פסיקת הוצאות בגובה 7,500 ש"ח לנתבעת שב"כ לא התייצב לדיון

בית המשפט פסק הוצאות בגובה 7,500 ש"ח לנתבעת שב"כ לא התייצב לדיון

1. לפניי בקשת התובעים להוצאות בגין ישיבת יום 1.5.19, שב"כ הנתבעת לא התייצב לה; וכן החלטתי בפרוטוקול של אותה ישיבה, שבה הוריתי לנתבעת ליתן טעם מדוע לא תחויב הן בהוצאות לזכות התובעים כאמור, הן בהוצאות לאוצר המדינה, בגין אי-ההתייצבות.
2. הנתבעת השיבה ב"הודעה" שבה פירטה את נסיבות אי-ההתייצבות.
3. חרף החלטתי, לא הוגשה תגובה-לתשובה.
4. תשובת הנתבעת מפרטת נסיבות רפואיות-משפחתיות הראויות לאהדה, ולא להן אדרש כאן.
5. מסעיף 4 ב"הודעה" עולה שכבר ערב הדיון, בשעה 20:30, הבין ב"כ הנתבעת שייבצר ממנו להתייצב לדיון. עקב כך החליט החלטה שגויה ראשונה לבקש דחיית הדיון. אין כל הצדקה שעו"ד ממשרד גדול יבקש דחיית דיון ערב הדיון, קרי: בעיתוי שברור כי לא יתאפשר לבית המשפט ולצד-שכנגד להקצות את משבצת הזמן המתפנה לעניין אחר, ולפיכך ייגרם בזבוז "זמן אולם" שיפוטי יקר, וזמן עבודה יקר של התובעים ובא-כוחם (4 עורכי-דין!).
6. בנסיבות של נבצרות אישית – שומה על העו"ד בעל הנבצרות לדאוג להחלפתו על ידי עו"ד אחר. בוודאי כך כאשר מדובר בישיבת קדם משפט ראשונה, שגם עו"ד שאינו מכיר את התיק יוכל להתכונן לה כדבעי ערב הדיון. חובה זו חלה גם על עו"ד הפועלים במשרדים קטנים. על עו"ד כאלה להתקשר עם עמיתים בהסדרי גיבוי הדדיים. אחרת – יהיה במבנה משרדם משום הפרה צפויה שיטתית של החובה המקצועית, האתית והדיונית להתייצב לדיונים; ומעין "מימון דק" של עסק עריכת-הדין, הצפוי לגרום נזקים לצדדים שלישיים עקב היעדר גיבוי. כידוע, אילוצים אישיים – גם אם הם בלתי צפויים במישור הקונקרטי – הם צפויים לחלוטין במישור המושגי. לפיכך חובה להיערך מראש, באמצעות הסדרי גיבוי הדדיים, לכל צרה שלא תבוא. במיוחד קיימת ציפייה סבירה ליצירת מנגנוני גיבוי כאמור במשרדים גדולים, כמשרד ב"כ הנתבעת. בעיניי זה מביך מאוד, מבחינת משרד עתיר מוניטין שכזה, שאין בו – אם אמנם אין בו – מנגנון יעיל להחלפת עו"ד שאירעה לו נבצרות כזו, כדי שלא תתחייב דחיית דיון בבית המשפט. חזקה על עורכי הדין שהם מודעים לגישה העדכנית בתחום המינהל השיפוטי, המעוגנת בפסיקה, בספרות ועתה גם בתקנות סדר הדין האזרחי החדשות, שלפיה חשוב מאוד מאוד להימנע מדחיית דיונים, בשל הנזק המצרפי לציבור הנובע מכך.
7. כאשר מוגשת בקשת דחיית דיון ערב הדיון, בשעה מאוחרת – אין לצאת מתוך הנחה שהשופט הדן בהליך יראה אותה לפני הדיון. אין כל תועלת בכך שיראה אותה בבוקר, עובר לדיון, לאחר שכבר התכונן לדיון; ולאחר שבהיעדר החלטה על דחיית הדיון – כל המתייצבים לדיון מטעם הצד-שכנגד כבר נאלצו לצאת לדרכם אל בית המשפט. עבור נסיבות כאלה, שבהן מוגשת בקשה דחופה ערב הדיון, קיים בבית המשפט מנגנון של יצירת קשר וטלפוני עם המזכירה הראשית או סגניתה; אשר יוצרות קשר עם השופט, מיידעות אותו בבקשה הדחופה, מקבלות ממנו החלטה על אתר ומודיעות אותה לצדדים. כך, במקרה שבו אין מנוס מהגשת הבקשה, ניתן להקטין את הנזק על ידי טיפול מיידי בה; כדי שבמקרה של החלטה שיפוטית לדחות את הדיון – ניתן יהיה לפחות להודיע על כך למתייצבים האחרים ולחסוך את התייצבותם לשווא.
8. בסעיף 9 ב"הודעה" הסביר ב"כ הנתבעת שהחליט לא לנהוג כך, כדי לא להפריע למזכירה הראשית ולשופט. זו הייתה טעותו השנייה. מתפקידם של המזכירה הראשית (או סגניתה), ושל השופט, לתת מענה למקרים כאלה. במקום "להפריע" להם למשך מספר דקות, כנדרש – העדיף ב"כ הנתבעת לגרום לשופט לבזבז כשעתיים בהתכוננות לדיון; לבזבז זמן אולם שהיה יכול להיות מוקצה לדיון אחר; ולבזבז מספר שעות מזמנם היקר של 4 עורכי-דין (התובעים ובא-כוחם). יש להצטער על שיקול דעת שגוי זה.
9. אציין, בהקשר זה, כי ה"פתרון" של התייצבות עו"ד מקומי לדיון שהצד-שכנגד נעדר ממנו, כדי ש"יטען לדחייה בע"פ" [סעיף 9 ב"הודעה"] – אינו פותר דבר. אין בו כדי למנוע את בזבוז זמנו של השופט בהתכוננות לדיון, את בזבוז זמן האולם על דיון-סרק, ואת בזבוז זמנו של העו"ד הקולגיאלי (ולעתים גם את בזבוז כספם של הלקוחות שיישאו בשכרו). אם אין מנוס מקיום דיון ממשי – יש לפעול לדחייתו מייד עם היוודע עילת הדחייה. אולם, כאמור לעיל, נבצרות אישית של עו"ד אחד אינה, בדרך כלל, עילה לדחיית דיון – אלא להפעלת מנגנון גיבוי ולהתייצבות עו"ד חלופי.
10. בסעיף 10 ב"הודעה" טוען ב"כ הנתבעת כי משקיבל את הסכמת ב"כ התובעים לדחייה, ומשהיה טרוד מלחפוף עו"ד אחר – לא בדק את אפשרות החלפתו על ידי עו"ד אחר. זו הייתה טעותו השלישית. אין להניח שהדיון יידחה על יסוד הסכמת הצד-שכנגד כשלעצמה. כל עוד לא התקבלה החלטה שיפוטית הדוחה את הדיון – ברירת-המחדל היא כי הבקשה תידחה, על יסוד הגישה העדכנית במינהל השיפוטי כאמור, והדיון יתקיים במועדו. בענייננו גם לא היה צורך בחפיפה מיוחדת של עו"ד אחר. כל עו"ד חלופי היה יכול להתכונן כדבעי לדיון הנדון (קדם-משפט ראשון), על ידי קריאת התיק, שבשלב דיוני זה טרם צבר נפח רב.
11. לאחר שב"כ התובעים מסר לב"כ הנתבעת את הסכמתו הקולגיאלית לדחיית הדיון, התברר שהתובעים אינם מכבדים את הסכמתו, ומתנגדים לבקשת הדחייה. בכך טעו התובעים. גם בהנחה, המקובלת עליי, שלא היה צידוק לדחיית הדיון – ב"כ התובעים הוא שלוחם, והסכמתו מחייבת אותם. הנתבעת הייתה רשאית להסתמך על הסכמה זו, ואכן עולה מן ה"הודעה" שהיא הסתמכה עליה, ושינתה מצבה לרעה, בכך שנוכח ההסכמה (גם אם בשיקול דעת מוטעה כאמור) – ב"כ הנתבעת לא פעל להתייצבות עו"ד חלופי. בנסיבות אלה, התנכרותם של התובעים, עורכי-דין בעצמם, להסכמת בא-כוחם – לא הייתה ראויה, ואולי גם גרמה להם שלא להקטין את נזקם. יחד עם זאת, אפילו היו התובעים משלימים עם החלטת בא-כוחם להסכים לבקשת הדחייה – ייתכן שבהיעדר החלטה הדוחה את הדיון היו רואים צורך להתייצב אישית לדיון, ונזקם לא היה קטֵן בכל מקרה.
12. במענה לאמור בסעיף 26 ב"הודעה" אומר שאמנם ניסיתי להקטין את הנזק ולהפיח תועלת כלשהי בדיון, חרף אי-התייצבות הנתבעת. אולם – בהיעדרה – לא יכולתי לקיימו כנדרש ולמצות את ערכו הפוטנציאלי, דבר שהיה חוסך את הדיון הנדחה ומאפשר קידום ההליך לשלב הדיוני הבא.
13. לאור המקובץ, ונוכח הפגם בהתנהלות התובעים, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים (ביחד) הוצאות משפט מופחתות בסך 6,000 ₪ בגין הוצאות הישיבה, והוצאות לאוצר המדינה בסך 1,500 ₪ נוספים. הסכומים ישולמו עד יום 25.6.19, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית פיגורים כחוק מהיום.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשע"ט, 20 מאי 2019, בהעדר הצדדים.