בית המשפט המחוזי - אופניים חשמליים הם "רכב מנועי" על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים

פסק דין נוסף במחלוקת שבין בתי המשפט - האם אופניים חשמליים הם "רכב מנועי" על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים?

בעניין תביעת התובע 6 כנגד קרנית

1. התובע 6 נפגע לטענתו כאשר רכב על אופניים חשמליים על הכביש, ביום 14.10.14. על פי גרסתו הוא תוך כדי נסיעתו עקפה אותו מונית ועצרה בצד ימין של הדרך. התובע נדרש לעקוף את המונית לצורך המשך נסיעה ובמהלך העקיפה פתח נהג המונית את הדלת והתובע נאלץ לעבור למסלול הנגדי כדי לא להיפגע ורכב שבא מולו פגע בו.

2. בתצהירו מעיד התובע 6 כי נהג הרכב הפוגע נתן בידו פתק עם שמו ומספר הטלפון שלו והתובע שם את הפתק בכיס מכנסיו. התובע שב לביתו ועם התגברות כאביו פנה לבית החולים. את הפתק עם הפרטים איבד.

3. בעת חקירתו הנגדית מסר כי אמו כיבסה את המכנסיים עם הפתק ולכן אין בידיו את פרטי הנהג הפוגע. עוד הוסיף בחקירתו הנגדית כי לאחר שהשתחרר מבית החולים במשך חצי שנה ניסה לטענתו לחפש אחר נהג הרכב שפגע בו (ראו עדותו בעמ' 56 לפרוטוקול).

4. ב"כ התובע טוען כי התובע ניסה לאתר את הנהג הפוגע ואף נעזר בכך בעדת ראייה לתאונה אך לא צלח הדבר בידו.

5. ב"כ קרנית טוען מנגד כי התובע הפר את חובתו לשקידה סבירה לאיתור פרטי הרכב שפגע בו.

6. לטענתו הוכח כי דברי התובע בתצהירו אינם נכונים ואינם מתיישבים עם דבריו בעת עדותו בבית המשפט. יתרה מכך התובע מסר גרסה לחוקר מטעם קרנית וגרסתו שם אף היא אינה מתיישבת עם גרסתו בתצהירו.

7. לטענת ב"כ קרנית אין לקבל את טענת התובע כי לא מסר את הפתק למי מבני ביתו בכל אותן שעות שלאחר התאונה מחמת שהיה בהיסטריה. התובע פונה לביתו באופן עצמאי ורק לאחר 12 שעות פנה לטיפול בבית החולים.

8. כך גם הוא מצביע על סתירות בין דברים שאמר התובע לחוקר כשמונה חודשים לאחר התאונה לבין דברים שמסר בתצהירו ובעת עדותו בבית המשפט. התמליל וקלטת החקירה הוגשו וסומנו נ/7.

9. אכן, עדותו של התובע בבית המשפט סתרה את דבריו לחוקר. מתוך עדותו לחוקר עלה כי התובע ראה רכב שסבר שהוא הרכב שפגע בו זמן קצר לאחר התאונה ובכל זאת לא רשם את פרטיו. גם לא נעשתה שקידה סבירה לנסות ולבדוק מיהו בעל הרכב משכנים בסביבה.

10. גם אם הייתי מקבלת את טענת התובע כי היה בהיסטריה ביום הפגיעה, הרי שלאחר ששוחרר מבית החולים ובחלוף כחודש מהתאונה, סבר שראה את הרכב ברח' שז"ר בעיר, היה צריך לנקוט צעדים כדי לנסות לאתר את בעל הרכב.

עדותו בעת חקירתו הייתה מתחמקת ועל כן לאור הסתירות, העדר גרסה מלאה בתצהירו והעדות המתחמקת, לא ראיתי לקבלה.

11. על פי הפסיקה החובה לשקידה סבירה מצד נפגעים לאיתור הפוגעים נובעת ממהותו של ההסדר שבחוק בעצם הקמת קרנית שהוא סוציאלי במהותו שמטרתו להבטיח כי נפגע לא ייוותר ללא פיצוי בגין נזקיו. אך ברור שהסדר זה הינו ברירת המחדל בחוק ואילו דרך המלך היא תביעת הפיצוי מהמבטחת שביטחה את השימוש ברכב הפוגע.   על כן נקבע ברע"א 3909/08קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' שרה קורן ואח', מיום 3.11.09, מפי המשנה לנשיאה כב' השופט ריבלין:

"קרנית באה להגן על הנפגע התמים שאין באפשרותו לתבוע פיצויים מאת הנהג-הפוגע ומאת חברת הביטוח שקיבלה את הפרמיה עבור הביטוח. נפגע שאינו פועל באורח סביר על-מנת שניתן יהיה לפנות לחברת הביטוח שאחראית לפיצוי, ומבקש להסתמך על רשת הביטחון של קרנית, מסכל את מדרג הביטוח שנקבע בחוק, ולמעשה מעביר את משא הפיצויים מכתפיהם של "האחראים הראשוניים" אל כתפי ברירת המחדל הממומנת מכספי הציבור. יש להדגיש עוד כי כאשר מדובר בחבות של קרנית מכוח סעיף 12(א)(1), כלומר חבות שקמה בשל כך שהנהג-הפוגע אינו ידוע, לא קמה זכות חזרה לקרנית מכוח סעיף 9 לחוק הפיצויים, והמשמעות היא שהחבות נותרת במלואה על כתפיה של קרנית הממומנת מכספי הציבור (ראו סעיף 15 לחוק הפיצויים). מכל הטעמים האלה, יש הצדקה לדרישה שאדם הנפגע בתאונת דרכים ישקוד באורח סביר – לא יותר אך גם לא פחות – למימוש האפשרות לקבל את דמי הביטוח מחברת הביטוח."

12. בכל הנוגע לאופן בחינת השקידה הסבירה קובע כב' השופט ריבלין באותה פרשה כך:

"נראה לי כי יש לבחון את התנהגות הנפגע ואת הסבריו במשקפיים מציאותיות ותוך מתן משקל ראוי למצוקה הסובייקטיבית שבגינה הוא לא השכיל או הצליח לברר את פרטיו של הנהג-הפוגע.

בין יתר המקרים שבהם לא יכיר בית משפט באחריות קרנית לפיצוי נפגע יהיו כאלה שבהם התנהגות אותם נפגעים מעידה על חוסר אכפתיות, אזלת יד. (ראו דבריו בסעיף 15 לפסק הדין).

13. במקרה שבפניי נדמה שאף אם בתחילה היה התובע בסערת רגשות ולאחר מכן היה כאוב, לא היה מדובר במצב שלא איפשר לו לציין בפני באי ביתו את עובדת קיומם של פרטי הנהג הפוגע בפתק שבכיסו. כל שנדרש ממנו היה להוציא את הפתק וליידע את בני ביתו על קיומו. ואף לאחר מכן כאשר נעלם הפתק לא נראה כי התובע פעל בשקידה סבירה. הוא היה ער לכך שראה רכב שסבר שהוא הרכב שפגע בו ולא עשה דבר כדי לרשום ולו את מספר הרכב או בירור פרטים על בעליו.

14. לכן אני סבורה כי התובע כשל בחובתו לשקידה סבירה ואין בידיו עילה כלפי קרנית. לאור דברים אלו דין תביעתו דחייה.

15. בנסיבות העניין שבהן נדונה תביעת התובע ביחד עם התביעה של יתרת התובעים וקרנית ממילא נדרשה לנהל את ההליך, לא ראיתי לעשות צו להוצאות.

ניתן היום,  י"ט סיוון תש"פ, 11 יוני 2020, בהעדר הצדדים.