האם מקום שבו נמנע מומחה מטעם אחד הצדדים מלהופיע בבית המשפט ולהיחקר על חוות דעתו, חוות הדעת - אינה מהווה ראיה קבילה?

בית המשפט דן בשאלה האם מקום שבו נמנע מומחה מטעם אחד הצדדים מלהופיע בבית המשפט ולהיחקר על חוות דעתו, חוות הדעת - אינה מהווה ראיה קבילה?

 

 

בית משפט השלום ברחובות
ת"א 6384-05-17 לביטוח בע"מ נ' פלוני

 

 

בפני	כבוד השופט  ישראל פת
תובעים		מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
נגד
נתבעים		פלוני

 

 

פסק דין

 

לפניי תביעת שיבוב מכוח סעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, שהגישה התובעת, בגין תגמולי ביטוח ששילמה כמבטחת (להלן: "התובעת") למבוטחתה – גב' ביסון זהבה (להלן: "המבוטחת"), על רקע נזקי שריפה שנגרמו לדירתה ולתכולתה. 

 

א. סקירת פרטי המקרה וטענות הצדדים בקליפת אגוז

1. התובעת היא חברת ביטוח, אשר במועד פרוץ השריפה ביטחה את המבוטחת בפוליסת "רימון" לדירה ברחוב השוטרת 10 ברמת גן (להלן: "הדירה"), מיום 1.4.14 ועד 31.3.15.
2. הנתבע הוא עוסק מורשה שבתקופה הרלוונטית פעל למתן שירות תיקונים של מכשירי חשמל ביתיים, תחת השם "שיר תיקונים".
3. ביום 7.10.14 פרצה אש בדירת המבוטחת, אשר גרמה לשריפה, שכובתה לבסוף ע"י מכבי האש, והסבה נזק רב למבנה ותכולתו.
4. בגין אירוע השריפה שילמה התובעת למבוטחת תגמולי ביטוח בהתאם לפוליסת ביטוח הדירה, בסכום של 268,275 ₪ ובמונחי יום הגשת התביעה בסכום של 270,783 ₪ וכן הוצאות ושכר טרחת מומחים בסכום של 6,705 ₪ - ונכון ליום התביעה בסכום של 8802 ₪. 
5. לטענת התובעת, מקור השריפה הוא בתנור אפיה במטבח המבוטחת (להלן: "התנור"). הגורם לשריפה טמון בקרינה תרמית שמקורה בגוף החימום התחתון בתנור שהוחלף (להלן: "גוף החימום החדש"), ובמקומו הונח גוף חימום חלופי, כשחומר הבידוד התרמי, שמטרתו מניעת קרינה, הוסר מהתנור.
6. נטען כי בעת ביקור בבית המבוטחת ביום 17.2.13 לשם תיקון התנור, היה זה הנתבע שהחליף את גוף החימום מבלי להשיב או להניח חומר בידוד תרמי, ומכאן כי פעל ברשלנות ובחוסר מיומנות, וכן לא נקט במידת הזהירות הנדרשת, כאמור בסעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשכ"ח- 1968 (להלן: "פקודת הנזיקין").
7. עוד טוענת התובעת שהנתבע יצר מצג שווא כי הוא בעל יכולת לבצע את עבודות תיקון תנור האפייה, וכן מצג שווא כי ביצע את המוטל עליו באופן תקני ובטיחותי, וכי הוא לא צפה את הנזק ולא מנע אותו, על אף שהיה עליו לעשות כן.
8. התובעת טוענת כי אין לה ולמבוטחת את הידיעה או היכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו לאירוע, וכי נסיבות האירוע מתיישבות יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה כי נקט זהירות סבירה, ומכאן שעל הנתבע חובת הראייה להוכיח כי לא התרשל. התובעת מסתמכת בעניין זה על סעיפים 39 ו- 41 לפקודת הנזיקין.
9. טענות התובעת מתבססות על חוות דעתו של המומחה מטעמה, מהנדס החשמל אבי מרקוביץ' (להלן: "מרקוביץ'"), אשר יובאו בפירוט בהמשך.
10. לטענת הנתבע, הוא עוסק בתחום מזה כ- 14.5 שנים, ומעולם לא הוגשה כנגדו תביעת רשלנות. הוא הודה כי ביקר בדירת המבוטחת ביום 17.2.13, והחליף את גוף החימום בתנור, אשר נרכש בשנת 2005, תמורת תשלום בסך של 450 ₪. לטענתו, גוף החימום שהוחלף על ידו נרכש מחברת "שחף מעוף", והיה חדש ומקורי. הנתבע ביצע את כל הבדיקות לתקינות התנור לאחר סיום העבודה ולא הייתה כל בעיה בתנור.
11. עוד טוען הנתבע, כי תקופת האחריות היא למשך שלושה חודשים וכי אירוע השריפה אירע כ-20 חודשים לאחר מועד ביצוע העבודה. לדבריו, בכתב ההגנה מטעמו, הוא החליף רק את גוף החימום התחתון, לא הסיר את חומר הבידוד התרמי שעטף את התנור ולא הוציא מאומה מהתנור. כמו כן, גוף החימום החדש לא יכול היה להיות גורם השריפה, מאחר שבתנור היו מותקנים 3 תרמוסטטים שתפקידם היה למנוע חימום יתר. 
12. בהמשך ניהול ההליך, וכפי שיפורט  לקמן, טען הנתבע כי לא הוציא בידוד תרמי מהתנור, וכי קיימים תנורים המשווקים בארץ, שבהם היצרנית אינה מתקינה בידוד תרמי בחלקו התחתון של התנור, מאחר שקיים מרווח בחלק התחתון של תנורים אלה המגנים מפני קרינה. הנתבע כפר בחוות דעתו של המומחה מרקוביץ', וטען כי האחרון לא שוחח עמו טרם כתיבת חוות הדעת וגם לא התייחס לחוות הדעת שהוגשה מטעמו של הנתבע או לדו"ח חקירת מכבי האש.
13. הנתבע טען כי לא נפלה כל רשלנות במעשיו, כי אין כל קשר סיבתי בין עבודת ההתקנה לבין השריפה, וכי ייתכן שאחר הוא שתיקן את התנור אחריו. עוד ציין הנתבע, כי ביקר בדירת המבוטחת לאחר קרות האירוע, וכי הוא ראה שהתנור עצמו כמעט ולא נשרף, וכי לא היה כל קשר בין עבודתו ובין השריפה.

 

ב. הראיות המרכזיות

14. במסגרת ההליך התקיימו מספר ישיבות והצדדים הגישו עדויות בתצהיר.
15. מטעם התובעת הוגשה חוות הדעת של מרקוביץ' לעניין הגורם לשריפה, חוות דעת שמאי ומהנדס לעניין נזקי הדירה ועלויות התיקון מאת מר אפריים משה, וכן תצהירי עדות ראשית של מר איציק ביסון (להלן: "מר ביסון"), בעלה של המבוטחת; מר יעקב מורגנשטרן, סוקר מטעם התובעת, ושל מר זאב דוננפלד, נציג חברת "לנקו", ואלה נחקרו במסגרת חקירה נגדית בישיבת ההוכחות. כן הוגשו תכתובות בין הצדדים בנוגע להליכים מקדמיים, תצהיר הגב' אפרת אפלר עוזרי, נציגת מחלקת תביעות של התובעת, לעניין תגמולי הביטוח ושכר המומחים, שבהם נשאה התובעת בגין האירוע, ותצהירו של השמאי מטעם הנתבעת - מר אפרים משה.
16. מטעם הנתבע הוגשו 3 תצהירי עדות ראשית, בימים 15.4.18, 8.5.18 ו- 3.12.18, אודותיהם הוא אף נחקר בחקירה נגדית. כמו כן, הוגשה חוות דעתו של מהנדס החשמל וחוקר השריפות אשר סלוצקי (להלן: "סלוצקי") אשר נחקר אף הוא בחקירה נגדית. במהלך ההליך ביקש ב"כ הנתבע להגיש גם את דו"ח חוקר מכבי האש מיום השריפה (להלן: "דו"ח מכבי האש"), אולם ב"כ התובעת התנגד להגשתו. לעניין זה אתייחס בפירוט בהמשך הילוכנו.
17. בתום פרשת הראיות, במסגרת דיון שהתקיים ביום 28.1.20, סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בעל פה. אפנה כעת להכרעה במחלוקת בענייננו, אולם  קודם לכן אסקור את האמור בחוות דעת המומחים ודו"ח מכבי האש, כאשר יוער כבר כעת כי דו"ח זה האחרון לא הומצא לי באמצעות עורכו ואתייחס לכך לקמן.

 

 

 

ב.1. דו"ח כיבוי האש, קבילותו ומשקלו

18. ביום 16.4.18 הגיש הנתבע תצהירו, לו צורף בין היתר דו"ח חוקר כיבוי האש (דו"ח אירוע משטרתי 278, תיק חקירה מס 504253) מיום השריפה.
19. עורך הדו"ח, מר אמנון כהן, מוסר במסגרת הדו"ח כי הגיע לזירת האירוע ביום השריפה, בשעה 18:15, בהתאם לקריאה טלפונית שהתקבלה במוקד.
20. הממצאים העולים מדו"ח זה הם כדלהלן:

"מוקד הבעירה נראה בגב התנור בחלקו התחתון. – מדף העץ עליו הונח התנור התכלה במרכזו. – סימני חריכה עמוקים נראו בשני צידיו של המדף ובדפנות הארון. – סימני חמצון עמוק נראו בגב התנור. – סימני שומן נראו בקיר הצמוד לתנור בחלקו התחתון. – הבעירה עלתה כלפי מעלה ואחזה במדף עליון של התנור ובמדפים שמעל תא המיקרוגל. – כבלי החשמל של המיקרוגל והתנור נשרפו והחוטים נמצאו פריכים. – סימני פיוח עמוק נראו מתעלת האיוורור של תא התנור ועד לתקרה..." (ראו: סעיף 5 לדו"ח. ההדגשות שלי. י.פ.).

21. ובהמשך – "על  פי תבנית הבעירה והממצאים הגעתי למסקנה שהבעירה החלה מתנור האפיה שגרם להצתת שומן שהצטבר בתעלת האיוורור שבגב התנור." (סעיף 6 לדו"ח).
22. בעניין זה יובהר, כי בתגובתו מיום 26.4.18 ובדיונים מימים 17.7.19 ו-14.1.20 התנגד ב"כ התובעת להגשת דו"ח מכבי האש, בשל העובדה כי מדובר בהגשת מסמך שלא באמצעות עורכו, ונוכח העובדה כי הנתבע לא זימן את חוקר השריפות שערך את הדו"ח לעדות. ב"כ הנתבע השיב כי הדו"ח התקבל רק "במסגרת גילוי מסמכים אולי גם קודם לכן. היא מוגשת בתור דו"ח ולא בתור חוות דעת". (ש' 11-12, עמ' 65 לפרוטוקול).
23. בהחלטתי מיום 14.1.20 אישרתי את צירופו של הדו"ח, תוך שקבעתי כי אין בצירופו משום קביעה בדבר אמתותו, וזאת בשים לב לכך שעורכו לא הופיע להעיד לפניי.
24. יובהר כבר כעת כי הלכה ותיקה היא עמנו ולפיה, אכן, מקום שבו נמנע מומחה מטעם אחד הצדדים מלהופיע בבית המשפט ולהיחקר על חוות דעתו, חוות הדעת, גם אם הומצאה לתיק בית המשפט באורח פיסי, אינה מהווה ראיה קבילה. זאת, מאחר שתנאי לקבילות חוות הדעת הנו התייצבותו של המומחה אשר ערך את חוות הדעת להיחקר בבית המשפט. (תא (י-ם) 11873/04, זריהן מקסים נ' עיטים - בניה יזום ופיתוח בע"מ (פורסם בנבו, 24.6.08)). כאמור, בהקשר זה טען ב"כ הנתבע, כי אין הדו"ח מוגש כחוות דעת מומחה.
25. דומה, לכאורה, כי גם בכך אין כדי לפתור את הקושי בענייננו, שכן מסמך שעורך אדם, המוגש כראיה מבלי להעיד את עורכו, מהווה, כשלעצמו, "עדות מפי השמועה"; שהגשתו כראיה כמוהו כהשמעת עד המעיד אודות תוכנו (ראו: י' קדמי, על הראיות, חלק שני, תש"ע -2009, עמ' 556). ואולם, כפי שציינתי בהחלטתי מיום 14.1.20, מקום שעדות על דברים שנמסרו על ידי אחר אינה מכוונת להוכחת אמתותם, אלא להוכחת עצם מסירתם, ומסירתם כשלעצמה רלוונטית לעניין הנדון – אין המדובר בעדות מפי השמועה (שם, עמ' 558).
26. זאת ועוד, הן בפסיקה והן בחקיקה קיימים חריגים לכלל האוסר עדות מפי השמועה. דוגמא לחריג מסוג זה הוא "רס גסטה" (res gestae) – מושג המשמש אכסניה לקבוצת אמרות המוכרות כחריגים לכלל הפוסל עדות מפי השמועה. המכנה המשותף  המאגד אמרות אלה נעוץ בעצם היכולת לסמוך על אמתותן כקרובות יותר ל"עדות מקור" מאשר ל"עדות מפי השמועה", ועל כן ניתן להעביר את נקודת הכובד מעניין הקבילות לשאלת המשקל.
27. במסגרת אמרות הנחשבות כ"רס גסטה", ניתן  למנות גם אמרה ספונטנית, הנמסרת תוך כדי התרחשותו של אירוע מרגש או בגינו.  כך, ניתן לקבל כראיה לאמיתות תוכנם, דברים שנאמרו על ידי עד לנוכח אירוע מרגש, כגון: שריפה, שוד או רצח. זאת, כמובן מבלי שיש צורך בהעדת מוסר האמרה (שם, עמ' 587-588). בעניין זה מושם הדגש על "ספונטניות" האמרה ועל "הבו-זמניות" והסמיכות לאירוע.
28. בדומה לכלל זה, הרי שגם בענייננו נערך דו"ח חוקר כיבוי האש בסמוך לאירוע השריפה, וניתן אף לומר - כחלק משלבי סיום התרחשותו (שעה 18:15). זירת האירוע הייתה אותנטית, עובדה אשר גם לה נודעת חשיבות, וחוקר כיבוי האש כתב דו"ח זה באופן ספונטני וכחלק מהשתלשלות האירוע. ער אני לעובדה כי יתכן שישנו קושי מסויים בהתייחסות לחוקר שריפות, אשר זהו מקצועו ותפקידו, כמי שנוצרת בקרבו התרגשות בעקבות שריפה. עם זאת, מצאתי כי התשובה לשאלה זו אינה מובהקת וכי היא מצויה במסגרת "התחום האפור", המאפשר פרשנות שתקבל את קיומו של הכלל במקרה שלפנינו, ומשום כך אף את קבלת הדו"ח כראיה במסגרת החריגים לכלל העדות מפי השמועה.
29. קביעה זו אף מתיישבת עם מגמת הפסיקה בשנים האחרונות, הקובעת "מעבר מקבילות ראיות למשקלן":

"יש לזכור כי המגמה הכללית בתחום הראיות היא מעבר מקבילות למשקל, כדי לאפשר לבית המשפט תמונה ראויה, והוא שיקבע בהמשך את משקלה של כל ראיה" (ראו: רע"א 4269/05, וו.די.אי ווסטרן בע"מ נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (פורסם בנבו, 2.5.06); ר"ע 423/83 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוחה ורד סילוורמן, פ"ד לז(4)).

וכן –

"המגמה.... היא של צמצום הסייגים החלים על קבילותן של ראיות כדי להותיר בידי בית המשפט את הסמכות להחליט על משקלה של הראיה". (דנ"פ (י-ם) 4390/91, מדינת ישראל נ' חוסאם בן מוג'הד חג' יחיא, מז (3) 661).

(עוד ראו בעניין זה: ע"א 2515/94, יוסף לוי נ' עיריית חיפה, נ (1) 723; עא 3038/05, מוחמד מתקאל זידאן נ' המפקד הצבאי באזור יהודה ושומרון (פורסם בנבו, 9.8.06); עא 119/05, אמין מחמוד חליפה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 10.9.06); יצחק עמית, "קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי – ניסיון להשלטת סדר", ספר אורי קיטאי 247 , 263-270), בועז סנג'רו עורך, 2007).

30. על כן, מצאתי לקבל את הדו"ח גם כראיה לאמיתות תוכנו, אולם אין לראות בו חוות דעת מומחה על כל המשתמע מכך. ההחלטה לקבלו עולה בקנה אחד עם ההתפתחות החקיקתית והתפתחות הפסיקה בישראל ומשתלבת במגמה שמעוגנת היטב במחוזותינו וכן בשיטות משפט מהן ניזונו מקורות שיטתנו (ראו: ע"א 2525/94, לוי נ' עיריית חיפה נ(1) 723). עם זאת, משקלו של הדו"ח יהא נמוך נוכח הקשיים אשר הועלו לעיל.

 

ב.2. חוות דעת המומחים

31. התובעת הגישה חוות דעת מומחה מטעמה, שנערכה על ידי מהנדס החשמל מרקוביץ'. מרקוביץ' הגיע לזירת האירוע ביום 8.10.14, יום לאחר פרוץ השריפה, לבקשת התובעת ובמטרה  לבחון את מקור השריפה. חוות דעתו נערכה ביום 10.10.14 (להלן: "חוות הדעת הראשונה"), ומבוססת על בדיקת התנור ועל דברים שנמסרו לו מפיו של מר ביסון,  כאשר, בין היתר, ציין האחרון את העובדה כי שנתיים קודם לאירוע תוקן התנור על ידי הנתבע. המומחה מרקוביץ' תמך את חוות דעתו בתמונות רבות שצולמו בעת פירוק התנור ושהוצגו לפניי.
32. במסגרת חוות דעתו של מרקוביץ' נקבע, כי מוקד השריפה אותר בארון המטבח שבו היה מותקן תנור מובנה. הוא מצא כי דופן תחתונה של מדף העץ בארון נשרפה באופן מוחלט, נתון המצביע על קרינה תרמית שמקורה בחלקו התחתון של התנור. עוד הוא מצא, כי גוף החימום החדש לא היה מקורי, ודרש התקנת ברגים נוספים לצורך חיזוקו למקום. עוד נמצא, כי גוף חומר הבידוד התרמי, אשר קיים בכל תנור בין גוף החימום לדופן חיצוני, הוסר ופונה מהמקום.
33. מנתונים אלה הסיק מרקוביץ', כי הגורם לשריפה טמון בקרינה תרמית שמקורה בגוף חימום תחתון בתנור. גוף החימום החדש הותקן, בלי שנעשה שימוש במרבד בידוד תרמי, שמטרתו מניעת קרינה תרמית מהתנור לעבר מדף העץ שעליו הוא מוצב. התיקון בוצע בצורה רשלנית, ואפילו גוף החימום החדש הותקן כך שנוספו ברגים לחיזוקו המכני בתנור. לדברי מרקוביץ', אלמלא התיקון, לא הייתה פורצת השריפה.
34. ביום 18.1.18 (למעלה מ-3 שנים ממועד הגשת חוות הדעת המקורית ולקראת הגשת התביעה דנא) נערכה חוות דעת נוספת מטעם המומחה מרקוביץ' (להלן: "חוות הדעת השנייה"). חוות דעת זו נסמכה, בין היתר, על ממצאים ועדויות שנאספו על ידו באתר השריפה ביום 8.10.14 ועל חוות הדעת הראשונה מיום 10.10.14. לעניין חוות הדעת השנייה, טען ב"כ הנתבע בסיכומיו כי היא זהה לחוות הדעת הראשונה מיום 10.10.14, ואין בה כל התייחסות לחוות הדעת של המומחה סלוצקי מטעם הנתבע, ולדו"ח מכבי האש – המהווה חוות דעת אובייקטיבית שלא ייחסה  לנתבע כל רשלנות.
35. חוות דעת מומחה מטעם הנתבע צורפה אף היא, ונערכה על ידי המהנדס אשר סלוצקי ביום 21.1.18. חוות דעת זו, נסמכה בין היתר על חוות דעתו של מרקוביץ', דו"ח מכבי האש, התמונות שהוצגו במסגרת חוות הדעת של  מרקוביץ' וגוף חימום זהה לגוף החימום החדש.
36. בחוות הדעת של סלוצקי נטען, כי מדו"ח מכבי האש והתמונות,  עולה בצורה ברורה כי באזור השריפה והתנור היו  סימני חלודה רבים ומסוכנים, המלמדים על חדירת נוזלים ושומנים לאזור גוף החימום, כתוצאה משימוש מסיבי ולא זהיר בתנור. סימני השומנים נראים ככאלה אשר הצטברו גם סביב מנוע המאוורר הפנימי הנראה בגב התנור.
37. עוד עולה מחוות דעתו של סלוצקי, כי ייתכן שיצרן התנור לא הניח בידוד באזור גוף החימום התחתון מחוץ לתנור, עובדה שלא נבדקה כלל על ידי המומחה מרקוביץ'. החלפת גוף החימום לא דרשה הוצאת בידוד או החזרתו, והתעסקות במעטה התרמי. לטענת סלוצקי, אילו היה הנתבע מתקין את גוף החימום בצורה רשלנית לא היה התנור ממשיך לפעול בצורה תקינה במשך תקופה כה ארוכה של 20 חודשים אלא היה גורם לשריפה במועד מוקדם הרבה יותר.
38. מעובדות אלה מסיק סלוצקי, כי "השריפה נוצרה כתוצאה מהתלקחות שומנים בתעלת האוורור שבגב התנור, כפי שקבע חוקר מכבי האש". כן הסיק סלוצקי כי החלפת גוף חימום איננה דורשת התעסקות במעטה התרמי, וממילא לא הוצג כל מסמך המעיד כי התנור יוצר עם בידוד.  עוד טוען סלוצקי כי המומחה מרקוביץ' התעלם כליל מקיומם של שומנים ולכלוך אלה והיה עליו להתייחס לנושא, למצער, לצורך שלילתם כגורם לשריפה.
39. ביום 16.4.19, לאחר שהתנור נמצא במחסניה של התובעת והוא הועמד לבדיקתם של המומחה סלוצקי והנתבע, הוגשה חוות הדעת המשלימה מאת המומחה סלוצקי (להלן: "חוות הדעת המשלימה"). בחוות הדעת המשלימה חזר המומחה סלוצקי על קביעותיו בחוות הדעת הראשונה מטעמו, והוסיף, כי לאחר בדיקת התנור התגלו מספר עובדות חשובות ביותר. כך, למשל, נמצא בשרידי התנור לוגו בצורת תבנית אובלית ללא שם של מותג התנור. משכך, בניגוד לטענת התובעת, לפיה התנור הוא מתוצרת חברת "לנקו", ובהינתן כי חברה זו אינה מייצרת לוגו בצורת תבנית אובלית, הרי שמדובר במותג אחר.
40. עוד קבעה חוות דעתו המשלימה של סלוצקי, כי אין בידוד בכל החלק התחתון של התנור. קביעה זו נלמדת מהעובדה שבדפנות התנור מגיע הבידוד עד לכדי 2/3 מגובה הדופן ואינו ממשיך כלפי מטה – "הבידוד פשוט חתוך ומגובה של כ-1/3 מגובה הדופן כלפי מטה אין בידוד" (סע' 8 לחוות הדעת המשלימה). בהתאם לקביעה זו, קבע סלוצקי כי הנתבע – "לא נגע בבידוד התרמי שכן לא הייתה לו שום סיבה לגעת בבידוד זה, לא חייב על פעולה כזו וכי המחשבה של המומחה מרקוביץ' לפיה צריך להיות קיים בידוד כזה בתנור הינה מחשבה בלתי מבוססת היות ולא הציג שום מסמך המראה כי ספק התנור ייצר את התנור עם בידוד זה שהמומחה מדבר עליו כעל בידוד שהוסר". (סע' 3 לחלק המסקנות).

 

ג. דיון והכרעה

41. השאלה המרכזית העומדת לפתחנו היא מהו הגורם לפרוץ השריפה. ויודגש, אין מחלוקת בין הצדדים בדבר העובדה כי מוקד השריפה הוא בתנור המטבח. גדר המחלוקת הינו:  מה הביא לפרוץ השריפה בתנור - האם היו אלה השומנים והחלודה אשר נמצאו בתנור או שמא נבעה השריפה מהתקנת גוף החימום החדש באופן רשלני תוך הסרת הבידוד התרמי?

לשם בחינת שאלה זו יש לדון בממצאים שהתגלו בדירה לאחר השריפה, בחוות דעת המומחים מטעם הצדדים ובעדויות העדים כפי שהובאו לפניי.

 

ג.1. אירוע השריפה

42. במסגרת התצהיר מטעמו מסר מר ביסון, כי ביום 7.10.14, בשעות אחה"צ, פרצה אש בדירתו. מכבי אש הוזעקו למקום וכיבו את השריפה. לדבריו, מאז רכישת התנור על ידו ועל ידי רעייתו, המבוטחת, לפני כ-15 שנים ועד קרות אירוע השריפה, לא בוצעו בתנור תיקונים כלשהם, פרט לתיקון שביצע הנתבע ביום 17.2.13.
43. בעדותו לפניי העיד מר ביסון כי בעת פרוץ השריפה הוא עצמו שהה בגג הדירה, וכאשר ירד למטה הריח עשן וחשב כי הריח מגיע מהרחוב. לדבריו, הוא רץ לפתוח את החלון, אך לא ראה עשן בחוץ, ואז הגיע השכן מהקומה מתחתיו ואמר כי גם הוא מריח עשן. השכן נכנס לדירתו של מר ביסון, עד שלבסוף מצאו השניים להבה הפורצת מארונות המטבח. עוד הוא מסר, כי "האנשים ממול ראו שזה עשן הזמינו מכבי אש". (עמ' 23 ש' 29-34 לפר'). 
44. דברים דומים מסרה בעדותה המבוטחת, גב' זהבה ביסון. כך, לדבריה בעדותה לפניי: "בישלתי והלכתי לחדר שלי ופתאום שכן אמר שיש אש... כל האש פרצה בבית. האש פרצה מהמטבח מהתנור..." (ש' 20-23, עמ' 60 לפר'). עוד היא מסרה, בדומה לתצהירו של מר ביסון מיום 26.4.18 (ס' 4), כי במשך 15 שנים שהתנור היה ברשותה לא הוזמן טכנאי מעולם מלבד הנתבע (ש' 12-17 עמ' 61, עמ' 62 ש'  14-24 לפר').

 

ג.2. מוקד השריפה

45. סוגיה זו היא מכרעת לענייננו, שכן בקביעת מוקד השריפה יהיה כדי ללמד אודות הגורם לשריפה. כך, ככל שייקבע כי מוקד השריפה הוא בחלקו התחתון של התנור, נימצא למדים כי החלפת גוף החימום בצורה רשלנית והסרת הבידוד התרמי, היא האפשרות המסתברת יותר כגורם לשריפה. מנגד, אם ייקבע כי מוקד השריפה הוא בחלל וגב התנור ובמאוורר, תיטה הכף מבחינת מאזן ההסתברויות לטובת הקביעה כי שומנים וחלודה הם שגרמו לשריפה. לשם  הכרעה בשאלה שלפנינו נפנה עתה לבחון את הראיות.
46. המומחה מרקוביץ', אשר ביקר, כאמור, בדירה יום למחרת פרוץ השריפה, מצא כי מוקד השריפה הוא במדף העץ שבתחתית התנור ולא בגב התנור. לטענת התובעת ומרקוביץ', יש בכך כדי להעיד כאלף עדים כי הגורם לשריפה הוא  - העדר בידוד תרמי, ולא שריפת שומנים.
47. בחקירתו לפניי מסר מרקוביץ', כי ראה את התנור סמוך לאחר האירוע. הוא הבהיר כי לא התייחס בחוות דעתו לחלודה, לשומנים ולגרסת הנתבע, מאחר שאלו אינם רלוונטיים, לשיטתו (עמ' 36, ש' 33-34; עמ' 44, ש' 9-10 ועמ' 42, ש' 18-20 לפר'). עדותו הותירה עליי רושם רב, שכן היא הייתה סדורה, ברורה וקוהרנטית, ונתמכה לא אחת בתמונות רבות שצולמו על ידו.
48. בסיכומיו, טען ב"כ התובעת כי מהתמונות שצולמו על ידי מרקוביץ' (ובעיקר תמונות 67,68,80) עולה בבירור כי סימני השריפה הקשים ביותר נמצאים בחלק התחתון במדף העץ, כאשר ניתן לראות בתמונות האמורות כי  התנור התפורר לחלוטין. לעומת זאת, בחלקו העליון של גב התנור, באותו מקום שבו הותקנה תעלת האוורור של התנור, אין סימני שריפה כלל.
49. כאמור, מסקנותיו של המומחה סלוצקי היו שונות. כך, בחוות הדעת המשלימה מטעמו קבע כי "לאור הממצאים, העובדות והבדיקות שערכתי אני קובע כי גורם השריפה הנדונה נובע כתוצאה מהתלקחות שומנים בתעלת האוורור שבגב התנור - בדיוק כפי שקבע חוקר מכבי האש". (סע' 1 לחלק המסקנות בחוות הדעת המשלימה).
50. חוות דעתו של המומחה סלוצקי אינה חפה  מקשיים, וזאת בלשון המעטה. ראשית, מינויו מטעם הנתבע נעשה בחלוף למעלה מ-3 שנים לאחר אירוע השריפה, מבלי שביקר בזירת האירוע ומבלי שבחן את הזירה בעין. זאת, חרף העובדה כי דבר השריפה והעובדה כי התובעת רואה בנתבע את האחראי לה, נמסרה לנתבע כבר ביום 14.10.14, והנתבע עצמו אף ביקר בבית משפחת ביסון כבר ביום 20.10.14, אולם  לא פירק את התנור ולא בדק אותו. שנית, וכפועל ישיר של הבעיה הראשונה, חוות דעתו של המומחה סלוצקי מבוססת על ממצאיו של המומחה מרקוביץ', התמונות שאותן צילם ועל דו"ח מכבי האש, שאת עורכו, כאמור לעיל, לא זימן הנתבע להעיד.
51. בהקשר זה, אישר המומחה סלוצקי במהלך חקירתו לפניי, את החשיבות הרבה בביקור בזירה בזמן אמת, ועל עדיפותו של מומחה התובעת בכל הנוגע לחקירת השריפה –

"ש. למה חשוב ללכת ולחקור את הזירה?

ת. כדי שהדברים יישארו אותנטיים, למשל אם יש שם שומנים שלא ינקו אותם, לפעמים משאירים סיר רותח על כיריים ואנשים מפחדים שהביטוח לא ישלם אז מנקים את הכיריים ומשנים זירות.

ש. השאלה שלי נוגעת לזה למה כל כך חשוב אתה כחוקר שריפות להגיע לזירה ולבדוק אותה בפועל בצורה אותנטית כדי להגיע לחקר הכשל? למה זה כל כך חשוב?

ת. חשוב לראות דברים בצורה אותנטית." (עמ' 46, ש' 16-21 לפר').

ובהמשך, סייג במעט את דבריו, ומסר כי "לפעמים זה נכון ולפעמים זה לא נכון. אין נוסחה". (עמ' 46, ש' 27 לפר'), אולם הודה כי "תמיד יותר קשה על בסיס תצלומים". (עמ' 46, ש' 32 לפר').

שלישית, וזה עיקר, במהלך החקירה הנגדית, שבמסגרתה המשיך לטעון כי הגורם לשריפה הוא התלקחות שומנים בתעלת האוורור שבגב התנור, הוברר גם, כי המומחה סלוצקי לא עיין כלל בחלק מהתמונות אשר צילם המומחה מרקוביץ', תמונות אשר היה בהן להעיד שמקור השריפה הוא, לכאורה, בחלקו התחתון של התנור.

52. בעניין זה אבקש להביא ציטוט מדבריו של המומחה סלוצקי במסגרת חקירתו הנגדית:

"ש. אתה בדעה שהשריפה פרצה בתוך חלל התנור כתוצאה מהתלקחות של שומנים.

ת. חד משמעית!!! מציג נזילה עם שומנים הכל נוזל. זה פיח? מה אתה רואה פה?...

ש. האם אתה בדעה שהשריפה פרצה בחלל התנור כתוצאה משומנים ואתה ענית שכן?

ת. כן. מציג תמונה של גוף החימום (עמ' 47, ש' 22-32 לפר').

אולם בהמשך, ומשהוצגה לו תמונה מס' 21 המתעדת את חלל התנור, שבה ניתן לראות בבירור כי אין בה כל סימני שריפה, הופתע המומחה סלוצקי וטען כי התמונה לא הייתה בידיו:

"ש. אתה מסכים איתי שזה חלל התנור?

ת. מי צילם את זה?

ש. זה התמונות שעל בסיסן ערכת את חוות הדעת?

ת. התמונה הזו לא היתה אצלי.

ש. זה התמונות של אינג'יניר מרקוביץ'.

ת. הנה התמונות שהוא העביר לי". (ש' 33-37, עמ' 47; ש' 1-2, עמ' 48 לפר').

53. משקביעותיו לא התיישבו עם התמונות "החדשות" שהוצגו בפניו, שינה המומחה סלוצקי את קביעתו:

"ש: תאשר לי שמוקד השריפה הוא במגש עץ שעליו מונח התנור.

ת. נכון. שמלא בשומנים. וזה חבל שלא השאירו את הזירה איך שהיא".

וכן "השריפה היא בבסיס". (ההדגשה שלי. י.פ.).

54. כאשר נשאל המומחה סלוצקי כיצד מתיישבת עובדה זו עם הטענה כי מוקד השריפה הוא בגב התנור והמאוורר, ענה סלוצקי כי השומן חדר מבעד לדפנות התנור ועלה כלפי מעלה (ש' 33-35, עמ' 48 לפר') וכי המאוורר מוציא את השומן החוצה (ש' 4, עמ' 49 לפר'). כאשר עומת שוב עם מסקנתו בחוות הדעת שאינה מתיישבת עם התיעוד בזירת האירוע  שעליו התבסס, לכאורה, השיב: "אני מבקש לראות איפה כתבתי שראיתי התלקחות של שומנים בגב התנור" (עמ' 49 שורה 27 לפר').
55. במהלך עדותו של המומחה סלוצקי עלו, אפוא, סדקים רבים. מסקנותיו לא התיישבו עם התיעוד בזירת האירוע, ועדותו הייתה רצופה בסתירות. הוא עצמו נאלץ להודות בעובדה כי לא כל החומר היה מונח בפניו, דבר אשר לבטח היה בו כדי לפגום בחוות הדעת מטעמו ובמסקנות שהוסקו במסגרתה. זאת ועוד, התמונות שהוצגו לי ע"י ב"כ התובעת, ובעיקרן תמונות 67,68 ו-80, מוכיחות בבירור כי מקור השריפה הוא חלקו התחתון של התנור, ולא חלל התנור והמאוורר בגב התנור, כפי שניתן לראות בתמונות 38,39 ו- 40.
56. בשל האמור, אין לי אלא לקבל את מסקנתו של המומחה מרקוביץ', שאותה קיבל אף המומחה סלוצקי בחקירתו, לפיה מוקד השריפה הוא בגוף החימום התחתון בתנור. כעת עלינו לפנות ולבחון מה היה הגורם לפרוץ השריפה.

ג.3. הגורם לשריפה

57. לטענת התובעת, ומממצאי חוות דעתו של המומחה מרקוביץ', עולה כי הגורם לשריפה הוא קרינה תרמית שמקורה בגוף חימום תחתון בתנור. הנתבע פעל בצורה רשלנית והתקין גוף חימום שאינו מקורי, תוך הסרת ברגים מקוריים והבידוד התרמי בחלקו התחתון של התנור.
58. כפי שהובא מעלה, טענות הנתבע בעניין זה, הלכו והתפתחו במהלך ההליך המשפטי, ובקצרה ניתן לומר כי הן התמקדו בעובדה כי היו אחרים ש"התעסקו" בתנור לאחר ביקורו, ביניהם גם מכבי האש עצמם. כן טען הנתבע, כאמור, כי הוא לא הסיר את הבידוד התרמי מחלקו התחתון של התנור, המיוצר, לטענתו, ללא בידוד תחתון, וכי לא מוסבר כיצד רשלנותו, לשיטת התובעת, גרמה לפרוץ השריפה רק לאחר 20 חודשים ולא קודם לכן.

 

ג.1.3. הסרת הבידוד התרמי

59. לטענת התובעת פעל הנתבע בצורה רשלנית, עת ביטל את הבידוד התרמי בחלקו התחתון של התנור (בין גוף החימום לדופן החיצונית של התנור, הממוקמת על גבי ארון העץ במטבח). מנגד טוען הנתבע, כי הוא לא הסיר את שכבת הבידוד התרמי בתנור, ובהמשך, כי דגם התנור בענייננו מיוצר עם שכבת בידוד בשלוש דפנות בלבד (בצורת האות ח'), וממילא אין בו שכבת בידוד תחתונה. טענה זו גובתה בחוות הדעת המשלימה של המומחה סלוצקי.

גרסת הנתבע

60. הטענה כי התנור יוצר ללא שכבת בידוד תחתונה, נשמעה לראשונה לאחר הגשת כתבי הטענות ותחילת ההליכים. הטענה לא עלתה בכתב ההגנה שאותו הגיש הנתבע, במסגרתו הכחיש כי הוא "הסיר את חומר הבידוד התרמי שעטף את התנור", וכן כי הוא "רק החליף גוף חימום תחתון ולא הוציא מאומה מהתנור" (סע' ו-ז), ותו לא.
61. אולם ככל שהתפתח ההליך, הציג הנתבע גרסאות סותרות, מתפתלות, אלסטיות ולא אחידות, ועדותו בעניין זה הייתה בגדר "עדות מתפתחת". בעוד שבתחילתו של ההליך ציין כי הייתה שכבת בידוד בחלקו התחתון של התנור, שהוחלפה על ידו ואף וידא כי היא תקינה, שינה בהמשך ההליך המשפטי את גרסתו וטען כי אותו תנור ספציפי מיוצר לכתחילה בלא בידוד תרמי בחלקו התחתון אלא עם "אוזני שמירת מרחק", המבטלות את הצורך בהתקנת חומר בידוד תרמי בחלקו התחתון של התנור. 
62. כך, למשל, כאשר נשאל במסגרת ההליכים המקדמיים - "האם נכון כי כחלק מהחלפת גוף החימום הוחלפה שכבת הבידוד הטרמי? באם לא נכון, נא פרט מה בדיוק אינו נכון.", השיב "נכון" (סע' 8 לשאלון); אולם בעדותו בבית המשפט טען כי כלל לא היה בחלקו התחתון של התנור בידוד וכי "היה פלטה וצורת ח'" (ש' 27, עמ' 69 לפר'). כאשר עומת עם סתירה זו, השיב הנתבע כי מדובר בטעות דפוס וכי הוא הסב את תשומת לבו של בא כוחו לעניין. גם אם נקבל תיקון זה הרי שאין זה מן הראוי שרק במועד העדות עצמה יחזור בו הנתבע משאלון ומתצהיר שעליו חתם, וככל שסבר כי נפלה טעות היה עליו להעלות טענה זו במועד מוקדם יותר.
63. סתירות נוספות לטענה המתפתחת, לפיה יוצר התנור ללא בידוד תרמי בחלקו התחתון, נמצאות בתשובת הנתבע לשאלה 19ג' לשאלון, לפיה בדק ששכבת הבידוד תקנית והייתה במקומה, ולגירסתו, כפי שהובאה בחוות הדעת של סלוצקי, שם מסר הנתבע כי "ייתכן שמישהו אחר הוציא את חומר הבידוד מסיבה זו אחרת, עברו כ-20 חודשים איך אני יכול לדעת מה עשו לתנור בכל הזמן הזה??"(סעיף 7 לפרק הנסיבות בחוות הדעת המשלימה).
64. זאת ועוד, במסגרת תצהירו מיום 15.4.18 (סע' 4, סע' 7.ח', סע' 7י'), טען הנתבע מפורשות כי לא נגע בבידוד התרמי וכי לא הייתה כל סיבה שייגע בבידוד התרמי לשם התקנת גוף החימום. משהקשה ב"כ התובעת ושאל כיצד הוא זוכר אילו פעולות ביצע, הוא הסביר כי הוא מתעד את העבודות אותן הוא מבצע, "אני הולך מסתכל אצלי בתיקים... מתועד איפה הייתי ומה עשיתי כי אני נותן אחריות על מה שאני עושה". ולשאלת ב"כ התובעת "כמה יש לך רשימות אחורה?" השיב "3-4 חודשים. אני גם נותן אחריות". עם זאת, לא היה בכך כדי להשיב באופן מספק לשאלה זו; שכן האירוע התרחש שנתיים קודם להצהרתו, ובעניין זה השיב: "אני מכיר את העבודה שלי ואני יודע איך מחליפים גוף חימום וזכרתי במקרה הספציפי הזה שהייתי בדירה ועשיתי את העבודה כהלכה".
65. מקובלת עליי טענת התובעת, לפיה אין זה סביר כי הנתבע יזכור את העבודה אותה ביצע במהלך התיקון בבית משפח' ביסון, ביום 17.2.13. אכן, אין באפשרותו של אדם סביר, המתקן, כדברי הנתבע, עשרות תנורים בחודש, לזכור אילו פעולות הוא ביצע בדיוק לפני שנים, באילו ברגים השתמש וכיו"ב. בשל האמור, אין לקבל את עדות הנתבע, ככל שהיא מבוססת על זכרונו ולא על ממצאים אובייקטיביים. תשובותיו של הנתבע בחקירתו בעניין זה היו מתחמקות, שכן הוא התיימר לזכור את מעמד התיקון והתנור עצמו, כאשר ברי כי אין באפשרותו לעשות כן.
66. מובן הדבר, כי בכל אלה יש כדי להעיב על גרסתו של הנתבע, אשר מלמדת על חוסר מהימנותו של הנתבע; מעבר לכך שהיא מהווה, לכאורה הרחבת חזית (כך גם לטענת ב"כ התובעת בסיכומיו (ש' 15-16, עמ' 82 לפר') המקובלת עלי.  
67. "כלל ידוע הוא במשפט האזרחי, כי כתבי הטענות הם שגודרים את המחלוקת, וכי בית המשפט יפסוק על יסוד כתבי הטיעון בלבד, ועל סמך העדויות שניתנו במסגרת הטענות … ולא על סמך איזה דבר מפתיע שבעדות אחד הצדדים, ובמיוחד אם לא אושר הדבר על-ידי יריבו" (ע"א 397/68, וייס נ' ג'ורג', פ"ד כג(1) 402, 407 (1969)). טענה שמעלה בעל דין שלא הועלתה מלכתחילה בכתבי טענותיו מהווה "שינוי חזית" או "הרחבת חזית" ויש לדחותה, בפרט כאשר היא מועלית בשלב מתקדם של ההליך (ראו: ע"א 6799/02, יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145 (2003); רע"א 9123/05, אדמוב נ' סיטי סטייט (פורסם בנבו, 25.10.2007)).
68. עם זאת, אין באפשרותי להתעלם מהעובדה כי התנור לא נמצא ע"י התובעת במשך תקופה ארוכה, ולנתבע לא הייתה כל אפשרות להעמידו לבדיקה. אין כל ספק כי בעצם כך נגרם לנתבע נזק ראייתי משמעותי, וכי קיימת אפשרות לא מבוטלת כלל כי אילו היו עומדים שרידי התנור לרשותו ולרשות המומחה מטעמו, היה מעלה הנתבע את הטענות האמורות כבר בפתח ההליך.
69. אכן, התנור הועמד לבדיקת הנתבע בחלוף כשבוע מיום השריפה, והנתבע אף הגיע כדי לבודקו ביום 20.10.14. אולם לא מקובלת עליי טענת התובעת לפיה היה די בכך, שכן התביעה הוגשה בחלוף כשלוש שנים ממועד זה, ומשזו הוגשה, היה זה מן הראוי לאפשר לנתבע בדיקה נוספת, אשר ייתכן בהחלט כי הייתה נעשית בצורה מעמיקה יותר ובאמצעות מומחה – סברה שאף הוכיחה את עצמה משנמצאו שרידי התנור.
70. וכך טען גם ב"כ התובעת בסיכומיו – "יובהר כי בשלב שניתנו התשובות בתצהיר תשובות לשאלון גרסת הנתבע הייתה כי לא נגע בחומר הבידוד רק בהמשך ניהול ההליך המשפטי שונתה הגירסה ונטען כי בתנור הספציפי הזה ישנם אוזני שמירת מרחק. זאת לאחר שהמומחה מטעמו בדק את שרידי התנור" (ההדגשה שלי. י.פ.). הנה כי כן, לאחר שנמצאו שרידי התנור ונבדקו ע"י המומחה סלוצקי מטעם הנתבע, היה באפשרות האחרון לטעון טענות בהתאם לממצאים שעלו בבדיקה זו.
71. מעברו השני של אותו מטבע, מקובלת עליי טענת הנתבע לפיה לא מצא לנכון ביום 20.10.14 לבדוק את התנור או להביא מומחה מטעמו; מאחר שהיה סמוך ובטוח באותה עת כי אין כל קשר בינו לבין השריפה שפרצה. ואוסיף, אין לראות במכתב מטעם התובעת לפיו היא רואה בנתבע כאחראי לשריפה, ככתב תביעה המוגש לבית המשפט.
72. על כן, אינני רואה לנכון לקבל את הטענה בדבר הרחבת חזית, ומצאתי לנכון לדון לגופו של עניין בטענה כי התנור יוצר ללא שכבת בידוד תחתונה.

 

דגם התנור

73. לשאלת מיהות היצרן ודגם התנור, נודעת משמעות רבה לענייננו, בשל העובדה כי ישנם תנורים המיוצרים ללא בידוד תרמי בשכבה התחתונה. כך, טוען ב"כ הנתבע, גם בתנור מושא תביעה זו.
74. בעניין זה אעיר, כי מאחר ששרידי התנור לא נמצאו משך תקופה ארוכה, נתגלעו מחלוקות בין הצדדים בשאלה האמורה. אולם, גם לאחר שהתנור נמצא לא הגיעו הצדדים להסכמה בדבר היצרן ודגם התנור.
75. כך, בעוד שהתובעת טענה כי מדובר בתנור של חברת "לנקו", טען הנתבע כי טענה זו לא הוכחה ואף ביקש להפריכה בטענה כי על שרידי התנור נמצאה תבנית לוגו אובלית, ואילו למותג "לנקו" אין תבניות בצורה זו. אולם, טענה זו הסתברה כלא נכונה, שעה שב"כ התובעת הגיש כראייה מודעת פרסום הלקוחה מן המרשתת המוכיחה בבירור קיומו של תנור מסוג "לנקו" בעל תבנית לוגו אובלית (ת/1). לנוכח מוצג זה, השיב אף המומחה סלוצקי "נראה די דומה, אמת". (ש' 34, עמ' 50 – ש' 12 עמ' 51 לפר').
76. כמו כן, התובעת העידה את מר יעקב מורגנשטרן – שמאי מטעם "לוי יצחק, החברה לשמאות וסקרים בע"מ", אשר פעל מטעם התובעת, ובמסגרת סקר תכולה מיום 11.3.12 שערך בבית המבוטחים ציין כי התנור הוא של חברת "לנקו". אין ספק, אפוא, כי התובעת עמדה בנטל השכנוע בכל הנוגע לשאלת יצרן התנור, והוכיחה את טענתה בנושא.
77. לאחר שהוכח כי התנור הוא מתוצרת "לנקו", כאמור, פנתה התובעת להוכיח כי אותו תנור ספציפי בענייננו יוצר עם בידוד תרמי תחתון, וזאת, בניגוד לטענות הנתבע והמומחה סלוצקי. לשם הוכחת הטענה האמורה, העידה התובעת את מר זאב דוננפלד – מנהל קשרי לקוחות בחברת ישפאר מוצרי צריכה בע"מ (היבואנית הבלעדית והרשמית של מוצרי לנקו" בישראל), אשר במסגרת חקירתו הנגדית העיד כדלקמן:

"ש. אתה נתת פה תצהיר ואמרת בו שכל תנורי האפייה בילד אין של לנקו קיים להם חומר בידוד תרמי בכל צדדיו של התנור לרבות חלקו התחתון. אתה בדקת את העניין הזה עם אנשים טכניים בחברה נכון?

ת. כן בהחלט. אני עומד מאחורי זה חד משמעית." (ש' 12-14, עמ' 34 לפר').

78. בשל האמור מצאתי, כי התנור בענייננו, תנור מסוג לנקו, מיוצר באופן כזה שבכל ארבע דפנותיו ישנו בידוד תרמי, ואין לקבל עוד את הטענה כי התנור יוצר ללא שכבת בידוד תרמית בתחתיתו. עוד בנסיבות אלו, אין לי אלא להסיק, כי במהלך התיקון, עת החליף הנתבע את חלקו התחתון של התנור, הוא הסיר את הבידוד התרמי שהיה ממוקם בין המגש שאליו חובר גוף החימום לבין פלטת המתכת התחתונה החיצונית של התנור.

ג.2.3. אופן התיקון והחלפת גוף החימום

79. לטענת התובעת פעל הנתבע בצורה רשלנית בכל הנוגע להתקנת גוף החימום עצמו. טענה זו נתמכת בחוות דעתו של המומחה מרקוביץ' ובעדותו לפניי (עמ' 38 שורות 2-18 לפר'), לפיה גוף החימום החדש לא תואם גיאומטרית את מבנה התנור, עובדה אשר הובילה לכך שהנתבע נדרש לחברו באמצעות הוספת ברגים לא מקוריים וקידוח במקום שאינו מיועד לחיבור גוף החימום המקורי, תוך "פציעת" המגש שאליו חובר גוף החימום (תמונות 28-32, 45,70 ו-41; ועמ' 42 ש' 26-36; ש' 1-7, עמ' 43 לפר').
80. בעניין זה הציג בעדותו המומחה מרקוביץ' את התמונות שצילם ומסר כי:

"אני מציג בפניך שגוף החימום הזה לא מתאים לתנור מבחינה גאומטרית ועשה הטכנאי אלתור וחימם (צ"ל – חיבר, י.פ.) את גוף החימום לתנור" (ש' 34-35, עמ' 42 לפר').

81. לטענת הנתבע, בוצעה התקנת גוף החימום כראוי. במסגרת סיכומיו, טען ב"כ הנתבע, כי הזירה "זוהמה" על ידי מכבי האש, אשר כיבו את השריפה במשך כשעתיים בין השעות 17:20 עד 19:30. כאשר הגיע המומחה מרקוביץ' יום למחרת בשעה 13:00, ביקר בזירה וצילם את התמונות יום למחרת השריפה בשעה 13:00, היה זה לאחר שהיא זוהמה על ידי 5 צוותים של כיבוי אש שעסקו בכיבוי השריפה, ועל כן כל תצלומיו ומסקנותיו נסמכו על זירה שאינה אותנטית.
82. עוד הוא הוסיף כי ייתכן כי צוות כיבוי האש הוא שהזיז את הפלטה התחתונה ממקומה, וגרמו לכך שנותר בורג באוויר, שגם "עף" בהמשך, וגרמו לכיפופה של הפלטה (ש' 1-9, עמ' 86 לפר'). וכדבריו - "ברור שמכבי האש פגעו בתנור ובזירה בצורה קשה" (ש' 3-4, עמ' 87 לפר').
83. בהתייחסותו לעניין הברגים הנוספים, קובע המומחה סלוצקי את הדברים הבאים:

 "הברגים לא פוצעים את גוף החימום ולא עושים בו שום חבלה פיזית.... הרי הפלטה מכילה זוג קדחים ובצילום רואים במפורש כי בכל קדח הוכנס בורג" (סע' 8 ו-11 לחוות הדעת של המומחה סלוצקי).

84. כאשר הוצגו לו התמונות המראות את התיקון הרשלני ע"י ב"כ התובעת, השיב סלוצקי "אני לא יודע איפה הבורג הזה אתה נתפס לאיזה בורג". (ש' 30, עמ' 55 לפר'); ובהמשך –

"ש. תסתכל את החיבור פה זה עם אום. זה המצב המקורי של התנור. עם אום. מה שראינו בתמונה הקודמת ראינו בורג שמוכנס שהנתבע קדח במתכת כדי לחזק כי הגוף חימום שהוא הביא לא התאים גיאומטרית לאותו תנור. אתה מבין את המשמעות?

ת. יכול להיות כן. יכול להיות". (ש' 1-4, עמ' 56 לפר').

85. גם כאשר הציג ב"כ התובעת למומחה סלוצקי את תמונה מס' 27, שבה רואים את משיכת אותה פלטת מתכת תחתונה, השיב:

"לא יכול להיות שמרקוביץ' מתעד את המצב כפי שהוא משום שמרקוביץ' לא היה זה אשר שלף את התנור מהארון. מי ששלף את התנור מהארון ולא ידוע איך הם מכבי אש. ובדרך כלל הם עושים את זה בצורה אגרסיבית כי הם צריכים לכבות שריפה וכשמכבים שריפה לא חושבים." (ש' 28-30, עמ' 57 לפר').

86. הנה כי כן, אין  בידי לקבל את הטענה כי מכבי האש הם שגרמו לכך שהברגים יצאו ממקומם. זאת, מאחר שמהתמונות עולה בבירור כי מדובר בחלקים פנימיים בתנור, אשר על מנת להגיע אליהם צריך היה לפרק את המכסה החיצוני – פעולה שנעשתה ע"י המומחה מרקוביץ' ובוודאי שלא ע"י מכבי האש.
87. ואוסיף, אפילו הייתי מוצא לנכון לקבל טענת הנתבע בעניין זה, אין בכך כדי לקבוע כי הנתבע לא התרשל. זאת, מאחר שמסקנה זו ניתן לבסס על הקביעה לבדה, לפיה הסיר הנתבע את שכבת הבידוד התרמי התחתונה, ודומה כי הייתה זו הסיבה העיקרית לקרינה התרמית שחיממה את המדף התחתון והביאה לפרוץ השריפה. בין אם הוספו ברגים או הוסרו, ובין אם כופפה הפלטה התחתונה על ידי הנתבע, אין בכך אלא כדי לחזק את גרסת התובעת. אולם ככל שהייתי מקבל את טענת הנתבע, וקובע כי כיפוף הפלטה והברגים שהוסרו הם תוצאה של עבודת מכבי האש, לא היה בכך לשנות מקביעתי האמורה.
88. למעלה מן הצורך יובהר, כי גם אם גרסת הנתבע לפיה צוות כיבוי האש הוא שגרם להסרת הברגים וכיפוף הפלטה תתקבל על ידי, הרי שאין בה כדי לספק תשובה בעניין "פציעת" המגש התחתון בשל קידוח שלא נעשה ע"י היצרן ובעניין הברגים שנוספו לתנור.
89. בשל כל האמור לעיל, ונוכח גרסת המומחה מרקוביץ', הקביעה כי התנור הוא מסוג "לנקו" ומיוצר עם שכבת בידוד תרמי תחתונה, וגרסאות המומחה סלוצקי והנתבע, אשר נסתרו לא אחת, אני מוצא כי הנתבע התרשל בעת התקנת גוף החימום החדש.

 

ג.3.3. השומנים בתנור

90. כאמור, טען הנתבע כי הגורם לשריפה נעוץ בקיומם של שומנים וחלודה בתנור. לטענה זו לא התייחס המומחה מרקוביץ' בחוות דעתו כהוא זה. כפי שהובא לעיל, הוא הסביר זאת בכך שלא מצא התייחסות זו כרלוונטית, שעה שהוא מייחס את הגורם לשריפה להתקנת גוף החימום באופן רשלני.
91. כפי שהובא בפרקים הקודמים, מצאתי כי בעדויותיהם של הנתבע והמומחה סלוצקי, וכן בחוות דעתו של האחרון, עלו לא מעט קשיים. עם זאת, חוסר התייחסותו של המומחה מרקוביץ' לטענת השומנים כגורם לשריפה, אינו מקובל עליי ואני סבור, כדעת הנתבע, כי היה עליו, למצער, לשלול טענה זו. זאת, בעיקר נוכח העובדה שהתנור הוא בן 15 שנים (!) וברור כי במצב דברים זה, סביר בהחלט כי קיימים בלאי והצטברות שומנים ניכרת בתנור. לכך יש לצרף, כאמור, את חוות דעת מכבי האש בעניין, שניתנה סמוך מאד למועד האירוע, חוות דעתו של סלוצקי וכן התרשמותי מהתמונות שהוצגו ע"י מרקוביץ' עצמו, שבמסגרתם ניתן לחזות באותות של צבע צהוב, המעיד, לכאורה, על הימצאות שומנים.
92. על כן, וחרף האמור בפרקים הקודמים, אני מוצא לקבל את מסקנתו של המומחה סלוצקי באשר לקיומם של שומנים בגוף התנור, ובהיתכנות של היותם גורם אפשרי להתלקחות, באופן כזה שאלמלא היו קיימים אלה ייתכן שהאש לא הייתה פורצת או מתפשטת כלל, וזאת, חרף התקנתו הלקויה של גוף החימום והסרת הבידוד התרמי.
93. כך, הן מחוות הדעת והתמונות והן מעדויות המומחים, עולה כי חרף העובדה שהגורם לשריפה מצוי ברובו בקרינה שמקורה בחלקו התחתון של התנור, כטענת התובעת, קיימת היתכנות של ממש כי בעצם קיום השומנים והחלודה היה כדי להגביר את הסיכוי לפרוץ האש.
94. מסקנה זו נתמכת בתמונות שצולמו על ידי המומחה מרקוביץ' (תמונה מס' 9,10 ו-15) וכן בדו"ח מכבי האש, אשר ייחס את הגורם לשריפה לקיום השומנים במאוורר. אכן, אין מעמדו של דו"ח זה כמעמד חוות דעת, ואף משקלו נמוך, כפי שהבהרתי לעיל. עם זאת, וחרף משקלו הנמוך, ישנה חשיבות מה לעובדה כי עורך הדו"ח ייחס את גורם השריפה לשומנים המצויים בתנור, מבלי לציין אף גורם נוסף אחר.

 

ג.4.3. סיכום ביניים – הגורם לשריפה

95. בנדון שלפנינו, דומה כי אין להפריד בין קיומם של השומנים שהצטברו בתנור, לבין התרשלותו של הנתבע כגורמים לפרוץ השריפה אשר הביאה לנזק. אכן, קביעתי המסתברת הייתה כי הנתבע התרשל בעבודתו והוא שהסיר את שכבת הבידוד התרמי, והחליף את גוף החימום המקורי שהיה בתנור, באופן שהיה בו כדי לגרום לחימום יתר בשכבה התחתונה בתנור. עם זאת, מצאתי, כאמור, כי התנור היה מלא בשומנים (קביעה אשר נלמדה הן מהתמונות שהוצגו לפניי והן מדו"ח כיבוי האש, כאמור), עובדה אשר מהווה לא אחת גורם לדליקה.

 

 

ג.4 תיקון/פירוק התנור ע"י אחר

96. לטענת הנתבע לא ניתן לשלול את העובדה כי טכנאי אחר תיקן את התנור קודם או לאחר ביקורו בבית משפ' ביסון ביום 17.2.13. לשיטת הנתבע וב"כ המלומד, אין לקבל את טענותיהם של הזוג ביסון בעניין זה, שכן לא אחת עדויותיהם נמצאו סותרות.
97. אין בידי לקבל טענה זו. הזוג ביסון העידו שניהם לפניי (כאשר גב' ביסון זומנה לעדות מטעמו של הנתבע) ועדותם הייתה קוהרנטית ואמינה. גם לעניין הטענה כי מלבד התיקון אשר בוצע ע"י הנתבע הרי שאיש מעולם לא נגע בתנור, הייתה עדותם עקבית ורציפה, והובאה הן במסגרת דו"ח מכבי האש, הן במסגרת חוות דעת המומחה מרקוביץ', והן במסגרת עדותם וחקירתם. זאת ועוד, התובעת הציגה חשבונית תיקון על שמו של הנתבע, וברור כי זו מהווה ראייה ברורה כנגדו.
98. מנגד, לא עלה בידי הנתבע להביא כל ראייה התומכת בטענתו, ולא הוצגה על ידו כל חשבונית תיקון אחרת או ראייה כי אדם אחר נגע בתנור. בהקשר זה אעיר, כי ענייננו במשפט האזרחי, שבמסגרתו רובץ נטל ההוכחה לרשלנות מצדו של הנתבע על התובע, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה". על פי כלל זה, על התובע להרים את נטל הוכחת תביעתו מעל למאזן ההסתברויות, כלומר בשיעור העולה על 50% (ראו: ע"א 2781/93, דעקה נ' בית חולים "כרמל", חיפה, פ"ד נג(4) 526).
99. אכן, נטל ההוכחה להראות התרשלות מצד הנתבע מוטל על שכמה של התובעת. ואולם, אין ספק כי עלה בידיה של התובעת להרים נטל זה בכל הנוגע לעובדה כי הנתבע היה היחיד אשר תיקן את התנור במהלך כל 15 השנים שבהן היה בבעלותם של בני הזוג ביסון. ככל שרצה לטעון אחרת, עבר נטל השכנוע אל כתפיו והוא זה אשר היה צריך להוכיח במאזן ההסתברויות, כי אדם אחר "התעסק" וחיבל בתנור. הנתבע לא עמד בנטל זה.
100. זאת ועוד, מקובלת עליי טענתו של המומחה מרקוביץ', לפיה אף אם היה טכנאי נוסף קודם לנתבע אשר התרשל וביצע תיקון רשלני (דבר אשר נסתר, כאמור, בעדותה של גב' ביסון), אין בכך כדי להסיר אחריות מהנתבע, שכן הוא זה אשר תיקן את התנור אחרון ועליו מוטלת האחריות לוודא כי הוא מותיר את התנור במצב תקין, אף אם משמעות הדבר לתקן נזקיו של אחר (ש' 22-25, עמ' 43 לפר').

 

 

 

 

ג.5. טענות נוספות

101.ב"כ הנתבע טען כי לתובעת אין כל הסבר לכך שהאירוע של השריפה התרחש רק 20 חודשים לאחר מועד התיקון. בעניין זה העיד המומחה מרקוביץ' כי זהו הליך שלוקח חודשים. לדברי מרקוביץ', העץ מתחמם אט אט ומאבד את לחותו:

"שריפה כזו יכולה לקרות לאחר שבוע, חודש ואחרי 5 שנים, בהתאם למרחק הפיזי בין דופן העץ לבין גוף החימום ולזמן השימוש בתנור". (ש' 14-16, עמ' 39 לפר').

עדותו זו לא נסתרה והיא מקובלת עליי.

102.טענה נוספת, אותה העלתה התובעת, היא כי הנתבע אינו מחזיק ברישיון חשמלאי כפי הנדרש בדין, וכי אף לא היה מבוטח בביטוח אחריות מקצועית בזמנים הרלוונטיים. בחקירתו מיום 14.1.20, הודה הנתבע כי לא היה מבוטח במועד קרות האירוע באמצעות חברת ביטוח, אולם טען כי לא היה מודע לכך שעליו להחזיק ברישיון חשמלאי וכי הוא הוכשר כ"טכנאי מוצרים ביתיים" (ש' 1-36, עמ' 66; ש' 1-26, עמ' 67 לפר'). מאחר שאין לקביעה בעניין זה כל רלוונטיות לענייננו, הרי שאין צורך להכריע בשאלת הצורך וקיומו של רישיון נדרש כחוק.

103. בשאלת היקף הנזק הנטען ע"י התובעת, אציין כי התובעת הגישה את כל האסמכתאות הנדרשות בעניין, ביניהן חוות דעת השמאי ותצהירה של מסלקת התביעות, וכן חשבוניות שהוצגו על ידי הזוג ביסון. מנגד, לא הוצגה לפניי כל ראייה מצד הנתבע השוללת קביעות אלה. בשל כך, אני מקבל את טענת התובעת בדבר היקף וגובה הנזק.

 

ד. חלוקת הנזק

104. משקבעתי כי אלמלא השומנים לא היה בקרינה התרמית לבדה כדי לגרום לפרוץ השריפה, ויתירה מכך – אלמלא הקרינה התרמית לא היה בשומנים לבדם כדי להביא לפרוץ השריפה, עולה כי מדובר בשני גורמים אשר הביאו יחד לפרוץ השריפה. לפנינו, אפוא, שני מעוולים – בני הזוג ביסון, שלא תחזקו את התנור כנדרש ולא הסירו את השומנים מהתנור, והנתבע, שהתרשל בעבודתו - אשר גרמו לנזק אחד. על כן, יש לראותם כמעוולים יחד. למען הסר ספק, יובהר כי השריפה לא היתה מתרחשת לולי הטיפול בתנור ע"י הנתבע. אולם לא ניתן לבצע הפרדה בין הנזק שנגרם בשל הטיפול הכושל לבין הנזק שנגרם בגין השומנים.
105. סעיף 11 לפקודת הנזיקין עוסק בסוגיית המעוולים יחד, וקובע כי -

"היה כל אחד משני בני-אדם או יותר חבים לפי הוראות פקודה זו, על מעשה פלוני, והמעשה הוא עוולה, יהיו חבים יחד על אותו מעשה כמעוולים יחד וניתנים להיתבע עליה יחד ולחוד".

106. הפסיקה הישראלית דנה רבות בסוגיית המעוולים יחד, וקבעה כי יש לסווג את אותם המקרים הנזיקיים בהם שותף יותר ממעוול אחד, לשלוש קטגוריות: מעוולים במשותף; מעוולים בנפרד שגרמו נזק אחד בלתי ניתן לחלוקה; ומעוולים בנפרד שגרמו נזקים נפרדים. האבחנה בין המקרים אינה תיאורטית בלבד, ויש לה השלכות לעניין החיוב. כך נקבע, כי המעוולים משני הסוגים הראשונים יחויבו בפיצויים על מלוא הנזק, ביחד ולחוד, ואילו המעוולים מהסוג השלישי יחויבו בנזק שגרם כל אחד מהם בנפרד  (ד"נ 15/88, מלך נ' קורנהייזר, פ"ד מד(2) 89, 97 (1990); ע"א 8133/03, עודד יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ, פ"ד נט(3) 66, 82 (2004)).
107. במסורת הפסיקה האנגלית, אם הנזק אינו ניתן לחלוקה, המעוולים נחשבים כמי שגרמו לנזק אחד, אף אם לא פעלו בצוותא (ר': גד טדסקי, דיני הנזיקין, תורת הנזיקין הכללית, ירושלים תשל"ז, שער שביעי, עמ' 479 ואילך). במשפט הישראלי, המבחן לנזק שאינו ניתן לחלוקה הוא מבחן פיזי. כלומר: אם לא ניתן לקבוע איזה חלק מן הנזק גרם כל אחד. כך, במקרה שלפנינו.
108. האם ניתן לומר כי להתרשלות הנתבע הייתה תרומה גדולה יותר מהשומנים אשר היו מצויים בתנור, או ההיפך? דומני, שבנתונים שלפניי, אין כל אפשרות לקבוע כאמור, ועל כן יש לראות גורמים אלה כ"מעוולים במשותף". משכך, אפוא, ניתן לומר, כי "זה גורם וזה גורם" (ראו: תלמוד בבלי, עבודה-זרה, מה, ע"ב). משכך, לשני הגורמים מידת אחריות זהה ושווה.

 

ד.1. מעוולים במשותף בראי המשפט העברי

109. התייחסות המשפט העברי לסוגיה מושא דיוננו תבוא לידי ביטוי במספר היבטים: גרם הנזק ע"י הנתבע, אשמה התורם של מבוטחת התובעת וההסדרים בדבר גביית הנזק במקרה של מעוולים במשותף:
110. באשר לגרם הנזק הרי שענייננו בסוגיה הנושאת כותרת של "גרמא בנזיקין". אדם שהזיק לא במעשה בידיים אלא באופן שבסופו של דבר נגרם נזק כתוצאה לא ישירה מפעילותו, הרי שדינו הוא כגורם לנזק באופן של "גרמא" – כלומר: נזק לא ישיר. בעניין זה מורים אותנו חכמי הדורות כי הוא יחוייב אך ורק בדיני שמיים (כלומר, שבית הדין אינו יכול לחייבו בתשלום כלשהו במסגרת מערכת היחסים שבינו לבין חברו, והוא יישא בחיוב אך ורק כלפי שמים), וזאת, רק אם התכוון להזיק במזיד ולא כתוצאה מרשלנותו. ברי כי במקרה שלנו הנתבע לא התכוון לעוול וממילא לא היה ניתן לחייבו בדיני אדם. כך פוסק רבי מנחם המאירי, מפרשני התלמוד בפרובאנס במאה הי"ג (בפירושו לבבלי, בבא קמא, נה, ע"א).
111. באשר לאשם התורם של המבוטחת הרי שמלמד אותנו התלמוד הבבלי (בבבא קמא, מז, ע"ב) שבמקרה של אדם שהכניס פירותיו לחצר חברו ואכלה בהמתו של חברו את הפירות והוזקה מהן, ישנו אשם תורם של הבהמה וממילא גם של בעליה, משום שהיה לו לשמור עליה; וזאת, מאחר שאנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שהיה לבהמה להימנע מלאכול את הפירות. כלומר: הבהמה עצמה הביאה על עצמה את הנזק בכך שאכלה מהפירות ולא נשמרה מהם. ניתן להקיש ממקרה זה לענייננו ולומר שגם במקרה שלנו היה על המבוטחת להישמר ולשמור על התנור שלה ועל סביבותיו ולנקות את השומנים שבו ובסביבתו, על מנת למנוע את תוצאת השריפה. ברי כי לפי כללי המשפט העברי ניתן לייחס חלק מהנזק למבוטחת.
112. באשר לחלוקת הנזק בין המעוולים, פוסק האמורא רב חסדא (בתלמוד הבבלי, בבא קמא, קיא, ע"ב) שבמקרה של מעוולים במשותף כאשר אחד גזל פירות מהבעלים ובא אחר ואכל אותם, יכול הבעלים לגבות את הפסדיו משני המעוולים, כאשר רצה מזה גובה ורצה מזה גובה.

לעומתו, קובע התנא רבי נתן בתוספתא (בבא קמא, ליברמן, פרק ו, הלכה א) במקרה של שור שדחף את חבירו לבור והרגו, הרי שאם מדובר בשור מועד (אשר פגע 3 פעמים וזו לו הפעם הרביעית שבה הוא פוגע והורג שוורים אחרים) הרי שמחלקים את הנזק בין שני המעוולים (בעל השור הפוגע ובעל הבור) באופן ששניהם נושאים בנזק בחלקים שווים ביניהם; ואילו בשור תם שדחף את חבירו לבור, הרי שבעל הבור נושא ב-3/4 מהנזק ובעל השור ב-1/4 הנזק. התלמוד הבבלי (בבבא קמא, נג, ע"א) מעלה אפשרות שכל אחד משני המעוולים אמור לשאת במלוא הנזק. מהפסיקה שלעניין במהלך הדורות עולה כי אם אחד מהמעוולים אינו משלם את נזקו הרי שניתן לפנות למעוול השני ("ביחד ולחוד").

גישה נוספת מעדיפה את הקביעה שהניזק ייפרע מהמעוול העיקרי ורק אם לא ניתן יהיה לגבות ממנו ניתן יהיה לפנות למעוול המשני. (ר' מאמרו של הרב עו"ד אליעזר הללה ז"ל, "עוד על ריבוי מעוולים", גליונות פרשת השבוע של משרד המשפטים, בעריכת א. הכהן ומ. ויגודה, פר' בלק, תשע"ד, גיליון 441. http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/skira.asp?id=242).

113. לענייננו יובהר כי הגם שלא ניתן לחלק בצורה מדוייקת את הנזק בין המעוולים, המוגדרים כ"מעוולים במשותף", הרי שברי כי לא ניתן להשית את כל הנזק על הנתבע, בהינתן שהגענו למסקנה כי גם לשומנים שנמצאו באתר השריפה השלכה על התפשטות השריפה ועל תוצאותיה.

 

סיכום

114. הנה כי כן, מצאתי כי הנתבע התרשל בעבודתו, עת תיקן הנתבע את התנור ביום 17.2.13, והחליף את גוף החימום בדירת משפ' ביסון. קביעה זו נלמדת מגרסת הנתבע, כפי שהובאה בתצהיריו ובחקירתו, חוות דעת המומחים, תצהירים שהוגשו מטעם התובעת ומדו"ח כיבוי האש.
115. עם זאת, מצאתי כי לא הייתה זו התרשלות הנתבע בלבד שהביאה לפרוץ השריפה ביום 7.10.14, וגם לעובדת קיומם של שומנים שהצטברו בתנור יש לייחס משקל. מאחר שלא ניתן לדעת מה היה חלקו של כל אחד מן הגורמים האמורים, מצאתי להתייחס אליהם כאל "מעוולים במשותף" ובהתאם לכך לחלק את האחריות לנזק באופן שווה בין הנתבע לבין בני הזוג ביסון.

 

סוף דבר

116. לפיכך הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 135,391 ש"ח בגין מחצית הנזק שנגרם  למבוטחת התובעת וששולם ע"י התובעת למבוטחת, ₪ וכן סך של 8,802 ₪, הוצאות שכר המומחה והשמאי מטעם התובעת, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל. כן יישא הנתבע במלוא אגרת התביעה כפי ששולמה וכן בשכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪; כאשר סכומים אלו יישאו בריבית ובהפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.
117. הסכומים האמורים ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה.

זכות ערעור כחוק.

 

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

 

 

 

 

ניתן היום,  ט"ו שבט תש"פ, 10 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.