לקטין שנפגע בתאונת דרכים נגרם שיתוק מלא של שני מיתרי הקול. המבקש עבר ניתוח פיום קנה ולאחר מכן עוד מספר ניתוחים בניסיון לפתור את הפגיעה במיתרי הקול. הניתוחים לא הביאו לפתרון הבעיה ולגמילה מהצורך בקנולה קבועה כדי לאפשר נשימה חופשית של המבקש.
המבקש הודיע לבית המשפט כי אין הוא מוכן לעבור ניתוח נוסף לאחר שעבר כבר שלושה ניתוחים ואלו נכשלו (מדובר בניתוח המחייב הרדמה מלאה).
מפסק הדין: "4. בדיון שהתקיים בבית משפט קמא ביום 23.1.2014 חזר בא-כוח המבקש על העמדה לפיה המבקש והוריו איתנים בדעתם שלא להיזקק לניתוח נוסף, מה גם שכשלון הניתוחים גרר אחריו (לפי הטענה) נזק נפשי למבקש. בא-כוח המשיבה טען שקשה ליתן משקל מלא לעמדתו של קטין בן 15 שאינו מוכן לבצע ניתוח נוסף ועל בסיס זאת לקבוע נכות צמיתה. עוד נטען מטעם המשיבה, כי בחלוף הזמן יש אפשרות שהמבקש, שיתבגר בינתיים, ישנה את דעתו, מה גם שהתפתחויות ברפואה עשויות לשנות את ההחלטה.
5. בית המשפט החליט, כי "נכון יהיה להמתין ולו 4 שנים עד הגיע התובע לגיל 19 על מנת לשוב ולבחון האם הוא איתן בדעתו שלא לעבור את הניתוח וזאת בשים לב להתפתחות הרפואה ככל שתהיה כזו בתחום זה ושיעור הסיכוי להצלחה בניתוח". לפיכך הורה בית המשפט "על עיכוב התובענה עד ליום 1.5.2017" (תקופה של שלוש ורבע שנים). מכאן בקשת רשות הערעור. "
כב' השופט זילברטל קבע:
" ...למען הסר ספק מובהר, כי במקרה דנא ברי שהשיקול שעמד בבסיס החלטת בית המשפט היה שיקול לגיטימי של טובת המבקש כפי שבית המשפט ראה אותה, אלא שלטעמי לא היה מקום שלא לכבד את רצון המבקש לעניין אי ביצוע ניתוח נוסף ובצד זאת גם לא ניתן מספיק משקל לשיקול המבוסס על הצורך לסיים הליך בזמן סביר.
12. מובהר למבקש, כי לעמידתו על המשך בירור התובענה ללא עיכוב נוסף עלול להיות "מחיר", אם ייקבע שהסירוב לעבור ניתוח אינו מתיישב עם נטל הקטנת הנזק. ואולם, היה והמבקש יעמוד על דעתו, מן הראוי להמשיך בבירור התובענה כסדר, לברר כבר עתה את בקשותיו לגבי מינוי מומחים נוספים ולא לדחות את הדיונים לתקופה של מעל שלוש שנים."