האם בית הדין יכיר במחלה המועברת על ידי עקיצת חרקים, כפגיעה בעבודה?

בית הדין דן בשאלה האם יש להכיר במחלה המועברת על ידי עקיצת חרקים, כפגיעה בעבודה?

בפני בית הדין תביעת התובע להכיר בפגיעה בעבודה, לצורך דמי פגיעה ונכות מהעבודה בגין מחלה המועברת על ידי עקיצת חרקים הנקראת מלריה.

הנתבע טען כי מדובר בפגיעה שאינה נראית לעין, שאין לה מועד היווצרות נוכח זמן דגירה בלתי ידוע מהעקיצה וכי לא ניתן בשל כך לקבוע אירוע תאונתי כנדרש על פי חוק הביטוח הלאומי, זאת בנוסף להיותו של התובע עצמאי שהיה אדון למעשיו בעניין שהותו בעבודה או בבית באותה מסגרת בחו"ל.

העובדות

1. התובע, יליד שנת 1948, חקלאי כ-50 שנה. יצא מהארץ בשנת 2015 להקים ולנהל פרויקט חקלאי בקונגו שבאפריקה במעמד של עצמאי. (פרוטוקול 25/06/18 ש' 14).
2. בתאריך 19/11/16 בשעה 10:00 או בסמוך לכך חש התובע שלא בטוב והלך לנוח ללא הועיל, בהמשך הובהל למרפאה המקומית, אושפז לשבעה ימים, בהם אובחן כי הוא סובל ממחלת המלריה. משם הוטס לקניה ומשם לישראל.
3. הבדיקות העלו כי התובע נעקץ על ידי יתוש וחדר לגופו חיידק ריקיציה טיפי.  מאז לא שב למעגל העבודה. בין היתר עקב פגיעה ביכולת להזיז את עינו השמאלית.
4. התובע הגיש תביעה לדמי פגיעה אשר נדחתה ביום 14/06/17.

המחלוקת

1. מה היה מעמדו של התובע. האם לפי מעמד זה היה מבוטח בפרק נפגעי עבודה בחוק הביטוח הלאומי.
2. בהנחה שחלף התובע על פני הפלוגתא לעיל, האם אירעה לו "תאונה בעבודה" – עקיצה מיתוש במהלך עבודתו שגרמה את הליקוי הנטען. הליקוי הופיע ב-19/11/16.

הכרעת הדין

מעמדו של התובע

1. הצדדים הסכימו כי התובע היה עצמאי. למעלה מן הצורך הדברים אף עולים מהניירת שהוגשה כלהלן.
2. בפרוטוקול הדיון מיום 25/06/18 אומר התובע "עבדתי שנה וחצי בערך עד לאירוע... בארץ כל משך שהותי שילמתי חשבוניות בגין העבודה לחברה שהעסיקה אותי בארץ ובסוף כל שנה הייתי מתחשבן מול רשויות מס הכנסה על גובה הכנסות שיש לי. בטרם הכל מתנהל, הכל רשום וממוסמך. במקביל אני חקלאי בבקעת הירדן במושב נתיב הגדוד." (עמ' 1 ש' 25-31). הן בחו"ל והן בארץ היה עצמאי.
3. בתצהיר התובע נכתב "במועד התאונה ועד בכלל הייתי עובד עצמאי, וקיבלתי את ההנחיות התפעוליות של הפרויקט ממר בארי לביא, רפרנט חקלאות בחברת "אי.טי אייר פרויקטים בין לאומיים בע"מ" החברה כיום רשומה בשם "אימפקט אייר בע"מ ח.פ..." לרבות קבלת אישורים, תיאומים ומתן שירות להתקדמות העבודה".
4. התובע צירף את הסכם ההתקשרות. נספח א' לתצהיר התובע הינו מסמך מודפס בכתב יד מיום 31/08/16 הנושא כותרת "הגעת בארי 3.9.16 פרויקט הקמה והרחבה חוות אנכו נושאים לדיון". מדובר אולי בתרשומת של ישיבת עבודה שנערכה על ידי מר מוטי מלכין והמפרקת, דוח מצב של לול, בית אימון, מנהרות הירקות, מנהרת חסה, מחסן החולות, מרכז דישון והשקייה ועוד ועוד. בסוף המסמך כתוב "עד עתה לעבודות אלה נדרשו 12 ימי עבודה י"ע של עובדים מקומיים ובנוסף יום אחד של סולימן, ובנוסף שתי נסיעות טנדר להסעה. לפני חזרתך לארץ צריך לקיים דיון על מדיניות השתילות והמינים על פי תוכנית צפי מחירים שקמיל ערך" למסמך מצורפים תרשימים וחישובים תקציביים ואחרים. מהמסמך עולה שהתובע היה אדון לחלוקה הכספית ולניהול העניין על פי שיקול דעתו.
5. לא ניתן ללמוד מהמסמך את טענת התובע בתצהירו כי קיבל הנחיות תפעוליות. המסמך נראה יותר כמו התייעצות.
6. מהדוא"ל מיום 31/05/15 ניתן לראות כי גם תקציבים שקיבל, חלקם היו ללא קבלות על פי שיקול דעתו.
7. נספח ו' לתצהירו הינן חשבוניות של התובע. "עבור עבודת מוטי בחו"ל". בחקירתו החוזרת נשאל אם קיבל פיצויי פיטורים עם סיום עבודתו וענה "לא".
8. המסקנה אפוא היא, גם לפי המסמכים, כי התובע היה עצמאי לכל דבר ועניין.

הפן הנורמטיבי

9. תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה של עובדים עצמאיים) תשי"ז-1957 (להלן: התקנות), קובעות "2(א) עובד עצמאי שאירעה לו פגיעה בעבודה בהיותו בחו"ל, יהיה זכאי לגמלה לפי פרק ג' לחוק אם נתקיימו בו כל אלה:

(1) הוא הוכיח שהפגיעה אירעה תוך כדי עיסוקו במשלח יד שבו עסק בתכוף לפני צאתו לחוץ לארץ ועקב עיסוקו באותו משלח יד, וכי בהיותו בישראל עשה את ההכנות והסידורים לקראת העיסוק במשלח היד שבו נפגע בחוץ לארץ.

(2) הפגיעה אירעה תוך 6 חודשים מיום צאתו את ישראל או תוך תקופה יותר ארוכה שבאה עליה הסכמת מנהל ענף נפגעי עבודה."

10.התנאים בתקנה זו הם תנאים מצטברים, שכן נכתב "אם נתקיימו בו כל אלה".

11.סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי מניח חזקת סיבתיות לתאונה שאירעה לעובד תוך כדי העבודה. חזקה זו לא חלה על עצמאי, פירוש הדבר כי נטל ההוכחה על כתפיו להוכיח שהאירוע אירע תוך כדי עבודה ועקב העבודה.

12.סעיף 79 לחוק קובע "תאונת עבודה – תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו. כעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו."

העובדות כפי שעלו בהליך

13.בסעיף ה' לתצהיר הוא מציין  כי עזב את הארץ ביום 08/10/16 ונפגע לגרסתו ב-19/11/16 בטרם חלפו 6 חודשים ממועד צאתו מישראל. לצורך כך צירף צילום מהדרכון. אולם על פי חקירתו הנגדית עבד התובע בקונגו כשנה וחצי "ש. ממתיי עבדת בפרויקט הזה. ת. אמצע 2015-2016 זו התקופה. עד שנפגעתי. ש. בפרוטוקול הדיון מיום 25/06/18 בבית הדין כתוב שעבדת שנה וחצי לפני האירוע. ת. זה מה שאמרתי" (עמ' 5 ש' 12-15). עוד ציין "התופעות של מלריה מוכרות לי, זו לא פעם ראשונה שחטפתי מלריה. אתה מרגיש כאבים בכתפיים, חום, תשישות, אז אתה לוקח סט של כדורים שמשכיבים אותך יום וחצי ואתה קם חדש לגמרי. יש המלצה לא לקחת כדורים בשוטף כי מי שנמצא הרבה זמן בחו"ל בתנאים סביבתיים שיש שם זה גורם נזק לכבד... ככה התנהלתי." (עמ' 6 ש' 14-22) (דגש ש.ש.). בנספח ב' נראה כי היציאה הראשונה היא ביום 16/06/15, דהיינו כשנה וחצי לפני הפגיעה, החל בפרויקט בחו"ל וזהו המועד שיש לקחת בחשבון. מהמסמך עולה שיש כניסה ויציאה לסירוגין מאותו מועד (כל כחודשיים שלושה), (באבחנה מהיציאה הקודמת ב-29/09/14).

14.התובע חדל ולא עלה בידו להוכיח כי הפגיעה שאירעה לו אירעה "תוך 6 חודשים מיום צאתו מישראל". משכך נותר הדבר להסכמת מנהל ענף נפגעי עבודה שלא נתן הסכמתו להכרה בתקופה ארוכה יותר. בכך לא מתקיים סעיף 2(2) לתקנות. די בכך כדי לדחות את תביעתו של התובע.

15.יחד עם זאת נבדוק גם האם עומד התובע בתנאי סעיף 79 לחוק לפי אירע האירוע תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו.

16.הנה כי כן התובע שהה זמן רב בקונגו. שהותו שם לא הייתה לעבודה בלבד אלא אף למגורים, כפי שציין התובע עצמו "ת. הדירה שלי הייתה בשטח החווה, שם גרתי. נכנסתי ויצאתי. ש. הדירה הייתה בתוך העבודה. ת. בתוך מתחם החווה. ש. העבודה גם הייתה בתוך מתחם החווה. ת. כן. המתחם של החווה היה מגודר... ש. אתה גרת ועבדת באותו מקום, אני צודקת או לא. ת. צודקת."  (עמ' 5 ש' 23-32).

17. גם ביחס לאבחנה בין שעות העבודה לשעות המגורים והפנאי, לא הייתה אבחנה של ממש, כך למשל התייחס לכך ששעות העבודה של הפועלים הם מ-60:30 בבוקר עד 15:00 בצהריים עם שעה הפסקה באמצע, ובין השעות האלה, חוץ משעת ההפסקה, היה בדירתו "נכנסתי ויצאתי" (עמ' 5 ש' 23-25).
18. כך גם לא עבד התובע ביום ראשון (עמ' 7 ש' 3).

19.טוען התובע בסיכומיו כי מרבית זמנו עבד וכי עמד לרשות החווה 24/7. אין לקבל טענה זו, בפרט  נוכח עדותו לפיה אחרי השעה 15:00 החווה לא עבדה, אף לא ביום א'. גם אם נקרא מעת לעת לעניינים ספציפיים,(בלילה או ביום א') לא מדובר במרבית הזמן. כך לפי הראיות שבפנינו.

20.הלכה למעשה הוכיח הנתבע כי יציאתו לחווה החקלאית לא חשפה את התובע יותר לעקיצה מאשר שהותו בדירה, "אין שום קשר, זה יתוש, זה באוויר" (עמ' 7 ש' 26-27 בחקירה חוזרת) (דגש ש.ש.).

21. התובע לא ידע בדיוק מתי נעקץ ולא יכול היה להצביע על מועד זה. "עבדתי שנה וחצי לערך עד לאירוע, מה שקרה שנעקצתי על ידי יתוש מלריה וזה גרם לאחר מכן לשרשרת של ליקוייםנוספים שאירעו לי כולל דלקת קרום המוח וכן ריקציה שגרמה גם לפזילה." (עמ' 1 ש' 25-27)(דגש ש.ש.).

22.בכתב התביעה נכתב "7. ביום 19/11/16 בשעה 10 בבוקר לערך או בסמוך לכך, תוך כדי עבודת התובע בשטח החקלאי בקונגו שבאפריקה, בזמן עבודתו, חש התובע לפתע כאבים בכל חלקי גופו ונשכב למנוחה וללא הועיל.". דהיינו, ב-19/11/16 חש התובע שלא בטוב. אין זה מועד העקיצה ואין לנו שום ידיעה מהו מועד העקיצה והיכן אירעה העקיצה. התובע נחקר על כך בחקירה נגדית "ש. מה הייתה העבודה שלך. ת. בתור מנהל אין לך שעות עבודה קבועות, אם מגיע דלק לגנרטור באמצע הלילה אז אתה צריך לפרוק ולראות שהכמות שהגיעה אכן תואמת למשלוח. אם מגיע ציוד לחממה מתי שהוא מגיע אתה לא יכול לומר עצור... ש. חוץ מזה +- שעות עבודה. ת. שעות העבודה של הפועלים הן 06:30 בבוקר עד 15:00 בצהריים עם שעה הפסקה באמצע... ת. הדירה שלי הייתה בשטח החווה, שם גרתי. נכנסתי ויצאתי. ש. הדירה הייתה בתוך העבודה. ת. בתוך מתחם החווה." (עמ' 5 ש' 16-32)(דגש ש.ש.). בסופו של דבר מאשר התובע כי גר ועבד באותו מקום (עמ' 5 ש' 31-32) אך לא כל הזמן היה בעבודה.

23.בכל יום לפי דבריו, ככל שלא היה עניין מיוחד מהשעה 15:00 בצהריים לא הייתה עבודה (עמ' 6 ש' 6) וכך גם בימי ראשון. בכל מקרה התובע היה אחראי על עבודתו שלו.

24.התובע נשאל "ש. אתה יודע מתי נעקצת. ת. אני לא יודע מתי נעקצתי אלא אני יודע מתי חשתי את התופעות של המלריה" משכך לא מתקיים הנדרש בתקנה שהפגיעה אירעה תוך כדי עיסוקו במשלח היד. הפגיעה לכאורה היא העקיצה וזו יכלה לקרות בכל מקום כי היא לדבריו: "באוויר", ובאותה מידה גם במגוריו בשעות הפנאי.

25.התובע אף לא הכחיש כי מחלת ריקציה טיפי היא מחלה שיש בה דגירה של שבוע שבועיים והתסמינים באים רק לאחר מכן. התובע אומר בעצמו כי בשהות ממושכת בחו"ל לא לוקחים תרופה מניעתית אלא רק עם פריצת המחלה. למעשה התובע מודה "זה לא אומר שבאותו זמן עקב מה שהיה בסביבה לא נדבקתי בחיידק שנקרא ריקציה טיפי. התגובה שהרגשתי וידעתי לומר שיש משהו שונה הייתה הרבה זמן אחרי זה." (עמ' 6 ש' 17-20)(דגש ש.ש.). לפיכך ישנו מרחק בפרק זמן של ממש אף ביחס לתקופת הדגירה.

26.יותר מכך התובע מאשר שלאחר שהיה שבוע בבית חולים בקניה הוא טס לבית חולים מתקדם יותר ורק אחרי שבוע שבועיים החלה הבעיה בעיניים. דהיינו התובע לא הצביע על תאריך כלשהו מסוים כזה או אחר ואף לא על פרק זמן מוגדר של הדגירה, או של הפגיעה בעין, שכן באותה מידה פגיעה בעין יכולה להיות מהטיפול הרפואי אותו קיבל בקונגו או בקניה או בדרך, או מסיבה אחרת כמפורט מטה בהתאם למסמכיו הרפואיים. וכך אומר "התחיל במלריה, עבר לדלקת קרום המוח, בארץ אובחן כריקציה טיפי" (עמ' 7 ש' 14) (דגש ש.ש.).

27.בנוסף מאשר התובע "אכן כן כי לא היו שעות עבודה מוגדרות" (עמ' 7 ש' 1).

28.עד כה, ולאחר סקירה של כל חקירתו הנגדית של התובע לא הרים התובע את נטל ההוכחה הנדרש בסעיף 79 לחוק כי אירע אירוע "תוך כדי "עיסוקו במשלח ידו ו"עקב "עיסוקו במשלח ידו, ואף לא כנדרש בסעיף 2(א)(1) לתקנות.

29. הנה כי כן לא עמד התובע בחובות החוק והתקנות, מתוך תיאוריו שלו למתרחש בסמוך ל-19/11/16. גם בשל כך יש לדחות את תביעתו.

30.עיון במסמכים הרפואיים מעלה אף הוא את הקושי במיקוד בלוח הזמנים. כך למשל במסמך ד"ר רותי חונה בר און מיום 22/01/17 נאמר כי ב-15/01/17 הופנה מכללית אחרי אשפוזים "לציין שקודם לכן אושפז באפריקה, שם עובד. באמצע אוקטובר לדבריו אושפז בקונגו, שם עובד (חווה צפונית לברזוויל) הגיע עם מכתב סיכום מניירובי שם אושפז בנובמבר עם בלבול, הפרעות נשימה, אובחן כסובל ממנינגו אנצפליטיס ופנוימוניה..." (דגש ש.ש.).  על פי מכתב זה אושפז כבר באמצע אוקטובר "לדבריו" לפני המועד הנקוב בתביעה. ידועה הפסיקה הנוגעת לאנמנזה, לפיה החולה מתאר לרופא את המצב לאשורו על מנת לקבל טיפול מיטבי. בסוף אותו מסמך אף נרשם "... מדובר בחולה עם מחלת חום ממנינגו אנצפליטיס ופנוימוניה שהחלה באפריקה לפני שלושה חודשים..." (דגש ש.ש.). לפי מועד המסמך מדובר באוקטובר 2016. התובע טוען בפנינו כי האירוע שלו החל ב-19/11/16. הדברים לא כל כך מתיישבים. זאת בנוסף לשאלון רפואי שמילא התובע (נספח לתצהירו) ממנו עולה כי מקבל טיפול תרופתי קבוע ללחץ דם, ואספירין.

31.אמנם בחלק מהמסמכים הרפואיים כתוב "במהלך עבודתו באפריקה", בחלק כתוב "מדובר בחולה בן 68 שעובד לסירוגין בקונגו עם אירועים חוזרים של מלריה, מספר אשפוזים בשל בלבול וחום..." (דגש ש.ש.). בפנינו לא הוכח ספציפית אירוע במהלך עבודתו.

32.במסמך מבית חולים שיבא נכתב "... באבחנה מבדלת לפגיעה בעצב 6 – תיתכן פגיעה איסכמית מקרית, אך לא ניתן לשלול שהנוירופתיה הקרניאלית היא חלק מהמנינגואנצפליטיס הויראלית"(דגש ש.ש.).

33.במסמך הביוכימיה בדם מביה"ח שיבא, בסיכום והמלצות שחרור נאמר "... חשד לשיתוק של 6 משמאל על רקע יתר לחץ דם...". דהיינו, גם המסמך הרפואי לא בהכרח מחבר בין המחלה הקשורה לקונגו לבין האירוע בעין. "לא ניתן לשלול" הוא ביטוי המרחיק עד מאוד את הקשר הסיבתי. במסמך השני מחובר הנזק בעין ספציפית ללחץ הדם ממנו סובל.

34.פסק דין עב"ל 11988-08-11 המוסד לביטוח לאומי נגד ניר מוניס (), נאמר מפורשות כי גם במקום אשר יש ספק אם אירע אירוע חריג, הרי שלא קיים קשר סיבתי בינו לבין האירוע. אף אם יש הנחה שהתקיים קשר סיבתי, אזי השפעת האירוע החריג הייתה פחותה בהרבה. מהמסמכים הרפואיים לעיל עולה במפורש כי הנזק העיני הוא תוצאה של לחץ דם ושל מצבו התחלואי של התובע. גם לו היה ספק, דווקא מראיות התובע, לא ניתן להכיר בתביעה.

35.פסק דין דב"ע 0-402/97 ששון נ' המוסד לביטוח לאומי קובע כי עקיצת חרק איננה תאונת עבודה. שם אף הוכח כי עקיצה נעשתה בדרך לעבודה, דבר שלא הוכח בענייננו מכיוון שהתובע ציין שזה יכול היה לקרות בכל מקום (ראה גם עב"ל 46148-05-14 בן עזרא נגד המוסד לביטוח לאומי, ראה גם ב"ל 1736/00 רוזנפלד הילה נגד המוסד לביטוח לאומי). בפסק דין ב"ל 3651/04 מגן שמעון נ' המוסד לביטוח לאומי, מדובר בחקלאי שנעקץ בטענה דומה לזו שבפנינו, כב' השופט יוסף יוספי דחה את התביעה. שם נקבע כי "תמונת המחלה אינה ספציפית ואינה מעידה בהכרח על מחולל מסוים. לא נמצאה עדות לתאונת עבודה (פציעה בשדה, נשיכה או עקיצה) תלונות של מחלות חום אינטרקורנטיות היו גם לפני... האירוע הנדון"(דגש ש.ש.). יפים הדברים לענייננו ככפפה ליד.

36.התובע טען כי יש להפעיל במקרה שלו את מבחן האלמלא. לגרסתו זהו המקרה בו "כורח נסיבות העבודה מעמיד את העובד במועד מסוים, במקום מסוים, בפני סיכון שלולא העבודה לא היה עובד בפניו." דב"ע ארצי מט/0-171 המוסד לביטוח לאומי נ' סעד מוחמד ().

37.בג"ץ 1262/94 שרה זילברשטיין נ' בית הדין הארצי לעבודה (), קובע חד משמעית  כי תנאי הקשר הסיבתי "עקב" הוא התנאי החשוב ביותר, ואילו תנאי ה"תוך כדי" הוא פחות בחשיבותו. לטעמנו יש לאבחן בין מקום של "זירת רצח "לבין טענת העקיצה מהרבה סיבות מהותיות של שונות העניין.

38.מכל מקום הפסיקה, ובעיקר הבג"ץ לעיל תומכים בעמדת הנתבע .אף במבחן האלמלא, כלשון ביהמ"ש העליון ,אין זה המקרה שבו מבחן הסיכון, השכל הישר או הסבירות יסווגו את הסיטואציה העובדתית שנפרסה בפנינו כנכלל ב"עקב" משלח ידו של התובע.

39.עיינו גם בעב"ל 8653-08-15 המוסד לביטוח לאומי נ' מיכל חזוט (פורסם בנבו)אליו הפנה ב"כ התובע בהרחבה. אף שם מבחן האלמלא הוא רק "משוכה ראשונה", ובית הדין הארצי הנכבד מתייחס באופן מפורט לעניין "ריחוק" הנזק והקשר הסיבתי. כלשונו :"עד אנה יחסה הנפגע בצל קורתו של ענף נפגעי העבודה, עת מדובר ב"שרשרת אירועים" שתחילתה בעבודה וסופה מי ישורנו"(דגש ש.ש.). בפנינו לא הוכח כי האירוע החל בעבודה,לא נתמלא תנאי ה"עקב"  וכך גם לא השתלשלותו. לא נתמלאו אף כל שאר המבחנים בחוק ובתקנות. לפיכך גם טענה זו של התובע דינה להידחות.

סוף דבר

40.לא מצאנו מקום לסטות מההלכות הנוגעות לעובד עצמאי בארץ, ולהעדיף את העצמאי העובד בחו"ל, בפרט שהוכח כי לא עבד 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע, הגם שיכול היה להיקרא מעת לעת, נוכח אחריותו לפעולות בחווה. הוכח כי חלה קודם לכן במלריה, הוכח כי עזב את ישראל לצורך החווה בקונגו למעלה ממחצית השנה לפני קרות "השתלשלות העניינים הרפואיים" עליהם הצביע. הוכח במסמכים הרפואיים כי עניין עין שמאל נזקף ללחץ הדם ממנו סבל, בגינו נטל תרופות, הכל ממסמכי התובע בתצהירו, מחקירתו הנגדית והחוזרת. כמו כן, נוכח הפסיקה לעיל.

41.התובע לא הרים את נטל ההוכחה המוטל על כתפיו בדבר פגיעה בעבודה כעצמאי. בנסיבות העובדתיות שבפנינו לא מצאנו להרחיב את מטריית ענף נפגעי העבודה מעל ומעבר לסביר לנכון ולצודק, וגם מטעם זה דין התביעה להידחות.

42.שקלנו בכובד ראש השתת הוצאות על התובע. אולם מחמת גילו, גיל פנסיה, מצאנו כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ה טבת תש"פ, (22 ינואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.