מהי סמכות בית המשפט להתיר תיקון כתב טענות, בהתאם להוראות תקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018?

בית המשפט דן בסמכותו להתיר תיקון כתב טענות, בהתאם להוראות תקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018

הקדמה:

לפניי בקשת התובע להתיר תיקון כתב התביעה על דרך של הוספת חוות דעת ד"ר יורם גורביץ כמומחה מטעמו בתחום א.א.ג, כחוות דעת חלופית לחוות הדעת המקורית שהוגשה מטעמו בתחום זה מטעם ד"ר יובל זהר, לאחר שהאחרון הודיע כי בשל מחלתו, סגר את מרפאתו, אינו עובד עוד כרופא או כיועץ ואינו יכול לערוך חוות דעת משלימות או להיחקר על חוות הדעת שערך בתמיכה לכתב התביעה המקורי. כן מבוקש להתיר תיקון כתב התביעה בפן העובדתי ובתחומי הרשלנות, הנזק והקשר הסיבתי, כפועל יוצא מהחלפת זהות המומחה מטעם התובע והגשת חוות דעת חלופית חדשה מטעם ד"ר גורביץ.

השתלשלות האירועים הנוגעת לבקשה:

ביום 28.6.17 הגיש התובע תביעה נזיקית נגד משרד הבריאות וקופת חולים כללית, לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו, לטענתו, בעקבות התנהלות רשלנית של בית החולים רמב"ם ומרכז רפואי "העמק" במסגרת טיפול שניתן לו לאחר ניתוח אלקטיבי מסוג FESS שעבר בבית החולים הצרפתי בנצרת, אשר גרם לו לדימומים תכופים, אשפוזים וביקורים תכופים בחדרי המיון, וזאת על יסוד הטענה שבשני מוסדות אלה לא בוצעו בדיקות נחוצות לאבחון הגורם לדימום העורקי, שממנו סבל התובע, וממילא שלא ניתן לכך מענה רפואי מספק.

כתב התביעה המקורי נתמך בחוות דעתם של ד"ר יובל זהר בתחום א.א.ג, ד"ר יוסף לריה בתחום הפסיכיאטרי וד"ר פאהום טארק, אשר הגיש חוות דעת מעודכנת ומשלימה בתחום הפסיכיאטרי.

ביום 8.3.18 הגיש הנתבע מס' 1 (משרד הבריאות – בית החולים רמב"ם) כתב הגנה מטעמו. ביום 26.9.18 הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת מס' 2 (קופת חולים כללית – המרכז הרפואי העמק).

ביום 23.9.19 הוגשו שתי חוות דעת רפואיות מטעם הנתבעת מס' 2 – חוות דעת בתחום א.א.ג (פרופ' אלידן יוסף) וחוות דעת בתחום הפסיכיאטרי (פרופ' פניג שמואל).

ביום 12.1.20 הוגשה מטעם הנתבע מס' 1 חוות דעת בתחום א.א.ג (ד"ר דניאל ציק) ביחס לשאלת החבות. נכון לשלב זה, טרם הוגשה חוות דעת בתחום הפסיכיאטריה מטעם הנתבע מס' 1.

ביום 12.8.20 הוגשה הבקשה דנא מטעם התובע לתיקון כתב התביעה. תשובת הנתבעת מס' 2 לבקשה הוגשה ביום 9.9.20. תשובת הנתבע מס' 1 לבקשה הוגשה ביום 3.1.20.

טענות הצדדים:

על פי הנטען בבקשה, לאחר קבלת חוות דעת המומחה מטעם הנתבע מס' 1 בתחום א.א.ג ולאחר שהוגשה עוד קודם לכן חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת מס' 2 בתחום זה, פנה התובע למומחה מטעמו בתחום א.א.ג, ד"ר זהר, לצורך עריכת חוות דעת משלימה בתשובה לחוות הדעת מטעם הנתבעים, ואולם, המומחה מטעם התובע הודיע כי אינו יכול לערוך חוות דעת משלימה, ואף אינו יכול לעמוד לחקירה על חוות דעתו המקורית, מפאת מחלתו, ובנסיבות אלה, התעורר הצורך להגיש חוות דעת חדשה בתחום א.א.ג מטעם התובע, אשר נערכה על ידי ד"ר גורביץ. על פי הנטען, אף אם בחוות הדעת החדשה נזכרו עובדות חדשות שלא בא זכרן קודם לכן, הרי שמדובר בנתונים עובדתיים המוזכרים ברשומות המוסדיות של הנתבעים, ומכל מקום, מדובר בעובדות שנועדו לצורך פרישת סיפור המקרה באופן מלא בפני בית המשפט. לשיטת התובע, חוות הדעת הרפואית אינה חלק ממרכיבי העילה, אלא אך מכשיר להוכחת העילה הנטענת. התובע מדגיש כי הואיל ועסקינן בחוות דעת הנחוצה להוכחת עילת התביעה, יש לנהוג בגישה מקלה ביחס לבקשות מעין אלה, אף במקרים שבהם אין בפי התובע טעם המצדיק הארכת המועד, לא כל שכן במקרה שלפנינו, בהינתן הנימוק העומד בבסיס הבקשה, בהינתן השלב המוקדם בו מצוי הדיון ובהתחשב בכך שלא צפויות להיגרע זכויות הנתבעים.

מנגד, הנתבעת מס' 2 מתנגדת לבקשה בטענה כי חוות דעתו של ד"ר גורביץ היא חוות דעת חדשה, אשר אינה מאמצת את קביעות ד"ר זהר אלא משנה לחלוטין את חזית המחלוקת בין הצדדים, באופן שלנגד עיני בית המשפט עומד כיום כתב תביעה שונה בתכלית ועילות תביעה חדשות. על פי הנטען, כל הטענות בחוות הדעת החדשה היו ידועות או צריכות להיות ידועות לתובע בעת הגשת התביעה המקורית, ולא נטען לאירועים חדשים מבחינה רפואית שיצדיקו הגשת חוות דעת מחודשת (מה גם שלא הוגש תצהיר המבהיר את הסיבה שעומדת בבסיס הצורך להגיש את הבקשה, ותחת זאת צורף מכתבו של ד"ר זהר בלבד). כן נטען כי מאז הגשת התביעה המקורית חלפו למעלה משלוש שנים, ואף בשל השיהוי הרב שדבק בבקשה אין להיעתר לה. הנתבעת מס' 2 סבורה כי מדובר למעשה בניסיון של התובע לבצע "מקצה שיפורים", לאחר שהבין כי יקשה עליו להוכיח את תביעתו בהתבסס על חוות דעת ד"ר זהר מטעמו, אשר ניתן לה מענה מוחץ בחוות הדעת מטעם הנתבעים (כשלא ברור מלכתחילה מדוע סבור התובע כי עמדה לו הזכות להגיש חוות דעת משלימה מטעם ד"ר זהר). בנסיבות אלה ובהינתן שהיעתרות לבקשה עלולה להסב לנתבעים נזקים והוצאות ולהביא להארכת משך ההליכים, תוך בזבוז זמן שיפוטי יקר, סבורה הנתבעת מס' 2 כי יש לדחות את הבקשה. לחלופין טוענת הנתבעת מס' 2 כי ככל שהבקשה תתקבל ויותר לתובע לתקן את התביעה על דרך הגשת חוות הדעת החדשה, תישמר זכותה להגיש חוות דעת נגדית מטעמה, וכן יתאפשר לה להגיש חוות דעת משלימה בתחום הפסיכיאטרי, לאחר שיובהר כי הסתיים שלב הגשת חוות הדעת מטעם התובע.

אף הנתבע מס' 1 סבור כי דין הבקשה להידחות. לטענת הנתבע מס' 1, אין התובע יכול לעתור לצירוף חוות הדעת החדשה של ד"ר גורביץ, כי אם, לכל היותר, להחלפת חוות הדעת של ד"ר זהר בחוות הדעת החדשה. מכל מקום, לטענת הנתבע מס' 1, חוות דעתו החדשה של ד"ר גורביץ נערכה במתכונת של מענה לחוות הדעת מטעם הנתבעים במתווה של חוות דעת משלימה, שלא כדין. הנתבע מס' 1 מצטרף לטענות הנתבעת מס' 2 בתשובתה, ועומד על כך שהבקשה מהווה הרחבה של חזית המחלוקת, מבלי שהיא נתמכת בכל ראיה (ולו תצהיר), שיש בה לבסס את הבקשה כנדרש. לחלופין נטען כי ככל שיותר התיקון, תישמר לנתבעים הזכויות העומדות להם על פי דין, באופן שלא יופר האיזון בין הצדדים בניהול ההליך המשפטי.

דיון והכרעה:

בהתאם להוראות תקנה 46 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), רשאי בית המשפט להתיר תיקונם של כתבי טענות בכל עת, לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן. בהתאם ללשון תקנה 46, בבוא בית המשפט לשקול אם להתיר תיקון כתב טענות, יתחשב בין היתר בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג.

בהתאם לפסיקה שקדמה להתקנת התקנות, נהגו בתי המשפט לנקוט בגישה ליברלית בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות, בייחוד מקום בו בירור התביעה היה מצוי בשלב מוקדם יחסית ובטרם החל בירור התובענה לגופה, וזאת על מנת לאפשר לבעלי הדין להעמיד לבירור את השאלות האמתיות הטעונות הכרעה ולייעל את ההליך המשפטי (רע"א 5391/19 ברק בן שלמה נ' אורן גלעד (06.10.2019); א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה אחת עשרה, 2015 עמ' 349 ואילך).

נראה כי גם לאחר התקנת התקנות נותרה בידי בית המשפט סמכות רחבה למדי להתיר תיקון כתב טענות, משעה שגם תקנה 46 לתקנות החדשות (בדומה לקודמתה, תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984) נוקטת במונח "בכל עת" ומשלא שונו ההלכות הידועות בעניין. עם זאת, סמכות זו צריכה להיבחן על רקע עקרונות היסוד המפורטים בתקנות 1-5 לתקנות החדשות, ובכלל זאת הצורך לקחת בחשבון לא רק את האינטרסים של בעלי הדין עצמם, כי אם גם את האינטרס הציבורי בחלוקה ראויה והוגנת של הזמן השיפוטי, תוך קידום הליך משפטי מהיר ויעיל, חיסכון במשאבי זמן ועלויות ומניעת בזבוז זמן שיפוטי יקר (השוו: רע"א (מחוזי ת"א) 36273-12-19 קפלן נ' טוטנהם השקעות בניה בע"מ (09.02.2020); ת"א (מחוזי נצ') 28010-03-20 עזבון המנוח ח'לף מזעל שיבלי ואח' נ' מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל (30.12.2020)).

במקרה שלפנינו, החלפת חוות הדעת של המומחה מטעם התובע בתחום א.א.ג (ד"ר זהר) בחוות דעתו של ד"ר גורביץ היא מתבקשת, ולמעשה הכרחית, לאחר שנבצר מהמומחה הקודם לעמוד בחקירה נגדית על חוות דעתו, מסיבות בריאותיות.

אף בהתעלם מכך שהפנייה לד"ר זהר לצורך הגשת חוות דעת משלימה נועדה בעיקר לתת מענה לחוות דעת המומחים בתחום א.א.ג מטעם הנתבעים, כשהתובע כלל לא התייחס לשאלה אם עומדת לו זכות לעשות כן ובאילו נסיבות, ואף לא תמך את בקשתו בתצהיר, הרי משציין המומחה, ד"ר זהר, כי בשל טעמים רפואיים אינו יכול עוד להיחקר על חוות דעתו המקורית – די בכך כדי להצדיק היעתרות לבקשה.

יתירה מכך, התיקון המבוקש בתביעה עצמה מבוסס על חוות הדעת החדשה והנו בזיקה למחלוקת הכוללת בין הצדדים בשאלת התרשלות הנתבעים כלפי התובע, כך שעיקרי היסוד של עילת הרשלנות הרפואית למעשה נשמרים, אף אם תוקנו בהיבטים עובדתיים או משפטיים מסוימים – תיקונים שממילא מתבקשים בשל החלפת זהות המומחה והצורך בבחינה מקצועית עצמאית ונפרדת של שאלת הרשלנות מצד המומחה החדש (זאת להבדיל מקבלת חוות הדעת המקורית ככתבה וכלשונה, על שלל מסקנותיה המקצועיות).

בל נשכח גם כי עודנו מצויים בשלב מקדמי וראשוני ביותר של ההליך, שכן טרם התקיימה ולו ישיבת קדם משפט אחת בתיק ולא נערך כל בירור ענייני לגופה של התביעה.

אמנם נכון כי התובע לא הבהיר בבקשתו מדוע זה לא נכללו מלוא העובדות המגבשות את עילת התביעה ואת הטענות ביחס לנתבעים מס' 1 ו- 2, כבר בכתב התביעה המקורי, זאת בדגש לכך שכיום אנו מצויים למעלה משלוש שנים לאחר הגשת התביעה המקורית וכשנה לאחר הגשת חוות הדעת האחרונה בשאלת החבות בתחום א.א.ג (מטעם הנתבע מס' 1).

ואולם, חרף השיהוי מטעם התובע ועל אף הנזק שנגרם לנתבעות 1 ו-2 (שהרי תיקון כתב התביעה יצריך תיקון נוסף של כתב הגנתן, לרבות הגשת חוות דעת נוספת מטעמן), על פני הדברים אין בכך כדי לגבור על הצורך בבירור נכון של הפלוגתאות שבין הצדדים, לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, בייחוד בהינתן הטעם העומד ביסוד הצורך להגיש חוות דעת חדשה.

בנסיבות אלה, על מנת לאפשר קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן, ולאחר שנתתי דעתי לעקרונות היסוד העומדים ביסוד התקנות החדשות, סבורני כי יש להיעתר לבקשה, בסייג אחד: ככל שחלק מהתיקונים המבוקשים במסגרת כתב התביעה המתוקן נסמכים על חוות דעת ד"ר זהר או מפנים אליה, או ככל שחוות דעתו של ד"ר גורביץ מאזכרת את אותה חוות דעת "היסטורית",  יהא על התובע להגיש כתב תביעה מתוקן, תוך השמטת כל אזכור של חוות דעת ד"ר זהר, אשר למעשה אינה מהווה עוד חלק מחומר הראיות בתיק. 

סיכום:

על יסוד כל האמור, אני נעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה, ואולם מורה לתובע להגיש כתב תביעה מתוקן תוך השמטת כל אזכור לחוות דעת ד"ר זהר (בין בכתב התביעה עצמו ובין בחוות הדעת החדשה התומכת בו), ככל שקיים אזכור כאמור.

התובע יגיש כתב תביעה מתוקן בתוך 7 ימים מהיום. הנתבעים יהיו רשאים להגיש כתב הגנה מתוקן בתוך 20 יום לאחר מכן, וכן יוכלו להגיש חוות דעת מטעמם, בהתאם להוראות התקנות.

תשומת לב הצדדים לישיבת קדם המשפט הקבועה בתיק זה ליום 11.1.21 בשעה 11:00. הואיל ואין תוחלת בקיום הישיבה במועד שנקבע, על הצדדים להגיש מבעוד מועד בקשה מוסכמת לדחיית מועד הדיון, בצירוף מועדים מתואמים.

התובע ישא בהוצאות כל אחד מהנתבעים בגין בקשה זו בסך כולל של 2,500 ₪ (היינו: סכום הוצאות כולל של 5,000 ₪ לזכות שני הנתבעים). סכומים אלה ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

ניתנה היום, כ' טבת תשפ"א, 04 ינואר 2021, בהעדר הצדדים.

עאטף עיילבוני