כיצד ינהג בית המשפט, שעה שמונה מומחה נוסף, עקב מצבו הבריאותי של המומחה הראשון, והמומחה הנוסף קובע נכות שונה

בית המשפט דן בשאלה כיצד לנהוג שעה שמונה מומחה נוסף, עקב מצבו הבריאותי של המומחה הראשון, והמומחה הנוסף קובע נכות שונה

לפניי תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע במהלך תאונת דרכים.

הצדדים חלוקים על שיעור הנכות והנזק שנותר לתובע בעקבות התאונה.

רקע כללי בתמצית:

1. התובע, יליד 03/09/1968, נפגע בתאונת דרכים בתאריך 16/04/2017 (להלן: התאונה).
2. על פי הנטען בכתב התביעה, התאונה אירעה בעת שרכב צד ג' התנגש ברכב בו נהג התובע, כרית האוויר ברכב התובע נפתחה והתובע נחבל בחלק השמאלי בראשו.
3. בשל נזקי הגוף שנגרמו לתובע בתאונה הוא הגיש תביעה זו לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).
4. הנתבעת הייתה מבטחת הרכב והיא מכירה בכיסוי הביטוחי. המחלוקת בין הצדדים נסבה על שיעור הנזק שנגרם ושיעור הפיצוי הראוי.
5. לשם בחינת מצבו הרפואי של התובע בעקבות התאונה מונה פרופ' יעקב שדה כמומחה מטעם בית משפט בתחום האף אוזן גרון (להלן: המומחה הראשון). המומחה בדק את התובע, עיין בתיעוד הרפואי שהונח לפניו, והעריך בחוות דעתו שבעקבות התאונה לא נגרמה לתובע נכות (בגין טנטון או ירידה בשמיעה).
6. סמוך למועד שנקבע לדיון הוכחות התברר, למרבה הצער, כי מצבו הרפואי של המומחה הראשון אינו מאפשר לו להתייצב לחקירה נגדית. בנסיבות אלה מונה ד"ר ראובן בן טובים כמומחה נוסף מטעם בית משפט (להלן: המומחה השני). בהחלטה שניתנה ביום 11/08/2019 אושרה בקשת הנתבעת להעביר לעיון המומחה השני את חוות דעת המומחה הראשון. בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו נדחתה (רע"א 44848-08-19 פלוני נ' שלמה חברה לביטוח בע"מ (02/09/2019)).
7. חוות דעת המומחה השני הוגשה ביום 22/12/2019. המומחה בדק את התובע, עיין בבדיקות ובתיעוד הרפואי שהונח לפניו והעריך שבעקבות התאונה נותרה לתובע נכות יציבה בשיעור 10%, לפי סעיף 72(4)(ד)(II) (בהתאמה), לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956 (להלן: תקנות הנכות), בגין טינטון באוזן שמאל, בשילוב עם החמרה שמיעתית בתחום התדרים הגבוהים.
8. בדיון הוכחות שהתקיים ביום 03/02/21 העידו ונחקרו התובע, בנו וחתנו. הנתבעת הזמינה לדיון ההוכחות את המומחה השני מטעם בית משפט והמומחה נחקר על חוות דעתו. בתום דיון ההוכחות סיכמו ב"כ הצדדים בעל פה.
9. בנסיבות שפורטו, אבחן תחילה את מצבו הרפואי של התובע ואדון לאחר מכן בטענות הצדדים ובשיעור הפיצוי המגיע.

הפגיעות והנכות הרפואית

10. לאחר התאונה פנה התובע לטיפול בבית החולים ע"ש שיבא (להלן: בית החולים) והתלונן על כאבים באוזן שמאל וצפצופים. לאחר בדיקה שנערכה לו במיון בית החולים, התובע שוחרר לביתו תחת המלצה להגיע לבדיקת שמיעה ולאחריה, לבדיקה אצל מומחה בתחום הא.א.ג (ר' מכתב שחרור - בית חולים שיבא, מיום 16/04/2017).
11. בתאריך 01/05/2017 עבר התובע בדיקת שמיעה במכון "קידמה". תוצאות הבדיקה, כאמור בה, הדגימו שמיעה בתחום הנורמה עד ליקוי קל באוזן ימין ושמיעה בתחום הנורמה עד ליקוי בינוני באוזן שמאל. כמו כן צוין: "אסימטריה בין האוזניים לרעת אוזן שמאל" (ר' בדיקת שמיעה מיום 01/5/2017).
12. בתאריך 03/05/2017 נבדק התובע בקופת החולים על ידי מומחה בתחום הא.א.ג והתלונן על צפצופים וירידה בשמיעה מאז התאונה. המומחה אבחן שהתובע סובל מחבלה אקוסטית וטינטון משמאל והפנה את התובע לבדיקת שמיעה נוספת (מסמך רפואי מיום 03/05/2017).
13. בתאריך 06/06/2017 עבר התובע בדיקת שמיעה נוספת במכון "קידמה". הבדיקה הדגימה "אסימטריה לרעת שמאל בתדרים הגבוהים" ונרשם בה שאין שינוי משמעותי מהבדיקה הקודמת שנערכה ביום 01/05/2017 (בדיקת שמיעה מיום 06/06/2017)
14. התובע פנה לבדיקת מומחה בתחום הא.א.ג. גם ביום 25/06/2017 והתלונן כי "צלילים מסוימים עדיין צורמים. עדיין צפצוף בעיקר באוזן שמאל, קבוע, לעיתים מחניר" (כך במקור. ככל הנראה צ"ל "מחמיר" – ד.ג.) 
15. המומחה הראשון מטעם בית משפט שבדק את התובע ועיין בתיעוד הרפואי, העריך בחוות דעתו כי הטנטון והירידה בשמיעה באוזן שמאל אינם קשורים בתאונה ולכן סבר שלא נותרה לתובע נכות בעקבות התאונה. עיון בחוות הדעת מעלה (בתמצית), שהמומחה סבר שמצבו הרפואי של התובע באוזן שמאל אינו קשור בתאונה כי אם בעברו הרפואי. לעמדתו, קיומו של ליקוי באוזן שמאל ידוע שנים לפני התאונה והודגם בבדיקת שמיעה שנערכה ביום 20/11/2011. המומחה ציין בחוות דעתו כי בדיקות השמיעה שנערכו לתובע לאחר התאונה אינן שונות באופן דרסטי מזו שנערכה לפני התאונה ואם קיימת החמרה מסוימת קטנה, הרי שמדובר בירידת שמיעה טבעית הנובעת מגיל, חשיפה לרעש, גנטיקה או סיבה אחרת. המומחה הוסיף וציין שאין בבדיקות השמיעה שנערכו לתובע לאחר התאונה "תמונה" של אירוע חריג שהשפיע על הירידה בשמיעה באוזן שמאל.

המומחה הסביר בחוות דעתו כי "בתלונה על טנטון רב הנסתר על הגלוי. ברוב המקרים אם לא בכולם, נסמך המומחה באופן כמעט בלעדי על מהימנות התובע, מבלי שיכול לבדוק אובייקטיבית אם יש או אין טינטון". במקרה הנדון, המומחה לא קיבל את גרסת התובע ביחס לעוצמת המכה וסבר שלא מדובר במכה חזקה במיוחד, שכן אם הייתה חבלה כאמור, ניתן היה לצפות להופעת סימנים נוספים (כגון: רגישות במישוש, אודם חזק בפנים או באוזן, סימני חבלה מסוימים) שלא תועדו בדו"ח המיון.

ביחס להערכת המהימנות של התובע, ציין המומחה שהתובע לא הזכיר בבית החולים וגם לא לפניו, כי סבל מבעיות קודמות וזאת בניגוד לתיעוד הרפואי המצביע על בעיות קודמות באוזן הפנימית (סחרחורות, הקאות וורטיגו).

16. כאמור כבר לעיל, בשל מצבו הרפואי של המומחה הראשון מונה מומחה נוסף מטעם בית משפט.

לאחר שהמומחה סקר את התיעוד הרפואי ובדק את התובע הוא העריך שבעקבות התאונה נותרה לתובע נכות בגין הטנטון (בשילוב עם החמרה שמיעתית בתחום התדרים הגבוהים) בשיעור 10%, לפי סעיף 72(4)(ד)(II) לתקנות הנכות (בהתאמה). 

המומחה השני התייחס בחוות דעתו לבדיקות השמיעה שנערכו לתובע עובר לתאונה (בשנת 2011) ולאפיזודות של סחרחורות ותחושת לקות שמיעתית משמאל, מהן סבל התובע שנים לפני התאונה. 

בחוות דעתו הסביר המומחה השני שהחמרת השמיעה שמצא אצל התובע בתחום התדרים הגבוהים כשלעצמה אינה ברת נכות "אלא תתכן, בין היתר, כמקור אתיופתוגני להתארעות תסמין הטינטון במקרה זה וכתולדת ת.ד הנדונה".

17. יצוין כי בפתח דיון ההוכחות התברר שמספר מסמכים רפואיים מעברו של התובע וכן חוות דעתו של המומחה הראשון לא עמדו לפני המומחה השני. בנסיבות אלה, נערכה הפסקה בדיון ההוכחות על מנת לאפשר למומחה השני לעיין בתיעוד החסר ובהמשך המומחה נחקר על חוות דעתו. 
18. בין הצדדים קיימת מחלוקת ביחס לשיעור הנכות הרפואית שנותרה לתובע בעקבות התאונה. התובע טוען שיש לקבל את מסקנת המומחה השני ולקבוע שנותרה לו נכות צמיתה בגין הטנטון, בשיעור 10%. הנתבעת טוענת בתורה שיש לאמץ את קביעת המומחה הראשון ולקבוע שלא נותרה לתובע נכות בעקבות התאונה. נטען שהתובע אינו אמין ולחילופין – לקבוע נכות בשיעור 5% בלבד, שכן מדובר בטנטון באוזן אחת ואילו הנכות שפסק המומחה תואמת מצב רפואי של טנטון בשתי אוזניים. בעניין אחרון זה נסמכת הנתבעת על לשון סעיף הליקוי הרלוונטי ועל פסק הדין שניתן בת"א 33225-09-11 (שלום ירושלים) פלוני נ' מכינה קדם צבאית תורנית "אלישע" ואח' (להלן: עניין אלישע) (18/03/2015).
19. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בחוות דעת שני המומחים, בפרוטוקול חקירתו הנגדית של המומחה השני, בתקנות הנכות הרלוונטיות ובפסקי הדין שניתנו בעניינים דומים (לרבות בעניין אלישע) נחה דעתי שיש לאמץ את מסקנת המומחה השני ולפיה בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות רפואית בשיעור 10%, לפי סעיף 72((4)(ד)(II) לתקנות הנכות (בהתאמה) וזאת מהנימוקים שיפורטו להלן בתמצית:

א.     המומחה השני עיין בכל התיעוד הרפואי הרלוונטי, לרבות ביחס לעברו הרפואי, בדק את התובע והעריך כי בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות בשיעור 10% נכות בגין טנטון באוזן שמאל. המומחה עמד לחקירה נגדית ומצאתי שקביעותיו מתיישבות היטב עם התיעוד הרפואי מזמן אמת והגיוניות.

בתמצית: המומחה השני הסביר בחקירתו כי קיימת אינדיקציה לחבלה באוזן שמאל ולטנטון כבר במיון בית החולים (עמ' 10 לפרוטוקול ש' 27-32); התובע התלונן על צפצופים באוזניים בהמשך גם במהלך בדיקות שמיעה שנערכו לו (עמ' 11 ש' 4-10 לפרוטוקול); המומחה השני התייחס לעברו הרפואי של התובע ולשוני בין בדיקות שמיעה שנערכו לפני התאונה ואחריה ומצא שהתובע לא התלונן עובר לתאונה על טנטון וכי קיימת החמרה ניכרת באוזן שמאל בתדרי הדיבור (עמ' 11 ש' 13-33 לפרוטוקול) וכי החמרה זו "יכולה להוות ביטוי לטנטון מכיוון ... שהטנטון הוא ביטוי לנזק בשמיעה" (שם, עמ' 11-12 לפרוטוקול); המומחה שלל אפשרות שהירידה בשמיעה נובעת מגילו של התובע, כיוון שהתובע יליד 1968 ואינו מבוגר והוסיף שאם אכן היה מדובר בירידה בשמיעה הנובעת מגיל, הגרף של בדיקת השמיעה היה שונה (עמ' 12 ש' 8-29 לפרוטוקול); אין מקום להביא בחשבון את עברו הרפואי של התובע בעת קביעת הנכות כיוון שהתובע לא התלונן בעברו על טנטון אלא רק לאחר התאונה, וממילא המומחה לא קבע נכות בגין הירידה בשמיעה (עמ' 12 ש' 29-33 לפרוטוקול).

ב.      אכן, מינוי מומחה נוסף מטעם בית משפט תחת מומחה שאינו יכול להתייצב לחקירה נגדית מחמת מניעה אובייקטיבית אינה "מפקיעה" את חוות דעתו של המומחה הראשון. עם זאת, העדר אפשרות לחקור את המומחה משליך על המשקל שניתן לתת לחוות הדעת, בעת בחינת מכלול הראיות בתיק (כב' השופט צ' זילברטל ברע"א 5472/16 פלונית נ' פלונית (2016)). 

בענייננו, מצאתי לאמץ את קביעות המומחה השני לאחר שאלה מתיישבות היטב עם התיעוד הרפואי והגיוניות. לא הוצג תיעוד המלמד שהתובע התלונן על טנטון עובר לתאונה אלא על ירידה בשמיעה וסחרחורות. בזמן אמת – כבר במיון בית החולים, דווח שבתאונה נפתחו כריות אוויר והתובע התלונן על חבלה בצד שמאל של הראש ועל צפצופים באוזניים. בנסיבות אלה, איני מקבל את קביעת המומחה הראשון ולפיה התובע לא נחבל ב- "מכה חזקה" במהלך התאונה ולא התרשמתי שהתובע אינו מהימן בעניין זה, כפי שהתרשם המומחה הראשון. בהעדר חקירת המומחה הראשון איני יכול לקבל גם את קביעתו לפיה הירידה בשמיעה שאותרה לאחר התאונה קשורה לגילו של התובע וזאת אף בשם לב לעמדתו השונה לחלוטין של המומחה השני.

ג.      מחלוקת נוספת בין הצדדים נוגעת לפרשנות סעיף בתקנות הנכות. לטענת התובע הנכות שנקבעה בסעיף 72 (4)(ד)(II) הינה בשיעור של 10%, בין אם מדובר בטנטון באוזן אחת, ובין אם מדובר בטנטון בשתי האוזניים וזאת גם בהתאם לעמדת המומחה מטעם בית המשפט. הנתבעת טוענת מנגד שנכות בשיעור של 10% היא בגין טנטון בשתי האוזניים, בעוד שטנטון באוזן אחת בלבד מקנה נכות בשיעור של 5%.

ד.      אני סבור שלצורך קביעת הנכות הרפואית, אין מקום להבחנה המוצעת בין טנטון באוזן אחת ובין טנטון בשתי האוזניים, וזאת מהטעמים שלהלן:

ראשית, המומחה השני מטעם בית משפט הסביר בחקירתו הנגדית שאין כל מקום להבחנה: "אני יכול לומר לך שבעיני, בבתי משפט שאני מופיע, הטנטון באוזן אחת או בחצי אוזן זה טנטון לקבל את כל הנכות" (עמ' 13 ש' 10-12 לפרוטוקול)).

שנית, ההבחנה הנטענת אינה עולה מלשון סעיף הליקוי. סעיף 72 (4)(ד)(II) לתקנות הנכות קובע שנפגע הסובל מחבלה אקוסטית "עם רעש תמידי באוזניים בלי הפחתת שמיעה בתדירויות הדיבור", זכאי לנכות בשיעור 10% נכות. העובדה לפיה מחוקק המשנה השתמש בלשון "אוזניים" אינה מאפשרת לקבוע שהסעיף חל רק כאשר הטנטון מופיע בשתי האוזניים. סעיף 5 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981, הקובע: "האמור בלשון יחיד, אף לשון רבים במשמע, וכן להיפך" (ת"א 6014/98 רחל א' נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (07/05/2007)).

שלישית, טנטון, הוא ליקוי פנימי הגורם לצפצופים ואין לטעמי הבדל אם הוא קיים באוזן אחת או בשתיהן. כך שככל שנקבע שהתובע סובל מטנטון, אזי שיעור הנכות המתאים למצבו הוא זה המופיע בסעיף 72 (4)(ד)(II) לתקנות הנכות, דהיינו– 10% נכות (ראו בעניין זה: ב"ל 50741-03-20 דוד מלכה נ' המוסד לביטוח לאומי (02/12/20); ב"ל 1736/06 גואטה ירון נ' המוסד לביטוח לאומי (21/02/07); ת"א 6014/98 רחל א' נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (07/05/2007)).

שלישית, עיון בסעיף 72 לתקנות הנכות מעלה כי כאשר מחוקק המשנה התכוון לקבוע שיעור נכות נפרד לפגיעה באוזן אחת מול פגיעה בשתי האוזניים הוא עשה זאת באופן מפורש וברור. כך למשל: סעיף 72(2) לתקנות הנכות קובע שחוסר באפרכסת אחת מקנה 10% נכות ואילו חוסר בשתי אפרכסות מקנה 20% נכות. סעיף 72(3)(ג) לתקנות הנכות קובע כי דלקת כרונית באוזן התיכונה עם הפרשה מוגלתית ללא פגיעה בעצם מקנה 10% נכות ובשתי האוזניים 15%. סעיף 72(3)(ד) לתקנות הנכות קובע כי דלקת כרונית כאמור הכוללת גם פגיעה בעצם מקנה, באוזן אחת 20% נכות ובשתי האוזניים – 25%.

ה.      אני ער לכך שקיימת בפסיקה גם עמדה שונה (פרשת אלישע) ואולם עמדה זו אינה מחייבת את בית המשפט וכפי שפורט, עמדתי שונה. בהקשר זה יצוין כי לאחרונה ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל אביב בע"ו 1978-02-20 פלוני נ' קצין התגמולים (07/02/21) ובו התקבלה עמדה ולפיה אין מקום לערוך הבחנה בין שיעור הנכות המגיע למי שסובל מטנטון באוזן אחת ובין מי שסובל מטנטון בשתי האוזניים. פסק הדין מתמקד אומנם בתקנות הנוגעות לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט 1959 אך הוא מתייחס גם לסעיף הליקוי הרלוונטי בענייננו וקביעותיו יפות גם למקרה הנדון.

20. אחר האמור, נכותו הרפואית של התובע בעקבות התאונה היא בשיעור 10%, בגין טנטון באוזן שמאל.

הנכות התפקודית

21. התובע יליד 1968 עבד ועובד כצלם עצמאי. בתצהירו טען התובע כי בעקבות התאונה הוא מתקשה בריכוז והתמקדות, בנהיגה, בשינה סדירה ואינו מתפקד כבעבר. נטען כי עבודתו של התובע מתבצעת על פני שעות רבות, ודורשת ריכוז רב ותשומת לב לפרטים, חדות וערנות. התובע מוסיף וטוען כי מאז התאונה סף הרגישות שלו לרעשים עלה ובמקביל חלה ירידה משמעותית בסבלנות ובכושר המיקוח במשא ומתן מול לקוחות. התובע טוען כי הכאבים והמגבלות מהם הוא סובל בעקבות התאונה מכבידים על תפקודו ביום יום וצמצמו באופן משמעותי את יעילותו וכושר עבודתו. בסיכומי התובע נטען שהנכות הרפואית היא בעלת משמעות תפקודית. 
22. מטעם התובע הגישו תצהירים גם בנו וחתנו. התצהירים דומים עד כמעט זהים, ובהם נטען (בתמצית), כי בעקבות התאונה, התובע עייף במהלך היום ואיכות עבודתו נפגעת; התובע מתקשה בביצוע עבודות משק הבית, עריכת קניות והתחזוקה השוטפת של הבית; התובע נזקק לעזרה גם בנהיגה "במצבים מסוימים" (שלא פורטו), "לשמוע עבורו הודעות קוליות להסביר לו במהלך שיחות רבות משתתפים מה נאמר וכדו' " (סעיף אחרון בכל אחד מהתצהירים).
23. הנתבעת טוענת כי הנכות הרפואית שנותרה לתובע בגין טנטון באוזן שמאל אינה תפקודית. בעניין זה מפנה הנתבעת לפסק דין וטוענת שטענות התובע ביחס לעזרה ופגיעה בתפקוד לא הוכחו. נטען כי התובע הגיש תצהירים זהים של עדים מטעמו אשר ממילא לא נמצאים עמו במהלך השבוע או באופן שגרתי בעבודה, ולעומת זאת, נמנע מלהזמין לעדות את רעייתו שהייתה יכולה להעיד על תפקודו ביום יום.
24. הלכה היא, כי הנכות התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, למשל – שינויים שחלו בשכר הנפגע (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3)792 [1995] (להלן: "עניין גירוגיסיאן"); ע''א 2113/90  אדלר נ' סוכנויות דרום בע''מ [פורסם במאגרים] [1992]; ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [פורסם במאגרים] [2010]).
25. התובע סובל מנכות רפואית בגין טנטון באוזן שמאל ובהתאם לפסיקה, נכות זו אינה בעלת משמעות תפקודית מובהקת. ראו בעניין זה פסק הדין שניתן בע"א 8930/12 הפניקס נ' טוויג (31/07/14) בו נקבע כי: "חלק מהנכויות שנקבעו למערער, כמו צלקת, פזילה, טנטון וחוסר עצם בגולגולת (10% בגין כל אחת מנכויות אלה), אינם תפקודיים במובהק, ומבלי שנעלם מעינינו כי לצירוף נכויות בתחומים שונים, עשויה להיות השפעה מצרפית גבוה יותר מסך הנכויות". באותו ענין בית משפט קמא קבע למנופאי שנפגע בתאונת מנוף נכות בשיעור 70%, וכב' בית משפט העליון הפחיתה ל-50%, בין היתר, לאור היעדר משמעות תפקודית מלאה לנכויות שנקבעו בגין צלקת וטנטון. ראו בעניין זה גם את פסק הדין שניתן בת"א (מרכז) 47820-09-11 פלוני נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (11/09/2016).

26. בנדון דידן, התובע המשיך לעבוד לאחר התאונה כצלם. מאז התאונה ועד היום חלפו מספר שנים ולא הוכחו הפסדי שכר כלשהם או הוצאות מיוחדות שנגרמו לתובע בעקבות התאונה. התובע לא הוכיח כי נדרש לעזרה ביום יום או כי הוא מתקשה בתפקוד. טענותיו לא נתמכו בקביעת המומחה מטעם בית משפט (שציין בסוף חוות דעתו "ללא מגבלות בשים לב לעיסוקו") ואף לא באסמכתאות אחרות מהן ניתן ללמוד על קשיים במהלך העבודה בעקבות הטנטון. לא זו אף זו, התובע בעצמו בחקירתו הנגדית לא ידע להפנות למקרים ספציפיים בהם נתקל בקשיים (עמ' 15 ש' 28-33 לפרוטוקול). מעבר לאמור, לא הוגשה לתיק כל אסמכתה רפואית ולפיה התובע מתקשה בשמיעת הודעות קוליות או בהבנה של "שיחה" בעקבות הטננטון או שהוא נדרש לעזרה מיוחדת בעקבות הנכות.       

    עדיו של התובע אישרו שהם אינם מתגוררים עם התובע ואינם עובדים עמו, לא ידעו להצביע על מקרה ספציפי בו סייעו לתובע במהלך עבודתו ובנסיבות אלה אני מוצא קושי לקבוע מסמרות על סמך עדויות אלה (ר' למשל: עדות הבן לפיה כל השבוע הוא שוהה בישיבה ולכן יכול להעיד על קשייו של התובע בניהול משא ומתן מול לקוחות ורק כאשר מגיע לחופשות וכאשר התבקש להפנות למקרים ספציפים בהם אביו קרה לו לעזרה, השיב: "אין לי שמות כי אני לא מתערב, אני מגיע, עוזר לאבא שלי והולך" (עמ' 19 ש' 16 לפרוטוקול).     

27. אני מקבל את טענות התובע ולפיהן הטנטון מציק ומכביד על התנהלותו. עם זאת, התרשמתי שהתובע מגזים ומאדיר את נזקיו בעקבות התאונה. בתמצית, התובע טען שנדרש לצלם אירועים מחדש אך לא ידע להפנות למקרים אלה (הגם שברור שמדובר באירועים חריגים!); התובע טען לקושי בביצוע מטלות משק הבית הכרוכות במאמץ פיזי או בהרמה של משאות (הגם שלא מדובר בנכות אורתופדית או נוירולוגית שיש בה כדי להגביל תפקודו בעבודות בית הדורשות מאמץ).  
28. לאור מכלול הראיות, ובשקלול טיב וטיבעה של הפגיעה ויכולת ההסתגלות של התובע אני מוצא לקבוע, כי שיעור השפעת נכותו על כושר תפקודו הכללי בגין התאונה היא בשיעור של 6%. 

 משקבעתי את הנכות התפקודית אפנה לכימות הנזק.

ראשי הנזק

29. למען הנוחות אחזור על הנתונים הרלוונטיים הנדרשים:

התובע יליד: 03/09/1968;

מועד התאונה: 16/04/2017;

גיל התובע בעת התאונה: 48.6;

גיל התובע כיום: 52.5;

שיעור נכות רפואית: 10%;

שיעור נכות תפקודית:6%.

הפסדי שכר בעבר

1. כמפורט לעיל, התובע טען בתצהירו כי בעקבות הפגיעה מושא התאונה חלה ירידה בסבלנות ובכושר המיקוח שלו מול לקוחות ולכן הוא מצא עצמו בלא מעט מקרים עובד שעות רבות בתמורה לשכר מינימום לעומת התקופה שלפני התאונה בה לדבריו עבד פחות שעות והשתכר יותר (סעיף 4 לתצהיר התובע). התובע הוסיף וטען בתצהיר כי לא ביקש מרופא המשפחה אישורי מחלה לאחר התאונה אך בפועל צמצם את עבודתו ונמנע לקבל את מלוא הפונים אליו.
2. בחקירתו הנגדית התבקש התובע להפנות למקרה אחד בו לא יכול היה לבצע עבודה בעקבות צפצוף באוזן והשיב: " אני צריך לחזור על העבודות " (עמ' 15 ש' 29-30 לפרוטוקול). התובע נשאל היכן בתצהירו רשום שלא קיבל עבודות בגלל המצב של האוזן והשיב: "לא יכול להצביע על עבודה מסוימת" (שם, עמ' 31-32 לפרוטוקול).
3. מדוחות שומה שהגיש התובע עולה כי בשנת 2011 (שנים עובר לתאונה) הוא השתכר מעבודתו סך שנתי בשיעור 56,514 ₪, בשנת 2013 השתכר סך שנתי בשיעור 56,539 ₪, בשנת 2014 השתכר סך שנתי בשיעור 54,426 ₪, בשנת 2015 השתכר סך שנתי בשיעור 63,837 ₪, בשנת 2016 סך שנתי בשיעור 79,990 ₪, בשנת 2017 סך שנתי בשיעור 61,908 ₪ ובשנת 2018 סך שנתי בשיעור 58,840 ₪. התובע לא צירף לתצהירו אסמכתאות ביחס להשתכרותו בשנים 2019 ו- 2020. עיון בדוחות השומה שכן הוגשו מעלה כי שכרו של התובע במהלך השנים אינו קבוע ולא סופק הסבר לשינוי ברמת השכר במהלך השנים עובר לתאונה ולאחריה.
4. התובע לא הזמין עדים מטעמו כדי להוכיח שנאלץ לדחות עבודות ואף לא עדים שיכולים להעיד כי ביצע עבודות שאינן מספקות וכי נאלץ לבצע עבודות אלה פעם נוספת, כפי שטען לראשונה בחקירתו הנגדית. עדות התובע בעניין זה היא עדות יחידה של בעל דין ואיני מוצא לקבלה. לא זו אף זו, הימנעות התובע מלהזמין עדים רלוונטיים היכולים לתמוך בטענותיו אלה, בהעדר הסבר סביר, מקימה חזקה עובדתית לחובתו, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בדבר, שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובתו [ע"א 8382/06 כורש בוטח נ' דוד כהן (26/08/12); ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו פ"ד מ"ה(4) 651 (1991); ע"א 7183/09 עזבון המנוח בולוס חורי נ' מינהל מקרקעי ישראל (04/04/2012); יעקב קדמי על הראיות: הדין בראי הפסיקה חלק רביעי בעמ' 1892-1891 (2009)].
5. כפי שנפסק לא פעם, ככל שמדובר בהפסדי עבר מדובר ב- "נזק מיוחד" שיש להוכיח במסמכים ובראיות (ע"א 810/81 לוי נ' מזרחי פ"ד לט (1)477), שכן לאור טבעו ואופיו של הנזק – ניתן בדרך כלל להביא נתונים מדויקים ועל התובע חלה החובה להביא נתונים אלה. על מי שמבקש פיצוי בגין תקופת העבר הנטל להוכיח בראיות של ממש כי לא יכול היה לעבוד בתקופה הנטענת בעבר מחמת התאונה וכי בפועל לא עבד ונגרמו לו נזקים.
6. בעניינו, לא הוכח כי נגרמו לתובע הפסדי שכר בתקופת העבר בעקבות התאונה ולא ניתן לקשור בין התנודות בשכרו של התובע (שניכרים בדוחות השומה עוד שנים עובר לתאונה) ובין התאונה.
7. בנסיבות אלה איני פוסק פיצוי בגין הפסדי השכר הנטענים בעבר.

גריעה מכושר ההשתכרות

8. התובע טוען כי יש לחשב את הפגיעה בכושר ההשתכרות מעבר לגיל 70 שכן הוא מכיר צלמים עצמאיים רבים שממשיכים לעבוד גם מעבר לגיל הפנסיה היות והם צריכים לפרנס את משפחתם. הנחה זו יפה לכל מקצוע ואולם התובע נפגע טרם סתר את חזקת גיל הפרישה לעצמאיים ואף לא הוכיח שיש להניח שהוא עצמו אמור לעבוד מעבר לגיל הפרישה ועל כן יש לחשב את הגריעה מכושר ההשתכרות עד לגיל 70, כמקובל אצל עצמאיים.
9. בהתאם לפסיקה, ככלל, אין בהכרח התאמה בין אובדן ההשתכרות או כושר ההשתכרות, ובין שיעור הנכויות הרפואית והתפקודית. אובדן כושר ההשתכרות נבחן על פי אובדנו של היחיד. מבחינת אובדנו של היחיד, יש לבחון את כלל הנסיבות ובכללן את אופי העבודה וסוגיית החזרה לעבודה.
10. במקרה דנן, לאור הראיות כמפורט לעיל, המגבלה של התובע היא קלה ולה השפעה מוגבלת על כושר השתכרותו, כפי שמוכח גם מהמשך עבודתו של התובע במשך שנים לאחר התאונה. עדות התובע, כי בשל המגבלה שהוא סובל כתוצאה מהתאונה, הוא מתקשה בביצוע עבודות בהיקף שביצע בעבר, היא סבירה, אולם יש לקחת בחשבון שמבחינה רפואית ותפקודית מדובר במגבלה קלה, המאפשרת לתובע להמשיך ולעבוד באותו סוג עבודה. כמו כן, יש לקחת בחשבון אפשרות, כי התובע יאלץ חלילה לעזוב שוב את עבודתו ולהשתלב שוב בשוק העבודה, הכל בשים לב לכישוריו ולמגבלותיו.
11. משכך, וכפי שנפסק לא פעם, גם אם פגיעה ממשית בכושר השתכרותו של התובע אינה צפויה בטווח הקרוב, אפשר שתהיה לנכותו השפעה על יכולתו לעבוד בפרקי זמן מסוימים בעתיד, ובכלל זה אם יאלץ לעזוב את עבודתו הנוכחית ולהשתלב בעבודה אחרת. בנסיבות אלה, הדרך הנאותה לפצות את התובע היא בקביעת סכום גלובלי, שייקח בחשבון את מומו, את גילו ואת שנות העבודה שנותרו לו (השווה: ע"א 395/81 מנחם ברוק נ' הסנה, חברה ישראלית לביטוח, פ"ד לח(1) 537).
12. יש אף לזכור כי על-פי הפסיקה יש לפסוק פיצוי בעתיד גם לאדם שחזר לעבודתו בלא הפסד השתכרות בשל החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה לכשיפלט מאותו מקום עבודה (ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' ג'ורג' בורבה (23/11/1994)).
13. בסיס השכר לקביעת הגריעה מכושר השתכרות התובע, הוא שכר חודשי בשיעור 6,000 ₪ כפי שטען התובע בתצהירו ובאורח המתיישב עם שכרו בשנה שקדמה לתאונה. 
14. בנסיבות המקרה דנן, בשים לב לטיב עבודת התובע, לעיסוקו ולמקצועו, לשנות העבודה שנותרו לו ולסיכוי שהנכות תגרום לפגיעה בכושר השתכרותו לאור טיבה וטבעה ובהנחת עבודה עד גיל 70 (שכן המדובר בעצמאי), מצאתי שיש לקבוע לתובע פיצוי גלובלי בראש נזק זה לעתיד בסכום של 35,000 ₪.
15. התובע עצמאי ולא הוכיח הפרשות לקרן פנסיה ומכאן שאין מקום לפסוק לו פיצוי בגין הפסדי פנסיה.

עזרת הזולת עבר ועתיד

16. באשר לעזרת הזולת, ההלכה היא, שאם ניזוק זקוק לעזרה שניתנה לו על-ידי קרוב משפחה, אין לראות בכך בלבד, עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק (דוד קציר פיצויים בשל נזק גוף בעמ' 424 (התשנ"ח - 1997), ראו גם ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח', פ"ד כח (1) 277). לכן, השאלה איננה אם התובע קיבל בפועל עזרת צד ג', אלא אם היה זכאי לקבלת עזרה כזאת ואם זו ניתנה לו בין על ידי אדם שאיננו קרוב משפחה ובין על ידי קרוב. התשובה לשאלה האחרונה יכול שתשפיע על שיעורו של הפיצוי.
17. בנסיבות העניין, התובע סובל ממגבלה מתונה שאינה מצדיקה עזרה מיוחדת. עם זאת, מתוך הכרה שהטנטון עשוי להכביד על התנהלותו של התובע, אני מעמיד את הפיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד על סך גלובלי בשיעור 10,000 ₪.

הוצאות רפואיות וניידות:

18. הדברים האמורים לעיל, יפים בשינויים המחויבים גם לעניין ההוצאות הכלליות לרבות הוצאות נסיעה.
19. לא הוצגו קבלות המעידות על הוצאות שנגרמו לתובע בתקופת העבר ואין בחומר הראיות שהוצג כדי להעיד על הוצאות רפואיות או אחרות, הצפויות לו בתקופת העתיד. 
20. בנסיבות העניין, בשים לב שהתובע פנה לבדיקות רפואיות לאחר התאונה ולבטח נדרש בתקופות אלה להוצאות מתונות, אני מעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סכום של 1,000 ₪ לעבר ולעתיד.

נזק לא ממוני

21. בגין נכות רפואית בשיעור 10%, הפיצוי שיש לפסוק לתובע בראש הנזק הלא ממוני הוא בשיעור: 14,894 ₪.

סוף דבר

22. התביעה מתקבלת.      
23. סה"כ נזקי התובע הם כדלקמן:

24. אחר כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע, סכום של 60,894 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ כדין וכן החזר אגרה כפי ששולמה ובתוספת הצמדה מיום התשלום.
25. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום ויישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

ערעור בזכות בתוך 60 יום מהיום.

פסק הדין מותר בפרסום שעה שהוא אינו כולל פרטים מזהים של התובע.

ניתן היום, א' ניסן תשפ"א, 14 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.

דב גוטליב