מה בין שבר בחלק האחורי של חוליות עמוד השדרה ובין החלק האחורי של החוליות?
מה בין שבר בחלק האחורי של חוליות עמוד השדרה ובין החלק האחורי של החוליות?
| מס' | פרטי ההליך | גיל התובע ומקצועו | עילת התביעה | נזק הגוף | הפיצויים שנפסקו | הצגה |
| 1 | תא 32484-12-13 תאריך: 23/12/2018 בית משפט: שלום בקריות צדדים: פלוני נגד 1.תאיד דגש 2.הפניקס חברה לביטוח בע"מ שופטים: שלמה מיכאל ארדמן |
תובע שנת לידה: 1983 גיל בעת האירוע: 29 גיל בעת פסק הדין: 35 עיסוק: מכונאי (שכיר, עבודה פיזית), אשר עבד בעסק משפחתי שכר: 4,650 ש"ח |
תאריך האירוע: 07/10/2012 סוג התאונה: תאונת דרכים, כתוצאה מ: לא צויינו נסיבות התאונה נקבע אשם תורם בשיעור: 0.00% |
תיאור נזק הגוף: נ. רפואית: 14.5% נ. תפקודית: 10.15% שברים בחוליות C7 ו- D1. נכות אורטופדית בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי, לפי סעיף 37(5)(א). נכות נפשית בשיעור 5% בגין הפרעת הסתגלות חרדתית. (לעניין הנכות ראה גם הערות 2-3 להלן). נכות רפואית בשיעור 14.5%. נכות תפקודית בשיעור 10.15% (ראה הערה 5 להלן). |
הפיצויים שנפסקו (ש"ח) הפסד שכר לעבר: 64,667 הפסד שכר לעתיד: 118,618 הפסד פנסיה: 21,994 עזרת הזולת / צד ג: 20,000 הוצאות רפואיות: 6,000 נזק לא ממוני: 28,208 פיצוי כולל: 259,487 |
  |
| הערות: 1. אין מחלוקת בין הצדדים בשאלת האחריות, והמחלוקת הינה בשאלת הנזק בלבד, ומתמקדת בעיקרה בשאלת אחוז נכותו הרפואית האורטופדית של התובע, בשאלת השלכותיה התפקודיות של נכותו הכוללת של התובע, ובשאלת בסיס שכרו של התובע. 2. מפסק הדין לעניין בסיס השכר: "התובע טוען כי המומחה האורטופדי היה צריך לקבוע 10 אחוזי נכות צמיתה נוספים, בגין שני שברים שהתאחו בחוליות C7 ו- D1, וזאת על פי תקנה 37(8) לתקנות הביטוח הלאומי. התובע טוען, כי אין לקבל את עדות המומחה, כי שברים אלה שהינם בקשת האחורית של החוליה, אינם שבר "בגוף החוליה" כקביעת תקנה 37(8), ויתכן כי גם לפי עדותו של המומחה יש לקבוע כי עסקינן בשבר בחוליה D1. " 3. מפסק הדין: "3. מבחינה עובדתית, ברור הוא כי השברים בחוליה D1 ו- C7, במקרה דנן היו בחלק האחורי של החוליות ולא בחלק הקדמי. הדבר עולה במפורש ממסמך סיכום האשפוז של בית החולים רמב"ם, וכך גם העיד המומחה בפני (עמ 25 לפרוטוקול שורות 26 ו- 31). המומחה העיד במפורש, כי אחוזי נכות רפואית נפסקים בגין הגבלת תנועות, ובנוסף לכך, כאשר יש שבר בגוף החוליות ולא בקשת האחורית של החוליה, לרבות לא בגין פגיעה בלמינה או בזיזים. לטענת התובע לא כך יש לפרש את סעיף 37(8) לתקנות הביטוח הלאומי. לאחר עיון, אני דוחה את טענות התובע בעניין זה. 4. כפי שהסביר המומחה, בהדגימו גם את הדברים בבית המשפט, יש להבחין בין שבר בגוף החוליה (Corpus vertebrae), להבדיל משברים בקשת האחורית על כל חלקיה לרבות הלמינה והזיזים (Arcus vertebrae). עיון בסעיף 37(8) לתקנות תומך לטעמי בגישתו של המומחה. 5. סעיף 37(8) מקנה אחוזי נכות בגין "שבר של גוף חוליה שהתרפא". עיון בסעיף הסמוך לו – 37(9) לתקנות, המקנה נכות בשל הפרעות לאחר שבר של ה- Processus spinosus שהינו זיז קוצי שמהווה חלק מהקשת האחורית של החוליה, מלמד כי מחוקק המשנה, בעת התקינו את התקנות, היה מודע היטב לאבחנה בין שברים בגוף החוליה לבין שברים בקשת האחורית של החוליה, ובחר שלא להקנות אחוזי נכות בגין שברים בקשת האחורית, מעבר לתקנות המקנות אחוזי נכות בגין הגבלה בתנועה, וכאשר בכל זאת בחר להקנות אחוזי נכות בהקשר לאחד ממרכיבי הקשת האחורית – הזיז הקוצי, עשה זאת במפורש בסעיף 37(9) לתקנות. לעניין זה אציין, כי כפי שהעיד המומחה בפני, הקניית אחוזי נכות בגין שבר שהתרפא הינה מתווספת על אחוזי הנכות בגין הגבלות בתנועה וכך אף נוהלי המוסד לביטוח לאומי כפי שפורסמו בחוזר נפגעי עבודה 2 מיום 24.11.10 באתר המוסד לביטוח לאומי באינטרנט. (ראה: www.btl.gov.il/benefits/HozrimGimlaot/nehutMeavoda/Pages/default.aspx וראה: ת.א. (מרכז) 1402-08-13 אוסי נ שומרה חברה לביטוח בע"מ [ניתן ביום 22.10.2013] (להלן: "עניין אוסי")). עוד אציין, כי ככל וחל סעיף 37(8) הנ"ל, גישת הפסיקה הינה, כי על אף שעסקינן בשבר שהתרפא, גרסת מחוקק המשנה הינה כי ככל הנראה, גם בשבר שהתרפא בגוף החוליה, קיים פוטנציאל להגבלת תנועות או לכאב בעתיד, ועל כן יש בסעיף זה גם משום השפעה על הנכות התפקודית בעתיד (ראה: ע"א (חי) 62416-10-17 סברה נ אליהו חברה לביטוח בע"מ [ניתן ביום 22.3.2018] (להלן: "עניין סברה")). 6. עם זאת, ברוב בתי המשפט בערכאות הדיוניות, התקבלה גישתי, כאמור לעיל, כי הדברים נכונים באשר לשבר בגוף החוליה בלבד, להבדיל מפגיעה בזיזים, בלמינה, או בחלקים אחרים בקשת האחורית של החוליה. הטעם לכך הינו כי ככל הנראה קיים פוטנציאל להתפתחות נזק תפקודי עתידי, בפגיעה בגוף החוליה, ולא בחלקיה האחרים (וראה: עניין סברה הנ"ל; ת.א. (ת"א) 40362-12-10 ח.נ. נ המאגר הישראלי לביטוח הרכב "הפול" [ניתן ביום 8.11.2016]; ת.א. (שלום קרית גת) 584/08 אבו געפר נ אבו געפר [ניתן ביום 12.1.2014]; ב"ל (ת"א) 67568-10-13 חן הוד נ המוסד לביטוח לאומי [ניתן ביום 1.5.2014], אך ראה לעומתם ת.א. (שלום פתח תקוה) 4268-03-09 גנטמן נ היפר דודו בע"מ [ניתן ביום 28.7.2011]). 7. מהטעמים האמורים לא מצאתי לנכון לסטות מקביעתו הרפואית של המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי. נוכח העובדה כי אין מדובר בשבר בגוף חוליה, נותרה לתובע נכות בגין הגבלת תנועות בלבד." 4. מפסק הדין לעניין בסיס השכר ותלושים פקטיביים: "8. השאלה הבאה שיש לדון בה הינה שאלת בסיס שכרו של התובע לפני התאונה. בשאלה זו יש לציין כי שאלת תלושי השכר אינה חזות הכל, ועל בית המשפט לבחון בזהירות האם אכן משקפים הם את השתכרותו האמיתית של התובע. לעניין זה קבעה פסיקת בית המשפט העליון, כי יש להיזהר במיוחד, כאשר עסקינן במקרים בהם יכולה להיות לתובע שליטה על הוצאת תלושי שכרו, כגון במקרים בהם עסקינן בחברה משפחתית (ראה: ע"א 8938/15 פלוני נ הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ [ניתן ביום 7.9.2016]; ע"א 8552/09 עזבון המנוח עמאר אחמד נ המאגר הישראלי לביטוח רכב "הפול" [ניתן ביום 11.9.2011]; ע"א 3590/08 המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ נ פת [ניתן ביום 13.5.2010]); ע"א 4767/13 המאגר הישראלי לביטוחי רכב נ שובבו [ניתן ביום 25.11.2013]). 9. במקרה דנן, יש לשים לב לעובדות הבאות: אין חולק כי התובע הינו אחיו של המעביד, ורוה"ח של המעביד הינו אח נוסף של התובע. התובע טרח לצרף שלושה תלושי משכורת אחרונים מלפני התאונה מהם עולה כי משכורתו הממוצעת עמדה על כ- 7,500 ש"ח נטו, אך לא טען כי משכורתו עלתה לראשונה בחודשים אלה. דא עקא שמעיון מעמיק יותר בתלוש חודש יולי 2012 עולה כי משכורתו המצטברת כולל אותו חודש ברוטו הינה סך של 29,333 ש"ח. במילים אחרות, לאחר ניטרול משכורתו ברוטו של התובע באותו חודש בסך 7,853 ש"ח, עולה כי משכורתו המצטברת של התובע במחצית השנה שקדמה לכך, עמדה על 21,480 ש"ח, ובממוצע סך של 3,580 ש"ח ברוטו בלבד לחודש! 10. התובע לא טרח לציין עובדה זו בתצהירו, או בחקירתו בבית המשפט, ולא הביא לעדות את המעביד....יש לציין, כי רואה החשבון אף אישר בחקירתו, כי בשלב מסוים בשנת 2012, התבקש להגדיל את משכורתו של התובע (עדותו בעמ 22 לפרוטוקול), אך לא ידע לספק כל פרטים על העלאה זו. על כך יש להוסיף, כי מעיון בתלושים המדוברים, עולה כי "משום מה" תאריך הדפסת כל התלושים הקודמים לתאונה הינו מיום 2.12.12, מועד המאוחר לתאונה, זאת בעוד שניתן היה לצפות כי כל תלוש יודפס בחודש העוקב למשכורת החודש אליו הוא מתייחס. עובדה זו מוסיפה חשד להתנהלות במקרה דנן, זאת בהינתן העובדה כי גם לא סופק כל הסבר כיצד "קפצה" משכורתו של התובע בכ- 3,000 ש"ח בלא כל הסבר. בנסיבות האמורות, לא אוכל לקבל את בסיס השכר לו טוען התובע. על כן, ומאחר והשכר האמיתי קודם לתאונה היה פחות משכר המינימום במשק, אקבע את שכר המינימום כבסיס לשכרו של התובע." 5. מפסק הדין לעניין הנכות התפקודית: "12. אציין כי המומחה האורטופדי בעדותו בבית המשפט, ציין כי אכן קיימת מגבלה קלה בתנועות הצוואר אצל התובע, אך מגבלה זו ברוב זמן העבודה אינה גורמת להפרעה כלשהי בתפקודו של התובע (עמ 32 לפרוטוקול). עובדה זו נתמכת גם מעדותו של התובע, כי המשיך לנהוג ברכבו, ואף מטפל בילדיו הקטינים. לפיכך, לא ניתן לקבל, גם אם נצרף את הפרעת ההסתגלות הנפשית של התובע, כי כושר עבודתו פחת בכמחצית, עובדה עליה מעידים תלושי שכרו של התובע, וככל ותלושים אלה משקפים את משכורתו האמיתית של התובע, דבר בו אני מטיל ספק, אין אלא להסיק, שהתובע בחר שלא למצות את אפשרויות העבודה שעמדו בפניו. לכך יש להוסיף את העובדה, כי מעדותו של התובע עולה, כי הוא בחר שלא למצות אפשרויות העסקה אחרות במקצועו, כגון במוסך אחר או במכון רישוי, ואף לא טרח לפנות ללשכת התעסוקה על מנת למצוא תעסוקה, לרבות האפשרות לעבור הסבה מקצועית (השווה: ע"א 237/80 ברששת נ האשאש, פ"ד לו (1) 281 (1981)). 13. אני סבור נוכח האמור לעיל, כי יש לקבוע את הנכות התפקודית כ- 70 אחוז מן הנכות הרפואית,..." 6. עזרת צד ג הוערכה באופן גלובאלי. |