התוצאה היא שהראיה היחידה אשר מונחת לפני בית משפט זה בעניין הנזק, היא חוות דעת השמאי.

13.     בנוסף, הטענה בדבר אי הצגת חשבונית המעידה על תיקון, נטענה לראשונה בסיכומים ועל כן היא מהווה הרחבת חזית אסורה. בעניין הרחבת חזית, הלכת בית המשפט העליון קובעת כך:

"אשר לטענה בדבר הרחבת חזית, הלכה מלפני בית המשפט כי "האיסור 'להרחיב חזית' עיקרו בכך שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת, כפי שהוצבה בכתבי הטענות, אלא אם כן נענה בית המשפט לבקשתו לתקן את כתבי טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא"" (רע"א 4793/06 אורלי גלמן נ' אורי דגן (פורסם בננזיקיסט, 15.11.06). בענייננו הועלתה הטענה בסיכומי הנתבעים לראשונה, ולה התנגד התובע נמרצות.

די בעניין הרחבת החזית ובעניין הקודם לעיל, כדי לקבל את תביעת התובע ולדחות את טענות הנתבעים. ואולם, מעל הצורך, אדון בטענות הנתבעים לגופו של עניין.

14.     בגדר תא"מ 56401-01-13 התברר מקרה דומה למקרה שבפני ושבו השאלה הייתה האם התובע זכאי לקבל פיצוי בהסתמך על חוות דעת שמאי בלבד, מבלי להציג חשבונית בגין תיקון שביצע ברכב.  כב' השופט הישאם אבו שחאדה, ציין שני נימוקים אפשריים: האחד,  היעדר חובה בדין על הניזוק לתקן את הנזק שנגרם לו על ידי המזיק על מנת שיזכה לפיצוי והאחר קיומה של חוות דעת שמאי שלא נסתרה. כב' השופט הפנה ל-ע"א 1772/99 זלוצין נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נה (4) 203 (2001), שבו נדונה שאלת הפיצוי שיש לשלם לדיירים בגין ליקויי בניה שהתגלעו בבניין. הדיירים הסתמכו על חוות דעת שמאי ובכל מקרה לא התכוונו לתקן את הליקויים. בימ"ש ציטט דבריו של בית המשפט העליון ולפיהם: "אין זה עניינה של דיור לעולה אם יבצעו הדיירים תיקונים אם לאו".

15.    לא זו אף זאת; הנתבעים בענייננו הפנו לפס"ד שניתן בבימ"ש מחוזי מרכז ע"י כב' סגן הנשיא יעקב שינמן ובו נדחה ערעור של המערערת, חברת השכרה, אשר לא הציגה קבלה או חשבונית להוכחת נזקיה. אלא שאין הנדון דומה לראיה. בעניין תא"מ 50943-01-13 אוטו שי שרותי מימון והשכרה 2006 בע"מ ואח' נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח', פסק הדין שבגינו הוגש הערעור, הובהר, כי המחלוקת שבין הצדדים עסקה בשאלה, האם בשונה מצרכן פרטי, חברות השכרת רכב זכאיות לפיצוי בגין נזק שנגרם לרכביהן בתאונות (ותוקנו) בשיעור שנקבע בחוות דעת שמאי רכב שבדק ושם את נזקי הרכב מטעם החברה, או שמא, קביעות השמאי בחוות דעתו הן בלתי מספקות ויש לוודא שחברות ההשכרה אכן שילמו בפועל את סכומי התיקון שנרשמו בחוות דעת השמאי, ולא סכומים נמוכים מכך.  הנה כי כן, שלא כבענייננו, באותו מקרה מדובר היה בחברת השכרה שלא הגישה חשבוניות ולא בצרכן פרטי. בנוסף לכך, ובשונה מענייננו, בגדר אותו מקרה, ב"כ הנתבעים ביקש במסגרת דיון מקדמי את החשבוניות המצביעות על כך שבוצע תיקון, מחברת ההשכרה, אך היא מיאנה למוסרם.

16.     דומה שהגישה המצדדת בהגשת חשבונית, הורתה במקרה דומה למקרה דנן, שבו קבע כב' השופט אבינור מבית משפט השלום הרצליה בעניין תא"מ (הרצ') 3860-05-08  מ. פינס בע"מ נ' נוריאל מגדיש (להלן: "עניין מ. פינס"),  את הדברים הבאים:

"כידוע, עיקרון יסוד בדיני הנזיקין הוא עיקרון השבת המצב לקדמותו. מטרתם של הפיצויים בנזיקין היא להעמיד באמצעותם את הניזוק, עד כמה שהדבר ניתן, באותו מצב בו היה נתון אלמלא מעשה העוולה. לפיכך, בתביעות כגון דא, בגין נזק שנגרם לרכב עקב תאונת דרכים, ניתן להסתפק בחוות דעת שמאי רכב אודות שיעור הנזק, שכן בחוות הדעת יש כדי להצביע על ההוצאה שיידרש הניזוק להוציא כאשר יבקש לתקן את הרכב, או שיידרש לנכות ממחיר הרכב במידה וימכור אותו במצבו. ואולם, משתיקן הניזוק את הרכב, הראיה הנדרשת לגבי שיעור הנזק שנגרם לרכב – ככל שמדובר ברכיב של עלות התיקון – היא ראיה אודות עלות התיקון לניזוק."

ואולם, חשוב לציין שבעניין מ. פינס, בניגוד למקרה דנן, נחקר השמאי והתברר, כי חוות דעתו לוקה במספר ליקויים מצטברים עד כי "שבתביעה דנא אין אפשרות להסתמך על חוות דעת שמאי התובעת לצורך קביעת ממצא כלשהו. הדבר בולט במיוחד בכל הקשור לרכיב הנזק בגין חלפים לפי חוות הדעת, לגביו הוכח פוזיטיבית שאינו נכון ואינו מבטא, כלל ועיקר, את עלות חלקי החילוף בהם נעשה שימוש לתיקון רכב התובעת; אך גם באשר ליתר הרכיבים – בנסיבות שהוכחו כאמור אין מקום להסתמך על חוות הדעת".

17.     מכל המקובץ - דין התביעה להתקבל...."

לעיון בפסק הדין