כיצד יחושבו הפסדי ההשתכרות של תובע אשר עבד הן כעצמאי והן כשכיר, ואשר הכנסותיו מעצמאי נרשמו על שם אישתו?

בית המשפט דן בשאלה כיצד יחושבו הפסדי ההשתכרות של תובע אשר עבד הן כעצמאי והן כשכיר, ואשר הכנסותיו כעצמאי נרשמו על שם אישתו?

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בית משפט השלום בחיפה
ת"א 28296-04-17

 

 

בפני	כבוד השופט  אחסאן כנעאן
תובעים		א.מ.
נגד
נתבעים		התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול") בע"מ

 

 

פסק דין

 

 

תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בגין  תאונת דרכים. הצדדים חלוקים בשאלת גובה הנזק בלבד כאשר במוקד המחלוקת בסיס השכר שיש לחשב לפיו את הפסדי השכר של התובע,  אם בכלל.

 

רקע וטענות הצדדים

 

1. התובע יליד 15/10/1943 נפגע בתאונת דרכים ביום 16/4/2016 (להלן: התאונה ).  ממקום אירוע התאונה הובהל התובע לבית חולים רמב"ם שם הוחלט על אשפוזו. במהלך אשפוזו אובחן כסבול משבר פתוח ברדיוס ואולנה יד שמאל, וכן במסרק מס' 5 ביד שמאל.  במהלך אשפוזו עבר התובע ניתוח לקיבוע השברים בעזרת פלטה וברגים וכן השתלת עור. התובע נותר באשפוז עד ליום 4/5/2016 ובמועד זה שוחרר עם המלצה להמשך מעקב וטיפול רפואי על ידי הרופא המטפל, השארת היד במתלה צווארי ונטילת משככי כאבים. כמו כן נזקק התובע לניתוח  להוצאת המקבעים הפנימיים ביד שמאל ובעקבות כך אושפז בבית חולים החל מיום 12/6/2016  למשך שלושה ימים נוספים.

 

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כפגיעה בעבודה. לתובע שולמו דמי פגיעה לתקופה של שלושה חודשים. ועדות רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי קבעו לתובע נכות זמנית בשיעור 50% מיום 17/7/2016 ועד ליום 31/3/2018 . לבסוף קבעה ועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי כי לתובע נותרה נכות צמיתה משוקללת בשיעור 36% לפי הפירוט כדלקמן:

 

10%  בגין הגבלה ביישור וכיפוף המרפק

20% בגין השפעה בינונית על כושר הפעולה

10% בגין צלקת.

 

(ראו: תעודת עובד ציבור שהוגשה לתיק בית המשפט ביום 26/11/2019)

 

2. התובע טוען כי עובר לאירוע התאונה עבד במשק חקלאי שבבעלותו בכפר חסידים, וכן עסק בהוראת נהיגה על אופנועים בבית ספר ו.נ. אופנועי נצרת והצפון בע"מ (להלן: בית הספר לנהיגה ).   ההתחשבנות בין התובע לבית הספר לנהיגה נעשתה על ידי חשבונית קבלה ולא על ידי הוצאת תלוש שכר. ההכנסה ממקור זה דווחה על פי הנטען על ידו לרשויות המס באמצעות תיק העצמאי של המשק החקלאי. דא עקא, על פי דוחו"ת רווח והפסד שצירף התובע לתיק המוצגים מטעמו,  התובע דיווח על הפסדים בשנים עובר לאירוע התאונה. התובע טוען כי למרות האמור בדוחו"ת רווח והפסד יש להפריד את העסק החקלאי מהעבודה בהוראת  נהיגה ויש לחשב את הפסדי השכר לעבר ולעתיד לפי הכנסתו ממשלח ידו בלימודי נהיגה. התובע טוען כי איחוד ההכנסות בשני עסוקים אלו נעשה מטעמים חשבונאיים. השכר ממשלח ידו כמורה נהיגה היה קבוע פחות או יותר ואילו ההכנסות מהמשק החקלאי היו תנודתיות בהתאם לעונה.

 

          הנתבעת  חולקת על טענות אלו. לדידה התובע לא הוכיח כדבעי את הכנסותיו מהוראת נהיגה.  נטען שהתובע הסתיר מעיני בית המשפט מסמכים מהותיים כגון שומות מס הכנסה או הוכחות על קבלת תשלומים בגין הוראת הנהיגה כגון תדפיס חשבון בנק. עוד נטען שהתובע לא הביא עדים חיוניים כגון בעל בית הספר ללימודי נהיגה על מנת שיתמוך בטענתו. עוד נטען שאין לבצע הפרדה בין הוראת הנהיגה למשק החקלאי שכן מדובר בהפרדה מלאכותית ויש לקחת את ההכנסות וההוצאות לצורך חישוב בסיס השכר כמכלול אחד. כך גם נהג התובע כלפי רשויות המס והוא מושתק כעת מלטעון אחרת.

 

3. לסיכום האמור לעיל, המחלוקת העיקרית בית הצדדים מתמקדת בבסיס השכר שיש לקחת בחשבון בעת חישוב הפסדי השכר, אם בכלל. מחלוקת נוספת בנושא זה מתמקדת בשאלה עד מתי יש לחשב הפסדי שכר, בשים לב לגילו של התובע בעת התאונה (73) ובהתחשב בגילו כיום. לבסוף חלוקים הצדדים בכל הקשור לראש הנזק של עזרה לצד שלישי והסכומים שיש לפסוק בגינה אם בכלל. אלו המחלוקות העיקריות שהתגלעו בין הצדדים.

 

 

 

הוראת הנהיגה – משק חקלאי האם עסק אחד?

 

5. במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בשאלה האם יש להפריד בין עיסוקיו של התובע בהוראת הנהיגה למשק החקלאי, לצורך חישוב הפסדי השכר,  או שמא יש לראות בהם עסק אחד אני סבור שהדין הוא עם התובע.

 

          על פי עדותו של התובע לפני, האופנועים עליהם לימד נהיגה היו כולם של בית הספר לנהיגה לרבות האופנוע עליו רכב התובע. אחזקתם לרבות הדלק היו על חשבון בית הספר לנהיגה. עוד עולה כי התובע היה מגיע לבית הספר ברכבו הפרטי ושעות העבודה על פי ההסכם היו שעות קבועות בימים קבועים. בהסכם שנכרת עם בית הספר לנהיגה  שולם לתובע שכר על שעת לימוד וכן הוצאות נסיעה קבועות בסך של 30 ₪. לכן למעט הוצאות נסיעה התובע לא הוציא מכיסו הוצאה כלשהו לצורך משלח יד זה ובכל ההוצאות נשא בית הספר. כמו כן, לפי עדות התובע לפני הוסכם עם בעלי בית הספר לנהיגה על שיטת התחשבנות זו על מנת שבית הספר לנהיגה יחסוך תשלום הוצאות סוציאליות לתובע. בשים לב לאמור לעיל אין שום קשר ענייני בין משלח היד של הוראת נהיגה לבין העסק המנוהל במשק החקלאי.  לכן ההחלטה של התובע לדווח על הכנסות אלו תחת קורת גג חשבונאית אחת לא צריכה לעמוד לו לרועץ. אילו היה מצב שבו  ניתן לתובע תלוש שכר נפרד בגין הכנסתו מבית הספר לנהיגה ולצד זו הוא היה מגיש דוחו"ת רווח והפסד על המשק החקלאי המראים הפסדים היינו מחשבים את הפסדי השכר של התובע על בסיס הכנסתו של התובע מהוראת נהיגה בנפרד מהמשק החקלאי ולא לוקחים בחשבון הפסדיו מחקלאות. לכן אין להגיע לתוצאה שונה רק מהטעם שהתובע החליט לדווח על שתי הכנסות אלו תחת קורת גג אחת.  אוסיף עוד כי אילו התובע היה מגיש תביעה לבית הדין לעבודה על מנת שיכיר בו כעובד של בית הספר לנהיגה, היא הייתה בעלת סיכויים טובים, בשים לב לכך שהפיקוח, מתן ההוראות ואספקת כלי העבודה (האופנועים במקרה זה) ותחזוקתם כולם היו בידי בית הספר לנהיגה.

 

6. סיבה נוספת המובילה למסקנה זו היא שיש להביא לידי ביטוי פגיעה בכושרו של התובע לעבוד בהוראת נהיגה. מקצועו של התובע בהוראת נהיגה הוא נכס לא מוחשי שהפיק לו הכנסה. פגיעה בעבודת ההוראה שהסבה התאונה צריכה לבוא לידי ביטוי בפיצוי נפרד ומובחן מפגיעה אפשרית בעבודתו במשק החקלאי. היה להכנסה זו ערך כלכלי מבחינת התובע. תרומת ההכנסה מעבודה זו הוא צמצום הפסדיו של התובע בעסקי החקלאות ולכן עם הפגיעה באפשרות תעסוקה זו הפסדיו של התובע גדלו.

 

 

 

          לבסוף אינני מקבל את הטענה שהתובע מושתק מלטעון אחרת משדיווח על הכנסותיו משני המקורות תחת עסק אחד.  לעניין זה הפנה בא כוח הנתבעת לפסיקה העוסקת בהצהרה על רמת הכנסה לרשויות המס כאשר לאחר מכן בא נפגע וטוען להכנסה גבוה יותר ולא מדווחת. לא ניתן להקיש מפסיקה זו לענייננו. לא מדובר בעניינו של טענות להכנסות לא מדווחות. מדובר בהכנסה שדווחה כדין לרשויות המס משני מקורות ואיחודם תחת קורת גג חשבונאית אחד הוא תכנון מס לגיטימי ואינו שיקול להעלמת מיסים.

 

הוראת הנהיגה וההכנסות ממקור זה

 

7. מחקירת בא כוח הנתבעת לתובע והסיכומים שהושמעו מטעמה עולה כי היא מעלה ספקות באשר לעבודת התובע בהוראת נהיגה.

 

          אין כל ספק בליבי כי התובע עסק בהוראת נהיגה לפני אירוע התאונה. ראשית, התאונה אירעה כאשר התובע נהג על אופנוע (ראו אישור משטרה והעתק רישיון רכב שצורף לתיק המוצגים מטעם התובע). התובע העיד לפני כי נפגע תוך כדי הוראת נהיגה בתחילת שיעור ועמו נפגעו תלמידים אחרים כפי שעולה מאישור המשטרה שהוגש כראיה. שנית, בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה שצורף לתעודת עובד הציבור צוין כי הבעלים של האופנוע הוא בית הספר וכך עולה מרישיון הרכב. אותו בית ספר מופיע בהסכם עם התובע שצורף נספח ח' לתיק המוצגים מטעם התובע. יתרה מכך, התאונה הוכרה כתאונת עבודה על סמך הטענה כי התובע עבד בהוראת נהיגה.  כל אלה מבסים כדבעי את טענת התובע כי עסק בהוראת נהיגה עובר לאירוע התאונה.

 

8. האם עלה בידי התובע להוכיח את הכנסתו מהוראת נהיגה? התובע צירף למוצגיו דוחו"ת רווח והפסד שהוא ערך בעצמו בהיותו גם יועץ מס. הדוחו"ת אינם חתומים ובמסגרתם הפריד התובע בין הכנסתו מהמשק ובין הכנסות אחרות כאשר לפני טען כי הסעיף של הכנסות אחרות משקף את ההכנסות מלימוד ההוראה. השוואת הסכומים הכתובים בדו"ח רווח והפסד אל מול הקבלות שהוציא התובע לבית הספר לנהיגה בכל שנה ושנה מעלה כי יש התאמה בין סה"כ סכום החשבוניות לבין הסכום מהכנסה אחרת שמופיע בדו"ח רווח והפסד. אני מסכים עם טענת הנתבעת  שהתובע לא הגיש די מסמכים לצורך ביסוס טענתו לגבי גובה ההכנסה. התובע לא הגיש שומות מס הכנסה , פירוט חשבון בנק המעיד על כספים שקיבל מהוראת הנהיגה, פנקסי מע"מ ועוד. שומות מס הכנסה הוגשו לבקשת הנתבעת לאחר סיום שמיעת העדים.  אין התאמה בין הסכומים המצוינים בשומות מס הכנסה שהוגשו לאחר הדיון לבין הסכומים המופיעים בדו"ח רווח והפסד. כשנשאל התובע על כך והתבקש להצביע היכן מופיעה ההכנסה מהעסק בשומות טען כי אם מדובר בהפסד ההכנסה קוזזה בשומה ולא נכללה.

 

          עיון בשומות מס הכנסה לשנת 2015 מעלה כי בסעיף 2 צוין כי לתובע רק הכנסה מקצבאות בסך של 15,324 ₪. יחד עם זאת, בסעיף 8 לשומה מצוין כי קוזז הפסד בסך של 10,488 ₪ וכי מחזור למקדמות הוא בסך של 452,717 ₪. כל אלה מעידים לטעמי כי לתובע אכן היה עסק ולא כפי שניסתה הנתבעת לצייר תמונה לפיה לא ברור אם היה לתובע עסק. מאידך אין התאמה בין המחזור למקדמות שצוין בשומת מס הכנסה למחזור העסקי שצוין בדו"ח רווח והפסד שצירף התובע לתיק מוצגיו שם המחזור היה בסך של 307,932 ₪. התובע לא נשאל ולא הסביר מה מקור אי התאמה זו.

 

9. אם נקבל את החשבוניות שהגיש התובע כמשקפות את הכנסתו של התובע מהוראת נהיגה ובהעדר הוצאות לניכוי בגין עבודה זו נמצא כי זו היא הכנסתו ברוטו של התובע ממשלח יד זה, לאחר נטרול גורם המע"מ. ממוצע ההכנסות החודשי על פי החשבוניות ממקור זה עמד  על סך של כ- 8,200 ₪ ברוטו. עיון בשומות מס הכנסה כמו בעדות התובע לפני מעלה כי הדיווחים על ההכנסה החקלאי נעשו על שם אשתו של התובע למרות שהעידה לפני כי לא היה לה כל נגיעה לעסק זה והוא נוהל באופן בלעדי על ידי התובע . במסגרת סיכומיה לא חלקה הנתבעת על עדות זו. כך גם עיון בחשבונית מס קבלה שצירפו על ידי התובע מעלה כי מספר עוסק המורשה הוא של אשת התובע. אשתו של התובעת עבדה כלבורנטית בבית ספר. 

 

אולם בשל חוסר בהירות ואי ההתאמה שציינתי לעיל  בין סכומי המחזור  בשומה לדו"ח רווח והפסד, ובשל אי הבאת אסמכתאות לכך שהכספים התקבלו בפועל מבית הספר לנהיגה בהיקפים המופיעים בחשבוניות  לא ניתן בתיק זה לעשות חישוב מדויק לפי ההכנסה של התובע מהוראת הנהיגה ולדעתי יש במקרה זה לנקוט בשיטת החישוב הגלובאלית. בע"א 136/89 מרדכי נ' ספנקרט [פורסם בתקדין] נידון מקרה בו שרר חוסר בהירות באשר להכנסתו של תובע עובר לאירוע התאונה מאחר והוא לא הביא נתונים. מאידך הפגיעה הייתה קשה. בית משפט העליון אישר פסיקה גלובאלית כאשר באותו מקרה אף נקבע כי התובע הגזים בעדותו ואף לא סיפר את כל האמת. כך גם מקום בו שרר חוסר בהירות באשר למועד הפרשיה נפסק סכום גלובאלי (ראו: ע"א 487/82 נדלר נ' שדה, פ"ד לח(4) 21). התובע היה בן 73  בזמן אירוע התאונה. התובע כיום בן 77 ועד ליום זה עובד במשק החקלאי זאת בהתאם לעדותו לפני. התובע עובר לאירוע התאונה סבל מבעית גב ואף נזקק לניתוח בעמוד שדרה מותני. בנוסף סובל התובע מבעית רגל צונחת (droop foot) וכן עבר צינתור לב בעבר. מן הסתם ליקויים אלו   מפריעים בעבודתו כמורה הוראה ואין לדעת מתי הוא היה פורש בשל מגבלות אלו אלמלא התאונה. לכן כל אלה מובילים למסקנה כי יש לחשב את הפסדי השכר על דרך האומדנא.

 

 

 

הנכות התפקודית

 

10. על פי קביעת ועדות הרפואיות מטעם המוסד לביטוח לאומי נמצא כי התובע סובל מהגבלה בתנועות המרפק, קמיצת אגרוף מוחלשת כאשר מרחק האצבעות מכף היד הוא 5 ס"מ. התובע העיד לפני כי לא יכול לעסוק עוד במקצוע ההוראה של אופנועים מאחר ולא יכול ללחוץ את דוושת המצמד שמופעלת בעזרת סגירת יד שמאל. כמו כן העיד התובע לפני  כי לא יכול בשל הצלקת ושתל העור שהושתל ביד שמאל להסתובב עם יד חשופה לשמש. אכן המגבלה ביד שמאל אינה מאפשרת לתובע לעסוק בהוראת נהיגת אופנועים. אך מאידך הוא יכול ללמד נהיגה על טרקטור או משאית אילו חפץ לעשות כן. כשעומת עם אפשרות זו טען כי אין ביקוש ללימוד בתחום זה אך הטענה לא הוכחה והתובע לא הביא ראיות.  אין ספק כי נכותו מפריעה גם בעבודתו במשק החקלאי אם כי התובע העיד לפני שהוא מבצע חלק מהעבודות.

 

          בהתחשב בכל האמור לעיל הנכות שנותרה לתובע מפריעה לו לעסוק בהוראת נהיגה של אופנועים והוא איבד לחלוטין אפשרות לעסוק בכך. מאידך הוא יכול לעסוק בהוראת נהיגת משאיות עבודה הכרוכה בישיבה בתא הנהג. הנכות היא מפריעה לו לבצע עבודות פיזיות ולכן אתחשב בכך בעת קביעת הפיצוי על דרך האומדנא.

 

ראשי הנזק

 

כאב וסבל

 

11. בגין 36%  ו- 21 ימי אשפוז בניכוי גיל ובתוספת ריבית מיום התאונה ועד היום מגיע סך של 45,828 ₪.

 

הפסדי שכר מלאים לעבר

 

12. לתובע שולמו דמי פגיעה לתקופה של 3 חודשים ולאחר מכן נקבעה לו נכות זמנית בשיעור של 50% לתקופה של 20.5 חודשים. אני סבור כי בתקופה בה היה התובע בנכות זמנית של 50% לא יכל לעסוק כלל בהוראת אופנועים. לכן יש לראות בתקופה זו כתקופת אי כושר מלא. בגין הפסדי שכר מלאים בהוראת האופנועים אני פוסק לתובע על דרך האומדנא לתקופה של 23.5 חודשים סך של 70,000 ₪.

 

 

 

הפסדי שכר חלקיים לעבר

 

13. מתום אי הכושר הזמני ועד היום עברו 26 חודשים. מתוכם אני מעריך  שהתובע לא היה עובד עוד בהוראת נהיגת אופנועים יותר מ- 15 חודשים. לכן בעבור תקופה זו אני פוסק על דרך האומדנא סך של 22,500 ₪. כפועל יוצא מכך אינני פוסק הפסדי שכר לעתיד.

 

עזרה והוצאות לעבר

 

14. בתקופת ההחלמה התובע נזקק לעזרת אשתו בביצוע פעולות יומיומיות כגון רחצה וניקיון אישי, הלבשה והאכלה. כך העידו לפני התובע ואשתו.  התובע הודה כי לא נוציא מכיסו בעבור עזרת צד שלישי אך יחד עם זאת מדובר במתן עזרה היוצאת מגדר הרגיל ולכן יש לפצות בגינה. לגבי הוצאות שהוציא התובע לצורך נסיעה לקבלת טיפול רפואי וכן רכישת תרופות התובע לא שמר קבלות.

 

          בשים לב לאמור לעיל, בהתחשב במשך האי כושר המלא בו היה התובע ובהיקף הטיפולים להן נזקק אני פוסק בגין עזרה והוצאות לעבר על דרך האומדנא סך של 25,000 ₪.

 

עזרה והוצאות לעתיד

 

15. הנכות ממנה סובל התובע  מגבילה אותו בביצוע עבודות הדורשות שימוש בשתי ידיים. לאור מגבלות אחרות מהן סבול התובע בעמוד שדרה מותני, ברגל וכן הבעיה הלבבית בגינה נזקק לבצע צינתור בעבר סביר להניח כי בהמשך יזדקק לעזרה שהוא אינו נזקק אליה כיום בביצוע פעולות אישיות או למשל עבודות תחזוקה בביתו. לכן אני פוסק לעתיד בגין עזרת צד שלישי והוצאות סך של  40,000 ₪.

 

סיכום

 

16. סה"כ נזקי התובע מסתכמים לסך של  203,328 ₪. מסכום זה יש לנכות דמי פגיעה וכן תשלום בגין נכות זמנית בערכים משוערכים להיום בסך של  9,712 ₪ (כולל ריבית להיום). על פי חוות הדעת האקטוארית התובע בחר בנכות מעבודה,  קביעה הנסמכת על תעודת עובד ציבור שהוגשה לתיק בית המשפט. יחד ע זאת, קצבת הנכות שמקבל התובע בצידה יש הפסד קצבת זקנה לה הוא היה זכאי אלמלא התאונה, ואלו מתקזזים במלואם כך שאין לנכות מאומה בגין קצבת הנכות שמקבל התובע מהפיצוי שיפסק.  טענת הנתבעת שיש לנכות את קיצבת נכות מעבודה בהתעלם מההפסד של קיצבת זיקנה דינה להידחות והיא נוגדת את הפסיקה בעניין זה.

 

 

לכן לאחר ניכוי מגיע לתובע סך של 193,616 ₪. סכום זה בתוספת שכר טרחת עורך דין בשיעור 13% בתוספת מע"מ ואגרה ראשונה בסך של 703 ₪ מתקבל סך של 223,768 ₪. מסכום זה יש להפחית תשלומים תכופים ברוטו בסך של 36,872 ₪ כולל שכר טרחת כך שהתובע זכאי לבסוף לסך של 186,896 ₪.

 

17. לסיכום אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 186,896 ₪.

 

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.

 

 

ניתן היום,  י"ג סיוון תש"פ, 05 יוני 2020, בהעדר הצדדים.

 

אחסאן כנעאן