כיצד יש להמציא כתב תביעה במקרים בהם ההמצאה הינה מחוץ לתחום השיפוט?

בית המשפט דן בשאלה כיצד יש להמציא כתב תביעה במקרים בהם ההמצאה הינה מחוץ לתחום השיפוט?

 

 

 

 

בית המשפט המחוזי בירושלים

ת"א 72879-12-19   ת"א 10589-08-20 [מספר טכני בהתאם להחלטה מיום 5.8.2020]

 

 

 

 

 

		מספר בקשה:5                25.8.2020
לפני כבוד הרשמת, השופטת תמר בר-אשר
התובעים	פלונים (1,132 תובעים)
נגד
הנתבע	הבנק הערבי – Arab Bank PLC

 

 

 

החלטה

התובעים המציאו את כתב התביעה אל הנתבע, הבנק הערבי (להלן – הבנק או הנתבע), בשלוש דרכים: הראשונה, משלוח כתב התביעה אל הנהלת הבנק (או המחלקה המשפטית של הבנק) בעמאן, בירדן; השנייה, המצאה באישור הממונה על עזרה משפטית בדרך של הנחת כתב התביעה בסניף הבנק ברמאללה שבשטחי הרשות הפלסטינית (להלן גם – הרשות); השלישית, המצאת כתב התביעה במסירה אישית לעורך דין, שנטען כי הוא מייצג את הבנק.

 

ביום 2.7.2020 הגיש הנתבע בקשה שבה עתר לקבוע, כי כתב התביעה לא הומצא אליו כדין. הבקשה הוגשה באמצעות באי-כוחו שמונו לייצגו רק בעניין שאלת ההמצאה. תגובת התובעים הוגשה ביום 21.7.2020 והנתבע השיב לתגובתם ביום 4.8.2020.

 

מחלוקת הצדדים היא אפוא, בשאלה אם כתב התביעה הומצא אל הנתבע כדין.

 

רקע ועיקרי העובדות הדרושות להחלטה זו

 

2. 1,132 התובעים בתביעה הנדונה הם נפגעי פעולות טרור, עיזבונות של חללי טרור ובני משפחותיהם, אשר נפגעו בפיגועי טרור בין השנים 2005-1995. תמצית טענתם בכתב התביעה היא, כי הבנק הנתבע, המאוגד בירדן, מימן את פעילות הטרור בדרכים שונות ולפיכך הוא אחראי לנזקיהם. מכאן תביעת התובעים לפצות אותם על נזקיהם המפורטים בכתב התביעה.

 

3. לאחר מספר ארכות שניתנו לתובעים לשם השלמת המצאת כתב התביעה אל הנתבע, הודיעו הם במועדים שונים על המצאתו במספר דרכים. כפי שעולה מטענות הצדדים בעניין הבקשה הנדונה, התובעים המציאו את כתב התביעה אל הבנק, בעברית ובנוסח המתורגם לערבית, בשלוש הדרכים המנויות לעיל וכלהלן:

 

הדרך הראשונה – משלוח כתב התביעה אל הנהלת הבנק בעמאן, אשר על-פי טענת הבנק, התקבלה שם ביום 28.6.2020.

 

הדרך השנייה – המצאה באישור הממונה על עזרה משפטית בדרך של הנחת כתב התביעה בסניף הבנק ברמאללה שבשטחי הרשות הפלסטינית ביום 10.5.2020.

 

להמצאה בדרך זו קדמה פניית התובעים אל הממונה על העזרה המשפטית במשרד המשפטים (להלן – הממונה), אשר במכתבו אל בא-כוח התובעים מיום 5.3.2020, הודיע כי בהתאם לסמכותו מכוח סעיף 3(א1)(1) בצו שעת חירום (יהודה והשומרון וחבל עזה – שיפוט בעיברות ועזרה משפטית) (שטחי המועצה הפלסטינית – עזרה משפטית בעניינים אזרחיים), התשנ"ט-1999 (להלן – הצו בעניין עזרה משפטית או הצו), הוא מאשר לבא-כוח התובעים להמציא את כתב התביעה אל הנתבע במסירה אישית. הממונה ביקש שאישור המסירה ותצהיר מפורט של המוסר יימסרו לו לאחר ההמצאה כאמור, והודיע כי אישור סופי בדבר ההמצאה יינתן רק לאחר העברתם.

 

בתצהיר המוסר מיום 11.5.2020 תואר כי לאחר שמנהל סניף הבנק ברמאללה סירב לקבל את כתב התביעה ואף סירב לחתום על אישור המסירה, הניח המוסר את כתב התביעה בתוך הסניף ואף תיעד זאת בתמונות. על יסוד התצהיר האמור ואישור המסירה הלא חתום, ניתן לבא-כוח התובעים מכתבו של הממונה מיום 21.7.2020, שעל-פיו "על-פי תצהיר המוסר ואישור המסירה, כתב בי-דין ... נמסר לנמען הנ"ל, בהתאם להוראות סעיף 3(א1)(1) לצו".

 

בנוסף לכך, ביום 5.5.2020 הודיע הממונה לבא-כוח התובעים, כי ביום 8.3.2020 נשלח כתב התביעה אל הבנק באמצעות דואר רשום, אך עד מועד הודעתו, טרם התקבל אישור מסירה חתום.

 

הדרך השלישית – המצאה במסירה אישית לידי עו"ד איתן אפשטיין (להלן – עו"ד אפשטיין) (הנמנה עם באי-כוח הבנק בבקשה הנדונה), שעל-פי טענת התובעים, מייצג את הבנק. ההמצאה הנטענת בדרך זו הייתה ביום 7.1.2020. במכתבו של עו"ד אפשטיין אל בא-כוח התובעים, שהעתקו הוגש לבית המשפט נאמר, כי בניגוד לנטען במכתבו של בא-כוח התובעים, משרדו אינו מייצג את הנתבע בתביעה זו, אינו משמש מען להמצאת כתבי בי-דין אל הנתבע ואינו מורשה לקבלת כתבי בי-דין עבורו וכי "הדברים ידועים לכם היטב".

 

עיקרי טענות הצדדים

 

4. בטרם יפורטו טענות הצדדים, אשר הובאו באריכות רבה, נבקש להעיר, כי לשלוש הטענות הבאות לא מצאתי לנכון להידרש: האחת, טענת הנתבע שלפיה ישנו ספק אם כתב התביעה שהומצא אל סניף הבנק ברמאללה, כלל גם תרגום לערבית של כתב התביעה שעורך דין ישראלי אישר את תוכנו (כמתחייב מסעיף 3(ב) בצו). התובעים הגישו אישור של התרגום, שעל-פי טענתם צורף לעותקי כתב התביעה שהומצאו אל הנתבע, ולפיכך אין סיבה להניח שכתב התביעה שהמציאו לא כלל נוסח מתורגם כאמור באישור זה; השנייה, טענת התובעים כי טענות הנתבע, או חלקן, לא נתמכו בתצהיר. בטענה זו לא ראיתי לנכון לעסוק, הן לנוכח צירוף תצהיר לתשובת הנתבע הן מהטעם שלא נמצאו מחלוקות עובדתיות ממשיות ומכל מקום, העובדות שנטענו, נתמכו במסמכים; השלישית, טענת הנתבע בעניין הספק בדבר תוקפו המשפטי של הצו בעניין עזרה משפטית. לא רק שספק אם יש מקום לטענותיו של הנתבע בעניין זה, אלא שלא ראיתי לנכון לדון בכך במסגרת זו.

 

עתה נפנה אל טענות הצדדים, אשר יובאו בתמצית, תוך פירוטן לגבי כל אחת משלוש דרכי ההמצאה שנקטו התובעים.

 

5. טענות הצדדים בעניין ההמצאה בדרך הראשונה – במישרין אל הבנק בעמאן, ירדן: הנתבע טען, כי מדובר בהמצאה מחוץ לתחום השיפוט, מבלי שניתן לתובעים היתר לפי תקנה 500 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן –התקנות) ולפיכך אין זו המצאה כדין.

 

התובעים נמנעו ממתן תשובה לטענות הנתבע בעניין ההמצאה בדרך האמורה. עם זאת טענו, כי הנתבע יודע על ההמצאה וכי ביום 6.1.2020 אף מסר הודעה לבורסה לניירות ערך בעמאן בעניין הגשת התובענה, הגם שבהודעה נאמר כי ידיעתו על הגשתה נובעת מפרסומים בתקשורת.

 

6. טענות הצדדים בעניין ההמצאה בדרך השנייה – הנחה בסניף הבנק ברמאללה באישור הממונה: אלו הן שתי טענותיו העיקריות של הנתבע בעניין המצאה זו: ראשית, הנתבע הוא תאגיד ירדני שהשליטה בו אינה בשטחי הרשות הפלסטינית, אלא בירדן. העובדה שלנתבע ישנם סניפי בנק בשטחי הרשות הפלסטינית, אין משמעה כי ניתן להמציא באחד מסניפיו אלו; שנית, אפילו ייקבע כי הצו מאפשר המצאה אל הנתבע באמצעות אחד מסניפיו ברשות, אין לומר כי ההמצאה הייתה כדין. כך מהטעם שהממונה לא פעל בהתאם לכל הוראות סעיף 3 בצו ובכלל זה, העברה אל נציג מוסמך של הרשות. כמו כן, המצאה לא הייתה באמצעות הממונה, אלא באמצעות שליח מטעם התובעים.

 

התובעים טענו, כי ההמצאה נעשתה באישורו על הממונה, שכאמור, אף שלח בעצמו את כתב התביעה אל סניף הבנק ברמאללה באמצעות דואר רשום, אך אישור המסירה  טרם התקבל. אמצעי משלוח זה אפשרי אף מכוח תקנה 495 בתקנות, המאפשרת המצאה באמצעות דואר רשום. התובעים אף חלקו על טענת הנתבע כי הבנק המאוגד בירדן אינו בגדר "מי שנמצא בשטחי המועצה הפלסטינית". לטענתם, בהיעדר מחלוקת על כך שלבנק ישנם שלושים ואחד סניפים בשטחי הרשות, הרי שמדובר במי שנמצא בשטחי הרשות. מאחר שעל-פי תקנה 482 בתקנות ניתן להמציא כתב תביעה גם לסניף של חברה זרה, ממילא ניתן לעשות כן גם באמצעות המצאה על-פי הצו.

 

7. טענות הצדדים בעניין ההמצאה בדרך השלישית – המצאה במסירה אישית לעורך דין: הנתבע טען כאמור, כי עו"ד אפשטיין ומשרדו (משרד מ' פירון ושות', עורכי דין), אינם מייצגים את הנתבע בתביעה זו, כי המשרד לא משמש מען להמצאת כתבי בי-דין אל הנתבע ואף אינו מורשה לקבל כתבי בי-דין בשמו. טענה זו נתמכה בתצהירו של עו"ד אפשטיין. בעניין טענת התובעים כי עו"ד אפשטיין השתתף בהליכי "חיקור דין" (Deposition) במסגרת תביעה דומה שנוהלה נגד הבנק בארצות הברית, נטען, כי עורכי הדין שהשתתפו בהליך זה, בהם עו"ד אפשטיין, רק היו יועצים של עורכי הדין האמריקאים שייצגו את הבנק, ובמסגרת זו השתתפו בהליך האמור.

 

טענת התובעים בעניין ההמצאה לעו"ד אפשטיין נטענה כטענה חלופית. לטענתם, עו"ד אפשטיין שימש בא-כוח הבנק בהליכים דומים שנוהלו בארצות הברית ולפיכך על-פי תקנה 477 יש לראות בו את עורך דינו של הנתבע, שניתן להמציא באמצעותו כתבי בי-דין לנתבע.

 

דיון והחלטה

 

          הערה כללית

 

8. ראוי להקדים ולומר, כי לא ברור מדוע בחרו התובעים להמציא את כתב התביעה אל הנתבע בדרכים פתלתלות. אין מחלוקת על כך שהבנק הנתבע מאוגד בממלכה ההאשמית הירדנית, השוכנת ממזרח לישראל וכי בינה לבין מדינת ישראל ישנם יחסים דיפלומטיים זה כעשרים ושש שנה, מאז שנת 1994. דומה אפוא, כי הדרך הנכונה, הראויה והפשוטה להמציא את כתב התביעה אל הנתבע היא בדרך המלך הקבועה בתקנה 500 בתקנות, המסדירה את נושא היתר ההמצאה אל מחוץ לתחום השיפוט. אף לא ברור מדוע ניסו התובעים להמציא בעצמם את כתב התביעה אל הבנק בעמאן, בירת ירדן, מבלי לבקש היתר המצאה על-פי תקנה 500 ולא ברורה התעקשותם על המצאה לעורך דין שהודיע להם כי אינו מייצג את הבנק הנתבע.

 

מכל מקום, קשה לחלוק על כך שההמצאה ישירה אל הבנק בעמאן שבירדן, אינה המצאה כדין. בדומה, לא נראה כי ניתן לקבל את טענות התובעים בעניין ההמצאה אל עו"ד אפשטיין. כך מהטעמים שיובאו עתה בקצרה. לאחר מכן, תיבחנה טענות הצדדים בעניין ההמצאה אל סניף הבנק ברמאללה.

 

ההמצאה בדרך הראשונה – במישרין אל הבנק בעמאן, ירדן

 

9. נראה כי לא ניתן לחלוק על כך שדרך ההמצאה הראשונה שנקטו התובעים, אינה המצאה כדין. המצאה במישרין אל הבנק בירדן, מבלי שניתן היתר המצאה על-פי תקנה 500 בתקנות, אינה יכולה להיחשב להמצאה כדין. המצאת כתב תביעה אל בעל דין הנמצא מחוץ לישראל מחייבת קבלת היתר המצאה על-פי תקנה 500 (ע"א 4601/02 ראדא תעשיות אלקטרוניות בע"מ נ'Bodstray Company Ltd., פ"ד נח(2) 465 (2004)‏, כבוד השופט א' גרוניס, פסקה 6). כפי שנקבע לא אחת, לשם המצאת כתב תביעה לנתבע המצוי מחוץ לישראל, "יש לבקש מבית המשפט היתר להמצאת כתבי-בי-דין אל מחוץ לתחום השיפוט של המדינה, ונתבע, שהוזמן בלא שניתן היתר המצאה כאמור, אינו נעשה בדרך כלל כפוף לשיפוטו של בית-משפט בישראל" ר"ע 526/83 פרושינובסקי נ' שירסון כלל אינבסטמנט האוס בע"מ, פ"ד לז(4) 485 (1983)‏‏, כבוד השופט מ' שמגר, פסקה 4).

 

ההמצאה בדרך השלישית – המצאה במסירה אישית לעורך דין

 

10. פסק הדין בעניין ע"א 23/83 יוחימק נ' קדם, פ"ד לח(4) 309 (1984) (כבוד השופטת ש' נתניהו), העוסק בסוגיית ההמצאה לעורך דין, שהוזכר בטענותיהם של התובעים, צומצם בפסיקה רבה. בהתאם לאותה פסיקה, לשם המצאה באמצעות עורך-דין, אין די בכך שעורך הדין מייצג באותה עת את בעל הדין הנמען, אלא "הדיבור 'עורך דין' בתקנה 477 הוא עורך-דין של הנתבע בנושא ההתדיינות" (ע"א 1947/91 שטיין נ' כץ, פ"ד מה(4) 705 (1991), כבוד השופט ש' לוין, פסקה 3, פסקה 3. ראו גם: בע"ם 1378/07 זדה נ' זדה (29.4.2007), כבוד השופט א' רובינשטיין, פסקה ה).

 

תמצית ההלכה לעניין המצאה באמצעות עורך-דין היא, כי ניתן להמציא כתב בי-דין לעורך דינו של בעל הדין, רק אם אותו עורך דין מייצג את בעל הדין באותו הליך. המצאה בדרך זו אפשרית אפוא, "אם יש לו עורך-דין המייצגו באותו ההליך. לעניין ההמצאה לעורך-דין נפסק לא אחת כי בלא הרשאה פורמאלית, אין עורך דין מוסמך לפעול בשמו של לקוח, וכי שאלת קיומה של הסמכה כזו היא שאלה שבעובדה הטעונה הוכחה". כן נקבע, כי הנטל להוכיח זאת מוטל על הטוען זאת (רע"א 5448/14 אלגיר טכנולוגיות (2003) בע"מ נ' עמית לדרמן, כונס נכסים (‏5.10.2014), כבוד השופטת א' חיות, פסקה 7. ראו גם: רע"א 842/00 "רסקו" חברה להתישבות חקלאית ועירונית בע"מ נ' צויקל (2.7.2000), כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, פסקה 6). לא עורך הדין צריך להוכיח כי אינו מייצג את הנתבע-הנמען, אלא על המבקש להמציא באמצעותו מוטל הנטל להוכיח זאת (בש"א 5104/17 אייזן נ' גראד (27.6.2017)‏‏, כבוד השופט ד' מינץ, פסקה 2).

 

התובעים לא עמדו בנטל הדרוש כדי להוכיח שעו"ד אפשטיין או מי ממשרדו מייצג את הבנק הנתבע, ואילו עו"ד אפשטיין סתר את טענתם בעניין הייצוג בתצהירו. די אפוא, בכך כדי לקבוע כי לא ניתן היה להמציא את כתב התביעה באמצעות עו"ד אפשטיין.

 

ההמצאה בדרך השנייה – הנחה בסניף הבנק ברמאללה באישור הממונה

 

11. אין מחלוקת בין הצדדים על כך שמקום מושבו של הנתבע הוא בעמאן, בירת ירדן. המחלוקות העיקריות הן בשאלות הבאות: ראשית, האם אופן ההמצאה בהתאם לצו בעניין עזרה משפטית היה כדין ובהתאם להוראותיו; שנית, האם ניתן להמציא לבנק, שמקום מושבו בירדן, באמצעות אחד מסניפיו המצוי בשטחי הרשות הפלסטינית.

 

12. הוראות סעיף 3 בצו הנוגעות לענייננו, קובעות לאמור:

 

(א)      מסמך שמבקשים להמציאו למי שנמצא בשטחי המועצה הפלסטינית, יימסר לממונה, וזה יפעל להמצאתו בשטחי המועצה הפלסטינית; המצאה כאמור תיעשה על ידי העברתו לנציג מוסמך מטעם המועצה הפלסטינית.

 

(א1)    ראה הממונה כי לא ניתן להמציא מסמך כאמור בסעיף קטן (א), יפעל להמצאתו לנמען באמצעות אחד מאלה:

(1)      מי שהוא מינה לכך, במסירה אישית;

(2)      משלוח בדואר רשום;

(3)      משלוח בפקסימיליה.

 

                    ...

 

(ב)      צד המבקש להמציא מסמך כאמור יצרף לו תרגום לערבית, מאושר בידי עורך דין ישראלי.

                             

(ג)      על המצאת מסמך לפי סעיף זה לא יחולו הוראות סימן ה' בפרק ל"ב לתקנות סדר הדין, תקנות סדרי דין (המצאת מסמכים לשטחים המוחזקים), התש"ל-1969, או תקנות בית הדין לעבודה (המצאת מסמך בשטחים המוחזקים), התש"ל-1969.

 

13. לא אחת נטען, כי ישנה מחלוקת בפסיקה בשאלה אם ההמצאה בהתאם לסעיף 3 בצו היא הדרך הבלעדית להמצאת כתבי טענות בשטחי הרשות הפלסטינית, או שמא ניתן להמציא כתבי בי-דין לבעל דין בשטחי הרשות גם שלא באמצעות הממונה (ראו למשל את הערת בית המשפט בעניין רע"א 661/17 אלמשרק חברה לביטוח בעמ' נ' אלסנדוק (הקרן) אלפלסטיני לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (16.2.2017), כבוד השופט י' עמית, פסקה 5, וכן הערה דומה בעניין בר"ע (מחוזי ירושלים) 3384/07 הלאומית - חברה לביטוח נ' חמדאן (21.1.2008), כבוד השופט מ' סובל, פסקה 7).

 

למרות זאת, דומה כי ברובן ככולן של ההחלטות שנדרשו להמצאה בהתאם לסעיף 3 בצו נקבע, כי ההמצאה על-פי הוראה זו באמצעות הממונה, היא הדרך הבלעדית להמצאת כתב בי-דין אל בעל דין המצוי בשטחי הרשות. אף אם הדבר לא נאמר במפורש בחלק מאותן החלטות, עולה מהן כי ניתנו על יסוד הנחה זו (ראו לעניין זה בין השאר: ת"א (מחוזי חיפה) 452/00 מח'ול נ' הבנק הערבי (2.5.2001), כבוד השופט מ' לינדנשטראוס; ת"א (מחוזי ירושלים) 15101-07-10 עזבון ג'ראר נ' 'אלתקאפל' חברה פלסטינית לביטוח בע"מ (3.3.2011), כבוד השופטת א' אפעל-גבאי; ע"ע (ארצי לעבודה) 723/07 קאסם נ' עמותת מרכז הדמוקרטיה וזכויות העובדים (6.7.2009), כבוד השופטת ר' רוזנפלד, פסקה 13; רע"א (מחוזי ירושלים 72426-01-19 ארץ הצבי – חברה לעבודות בניין בע"מ נ' פלוני (5.5.2019), כבוד הנשיא א' פרקש; ע"א (מחוזי ת"א) 1331/05 הרשות הפלסטינית נ' פלד (5.7.2005), כבוד השופטת ש' דותן; ע"ר (שלום ירושלים) פלשתין חברה לביטוח בע"מ נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (14.10.2011), כבוד השופטת ש' רנר; ת"א (מחוזי ת"א) 61624-12-14 Milano for Aluminium & Shutter נ' קליל תעשיות בע"מ (20.2.2016)‏, כבוד השופט ד' חסדאי; ת"א (שלום ירושלים) 2989/06 טמיזה נ' סבאענה (2.5.2006), כבוד השופט א' רובין, פסקה 5).

 

קביעה שונה, נמצאה רק בהחלטה אחת (ת"א (מחוזי ת"א) 1141/03 Mereck Frosst Canada & Co נ' Birzeit Palestine Pharmaceutical Company (29.4.2003), כבוד השופט י' זפט). באותו עניין קבע בית המשפט, כי אינו מקבל את טענת בלעדיות תוקפו של הצו, הן לנוכח לשונו הן מהטעם שתכליתו הייתה להביא לשיתוף פעולה ולסיוע הדדי בין מדינת ישראל לבין הרשות הפלסטינית בתחום העזרה המשפטית, בעוד שלשיטתו, "למרבה הצער לפי שעה התקוות נכזבו והמצאת מסמכים משפטיים בדרך שנקבעה בצו אינה מעשית, ומכל מקום אינה יעילה" (שם, פסקה א.1). לא ראינו לנכון לעסוק בנימוקי העמדה שהובאה בהחלטה זו, אך דומה כי יש לתת את הדעת לכך שמדובר בהחלטה ככל הנראה יחידה, מלפני קרוב לשני עשורים, בעוד שנכון להיום, כך נראה, המצאה בהתאם לצו הפכה לשכיחה.

 

נמצא אם כן, כי על המצאת כתב בי-דין לבעל דין המצוי בשטחי הרשות להיעשות בדרך הקבועה בסעיף 3 צו. על יסוד כך, יש אפוא לבחון את שתי השאלות האמורות לעיל.

 

14. השאלה הראשונה היא כאמור, אם אופן ההמצאה בהתאם לצו בעניין עזרה משפטית היה כדין ובהתאם להוראותיו. זאת לנוכח חשיבות ההקפדה על הוראותיו של הצו כפי שנקבע ברובן של ההחלטות הנזכרות לעיל.

 

על-פי סעיף 3(א) בצו, תחילה נדרש הממונה להעביר את המסמך שהמצאתו מבוקשת אל "נציג מוסמך מטעם המועצה הפלסטינית". סעיף 3(א1) קובע, כי רק אם "ראה הממונה כי לא ניתן להמציא מסמך כאמור בסעיף קטן (א), יפעל להמצאתו לנמען" באמצעות אחד משלושת האמצעים הבאים: באמצעות "מי שהוא מינה לכך, במסירה אישית", בדואר רשום או באמצעות פקסימיליה.

 

הנתבע טען, כי הממונה לא פעל על-פי סעיף 3(א) בטרם אישר לתובעים להמציא בעצמם. כן טען, כי לא ניתן היה להמציא באמצעות שליח מטעם התובעים. טענות אלו לא ניתן לקבל מטעמים אלו: ראשית, בהנחה שהממונה כן פנה תחילה לנציג מוסמך מטעם המועצה הפלסטינית, כנדרש על-פי סעיף 3(א) בצו, ולאחר מכן "ראה כי לא ניתן להמציא מסמך כאמור בסעיף קטן (א)", לא הייתה כל מניעה שההמצאה תהיה על-פי סעיף 3(א1)(1). בהתאם לכך, גם לא הייתה כל מניעה לכך שהגורם שימונה להמציא במסירה אישית, יהיה שליח מטעם התובעים. שנית, אין בנמצא כל ראיה לכך שהממונה לא פעל בהתאם לסעיף 3(א) קודם שפנה לפעול על-פי סעיף 3(א1). אף אין סיבה להניח כי לא כך היה. בנסיבות אלו, חלה על פעולת הממונה חזקת תקינות המינהל. כידוע, "בהתאם לחזקה זו, הרשות אינה נדרשת להראות שפעולתה היא תקינה, אלא לכאורה עומדת לה החזקה שאלה הם פני הדברים ועל הפרט הטוען לאי-תקינות להרים את הנטל לשם סתירת החזקה (ראו: ע"א 3901/11 מחקשווילי נ' רשות המיסים בישראל, פסקה 22 לפסק דיני (7.8.2012))" (בג"ץ 7446/17 סרחאן נ' האפוטרופוס הכללי והכונס הרשמי (21.11.2018)‏‏, כבוד השופטת ד' ברק ארז, פסקה 53). הנתבע לא סתר את החזקה ואף לא הראה כי הממונה אמנם לא פעל בהתאם להוראות הצו כלשונן. די אפוא, בכך כדי לדחות את טענת הנתבע שלפיה ההמצאה לא הייתה על-פי הוראות סעיף 3 בצו, ככתבו וכלשונו.

 

15. השאלה השנייה היא אם ניתן היה להמציא את כתב התביעה אל הנתבע באמצעות אחד מסניפיו המצוי בשטחי הרשות הפלסטינית. גם התשובה לשאלה זו היא בחיוב.

 

אין מחלוקת על כך שסניף הבנק ברמאללה, שאליו הומצא כתב התביעה, הוא 'מורשה בהנהלת עסקים' של הבנק הנתבע, כמשמעו של בתקנה 482 בתקנות (לעניין המבחנים למורשה בהנהלת עסקים לפי תקנה זו, ראו למשל: רע"א 7804/17 כרמל דיירקט בע"מ נ' R.H. Peterson Co (28.12.2017)‏‏, כבוד השופט נ' סולברג, פסקה 9). בדומה, כבר נקבע כי אמנם סעיף 3(ג) בצו שולל את תחולתם של הסדרי המצאה שנקבעו בסימן ה' בפרק לב בתקנות, שעניינן המצאה מחוץ לתחום המדינה, וכן את ההסדרים האחרים המנויים בתקנה זו. אולם, כפי שנקבע זה מכבר, "אין הסעיף שולל תחולה מקבילה של הוראות סימן א' לפרק ל"ב לתקנות", שבגדרו כלולה בין השאר גם תקנה 482 (רע"א 9048/07 הרשות הפלסטינית, המועצה הפלסטינית נ' גולדמן (2.5.2010)‏‏, כבוד השופט ע' פוגלמן, פסקה 13). לפיכך לא הייתה מניעה להמציא את כתב התביעה אל הנתבע באמצעות מורשה בהנהלת עסקים של הבנק ובכלל זה, סניף הבנק ברמאללה.

 

סיכום

 

16. סיכום הדברים הוא אפוא, כי לא נפל כל פסול בהמצאה אל סניף הבנק ברמאללה, שנעשתה באישורו של הממונה, בהתאם לצו בעניין עזרה משפטית ולפיכך המצאה זו הייתה כדין.

 

משנקבע כי ההמצאה אל הנתבע הייתה כדין, ובהתאם לבקשת באי-כוח הנתבע בבקשה הנדונה, כתב ההגנה מטעם הנתבע יוגש עד יום 6.12.2020.

 

כל צד יישא בהוצאותיו.

 

בהמשך להחלטה נוספת מהיום בעניין שאלת חיסיון התביעה, לעת הזו תיק התביעה מוגדר כתיק חסוי לציבור. עם זאת, אין מניעה לפרסם את ההחלטה ללא שמות התובעים.

 

 

ניתנה היום, ה' באלול התש"ף, 25 באוגוסט 2020, בהיעדר הצדדים.

תמר בר-אשר, שופטת רשמת