דחית תביעה לדמי לידה עקב התיישנות

 

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת דחה תביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי, עקב התיישנות

 

 לעיון בפסק הדין המלא (זמין למנויים בלבד)

  

מפסק הדין: 

" האם יש לדחות את תביעת התובעת, על הסף, מחמת התיישנותה, בהתאם לתקנה 1(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), התש"ל - 1969 (להלן:"התקנות"), כפי שביקש הנתבע, זו השאלה בה עלינו להכריע.

 

2.      רקע והשתלשלות עניינים

 

א.      התובעת הגישה לנתבע, ביום 23/2/12, תביעה לקבלת דמי לידה, בהתייחס לתקופה (מתאריך 10/7/07) בה עבדה, לטענתה, אצל אחיה - מר עבד אלחלים מוחלס בתור פקידה בעסק להובלות.

 

ב.      בתאריך 18/3/14 הגישה התובעת את תביעתה לבית הדין וזאת בהתייחס למכתב הדחיה של הנתבע, הנושא את התאריך 16/12/12 ואשר במסגרתו צויין כי תביעת התובעת נדחית הואיל ובינה לבין אחיה לא התקיימו יחסי עובד-מעביד.

 

ג.      בתאריך 31/3/14 הגיש הנתבע "בקשה לדחיה על הסף מחמת התיישנות  ולחילופין כתב הגנה"...

5.    דיון והכרעה

תקנה 1(ב) לתקנות, קובעת כך:

"החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך 12 חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע.."

        

בעב"ל 41882-03-14 הרצל צרור - המל"ל (פסק דין מיום 18/5/15) להלן:"פרשת צרור", דן ביה"ד במספר שאלות עקרוניות והן:"האם על המוסד לשלוח את ההודעה (על החלטתו בתביעה) בדואר רשום דווקא? האם במסגרת טענתו כי התביעה בבית הדין הוגשה באיחור על המוסד להציג אישור מסירה, או שמא די בטענתו כי על ההודעה נרשם "דואר רשום" וכי כך אכן נשלחה? הכיצד נדע מתי הגיע דבר דואר שנשלח ליעדו?"

 

בפרשת צרור, לאחר שביה"ד, בחן את הסוגיות והתייחס לפסקי דין שדנו, בעבר בסוגיה, הוא סיכם וקבע כי:"אף אנו סבורים כי בהיעדר איסור מפורש על כך, או בהעדר הוראה ספציפית הקובעת דרך המצאה אחרת - למשל ההוראות הנזכרות בהערת שוליים 2 לעיל, יש לפרש את חוק הביטוח הלאומי כמתיר המצאת מסמכים בדואר "רגיל". בפרשנות זו יש טעם רב, שכן חיוב המוסד במשלוח הודעות והחלטות ב"דואר רשום" דווקא, עלול לסרבל את עבודת המוסד עד כדי שיתוקו, והדבר יוביל בסופו של יום לפגיעה במבוטחים עצמם. יתר על כן, בראייה כוללת, נראה כי לא יהיה זה יעיל לחייב את המוסד להמציא את כל החלטותיו והודעותיו ב"דואר רשום" דווקא, שעלותו גבוהה בהרבה מעלות משלוח דואר "רגיל", וזאת בהנחה הסבירה, המבוססת על ניסיון החיים והשכל הישר, שרוב רובם של דברי הדואר מגיעים ליעדם אף במשלוח בדואר "רגיל". כך או כך, לא הוכח לפנינו אחרת".

אלא שבמקרה שלפנינו, אין צורך לבחון את השאלות הנ"ל שהרי הנתבע טען והוכיח כי שלח לתובעת את מכתב הדחיה בדואר רשום ואף דאג להמציא, מדואר ישראל, את האישור על מסירת המכתב ליעדו, בתאריך 29/1/13, כפי שהדבר מצויין, מפורשות בנ/1. ומכאן שיש לראות את הנתבע כמי שהוכיח את חזקת ההמצאה וזאת מבלי שנדרש לניתוח המעמיק שערך ביה"ד הארצי בפרשת צרור, שם לא היה לנתבע אסמכתא למשלוח מכתב הדחיה.

בנקודה זו נציין כי חזקת ההמצאה הינה חזקה עובדתית הניתנת לסתירה וכפי שנקבע, גם בענין זה בפרשת צרור:"כך למשל, ייתכן שיוכח כי באזור בו מתגורר המבוטח היה - ככלל, או בפרק זמן מסויים רלוונטי, קושי בחלוקת הדואר, זאת ועוד, חזקה עובדתית זו אינה עומדת לבדה ויש לשקול אותה יחד עם כלל הראיות והנביסות תוך התחשבות בכך כי עסקינן בהוכחת יסוד שלילשי..שמעצם טיבו הינו קשה יותר להוכחה..".

במקרה שלנו, במסגרת חקירתה הנגדית, נשאלה התובעת על שני מכתבים אחרים שנשלחו אליה מהנתבע (נ/2 ונ/3  - מכתבים שקדמו למכתב הדחיה) וביחס אליהם השיבה:"..את המכתב מיום 29/6/12 לא זוכרת אבל אני חושבת שקבלתי" (עמ' 5 שורות 4-5 לפרוטוקול) וכן הודתה כי:"אני מקבלת מכתבים מהביטוח הלאומי, הרבה מכתבים אבל בגלל שזה מזמן, לא יודעת להגיד כי בטוח קיבלתי אותו" (עמ' 5 שורות 7-8 לפרוטוקול).התובעת נשאלה:"לדברייך בד"כ את מקבלת מכתבים מהנתבע" והשיבה:"כן, אבל לא תמיד" (עמ' 5 שורות 9-10 לפרוטוקול).

בהמשך, העידה התובעת כי במקרים בהם הנתבע מאחר במשלוח מכתבים היא מתקשרת למוקד והם אומרים לה שיחזירו לה תשובה (עמ' 5 שורות 14-16 לפרוטוקול).בהמשך עת נשאלה התובעת מדוע לא פנתה אל הנתבע וביררה מה קורה עם תביעתה היא השיבה:"אני תמיד מתקשרת למוקד כי לא עונים לי אבל אני תמיד מתקשרת אתם יכולים לחזור ולבדוק שאני מתקשרת" (עמ' 6 שורות 19-22 לפרוטוקול), אלא שהתובעת, לא המציאה ולו אסמכתא או ראיה אחת המוכיחה כי לאחר תאריך הוצאת מכתב הדחיה ועד לחודש 3/14 (שאז פנה בא כוחה לנתבע), היא או מי מטעמה פנו אל הנתבע לברר מה קורה עם תביעתה וזאת למרות שבעדותה חזרה וציינה שכשהנתבע מאחר להשיב לה היא פונה למוקד, מדובר בנקודה מהותית ביותר וזאת במיוחד בשים לב לנ/5 - פניית ב"כ הנתבע לפקיד התביעות כדי שיבדוק במערכת האם היתה פניה כאמור מהתובעת אל הנתבע ותשובת הפקיד שלא היתה.

מכאן שבמקרה שלפנינו, המציא, הנתבע, אישור מדואר ישראל על כך שמכתב הדחיה נמסר ליעדו בתאריך 29/1/13 (נ/1) והתובעת, אשר חרף טענות בא כוחה להיותה "תובעת תמימה שעם כל הכבוד הינה ללא הכשרות ו/או תארים אקדמאיים .." הותירה עלינו רושם של אשה נבונה שיודעת לעמוד על זכויותיה ולפנות אל הנתבע כל אימת שהוא מאחר, לשיטתה, במתן מענה לפניותיה, לא הצליחה לסתור את חזקת ההמצאה, עת לא הוכיחה, טענותיה, לבעיות בדואר במקום מגוריה, כאשר הטענה כאילו בגלל שמדובר בדואר נע, מחייבת, אוטומטית את המסקנה כאילו דברי דואר שנשלחו ברשום, לא מגיעים ליעדם, אינה יכולה להחשב, לטעמינו, כהוכחה לענין, כאשר הנתבע אף הצליח לסתור, באמצעות נ/5, את טענת התובעת ועדותה, אשר כלל לא הוכחה, כאילו פנתה אל הנתבע כדי לברר מה עלה בגורל תביעתה באיזה שהוא תאריך שהינו מהמועד בו הוצא המכתב (ובסמוך לכך) ועוד קודם לחודש 3/14, שאז פנה, בא כוחה, לנתבע. כאשר בהקשר זה יצויין כי אם היתה מוכיחה התובעת ענין זה, סביר להניח שהיה בכך כדי לחזק את טענתה כאילו כלל לא קיבלה את מכתב הדחיה.

לנוכח האמור לעיל ובשים לב לטעם הרב שמצאנו בטענות הנתבע וחרף טענות התובעת הרינו קובעים כי האחרונה  אכן אחרה להגיש את תביעתה מעבר ל - 12 החודשים הקבועים בתקנה 1(ב) לתקנות ולכן יש לקבל את בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנותה.

בשולי הדברים נציין כפי שציין, בצדק, הנתבע, כי בשים לב לפסק דינו של כבוד השופט ארמון, אשר ניתן בתיק בל 2641/09, בהתייחס לתביעה קודמת שהגישה התובעת בענין טענתה להיותה עובדת שכירה של אחיה ובשים לב לקביעות הברורות שנקבעו שם וכן בשים לב לפסק דינו של בית הדין הארצי שניתן במסגרת ערעור שהגישה התובעת על פסק דינו של בית הדין האיזורי, ואשר בו נקבע, בין היתר כי:"בית הדין האזורי בפסק דינו מנתח בפרוטרוט את עדותה של המערערת ומצביע על חוסר העקביות בגרסאות השונות הן בנושא אופן תשלום המשכורת, הן בנושא שעות עבודתה והן בנושא החלפתה בזמן חופשת הלידה. כמו כן בית הדין האזורי מתייחס להלכה הפסוקה בעניין קיומם של יחסי עובד ומעביד כאשר מדובר בקרבה משפחתית על פי החוק  ומיישם נכונה את ההלכה על העובדות שהוכחו בפניו", הרינו סבורים כי אין מקום לקבל את טענת התובעת בכל הנוגע לסיכויי הצלחת תביעתה כאן.

 

6.    סוף דבר - הרינו נעתרים לבקשת הנתבע לסלק את תביעתה של התובעת על הסף מחמת התיישנותה...."

 

"