בימ"ש למשפחה באר שבע: פס"ד בתובענה להפחתת מזונות קטינים

 

 

 

 

בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע דחה תביעה להפחתת מזונות קטינים

 

פסק הדין:

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בעניין הקטינים: ד.ד.

 

 

 א.א.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

1.     תובענה להפחתת מזונות הקטינים ד.ד., יליד 20.10.09 (כבן שש שנים ומחצה) וא.א., ילידת 04.11.10 (כבת חמש שנים וחמישה חודשים לערך).

 

 

 

 

 

2.     התובע והנתבעת, יהודים, נישאו זה לזו כדמו"י ביום 01.07.09 והתגרשו ביום 14.01.13.

 

 

 

 

 

3.     הגם שאיש מן הצדדים לא צירף לכתבי הטענות שהוגשו מטעמו העתק מפסק הדין אשר קבע את מזונות הקטינים במסגרת הסכם גירושין כולל  אין מחלוקת, כי הלכה למעשה עסקינן בהסכם גירושין כולל שקיבל תוקף של פסק דין ביום 18.12.12 במסגרת תמ"ש 42522-01-12 ותמ"ש 42489-01-12 (תובענות למזונות ולמשמורת, בהתאמה).

 

 

 

 

 

4.     על פי פסק הדין המוסכם וביחס לסוגיית המזונות, התחייב האב לשלם עבור מזונות שני הקטינים סך כולל של 3,800 ₪ מדי חודש. סכום זה כלל בתוכו, כעולה גם מהבהרות באי כח הצדדים שניהם במעמד הדיון, את מלוא צרכי והוצאות הקטינים, לרבות מדור וחינוך, למעט הוצאות רפואיות חריגות, שבעניינן הוסכם כי הצדדים יישאו בהן שווה בשווה ( עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 18.12.12 בתובענות שנזכרו לעיל וכן ראו פרוטוקול הדיון בתובענה שלפני מיום 11.1.16, בעמ' 1; להלן: "ההסכם" או "פסק הדין", לפי העניין).

 

 

 

 

 

5.     התובענה הועברה לטיפולי במהלך חודש אוקטובר 2015. נקבע קדם משפט נוסף במעמד הצדדים על מנת לבחון אפשרות לפיה הצדדים יגיעו לכלל הבנות, אולם משאפשרות זו לא צלחה, נקבע דיון לשמיעת ראיות, שהתקיים ביום 13.1.16 ולאחריו סיכמו הצדדים טענותיהם בכתב.

 

 

 

 

 

6.     בין השאר, טענתו המרכזית של התובע, בתמצית, היא, כי עת ניתן פסק הדין ונכרת ההסכם, עבד ב- xxxx במשך כארבע שנים. אולם נוכח תלונות הנתבעת ומעשים המיוחסים לנתבעת, נאלץ לעזוב את מקום העבודה ולעבוד באבטחה ובעבודות מזדמנות ובחלק מן התקופה אף היה מובטל וקיבל דמי אבטלה. בעת הגשת התביעה היה התובע מצוי במעצר בית בגין כתב אישום שהוגש נגדו.  עוד טוען התובע, המתגורר בבית אימו (נוכח מצבו הכלכלי הנטען), כי בשים לב לפיחות שחל בהכנסתו החודשית והלוואות אותן הוא משלם (חלקן הלוואות הקשורות להסכם הגירושין), יש מקום להפחית את סכום המזונות ולהעמידו על סך כולל של 2,200 ₪ לחודש בלבד עבור שני הקטינים (הגם שבתצהירו מיום 6.1.16 עתר להעמידו על סך 2,400 ₪ לחודש). בפי התובע טענות דיוניות שבאו לידי ביטוי בסיכומיו, לרבות לעניין חילופי מותב, ואדרש להן בנפרד ובקצרה בהמשך.

 

 

 

 

 

7.     הנתבעת טוענת, בין היתר ובתמצית, כי נסיבות המקרה אינן מגיעות לכדי שינוי נסיבות של ממש שבגינו יסטה בית המשפט, באופן חריג, מהסכם גירושין כולל, אשר מטיבו נועד גם לצפות פני עתיד והביא בחשבון מכלול של סוגיות, בהן גם שאלת המפגשים עם הקטינים כמו גם סוגיות מתחום הרכוש (ויתור על טענה לחלקה בזכויות התובע מעבודתו כמו גם על כתובתה). הנתבעת מבהירה כי התובע עצמו בחר לעזוב את מקום עבודתו ב-xxxx, זאת נוכח כתב אישום שהוגש נגדו בגין תקיפת שוטר והיזק לרכוש במזיד, כך שהתנהגותו של התובע עצמו היא שהובילה לעזיבתו את העבודה ; הנתבעת מבהירה שבפועל, פוטנציאל ההשתכרות של התובע לא נפגע, למצער לא נפגע רבות,  שכן המשיך להשתכר כ – 7,500 ש"ח גם לאחר עזיבתו את xxxx. עוד טוענת הנתבעת כי נושא ההלוואות נלקח בחשבון בעת כריתת ההסכם כך שאין בו שינוי נסיבות מהותי. עוד טוענת הנתבעת כי דווקא לימודיו האקדמיים של התובע, שבחר להתחילם בעיתוי זה, אין בהם כדי לגרוע מחובתו לזון את הקטינים (מזונות אשר אינם משולמים תקופה ארוכה, לטענתה).  התובע אף איננו מקיים את הסדרי המפגש עם הקטינים, כך הנתבעת, שנקבעו אף הם בהסכם ובכך יש אף כדי להטיל עול נוסף על הנתבעת. עוד טוענת הנתבעת כי התובע נמנע מלצרף את מלוא הפרטיו על אודות נכסיו והכנסותיו, עת נמנע מלצרף פרטי מלוא חשבונות הבנק שלו (שלושה במספר) וצירף רק פרטים לעניין שניים מהם. הנתבעת, אשר התגוררה עד לאחרונה אף היא אצל הוריה עם הקטינים, נושאת לטענתה גם בתשלומי שכירות מאז חודש פברואר 2016 ונאלצת לשאת במלוא הוצאות הקטינים, עותרת לדחיית התובענה נוכח האמור לעיל. 

 

 

 

 

 

8.     שמעתי את הצדדים ועיינתי בכלל כתבי הטענות, על צרופותיהם. שוכנעתי כי דין התובענה דחייה. אפרט נימוקיי.

 

 

 

 

 

9.     פסק דין בדבר מזונות קטינים אינו יוצר מחסום מפני התדיינות חוזרת. יחד עם זאת, לא בנקל יורה בית המשפט על שינוי בשיעור המזונות הפסוקים, אלא רק במקרים חריגים, ולאחר שיוכיח העותר לשינויים, כי חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק זאת  (השוו, למשל: ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו (3) 187 ;  תמ"ש (נצרת) 52645-02-15 ר.ק נ' י.ק (11.1.16 ; מצוי במאגרים המשפטיים) והאסמכתאות שם ; כן השוו: בש"א (ת"א) 13094/08 ק.מ. נ' נ.ק. קטין (מצוי במאגרים המשפטיים, 27/04/09)).

 

 

 

 

 

כפי שנפסק, על שינוי הנסיבות המהותי להיות שינוי אשר לא נצפה ולא הייתה אפשרות לצפותו בעת מתן פסק הדין, ונוצר מאז מתן פסק הדין ועד למועד הגשת התביעה לשינוי שיעור המזונות (עניין פייגה הנ"ל).

 

 

 

 

 

אף נודעת אבחנה בין מזונות שנקבעו בהסכם – ובמיוחד הסכם מזונות כולל, המביא בחשבון מכלול שלם של מחלוקות שיושבו, לרבות מחלוקות רכושיות אחרות -  לבין מזונות שנקבעו על ידי בית המשפט לאחר שמיעת ראיות. במיוחד כאשר מדובר בתובענה לשינוי מזונות שנקבעו בהסכם בין ההורים - התערבות בית המשפט תעשה במקרים חריגים בלבד (ראו המובאות לעיל).

 

 

 

 

 

במקרה שלפנינו, לא שוכנעתי כי חל שינוי נסיבות המצדיק את הפחתת שיעור המזונות שנקבעו בהסכם.

 

 

 

 

 

10.  נקודת המוצא לבחינת הסוגיה הינה, בראש ובראשונה, שיעור המזונות שהוסכם בין הצדדים -  3,800 ש"ח עבור שני הקטינים. ככל שיוצאים מנקודת הנחה, כי המזונות נקבעו עבור הקטינים באופן שוויוני, מדובר בסכום "גלובלי" של כ- 1,900 ₪ בלבד עבור כל קטין.  כאשר מביאים בחשבון את הסכומים שהם בבחינת ידיעה שיפוטית כפי שנקבע לא פעם בכל הנוגע לצרכיהם ההכרחיים בלבד של קטינים (ואשר נעים בין 1,300 ל- 1,400 ₪ מדי חודש), הרי שהסכום המוסכם – אשר נועד לכיסוי מלוא צרכי הקטינים, לרבות הוצאות מדור, אחזקתו והוצאות חינוך עבור הקטינים – עומד על הרף הנמוך ממילא. זאת, גם אם נביא בחשבון את הדין המורנו, כי כשמדובר במזונות מספר קטינים, אין בהכרח על שיעור המזונות להתבצע כמכפלה חשבונית גרידא של צרכי הקטינים המוחזקים כידיעה שיפוטית.

 

 

 

 

 

11.  אף יש לזכור, כי עסקינן בהסכם גירושין, שנועד לצפות פני עתיד וכאשר מביאים בחשבון גם צרכים משתנים של קטינים – לרבות האפשרות שהקטינים ידורו במדור עצמאי ביחד עם אימם, ולא יסתופפו תחת קורת הגג שמספקים להם הוריה, כמו גם האפשרות לפיה יזדקקו הקטינים להוצאות משתנות לעניין חינוכם – גם אז לא ניתן לומר שהסכום המוסכם חורג מן הרף הנמוך ביחס למזונות קטינים. מכאן, לטענות התובע.

 

 

 

 

 

פיחות בשכר התובע ומצבו הכלכלי

 

 

12.  באשר לטענה בדבר פיחות בשכרו ומצבו הכלכלי הנוכחי. אמנם, ירידה חדה בשכרו של בעל דין עשויה לבוא בגדר שינוי נסיבות מהותי. אולם לאחר שמיעת הראיות שוכנעתי, כי חרף העובדה ששכרו של התובע אמנם נמוך יותר מזה שהשתכר עת נכרת ההסכם, אין בכך כדי לשנות מסכום המזונות הפסוק. אמנם, עת נכרת ההסכם השתכר התובע כ-9,600  ₪ נטו לחודש בממוצע (כעולה מתלושי שכר לחודשים ינואר ומרס 2013 שצירף התובע) ;  סכום העולה בכ – 2,200 ₪ על הסכום המירבי שהשתכר לאחר עזיבתו את העבודה ב-xxxx. אולם גם לו אניח, כטענת התובע, כי עזיבתו את העבודה ב-xxxx נכפתה עליו וגם לו אניח (ואיני נצרך לקבוע מסמרות בעניין), כי מאבקי הגירושין היוו רקע למכלול ההליכים והאירועים שהובילו לעזיבתו את עבודתו ב-xxxx, עדיין אגיע למסקנה לפיה אין בירידה בשכרו של התובע כדי להוביל להפחתת שיעור המזונות.

 

 

 

 

 

13.  אין מחלוקת שהתובע החל ללמוד xxxx לאחר הגשת התובענה, ועתיד לסיים את לימודיו בתחילת שנת 2018 (עמ' 12 לפרוטוקול ש' 4-12). בנסיבות אלה, ושעה שככל שהתובע יסיים לימודיו כמתוכנן ובהצלחה, ממילא ניתן ללמוד שבשלב כלשהו עם סיום לימודיו אלה פוטנציאל השתכרותו יגיע, למצער, כדי השכר הממוצע במשק. מכאן, שלכל היותר – וגם לו אקבל את מלוא טענות התובע - יש להידרש לסעד המבוקש כאל סעד זמני בלבד, ולכל היותר למשך תקופת לימודי התובע.

 

 

 

 

 

14.  אולם פני הדברים משכנעים כי אין מקום גם להידרש לשאלת הפחתת מזונות ולו לתקופת לימודיו של התובע. התובע הוא שביכר לצאת וללמוד, ותחת זאת להפחית את שיעור משרתו לכדי חצי משרה בלבד.  קודם לכן, עת עבד התובע במחלקת הבטחון של רשת "xxxx", השתכר כ 7,420 ₪ בממוצע (כעולה מחמישה תלושי שכר שצירף, מבלי להביא בחשבון את תלושי מאי ואוקטובר 2013, בהם שעות עבודתו היו חלקיות בלבד). גם לו אקבל את טענת התובע לפיה שכרו במחלקת הבטחון הושת על ההנחה שבעתיד יזכה לשאת רשיון לנשק, הנחה שהוזמה, הרי שנתוני שכרו של התובע במשרה חלקית כיום, ברשת XXXX, משכנעים כי ככל שהיה עובד במשרה מלאה, יכול היה להשתכר סכומים דומים, או למצער קרובים לאלו, גם ללא רשיון נשק, וגם בתפקידו הנוכחי במחלקת השירות של מלון xxxx (ראו למשל שכרו מחודש ספטמבר 2015, על סך 4,763 ₪ בעבור 122 שעות עבודה ; זאת, גם בהנחה שבחודשים אחרים שכרו היה נמוך יותר, בגין היקף מצומצם אף יותר של שעות עבודה). בחינת נתוני שכרו של התובע כאשר עבד במשרה מלאה ברשת "xxxx" (לאחר עזיבתו את xxxx), כמו גם נתוני שכרו דהיום, עת עובד במשרה חלקית, מלמדת כי ככל שיבכר להגדיל את היקף משרתו, ובמיוחד עת הוא מתגורר בבית אמו, יוכל לשאת בתשלום המזונות המוסכמים. זאת, גם לו אביא בחשבון פירעון הלוואה שנטל התובע מבנק דיסקונט בע"מ, בסך כ – 1,350 ₪ מדי חודש, ושאסמכתאות בדבר פירעונה צירף התובע (ראו גם דברי התובע בחקירתו הנגדית בעמ' 15, שורה 14-15) וגם לו אניח כי בחלקו, מבוסס שכרו הנוכחי גם על שעות נוספות ותגמולים בגינם.

 

 

 

 

 

15.  הדברים יפים במיוחד כאשר מביאים בחשבון גם את תמונת המצב העובדתית החלקית שפרש התובע בפני בית המשפט ביחס למצבו ולהתנהלותו הכספיים. לתובע חשבון בנק נוסף, בבנק יהב, אשר לטענתו משמש רק לפירעון הלוואות נוספות שנטל, אולם בכל אחד מכתבי הטענות שהוגשו מטעמו, לרבות תצהיריו, לא מצא לצרף אסמכתאות מפורטות ביחס לחשבון בנק זה, באופן שיהא בו כדי לאפשר ולו התייחסות עניינית לטענותיו, לא כל שכן להעריך לאשורו את מצבו הכלכלי השוטף.

 

 

 

 

 

16.  כן יפים הדברים ביחס לחשבון הבנק המתנהל על שם התובע בבנק הפועלים. לחשבון זה התוודענו בעת שהוגש תצהיר רכוש מטעם התובע ביום 4.11.14, בו טען בין היתר כי אין לו חסכונות או כספים וצירף בין היתר תדפיס תנועות מחשבון זה נכון לאותו המועד (נספח ד' לתצהיר הנ"ל). אולם חרף העובדה שמאז הגיש התובע שני תצהירים משלימים נוספים  (בימים 28.10.15 ו – 6.1.16), גם להתנהלות בחשבון בנק זה לא נמצאה ראיה נוספת ועדכנית. בניגוד לנטען בתצהיר מיום 4.11.14, בו צויין כי אין לתובע חסכונות, טען התובע בדיון, כי חשבון זה מיועד אך ורק לחסכונות עבור ילדיו (עמ' 13 ש' 20). מבלי להידרש לשאלת החיוניות של הקצאת כספים לחסכונות עבור ילדיו כאשר לטענתו ידו איננה משגת אף לתשלום צרכיהם השוטפים, הרי שדומה כי התמונה כעולה הן מעיון בתדפיס היחיד שצורף והן מדבריו בחקירתו הנגדית, איננה עולה בקנה אחד עם טענה זו. שכן כאשר עומת התובע עם תנועות כספיות – הפקדות כספים ומשיכות מזומן - מחודש יולי 2014 בחשבון זה, טען התובע כי מדובר בפעילות חד פעמית, עקב היות חשבון הבנק בבנק דיסקונט ביתרה שלילית אותה העת. לשאלת באת כח הנתבעת אף השיב התובע, בין היתר: "... תראי לי עוד חודשים שיש בחשבון פעילות..." (עמ' 13 לפרוטוקול, שורה 31 וראו ככלל, בעמ' 13-14 לפרוטוקול). אולם חובת הראיה, ונטל השכנוע בדבר גרסתו זו – שהובאה בחקירתו הנגדית – מוטלים היו לפתח התובע, שביכר כאמור להציג לכל אורך הדרך תדפיס תנועות אחד בלבד מחשבון הבנק המתנהל בעניינו בבנק הפועלים. הדברים אומרים דרשני.

 

 

 

 

 

17.  התרשמתי, כי התובע, שאמנם היה טעון מאד במהלך עדותו בבית המשפט, הינו אדם אינטליגנטי, אשר על נקלה יכול היה ליתן תמונה מפורטת, גלויה ואחידה על אודות מצבו הכלכלי הכולל. התובע אף עיין לא פעם במהלך עדותו ברשומות שהביא עימו, כך שלא ניתן לומר שדבריו בחקירתו הנגדית, למשל, נאמרו בחטף או הוצאו מהקשרם. אולם הרושם שהתקבל, אמנם כטענת הנתבעת, הוא כי תמונת המצב על אודות התנהלותו הכלכלית העדכנית של התובע לא נחשפה במלואה בפני בית המשפט. זאת, גם לו אביא בחשבון את מלוא התצהירים שהגיש התובע, את צרופותיהם, כמו גם את הצרופות שהציג בכתב התביעה.  בהקשר זה, כידוע,  "....הימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלבנטית מבלי לספק טעם משכנע לכך, מובילה למסקנה שאילו הובאה, היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה ועל כן ההימנעות תומכת בראיותיו של הצד שכנגד..." (ע"א 989/03 א' חטר-ישי - משרד עורכי דין נ' חיננזון פ"ד נט(4), 796 , 807-808 ; כן ראו: 651 ע"א 4226/05 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' סאטא תקדין-עליון 2006(1), 991 וע"א 465/88 הבנק למימון וסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה(1). די בדברים אלה כדי להוביל למסקנה שהתובע לא עמד בחובה להביא די ראיות, ולמצער לא שכנע, כי מצבו הכלכלי העדכני איננו מאפשר לו לשאת במזונות הקטינים, שכאמור, עומדים על הרף הנמוך.

 

 

 

 

 

18.  גם עניינית, ספק אם ניתן לקבל את עמדת התובע, ולו למשך לימודיו הנוכחי. מזונות קטינים נועדו לספק צרכיהם המידיים. חובתו של האב, במיוחד בשים לב לגיל הקטינים והדין בעניין זה (האחד מדין תורה והשניה מכח תקנות הרבנות הראשית, התש"ד), היא לספק צרכים אלה, שאינם סובלים דיחוי עד לאחר סיום לימודיו. לקטינים זכות למדור סביר ; לקטינים זכות לחינוך סביר (לרבות צהרונים, אשר ניתן להניח שלכל הפחות הקטינה המתחנכת בגן הוצאות עדכניות לעניין זה, ובהקשר זה ראו גם תצהיר הנתבעת מיום 11.11.15) ; כמובן שלקטינים זכות לקיום סביר ובכבוד. לא ניתן בנסיבות אלה ובשים לב לאמור לעיל לעניין שיעור המזונות המוסכם, להעדיף את רצונו של האב ללמוד ולקבל את הקטנת פוטנציאל ההשתכרות המוכח שלו ולו לתקופת לימודיו, תוך "הקפאת" צרכי הקטינים. אף אין הצדקה, לחילופין, לקבל את תשובתו של התובע , לפיה בהווה "...יש להם את האמא שלהם שגם יכולה לעבוד..." (עמ' 12 שורה 14 לפרוטוקול).

 

 

 

 

 

 נפקות הלוואות שניטלו

 

 

19.  לטענת האב, כאמור לעיל, הוא פורע הלוואות שנטל. הן ההלוואה שנזכרה לעיל, המשולמת לבנק דיסקונט ; הן הלוואה שלפי הנטען ניטלה מבנק יהב, ללא אסמכתא של ממש  ובקשר עם החשבון המשותף שניהלו הצדדים (ראו הסברו של התובע בעמ' 16 שורות 8-9 לפרוטוקול). אלא שהלוואות אלה קשורות, גם לשיטתו, עם החזר חיוביהם של הצדדים, שהתובע הביא בחשבון במסגרת ההסכם הכולל ועובר לכריתתו, ולקח על עצמו בלבד את תשלומם (ראו בהסכם ובפרוטוקול הדיון שבו אושר). במיוחד בנסיבות בהן התובע עצמו הביא בחשבון את הצורך לשאת בחיובים אלה לבדו, אין נטילת הלוואות, כשלעצמה, יכולה לשמש כשינוי נסיבות מהותי, שיהא בו כדי להפחית משיעור המזונות המוסכם [ע"א 299/86 גור אריה נ' גור אריה, (מצוי במאגרים המשפטיים)].

 

 

 

 

 

.

 

 

מצבה הכלכלי של הנתבעת והסדרי השהייה עם הקטינים

 

 

20.  הנתבעת התגוררה עד לחודש פברואר 2016 עם הקטינים בבית הוריה, או-אז עברה לגור בשכירות בדירה, שבחקירתה הנגדית התברר כי שייכת לגיסה (עמ' 21 לפרוטוקול). הנתבעת מקבלת דמי מזונות באמצעות המוסד לביטוח לאומי בהתאם לחוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב – 1972 (בסך ממוצע של כ- 2,142.5 ₪ לחודש כעולה מאישור לשנת 2014 שצורף לתצהיר מיום 11.11.15). את ההפרש אוכפת הנתבעת באמצעות רשות האכיפה והגבייה, כאשר לטענתה התובע אינו עומד ולו בתשלום הפרשים אלה. לצד זאת, עובדת הנתבעת כסייעת במשרה חלקית בגן בשכר של כ – 2,000 ₪ לחודש ולומדת חינוך לגיל הרך (תצהיר הנתבעת מיום 11.11.15).  כן מקבלת הנתבעת את קצבת הילדים בסך 140 ₪ לחודש. יוצא, אפוא, כי הכנסותיה של הנתבעת אינן עולות על (ובוודאי שלא באופן ניכר) על הכנסות התובע, באופן שיש להביא פער כלשהו בחשבון, ולו לעניין מזונות הבת ד.ד. (בשים לב לדין החל).

 

 

 

 

 

21.  הנתבעת אף טענה מפורשות בתצהירה כי היא נאלצת להתייצב במסגרות החינוך של הקטינים גם בימים שהתובע אמור לאספם נוכח היעדרויות שלו, באופן אשר מקשה עליה לקיים שגרת יום שאיננה סביב הקטינים (ראו בתצהירה). התובע אישר, הלכה למעשה, כי איננו מקיים את הסדרי המפגש עם הקטינים, לכל הפחות כסדרם (עמ' 13 לפרוטוקול ובמיוחד שורות 9-10). התובע אף לא הציג גרסה נגדית סדורה לעניין זה בתצהירו האחרון מיום 6.1.16, הגם שהסוגיה הועלתה כאמור בתצהירה הקודם של הנתבעת. בנסיבות אלה, אני מקבל את גרסת הנתבעת לעניין אי קיום הסדרי המפגש. לכך נפקות של ממש עת יש להביא בחשבון למצער את הקושי המוטל לפתח האם לכלכל את צעדיה, להגדיל את פוטנציאל ההשתכרות שלה ולהידרש להשגחה רציפה על הקטינים גם מעבר למועדים שנקבעו בהקשר זה בהסכם. כמובן, שסוגיה זו יש להביא בחשבון כאשר נבחנת השאלה האם להפחית את החיוב המוסכם אם לאו, ועל כך יש להשיב, גם מטעם זה, בשלילה.

 

 

 

 

 

מעבר למדור שכור

 

 

22.  כאמור, בחודש פברואר 2016 עברה הנתבעת לגור בדירה שכורה, בדמי שכירות חודשיים של 2,500 ש"ח לחודש (הסכם שצורף לתצהיר מיום 4.1.16). גם לו אניח כי העובדה, שהמשכיר הוא אמנם גיסה, אין בכך כדי להוביל לכלל מסקנה כי מדובר בהסכם למראית עין בלבד וממילא, לא ברור לי כל עיקר כנגד מה מלין התובע. הרי אלמלא שכרה הנתבעת דירה בנסיבות אלה, בהן ניתן בהחלט להניח כי קרוב המשפחה מגלה גמישות רבה יותר ממשכיר נטול פניות, ממילא הסכום שהסכים התובע לשלם – כאמור ברף הנמוך – כלל גם הוצאות משוערות של מדור ואחזקת מדור עבור שני קטינים. ברי כי כשם שהתובע הביא האמור בחשבון, גם הנתבעת הביאה העניין בחשבון וספק אם דרישה פוטנציאלית שלה להגדלת סכום המזונות עקב מעבר למדור שכור היתה מתקבלת בחיוב לו היתה מוגשת תובענה שכזו.  כך או אחרת, נמצאנו למדים, כי לגופם של דברים,  בהתחשב למעבר התובעת למדור שכור, תחשיב עצמאי של צרכיהם ההכרחיים של הקטינים בצירוף הוצאות מדור ואחזקת מדור עבורם (אף מבלי להידרש להוצאות החינוך בגינם), מגיע כך או אחרת כדי הסכום המוסכם.

 

 

 

 

 

חסכונות עבור הילדים

 

 

23.  לטענת האב, הוא חוסך כ- 300 ₪ לחודש עבור הקטינים (עמ' 16 לפרוטוקול). בהתחשב בשיעור המזונות המוסכם ובאמור לעיל, גם לו הייתי מגיע לכלל מסקנה, כי באופן זמני ועד לסיום לימודיו של התובע יש מקום להפחתה מסויימת בתשלום המזונות, הרי שלכל היותר ניתן היה להידרש להפחתה פוטנציאלית בסכום המזונות המוסכם בת מאות בודדות של ₪ לחודש. הואיל והתובע מוצא די הכנסה פנויה לחסוך לילדיו כאמור לעיל, הרי שממילא חזקה כי צריך להקצות הכנסה זו לטובת תשלום צרכיהם המידיים של ילדיו.

 

 

 

 

 

 

 

 

על הצעות לפשרה והתנהלות דיונית

 

 

24.  התובע טוען כי המותב הקודם הבהיר מפורשות שזהו מקרה שבו יש להפחית משיעור המזונות. איני מוצא נפקות לטענה זו. אמנם ניתן ללמוד מפרוטוקול הדיון מיום 18.11.14, כי ניתנה הצעת פשרה במעמד הדיון (שלא פורטה בפרוטוקול), לה הסכים התובע. אולם כטענת הנתבעת, הצעת פשרה, בטרם שמיעת ראיות (ובמקרה שלפני, אף בטרם הוגשו שני תצהירים משלימים נוספים מטעם הצדדים שניהם) הביאה בחשבון את הסיכונים והסיכויים המוטלים לפתח הצדדים עת ניתנה, ובוודאי שאין ולא היה בה כדי לכבול – לא את המותב הקודם ולא מותב זה – במתן פסק דין שלא על דרך של פשרה, ולאחר שמיעת ראיות. התובע אף טען לאקונית כי נגרמו לו נזקים כלכליים עקב השיהוי שנוצר נוכח חילופי המותב (הגם שלא טען קונקרטית ביחס לאיזה מן המותבים ולא ייחסתי לתובע טענה ממין זה). נזקים נטענים, נטענו בעלמא, וגם אם התובע הסתמך, סובייקטיבית, על ציפייתו שסכום המזונות יופחת, ספק אם היה מקום להסתמכות זו כל עוד ההליך תלוי ועומד ולא ניתנה כל החלטה – ולו זמנית – בדבר הפחתת שיעור המזונות. בנסיבות אלה, לא ראיתי מקום לטענות התובע בהקשר זה.

 

 

 

 

 

סיכום

 

 

25.   התובע, העובד במשרה חלקית בלבד, ובמקביל לומד לימודי XXXX שעתיד לסיימם בעתיד הנראה לעין, מבקש להפחית משיעור המזונות לו הסכים במסגרת הסכם גירושין כולל.

 

 

 

 

 

26.  אלא שהתובע לא שכנע, כי יש להעדיף את ציפייתו העתידית להגדלת היקף הכנסתו הפוטנציאלית לאחר קבלת תואר אקדמי, על צרכי הקטינים העכשוויים. התובע אף לא הניח בפני בית המשפט את מלוא הנתונים על אודות מצבת הכנסותיו והתחייבויותיו העדכנית. בנסיבות אלה לא מצאתי, אף לא באופן זמני, מקום להפחתת שיעור המזונות המוסכם, העומד כאמור על הרף הנמוך.

 

 

 

 

 

27.  סיכומם של דברים, התובענה נדחית.

 

 

 

 

 

בהתחשב בקיומם של שלושה דיונים ובשים לב לכך שהצדדים שניהם מיוצגים על ידי הלשכה לסיוע משפטי, יישא התובע בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך כולל של 4,000 ₪.

 

 

          המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

 

 

ניתן היום,  כ"ד ניסן תשע"ו, 02 מאי 2016, בהעדר הצדדים.

 

 

 

 

 

בן שלו