כיצד יש לפצות תובע בגין הקדמת ניתוח שנבעה מהתאונה, כאשר הניתוח נדרש לו, ללא קשר לתאונה?

בית המשפט דן בשאלה כיצד יש לפצות תובע בגין הקדמת ניתוח שנבעה מהתאונה, כאשר הניתוח נדרש לו, ללא קשר לתאונה?

 

 

 

 

בית  משפט השלום תל אביב-יפו (בשבתו בבת ים)
ת"א 11200-11-14 א.ל.ר. נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ

 

 

לפני כבוד השופט שי מזרחי
התובעת:
נגד
הנתבעת:	התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ

 

פסק דין

 

1. עניינה של תובענה זו בתאונת דרכים שחוותה התובעת, ילידת 1975, ביום 20.7.2014, עת רכבה על אופנוע אשר החליק. לטענתה, כידון האופנוע פגע בין היתר גם בחזה^[1].
2. משלא הכחישה הנתבעת את חבותה, נותרה להכרעה שאלת נזקיה של התובעת.

 

נכותה של התובעת בגין  התאונה:

3. לבדיקתה של התובעת מונה מספר מומחים לא מבוטל: בתחום האורתופדי מונה ד"ר שטיינברג, בתחום א.א.ג פרופ' קרוננברג, בתחום הנפשי ד"ר גונן, בתחום הנוירולוגי ד"ר ברג ובתחום הפלסטי ד"ר טופז.
4. התחום האורתופדי: ד"ר שטיינברג קבע כי בגין התאונה נותרו בתובעת 6% נכות בצוואר ועוד 2% נכות בעמ"ש מתני (2% נוספים על חשבון העבר). שאלות הבהרה שנשלחו אל המומחה מטעם התובעת והנוגעות לקרע בשתל הסיליקון בחזה של התובעת לא הובילו לשינוי בחוות הדעת. המומחה קובע כי השתל אינו חלק טבעי מהגוף שיש לקבוע בעבורו נכות. הוסיף כי התובעת "כלל לא התלוננה על כאב או הפרעה קוסמטית בבית החזה, כך שאין מה להתייחס לנושא זה".
5. תחום א.א.ג: פרופ' קרוננברג קבע כי בגין התאונה לא נותרה בתובעת כל נכות. את תלונת הטינטון של התובעת לא קשר המומחה לתאונה נוכח בדיקת השמיעה התקינה של התובעת מצד אחד והיעדר פגיעת בגולגולת מצד שני.
6. התחום הנפשי: ד"ר גונן קבע כי בגין התאונה הוחמר מצבה הנפשי של התובעת שעמד עובר לתאונה על 13%^[2]בעוד 9% בגין תסמינים פסיכופתולוגיים דיכאוניים וקוגניטיביים ופוסט טראומתיים. קבע כי אין לתובעת מגבלה תפקודית בעקבות התאונה ועם זאת יש מקום לטיפול תרופתי נוגד דיכאון.
7. התחום הפלסטי: ד"ר טופז קבע כי בגין התאונה אין לקבוע לתובעת נכות. המומחה מציין בחוות דעתו כי "במקרה הנדון ניתן לקבוע במידה רבה של וודאות את הקשר הישיר בין תאונת הדרכים שאירעה ב-20.7.2014 לבין הקרע בשתל הימני והצורך בהחלפת המשתלים בניתוח אשר בוצע באופן מקצועי והצורך בהחלפת המשתלים לגדולים יותר היה גם הוא תוך שיקול רפואי הגיוני...הפציעה חייבה ביצוע ניתוח מתקן, קודם למועד אשר היה נדרש לניתוח גם לו לא התרחשה התאונה. פרק זמן זה אינו ניתן לקביעה מדויקת...מהלך החלמה של כחודש ימים ומגבלות בתפקוד בטווח של כחודשיים".
8. התחום הנוירולוגי: ד"ר מונל קבע כי בגין התאונה נותרו בתובעת 2% נכות בגין כאבי ראש.

 

סה"כ נכותה של התובעת בעקבות התאונה: 17.8% ובמעוגל 18%.

 

נכותה של התובעת כפי שעולה ממסמכי המוסד לביטוח לאומי:

9. להשלמת התמונה הרפואית, מצאתי להביא גם את מצבה של התובעת כפי שעולה מתעודת עובד ציבור שהוגשה על ידי הנתבעת.
10. מן המסמכים הרפואיים ופרוטוקולי המל"ל שהוצגו לפניי, עולה התמונה שתתואר להלן. אדגיש כי איש מהצדדים לא עתר למינוי למומחה מטעם בית המשפט בתחומים השונים האמורים ולעניין זה אתייחס בהמשך פסק הדין.
11. עולה כי התובעת הגישה תביעה לקביעת נכותה הכללית ביום 28.12.2014, כחמישה חודשים לאחר התאונה מושא כתב התביעה. בתביעתה לא הצהירה כי מצבה נובע מהתאונה אם כי כתבה כי הפסיקה לעבוד חלקית בניקיון עקב קושי פיזי ונפשי. תביעתה אושרה ונפסקו לה 100% נכות ואי כושר מלא מיום 21.9.2014 ועד 31.8.2015 בגין סרטן בלוטת התריס וטיפולים שעברה בעקבותיו. ביום 7.9.2015 נדחתה תביעתה של התובעת משלא עברה את הסף הרפואי^[3](נקבעו 51% נכות החל מיום 1.9.2015 בגין: עמ"ש צווארי 5%, גב תחתון 10%, חרדה 20%, מצב אחרי סרטן 10%, הפרעת קצב 20%). ביום 12.7.2016 נקבעה נכותה של התובעת והועמדה על שיעור של 54% מבלי שנקבע קש"ס לתאונה (עמ"ש צווארי 5%, גב תחתון 10%, חרדה 20%, מצב אחר סרטן 10%, הפרעת קצב לב 30%, CTS 5%). ביום 17.1.2017 הוגשה תביעה חוזרת ונקבעו לתובעת 66% נכות ללא קביעה כי אלה קשורים בתאונה מושא כתב התביעה (עמ"ש צווארי 5%, עמ"ש תחתון 10%, CTS 5%, כפות ידיים 10%, קצב לב 20%, הפרעת חרדה 20%, מצב אחר סרטן 10%, פיברומיאלגיה 10%, מתן שתן 10% ) אולם תביעתה נדחתה בגין דרגת אי כושר שאינה מזכה. עררה נדחה אף הוא ביום 30.4.2017 הגם שנכותה של התובעת עלתה כדי 72% נכות. ביום 25.9.2017 נקבעה נכותה של התובעת והועמדה על 72% מבלי שנקבע כי היא קשורה בתאונה מושא כתב התביעה (פיברומיאלגיה 25%, עמ"ש צווארי 5%, עמ"ש תחתון 10%, CTS 5%, ברכיים 10%, קצב לב 20%, הפרעת הסתגלות 20%, מתן שתן 10%, בלוטת התריס 10%). ערר על דרגת אי כושר התקבל ביום 14.11.2017 וזה הועמד על 65% מיום 2.8.2016 ועד 31.12.2018. בחודש דצמבר 2018 נקבעה נכותה של התובעת בשיעור 63%  ללא קביעה כי זו נובעת מהתאונה מושא כתב התביעה (20% חרדה, צוואר 5%, עמ"ש תחתון 10%, CTS 5%, ברכיים 10%, לב 20%, בלוטת התריס 10%, הפרעות במתן שתן 10%, פיברומיאלגיה 25%). בחודש ינואר 2019 נקבע אי כושר שאינו מזכה הגם שנכותה של התובעת הועמדה על שיעור של 63%. על החלטה זו הגישה התובעת ערר. בחודש ינואר 2020 עררה התקבל ונכותה הועמדה על שיעור של 71% כדלקמן (הוועדה לא קבעה קש"ס לתאונה מושא התביעה):

חסימה אפית:   5%.

טינטון:           0%.

ליקוי שמיעה:   5%.

הפרעות שתן:  10%.

כאבי ראש:      10%.

פיברומיאלגיה:  25%^[4].

חרדה:            20%.

ברכיים  וגידים: 10%.

הפרעות קצב:  10%.

בלוטת תריס:   10%.

12. ועדת אי כושר קבעה כי התובעת מסוגלת לעבודה חלקית ללא דחק נפשי וללא מאמץ פיזי וקבעה כי אי הכושר אינו נובע מתאונה.
13. הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחים מטעם בית המשפט והעדיפו לטעון טענותיהם לעניין זה במסגרת סיכומיהם.

 

 

 

 

עיקר טענות התובעת בסיכומיה:

14. התובעת אינה מקבלת את קביעתו של מומחה א.א.ג. לעניין הטינטון והכאב מאחורי האפרכסת ו"חשה ומרגישה כי נותרה נכה בתחום האוזניים".
15. המומחה בתחום הפלסטיקה "בורח" ו"חומק" מלקבוע או להמליץ נכויות ומותיר לבית המשפט את המלאכה.
16. ברי כי שתל הסיליקון שהושתל בחזה של התובעת התפוצץ עקב התאונה אולם המומחה לא נתן לנתון עובדתי מוכח זה כל משקל בכל הנוגע למצבה של התובעת. המומחה מתעלם מהצורך של התובעת להשתמש בקנאביס רפואי ומהתפרצות הפיברומיאלגיה של התובעת בעקבות ההתפוצצות האמורה.
17. יש להעמיד את נכותה של התובעת בתחום הפלסטי בשיעור של 20%.
18. ד"ר רובינסון המליץ על שימוש קבוע מצד התובעת בקנאביס רפואי והעמיד קשר סיבתי להתפוצצות הסיליקון בחזה התובעת.
19. בעקבות התאונה נפלטה התובעת הצעירה ממעגל העבודה, איבדה את סמל נשיותה ויכולת לזוגיות.
20. יש להעמיד את נכותה התפקודית של התובעת על שיעור של 60%.
21. אין לבצע ניכוי כלשהו של תגמולי המל"ל מנזקיה של התובעת, שכן בין היתר תשלומי המל"ל הוענקו לתובעת בגין מחלות שאינן קשורות לתאונה.
22. יש להפעיל בעניינה של התובעת את דוקטרינת הגולגולת הדקה.
23. לתובעת נגרמו הוצאות ניכרות בגין התאונה הן בגין הניתוח שנדרשה לעבור והן בגין השימוש הקבוע בקנאביס.

 

עיקר טענות הנתבעת בסיכומיה:

24. התובעת סובלת משלל מחלות קשות שאינן קשורות בתאונה משוא כתב התביעה והן אלה שמגבילים את תפקודה.
25. אין לייחס משקל כלשהו לעדותו של ד"ר רובינסון וממילא להמלצתו אין קשר לתאונה.
26. אין לקבל את טענת התובעת בנוגע לגולגולת דקה שלא נתמכה בכל ראיה שהיא.
27. לנכותה של התובעת בגין התאונה אין כל משמעות תפקודית ואילו לנכותה של התובעת עובר לתאונה השפעה בלתי מבוטלת על תפקודה.
28. רבע מהנכות שנקבעה לתובעת במל"ל קשורה בתאונה (גב, צוואר, חצי מהנכות הנפשית) וחלק זה יש לנכות מתקבולי המל"ל.

 

פרשת התביעה:

עדותה של התובעת:

29. מעדותה של התובעת עולות הטענות הבאות:

א.     אין המדובר בתאנ"ע, מעבידתה ביטלה את יום העבודה אולם הבחינה בכך רק לאחר התאונה.

ב.      במהלך התאונה קיבלה מכה חזקה בחזה, השתל נקרע לה, נשברה עצם הבריח.

ג.      אחרו באבחון הקרע. לקתה בפיברומיאלגיה בשל כך.

ד.      כל היום מחזירה את השתל למקומו. נמנעת מהניתוח מהבושה.

ה.      מעדיפה לחיות עם הכאבים ולא עם הצלקות הכרוכות בניתוח שעלותו 16,000 ₪-36,000 ₪.

ו.       עבדה אצל מעסיקים רבים שלא נהגו לדווח עליה לביטוח לאומי.

ז.       הרוויחה כ-3,000 ₪ לחודש ובנוסף קיבלה 2,000 ₪ מביטוח לאומי.

ח.     הייתה יכולה להגיע גם ל-7,000 ₪ בחודש מעבודה בניקיון, או אז לא הייתה עותרת להבטחת הכנסה^[5].

ט.     לא ידעה מה דיווחו עליה לביטוח לאומי.

י.       מקבל קנאביס בגלל הפגיעות בגבה "להקלה לכאבי הגב". בנוסף מקבלת זריקות לגב.

יא.    משלמת מדי חודש 370 ₪ בעובר קנאביס רפואי.

יב.    קודם התאונה לא הייתה לה כל בעיה רפואית , עבדה, פרנסה "לא היה לי תיק רפואי".

יג.     לאחר התאונה הייתה בחופשה מחלה של כחודשיים, אח"כ התגלה הסרטן וקיבלה קצבה מביטוח לאומי לשנה. לאחר מכן חזרה לעבודה , ניסתה בכל כוחה עד שכבר לא יכלה עוד. התקשתה להתכופף, כאבי הגב הפכו קשים מנשוא.

יד.    היום אינה עובדת, מזה 3 שנים. מתקיימת ממזונות ועבודתו של הבן המשרת בצבא וקיבל רשות לעבוד.

טו.   הפיברומיאלגיה תקפה אותה לאחר התאונה. ברכיה כואבות.

טז.   קשה לה לעבוד עם יד ימין. תמיד היו לה דלקות בידיים. בכל זאת עבדה.

יז.     הפרעות בקצב הלב היו לה מאז ילדותה אשר תקפוה פעם בשנה ולאחר התאונה החלו לתקוף אותה על בסיס יומיומי.

יח.    קודם התאונה ונוכח פטירתו של אביה, נטלה כדורי שינה ואילו אחרי התאונה החרדה החמירה והיא נוטלת כדורים. מאז התאונה יש לה בעיה בזיכרון.

יט.    פנתה לרופא פרטי (ד"ר רובינסון) וזה המליץ לה על שימוש בקנאביס רפואי.

 

עדותו של ד"ר רובינסון, רופאה של התובעת (יו"ר איגוד קנאביס בישראל):

30. בהמשך לטענתה של התובעת כי השימוש בקנאביס רפואי קשור סיבתית לנכותה בגין התאונה מושא כתב התביעה, זומן לחקירה רופאה של התובעת אשר חתום על ההמלצה לשימוש בקנאביס (ת/1).
31. מחקירתו הנגדית של הרופא עולה כי התובעת פנתה אליו לראשונה בשנת 2018 בטענה לכאבי גב וצוואר מצד אחד, לרבות בעיות בכפות הידיים ומצד שני "היא סובלת מבעיה פסיכיאטרית וראומטולוגית, ולכן מדובר בבעיה מרוכזת". עוד טען כי טיפול בקנאביס רפואי בגין פיברומיאלגיה אינה בבחינת אינדיקציה רשומה לפי משרד הבריאות ועם זאת לפי פרסומים, ביניהם כאלה שהיה שותף להם, לדעתו מדובר בטיפול היעיל ביותר למחלה "ולכן ישנה הבנה עם משרד הבריאות שניתן לטפל בפיברו בקנאביס בתנאי שרמאוטולוג פסיכיאטר אינם מתנגדים לטיפול זה". בכל הנוגע לשימוש בקנאביס כתוצאה מהתפוצצות השתל הסביר המומחה:

"אני מתבסס על מכתבו של ד"ר וייסנברג מריאן שהוא מומחה להרדמה ושיכוך כאב מבית חולים וולפסון, מתאריך 6/10/16 שמאבחן כאבי צוואר גב ומפרקים, כחלק מתסמונת אסיה שאובחנה על ידי רמאוטולוגית, ובהמשך מבקש לטפל בסוגים שונים של תרופות. אני מסתמך על חוות דעת של פרופ' צבי מומחה לרפואה פנימית מיום 14/11/16 – שמתאר בעקבות התאונה שנקרע שתל סיליקון אחד מהשניים הפגיעה אובחנה רק שנה לאחר מכן, לדעתו יש קשר בין התאונה לבין מחלתה של התובעת. זה חלק מהתיק הרפואי של התובעת. בנושא הקנאביס והרגישות אנו נוהגים להחזיק מסמכים רבים שיוכלו להצדיק את הטיפול. הייתי מבקש להרחיב את התשובה לגבי התסמונת - ד"ר טנאי אמיר מומחה לרמאוטולוגיה מיום 20/11/17 מתאר והוא מכיר אותה משנת 2015, שתאונת דרכים גרמה לקריעת שתל סיליקון, בסופו של דבר הוא כותב ששתלי הסיליקון הוצאו והימני היה קרוע לחלוטין, הוא גם אומר ששוחחנו על הימנעות מחשיפה לסיליקון. יש תאור מפורט של הדלקת ואז הוא מאבחן פיברו. "

32. לא ידע על תאנ"ד משנת 2005 במהלכה נפגעה התובעת בגבה.
33. הבסיס לקנאביס שניתן לתובעת היו הצוואר והגב.

 

 

 

עדותה של המעסיקה, גב' שמידט

34. אישרה כי שלחה מכתב לביטוח לאומי על הפסקת העסקתה של התובעת בחודש 6/2016 מסיבות בריאותיות. התובעת הועסקה בניקיון קומה אחת בת 4 חדרים במשך 4 שעות למשך חמש שנים (2011-2016) והעדה הייתה מרוצה ממנה מאד. שכרה שולם ע"ב חודשי (200-250 ₪ לכל פעם, פעמיים בחודש). בחקירה נגדית הסבירה העדה כי הפסקת העבודה של התובעת נתלתה בסיבה ש"לא הייתה מסוגלת לעבוד...כאבים וחוסר כוח...שאין לה כוח, שהיא לא יכולה לעבוד...הבנתי שיש לה קשיים...שהיא לא מסוגלת להתמודד עם העבודה אצלי". כשהתובעת חזרה לאחר הניתוח בגין המחלה הממארת, עבדה כרגיל.

 

עדותה של המעסיקה, גב' יוספוב:

35. התובעת עבדה בשירותה פעם בשבועיים בניקיון דירה בת 70 מ"ר. הספיקה לעבוד פעמיים שלוש עד שהופסקה עבודתה בשל צורכה של העדה לעבוד מהבית. לא דיווחה לביטוח לאומי. התובעת קיבלה 25 ₪ לשעה בעבור 4 שעות. לא זכרה באיזו שנה עבדה התובעת.

 

עדותה של המעסיקה, גב' ולדמן:

36. העסיקה את התובעת בעבור 1,000 ₪ לחודש, פעם בשבוע למשך 5 שעות. 250 ₪ לביקור. התובעת הפסיקה לעבוד בשרותה בסוף שנת 2017 בשל התאונה וטענה כי "קשה לה היא לא יכולה יותר, היא סיפרה לי שהתפוצץ לה (הסיליקון בחזה). נעדרה כחודש לאחר התאונה.

 

דיון והכרעה:

נכותה הרפואית של התובעת:

37. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים בכל הנוגע לנכותה הרפואית של התובעת ומבלי להתעלם מן העובדה כי איש מהם לא ביקש לחקור את המומחים על חוות הדעת שהוציאו תחת ידם, נחה דעתי לקבל את הפסוק בהן בכל הנוגע לנכותה הרפואית של התובעת.
38. התובעת לא הוכיחה נכות בתחום א.א.ג. ואין די בתחושות על נכות באוזניים כדי לקבל את טענותיה לעניין זה. די אם אציין כי גם רופאי המל"ל לא מצאו בתובעת כל נכות בתחום זה ואת החסימה האפית שבגינה קיבלה נכות במל"ל לא קושרת התובעת בכל אופן ולו ברמז לתאונה.
39. בכל הנוגע לתחום הפלסטיקה, קביעותיו של המומחה נהירות ובהירות. לא נותרה לתובעת כל נכות בגין התאונה, הגם שזו הקדימה את הניתוח להחלפת השתלים שהיה צפוי מלכתחילה. התמונות שצורפו לחוות דעתו של המומחה לא מותירות צל של ספק כי טענותיה של התובעת לעניין חזותה משוללות כל יסוד אובייקטיבי. שאלת הקדמת הניתוח והפיצוי הנטען בגינו, הינה שאלה שיש לדון בה במסגרת נזקיה של התובעת ולא במסגרת נכותה הרפואית.
40. אשר על כן אני קובע כי נכותה הרפואית של התובעת עומדת על שיעור כולל ומשוקלל של 18% (במעוגל).

 

שימוש בקנאביס:

41. עיון בפסיקה מעלה כי ישנם חילוקי דעות בכל הנוגע להוכחת הקש"ס בין תאונת דרכים לשימוש בקנביס רפואי. מצד אחד עולה הטענה כי את הצורך בשימוש בקנביס רפואי יש להוכיח באמצעות מומחה מטעם בית המשפט, שהרי עסקינן בצורך רפואי ובתביעה לפי חוק הפלת"ד. מצד שני עולה הטענה כי המדובר בתרופה ככל תרופה אחרת ודי להוכיח כי הנפגע משתמש בה, ולאו דווקא באמצעות מומחה שמונה מטעם בית המשפט^[6].
42. עניינה של התובעת אף מסובך יותר. לא מצאתי בתיקה כל בקשה למינוי מומחה בתחום הראומטולוגיה (עתרה למינוי מומחה בתחום הרפואה הפנימית שאינה רלוונטית לענייננו) ואכן לא מונה כל מומחה בתחום זה, קל וחומר אין כל המלצה של איש ממומחי בית המשפט לשימוש בקנביס רפואי.
43. אין חולק כי התובעת קיבלה רישיון לשימוש בקנביס לאחר התאונה. היא זימנה את ד"ר רובינסון, יו"ר האיגוד בנדון אשר נחקר בכל הנוגע לקשר הסיבתי שבין נכותה של התובעת לבין השימוש האמור. עיון בחקירתו מעלה שיש קשר בין נכותה של התובעת לבין השימוש האמור, קשר זה אינו מלא ככל שהוא קשור בתוצאות התאונה. מחקירתו עולה כי גם תחלואיה השונים של התובעת (פיברומיאלגיה, CTS, ועוד) היו בסיס למתן ההמלצה לשימוש בקנביס. עוד עולה כי לא היה מודע לתאונה קודמת של התובעת , אשר בגינה פסק ד"ר שטיינברג 2% נכות.
44. לאחר עיון בשלל הראיות שעמדו לרשותי הגעתי למסקנה כי הגם שעל פניו עולה קשר בין השימוש בקנביס רפואי לבין התאונה, קשר זה הינו זניח ביותר בהשוואה לשאר תחלואיה של התובעת. לתובעת פיברומיאלגיה בשיעור 25%, כאבי ברכיים בשיעור 10% ועוד תחלואים העשויים להוות בסיס לשימוש בקנאביס. זאת ועוד זאת, בוועדה האחרונה שדנה בעניינה של התובעת צוין כי ב"כ התובעת שלח אל הוועדה מכתב ובו "אינם מביעים התנגדות לביטול הסעיפים האורתופדיים והכללתם בפיברומיאלגיה והפחתת ליקוי CTS". די בהודעה זו כדי להגיע לכדי מסקנה כי לא הוכח קשר של ממש בין השימוש בקנביס לבין התאונה.

 

הקדמת הצורך בניתוח להחלפת השתלים:

45. התובעת טוענת כי עלויות הניתוח להחלפת השתלים, שאין חולק כי הינו תוצאת התאונה, צריך להיזקף לחובת התאונה, הגם שמחוות דעתו של המומחה בתחום עולה כי התובעת הייתה צפויה לעבור אותו ברבות השנים גם אלמלא התאונה. הלכה למעשה, כאמור, מבקשת התובעת לעצמה את עלויות הניתוח שהוציאה ושלטענתה תוציא גם בעתיד.
46. ראשית, מחוות דעתו של המומחה לא עולה כל קביעה כי התובעת תידרש לניתוח נוסף בחזה. אשר על כן דרישתה לפיצוי בגין עלויות עתידיות נדחית.
47. בכל הנוגע לעלויות הניתוח שעברה, בסך של כ-16,000 ₪, לא מצאתי כל בסיס לפסוק לתובעת את עלות הניתוח עצמו. אכן, התאונה האיצה את ההוצאה הצפויה ממילא על הניתוח ועל כן לדידי זכאית התובעת לריבית שיכולה הייתה לקבל על הסכום שהוציאה מוקדם מהצפוי. התובעת הוציאה מכיסה סכומי כסף שיכלה להותירם בכיסה ולצבור עליהם ריבית במשך השנים עד הצורך בניתוח הצפוי.
48. מחוות דעתו של המומחה בתחום עולה כי הניתוח הוקדם לפחות כחמש שנים. אשר על כן אני סבור שהתובעת זכאית לריבית למשך חמש שנים.
49. סך הריבית: את הפסדיו של נפגע בתאנ"ד לעתיד מחשבים, חרף הריבית הנמוכה מאד במשק, בסך של 3%, כהוראת בית המשפט העליון לאחרונה. לדידי נכון להתאים גם את פסיקת הריבית על האצת ההוצאה מצדה של התובעת לגובה הריבית בהיוון לעתיד.
50. אשר על כן אני פוסק לתובעת פיצוי בסך 2,600 ש"חהמשקף את הריבית שיכלה לקבל על סכום ההוצאה שהוציאה בגין הניתוח.

 

נכותה התפקודית של התובעת:

51. לעת התאונה הייתה התובעת עובדת משק בית.
52. הפסיכיאטר קבע כי נכותה של התובעת בתחום התמחותו לא עלולה להגביל את עבודתה. דומה כי נכון הדבר גם לנכות הקלה של התובעת בתחום הנוירולוגי. נכותה של התובעת בתחום האורתופדי הגם שקלה יחסית, יש בה כדי להגביל כל אדם העוסק בעבודה המצריכה אימוץ הגב לאורך שעות עבודתו, קל וחומר עובדת משק בית.
53. לא ניתן להתעלם מעצם העובדה כי התובעת לא הפסיקה עבודתה בסמוך לאחר התאונה אלא הצליחה "למשוך" את תקופת עבודתה עוד כשלוש שנים עד אשר הפסיקה אותה כליל.
54. עיון במסמכי ביטוח לאומי מעלה כי התובעת מסרה לבודקיה, הן בוועדות הרפואיות והן באלה לעניין אי כושר כי הסיבה שאינה יכולה לעבודה נעוצה בקושי להתכופף, חרדות מהן סובלת, סיוטים, כאבי ידיים, החמרה במצבה הלבבי, כאבי ראש ובעיות זיכרון.
55. אכן, עולה כי הפסקת עבודתה של התובעת נעוצה בשלל נכויותיה, אלה הקשורות בתאונה ואלה שאינן קשורות בה, יותר אלה שאינן קשורות בתאונה. עם זאת, גם לנכויות הקשורות בתאונה השפעה תפקודית על התובעת כמי שסיימה 12 שנות לימוד ללא כל רקע אקדמי שהוא.
56. לאחר שקלול כל הנתונים שעמדו לפניי אני מעמיד את נכותה התפקודית של התובעת כפועל יוצא מהתאונה על שיעור כולל של 15%.

 

נזקיה של התובעת:

בסיס הכנסתה של התובעת:

57. התובעת מבקש לחשב את הפסדיה על בסיס הכנסה של 7,000 ₪ לחודש.
58. מעדותן של בעלות הבית עולה כי בעבור כל שעת עבודה העניקו לתובעת סך של 50 ₪.
59. מן העדויות עולה כי התובעת, בשיאה, הייתה עובדת מקסימום של חמש שעות, קרי הכניסה לכיסה מדי יום עבודה, כשהייתה עובדת, 250 ₪.  אלא שלא עבדה מדי יום ביומו, לפחות בארבע השנים קודם התאונה^[7].
60. עם זאת עולה מתע"צ הבטחת הכנסה כי בשנים קודם התאונה לא הצליחה התובעת להגיע לשכר המיוחל ועתרה לגמלת הבטחת הכנסה, אותה קיבלה בעקביות משנת 2010 ועד 2014. מבקשתה לקבלת הגמלה עולה כי הצהירה כי עבדה בעבודות מזדמנות במשק בית. מבקשותיה לאחר התאונה עולה תמונה דומה של עבודה אחת לשבוע/שבועיים.
61. אשר על כן ובשקלול כל הנתונים שעמדו לרשותי באתי למסקנה כי פוטנציאל הכנסתהשל התובעת לעת התאונה עמד על סך של 3,500 ₪.
62. לא מצאתי מקום לשערך את הסכומים שכן אלה מקובלים גם בשוק העבודה של היום.

 

כאב וסבל:

63. בהתאם לנכותה הרפואית של התובעת וגילה, יש להעמיד הפיצוי בראש נזק זה על סך כולל של 30,500 ₪ במעוגל.

 

הפסדי הכנסה לעבר:

אי כושר מלא

64. מאישורי המחלה שצירפה התובעת עולה כי זוכתה בחופשת מחלה עד סוף 10/2014.
65. איש מן המומחים לא התייחס לשאלת תקופות המחלה מייד לאחר התאונה. המומחה בתחום הפלסטיקה קבע כי לאחר הניתוח נדרש התובעת לחודש חופש מחלה וכי חודשיים נוספים עלולים היו להגבילה תפקודית.
66. לאחר עיון בשלל הראיות שעמדו לפניי נחה דעתי לקבוע כי בעקבות התאונה נשלל מהתובעת כושרה להשתכר משך 5 חודשים מלאים ומצטברים.
67. אשר על כן יש לפסוק לזכותה סך כולל של 17,500 ₪ בצירוף ריבית והצמדה מאמצע התקופה וסה"כ סך של 18,200 ₪.

 

אי כושר חלקי:

68. אני מקבל את טענתה של התובעת כי לאחר התאונה צמצמה את עבודה בשרות לקוחותיה עד אשר הפסיקה כליל לעבוד בשלהי שנת 2017. הדברים עולים מעדויות בעלות הבית שבאו לפניי. עם זאת, צמצום זה לא היה אך בגלל התאונה כי אם ובעיקר בגין שלל תחלואיה של התובעת ועל כן נכון לפסוק לתובעת פיצוי לפי נכותה התפקודית גם לתקופות אלה.
69. מכאן כי הפיצוי המגיע לתובעת עומד על סך של: 3,500*15%*63 חודשים=33,075 ₪ ובצירוף ריבית והצמדה מאמצע התקופה: 34,398 ₪.

 

הפסדים לעתיד:

70. התובעת כיום בת 45 ומשוללת יכולת לעבוד, אלא בתנאים נטולי לחץ נפשי ומאמץ פיזי. למרבה הצער תקפו את התובעת שלל מחלות בראשן פיברומיאלגיה ומחלת לב.
71. צבר תחלואיה של התובעת ונכותה הנובעת מהתאונה, כולם כאחד מונעים ממנה עבודה. לא התרשמתי שנכותה של התובעת כתוצאה מהתאונה מהווה את הגורם היחיד המונע ממנה את עבודתה. אדרבה, דומה כי הפיברומיאלגיה ובעיות הלב של התובעת הן הגורם העיקרי המונע מהתובעת לעבוד, זאת מבלי להתעלם מדעתו של הבודק בוועדת אי כושר של המל"ל הסבור כי על התובעת לעבוד בתנאים משוללי לחץ נפשי. קבע הפסיכיאטר מטעם בית המשפט כי בנכות הנובעת מן התאונה אין כדי למנוע מהתובעת לעבוד ודעתו מקובלת עלי. דעה זו גם נתמכת בעדותה של התובעת אשר מקדה את מוגבלותה בפן האורתופדי.
72. אשר על כן בחרתי לחשב את הפסדיה של התובעת לעתיד ע"ב נכותה התפקודית כקבוע לעיל.
73. להלן החישוב: 3,500*15%*193.0981= 101,376 ₪.

 

 

הפסדי פנסיה:

74. בגין כל התקופות לעיל זכאית התובעת להפסדי פנסיה בשיעור 12.5%:

אי כושר מלא:   2,275 ₪.

אי כושר חלקי:  4,299 ₪.

לעתיד:           12,672 ₪.

 

הוצאות רפואיות:

75. הפסיכיאטר קבע כי התובעת נדרשת לטיפול תרופתי נוגד דיכאון. עלותו בחישוב כללי ועל הצד הגבוה מביאנו כדי סך של 17,920 ₪. אלא שיש לחלק סכום זה בהתאם לנכויות קודם ולאחר התאונה, כאשר חלקה של הנכות קודם לתאונה גדול יותר. חלקה של התאונה אם כן הינו 40% ועל כן יש לפצות התובעת בראש נזק זה בסך כולל של 7,168 ₪.

 

סה"כ נזק:      213,488 ₪.

 

ניכויים:

76. התובעת טוענת כי  אין מקום לניכוי כל סכום שהוא מסך פיצוייה ע"ח תגמולי המל"ל. הנתבעת טוענת כי יש מקום לניכויים.
77. דעתי כדעתה של הנתבעת, גם אם לא במלואה. מן הפרוטוקולים של הוע"ר עולה כי בתחילה נפסקה לתובעת נכות בתחום האורתופדי על בסיס בדיקות הדמיה שביצעה לאחר התאונה. גם המומחה מטעם בית המשפט נסמך על בדיקות אלה בבואו לקבוע את נכותה של התובעת. הנכויות נפסקו לתקופה שהחלה לאחר אך בסמוך לתאונה. נכון הדבר גם בתחום הנפשי כאשר מהפרוטוקולים עולה כי נפסקה לתובעת נכות בגין חרדה קודם התאונה והחמרה לאחר התאונה. בתחומים אלה הנכויות שנפסקו על ידי מומחי בית המשפט דומות לנכויות שנפסקו על ידי רופאי הוע"ר. מכל מקום, מקום בו התייחסו מומחי בית המשפט לעברה של התובעת וקבעו את אחוזי הנכות בגין עברה, קביעותיהם מחייבות ועדיפות על קביעות המל"ל.
78. לימים ביטלה הוע"ר את נכותה של התובעת בתחום האורתופדי כליל והחליטה על הכללתה בנכות שנפסקה לה בגין פיברומיאלגיה.

 

 

 

79. לאחר עיון בפרוטוקול הדיון האחרון של המל"ל נחה דעתי לקבוע את נכויותיה של התובעת אשר יהוו בסיס לחישוב ניכויי המל"ל לעתיד^[8]:

חסימה אפית:   5%.    לא קשור לתאונה

ליקוי שמיעה:   5%.    לא קשור לתאונה

הפרעות שתן:  10%.  לא קשור לתאונה

כאבי ראש:      2%.    קשור בתאונה^[9]

פיברומיאלגיה:  25%.  לא קשור לתאונה

חרדה:            9%.    קשורה לתאונה^[10]

חרדה             13%   לא קשור לתאונה

ברכיים  וגידים: 10%.  לא קשור לתאונה

הפרעות קצב:  10%.  לא קשור לתאונה

בלוטת תריס:   10%.  לא קשור לתאונה

אורתופדית:     8%.    קשור לתאונה^[11]

אורתופדי:       2% .   לא קשור לתאונה

 

סה"כ נכות קשורה לתאונה:                18%.

סה"כ נכות שאינה קשורה לתאונה:       62%.

סה"כ נכות כוללת:                           69%.

 

החישוב הינו כדלקמן:

 

69-62

____    =  10% זהו החלק שיש לנכות מתגמולי המל"ל הקשור לתאונה

69

 

80. מאחר וקודם קביעתה האחרונה של הוע"ר שליד המל"ל היו נכויות נוספות שזיכו את התובעת בגמלה, יש להתייחס גם אליהן כגמלאות שנתקבלו לעבר: נכותה של התובעת ואי הכושר שנפסקו לה עד 31.8.2015 אינם קשורים בתאונה ואין לנכותם (קשורים בסרטן). הקצבה שנתקבלה בין ינואר 2016 לסוף דצמבר 2018 קשורה בחלקה לתאונה ויש לנכותה, לפי החישוב הבא:

פיברומיאלגיה   25%.  לא קשור בתאונה

אורתופדית:     8%.    קשור לתאונה

אורתופדית:     2%.    לא קשור לתאונה

 CTS:          5%.    לא קשור לתאונה        

ברכיים: 10%. לא קשור לתאונה

קצב לב:         20%. לא קשור לתאונה

חרדה:            9%.    קשורה לתאונה

חרדה             13%.  לא קשור לתאונה

מתן שתן:        10%. לא קשור לתאונה

בלוטת התריס:  10%.  לא קושר לתאונה

כאבי ראש:      2%.    קשור לתאונה

 

סה"כ נכות קשורה לתאונה:                18%.

סה"כ נכות שאינה קשורה בתאונה:      65%.

סה"כ נכות כוללת:                           71%.

 

החישוב הינו כדלקמן:

 

71-65

____    =  8% זהו החלק שיש לנכות מתגמולי המל"ל הקשור בתאונה

71

 

81. הנתבעת תגיש חוות דעת אקטוארית מתוקנת המבוססת על קביעותיי לעיל.
82. יחד עם חוות הדעת תגיש הנתבעת את תיקה המלא והעדכני של התובעת במל"ל- נכות כללית, לרבות קביעות הועדה לענייני אי כושר, כך שאוכל לאמת נתונים מול קביעות האקטואר.
83. ככל שתבלע התביעה, תהא זכאית התובעת לרבע מסך הנזק הפסוק ועל כן מצאתי לחייב הנתבעת כבר עתה בהעברת סך של 53,372 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד ומע"מ בסך כולל של 8,117 ₪ ואגרת בימ"ש בסך 725 (משוערכת). משלא מצאתי מקום לקבל את טענת התובעת לעניין הקנאביס, תישא היא בהוצאות העד ד"ר רובינסון בנדון.

 

84. לא מצאתי לנכות את שכ"טו של המומחה קרוננברג מסך הפיצוי שכן דומה כי היה בסיס למינויו הגם שלא נפסקה נכות בסופו של יום.

 

 

עיון 1.6.2020.

 

ניתן היום,  ח' ניסן תש"פ, 02 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.

                                                                                 

 

 

 

 

 

^[1] עברה ניתוח להגדלת החזה מספר שנים קודם התאונה.

^[2] בגין חרדה, הפרעת זיכרון וריכוז.

^[3] בחודש 11/15 נקבע כי אין לתובעת נכות בתחום א.א.ג

^[4] נכותה האורתופדית של התובעת הוכללה בסעיף זה, ראה להלן.

^[5] מתיק מוצגי הנתבעת עולה כי התובעת זוכתה בגמלתה הבטחת הכנסה לשנת 2010 (חודשיים), 2011, 2012, 2013 ו-2014.

^[6] ת"א (רמלה) 46965-06-16 פלוני נגד איילון חברה לביטוח בע"מ, החלטה מיום 9.10.2017.

^[7] בחלק מן השנים נסמכה גם על מזונות.

^[8] למיטב הבנתי החל מיום 1.1.2019.

^[9] חוות דעתו של הנוירולוג מטעם בית המשפט כמוהה כראיה לסתור את דעתו של היועץ הנוירולוג לוע"ר.

^[10] חוות דעתו של הפסיכיאטר מטעם בית המשפט כמוהה כראיה לסתור את דעתה של הוע"ר.

^[11] כנ"ל לגבי האורתופדיה.