכם פוליסה המקורית.

ייקור הפרמיה נעשה באופן חד צדדי על ידי המשיבה מבלי לקבל את הסכמת המבוטח.

חלה על המשיבה חובה לגלות למבוטחים כל שינוי מהותי בתנאי הפוליסה. זאת, לפי סעיף 55 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), תשמ"א – 1981 (להלן – חוק הפיקוח). בנוסף, קיימת על המשיבה חובה ליידע את המבוטחים בדבר האפשרות, שאי תשלום רכיב החיסכון תוביל להתייקרות הפרמיה ולא להסתפק בגילוי בדיעבד על שינוי בתנאי הפוליסה....

התנאים לאישור תובענה ייצוגית

בקשה לאישור תובענה ייצוגית היא הליך מקדמי במסגרתו בית משפט נדרש להכריע בשאלה, האם יש מקום לדון בתובענה שהובאה לפתחו במסגרת תובענה ייצוגית.

לשם כך, על בית המשפט לבחון את התנאים לאישור התובענה כייצוגית.

סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 (להלן – חוק תובענות ייצוגיות) קובע, שתנאי להגשת תובענה ייצוגיות הוא קיומה של עילת תובענה הנמנית על העילות המוזכרות בתוספת השנייה לחוק.

בקשת האישור הוגשה לפי פרט 2 בתוספת השנייה. בעניין זה אין מחלוקת בין הצדדים

סעיף 8(א) מקנה לבית המשפט שיקול דעת האם לאשר את הגשת התובענה כייצוגית בהתקיים מספר תנאים נוספים:

(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;

(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;

(3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת;

(4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב.

לצורך הדיון בענייננו, נודעת חשיבות מרכזית לתנאים המנויים בסעיפים 8(א)(1) ו-8(א)(2).

האם התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה ויש אפשרות סבירה, שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה.

לצורך מענה לשאלה זו יש לבחון מספר שאלות משנה. לב ליבה של בקשת האישור בטענת המבקשים לפיה, המשיבה מפרה את תנאי הפוליסות ביחס למבוטחים המפסיקים לשלם למשך תקופה מסוימת את רכיב החיסכון בכך, שהיא "מזיזה" קדימה את מועד תחילת הביטוח ומייקרת ריאלית את הפרמיה בניגוד לתנאי הפוליסה.

המבקשים והמשיבה מסכימים, שהגמלה והפרמיה המשולמת בעדה הן מעין 'כלים שלובים' המשפיעים זה על זה וככלל, עצם החסרת פרמיות על ידי המבוטח אינה יכולה שלא להשפיע על סכום הגמלה או על הפרמיות שתשולמנה לאחר שהמבוטח שב למשלם פרמיות.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה – האם בעקבות השינויים שבוצעו בתנאי הפוליסה ו"הזזת" מועד תחילת הביטוח קדימה השתנה היחס בין הפרמיה לגמלה והאם שינוי כזה משליך על גובה הפרמיה. לטענת המבקשים, בעקבות שינוי תנאי הפוליסה חל שינוי ביחס שבין הפרמיה לגמלה המשולמת, באופן המייקר את הפרמיה. המבקשים טוענים, שהיחס בין סכום הפרמיה, המשולם על ידי המבוטח, לבין סכום הגמלה המתקבל צריך להישמר לאורך תקופת הפוליסה (למעט ההצמדה למדד).

עוד טוענים המבקשים, שהזזת מועד תחילת הביטוח על ידי המשיבה, הוביל לשינוי יחס זה. המבקשים תומכים את טענותיהם בחוות דעת אקטוארית מאת ד"ר לוי, המבוססת על השוואת הפוליסות המקוריות לפוליסות לאחר השינויים, בהנחה שהפרמיה צמודה למדד ואינה ניתנת לשינוי (כפי שקובעים תנאי הפוליסה).

הממצאים העיקריים העולים מחוות הדעת הם כדלהלן: פוליסה ראשונה – הזזת מועד תחילת התחלת הביטוח מ- 1.7.1982 ל- 1.11.1984; הקדמת מועד סיום הביטוח מ- 1.7.2014 ל- 1.11.2013. דהיינו, תקופת הביטוח התקצרה מ-32 שנים ל-29 שנים. בהתאם לחישוב המבוסס על שינויים בסכום הביטוח היסודי, סכום הגמלה החודשית היסודית וסכום הפרמיה השנתית היסודית, עולה, שהפרמיה השנתית ל- 1000 ש"ח סכום מבוטח והפרמיה השנתית ל- 100 ש"ח גמלה חודשית התייקרו ב- 16.40%. הנזק למבוטח מוערך בסך של 64,512.65 ש"ח.

פוליסה שנייה – הזזת מועד תחילת התחלת הביטוח מ- 1.4.1986 ל- 1.11.1988; הקדמת מועד סיום הביטוח מ- 1.4.2014 ל- 1.11.2013. דהיינו, תקופת הביטוח התקצרה מ-28 שנים ל-25 שנים. בהתאם לחישוב המבוסס על שינויים בסכום הביטוח היסודי, סכום הגמלה החודשית היסודית וסכום הפרמיה השנתית היסודית, עולה, שהפרמיה השנתית ל- 1000 ש"ח סכום מבוטח והפרמיה השנתית ל- 100 ש"ח גמלה חודשית התייקרו ב- 18.13%. הנזק למבוטח מוערך בסך של 36,189.82 ש"ח מסקנתו של ד"ר לוי היא, שהשינויים בפוליסה גרמו לשינוי ביחס בין הפרמיה לגמלה וכפועל יוצא מכך להתייקרות הפרמיה....

ד"ר לוי התמודד עם הקשיים, שעוררה המשיבה ועמד על כך, שהחסרת התשלומים שלא נלקחו בחשבון בחוות הדעת משליכה על גובה הנזק בלבד. ד"ר לוי הוסיף, שלאור ההבחנה שיש לבצע בין שיעור ההתייקרות בפרמיה לבין גובה הנזק, אין בעובדה שהחסרת התשלומים לא הובאה בחשבון, כדי לפגוע בתוקפה של חוות הדעת ביחס לטענה בדבר התייקרות הפרמיה..."

לעיון בפסק הדין