עד היכן מגעת אחריותו של בעלים רשום של הרכב כלפי "קרנית", לעניין זכות החזרה על פי סע' 9(א) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים?

בית המשפט דן בשאלה עד היכן מגעת אחריותו של בעלים רשום של הרכב כלפי "קרנית", לעניין זכות החזרה על פי סע' 9(א) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים?

 

 

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 4842-06-19                                                                          לפני כבוד השופט ישי קורן, סגן נשיא
התובעים:	"קרנית" - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
נגד
הנתבעים:	1. ____  2. _____

 

פסק דין

 

עד היכן מגעת אחריותו של בעלים רשום של הרכב כלפי "קרנית", לעניין זכות החזרה על פי סע' 9(א) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן – חוק פלת"ד)? זו השאלה שעומדת במוקד הדיון בתיק זה.

 

נגד הנתבע 1 – נהג הרכב במועד התאונה מושא התביעה – ניתן פסק דין בהעדר הגנה ביום 3/11/2019. פסק הדין דלקמן דן בעניינה של הנתבעת 2 בלבד.

 

הרקע ועובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. ביום 3/11/2017 נפגעה הולכת רגל בתאונת דרכים (להלן – התאונה) על ידי רכב מסוג מאזדה, שמספרו 87-742-11 (להלן – הרכב)(ר' טופס מידע ממשטרת ישראל, נספח ת/1). בעת התאונה היה הרכב נהוג בידי הנתבע 1 (להלן – קצנטיני), אשר הואשם והורשע באחריות לתאונה (ר' כתב אישום, נספח ת/21). על פי רישומי אגף הרישוי במשרד התחבורה, הייתה הנתבעת 2 (להלן – סאל קאר) הבעלים הרשום של הרכב במועד התאונה. סאל קאר הייתה רשומה כבעלת הרכב מיום 27/6/2017 ועד ליום 6/6/2018 (ר' מכתבי אגף הרישוי, נספח ת/23, ונספח ת/125). במועד התאונה לא היה הרכב מבוטח בביטוח חובה (ר' רשומה מוסדית של קרנית, נספחים ת/24 – ת/25).

 

2. הואיל והרכב לא היה מבוטח בביטוח חובה תבעה הולכת הרגל שנפגעה בתאונה את הטבת נזקיה מ"קרנית". התביעה הוגשה לבית משפט השלום בפתח תקווה, וסולקה בפשרה שבגדרה שילמה "קרנית" לנפגעת סכום כולל של 135,000 ₪, בחודש דצמבר 2018 (מסמכי התביעה והפשרה צורפו כנספחים ת/89 – ת/102). לצורך בירור תביעת הנפגעת נשאה "קרנית" בהוצאות נוספות בסכום של כ-7,000 ₪. (ר' דו"ח הוצאות וחשבונות עסקה, נספחים ת/103 – ת/110).

 

טענות הצדדים

3. "קרנית" שילמה לנפגעת פיצויים שהייתה חייבת לשלם לה לפי חוק פלת"ד. בהתאם לסע' 9 לחוק פלת"ד זכאית "קרנית" לחזור אל בעל הרכב שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח חובה. הואיל וסאל קאר הייתה בעלים של הרכב במועד התאונה והיא שהתירה לקצנטיני לנהוג ברכב ללא ביטוח חובה, עליה לשפות את "קרנית" בגין התשלומים ששילמה לנפגעת ובגין הוצאות שהוציאה לצורך בירור התביעה. לפיכך, תובעת "קרנית" מסאל קאר שיפוי בסכום כולל של 143,604 נכון ליום 3/6/2019 (סכום הפיצויים וההוצאות משוערך ליום הגשת התביעה), בצירוף אגרת משפט ושכר טרחת עו"ד.

 

4. סאל קאר אינה חולקת על חבותה של "קרנית" לשלם פיצויים לנפגעת, ואף לא על סכום הפיצויים ששולם. המחלוקת נסבה סביב שאלת חבותה של סאל קאר כלפי קרנית (ר' הודעת ב"כ הנתבעת לפרוטוקול ביום 11/4/2021, עמ' 40 ש' 8 – 13).

 

סאל קאר טוענת להגנתה כי במועד התאונה לא הייתה הבעלים של הרכב ולא הייתה לה כל שליטה ברכב. הרישום באגף הרישוי הוא דקלרטיבי בלבד. הרכב נמכר לקצנטיני ביום 14/7/2017 – כארבעה חודשים לפני התאונה. עסקת המכר הושלמה, הרכב נמסר לקצנטיני – לבעלותו ולחזקתו – לאחר ששילם את מלוא התמורה. בטרם מסרה סאל קאר את הרכב לקצנטיני הציג לה קצנטיני תעודת ביטוח חובה שרכש. בכתב האישום שהוגש נגד קצנטיני לא יוחסה לו עבירה של נהיגה ללא ביטוח חובה. עוד זאת, מחמת ריחוק הזמן שבין מסירת הרכב לקצנטיני לבין מועד התאונה (כארבעה חודשים) נותק הקשר הסיבתי שבין מסירת רכב ללא ביטוח לשימושו של קצנטיני לבין העדר ביטוח במועד התאונה.

 

5. "קרנית" השיבה לטענות ההגנה של סאל קאר, והבהירה שעל פי הפסיקה "בעל הרכב" לעניין חוק פלת"ד הוא הבעלים הרשום של הרכב. בשיחה שהתקיימה בין מנהלת סאל קאר לבין ב"כ התובעת נמסר כי עסקת המכר לא הושלמה כי קצנטיני לא שילם את כל התשלומים המוטלים עליו ומסיבה זו לא הושלמה העברת הבעלות. כמו כן, לא יתכן שקצנטיני הציג לסאל קאר תעודת ביטוח חובה במועד מסירת הרכב לידיו, הואיל והוכח כי הרכב לא היה מבוטח בביטוח חובה בין התאריכים 22/4/2017 – 6/11/2017 (ר' נספח ת/25), משמע לא היה מבוטח במועד העסקה בין סאל קאר לקצנטיני, ולא היה מבוטח במועד התאונה ביום 3/11/2017. הרכב בוטח רק ביום 6/11/2017 – 3 ימים לאחר התאונה. על פי סע' 2 לחוק פלת"ד מוטלת אחריות מלאה ומוחלטת של הנוהג ברכב ושל בעל הרכב אשר התיר את השימוש ברכב "לפצות את הנפגע על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב".

 

הראיות

6. "קרנית" הגישה תצהיר עדות ראשית של עו"ד טובית אהוביה נוימן – עובדת ב"קרנית". אין בתצהיר עובדות כלשהן שידועות למצהירה מידיעתה האישית, וכל האמור בו מבוסס על מסמכים שצורפו לתצהיר, כדלקמן: מסמכים מתיק המשטרה, כתב אישום ואישורי בעלות ברכב (נספחים ת/1 – ת/23 וכן ת/124 – ת/128); רשומה מוסדית בעניין ביטוח הרכב (נספחים ת/24 – ת/25); מסמכים רפואיים ומסמכים מתיק המל"ל של הנפגעת (נספחים ת/26 – ת/88); מסמכי התביעה והפשרה בתיק הנפגעת (נספחים ת/89 – ת/102); דו"ח הוצאות ותשלומים של "קרנית" (נספחים ת/103 – ת/110); תכתובת בין "קרנית" לסאל קאר (נספחים ת/111 – ת/123).

 

7. סאל קאר הגישה תצהיר עדות ראשית של גב' תמר זיו – מנהלת בסאל קאר, אשר עסקה במכירת הרכב לקצנטיני. לתצהיר העדה צורפו, בין היתר, המסמכים הבאים: זיכרון דברים מיום 14/7/2017 (נספח נ/1); טופס הצהרת נהג אשר כולל הצהרה בדבר רכישת ביטוח (נספח נ/2) חשבונית וקבלה (נספחים נ/3 – נ/4). בהתאם להחלטה מיום 17/2/2020 הציגה סאל קאר ביום 19/2/2020 העתק של שיק בנקאי מיום 19/7/2017 (סומן עתה, למען הסדר הטוב, כנספח נ/8).

 

דיון והכרעה

8. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שלפניי החלטתי לדחות את התביעה נגד סאל קאר. שוכנעתי שבנסיבות העניין, שאפרט בהמשך, לא מוטלת על סאל קאר חבות לשפות את "קרנית" לפי סע' 9 לחוק פלת"ד. אתייחס תחילה לממצאים העובדתיים שבמחלוקת, ולאחר מכן לדין החל בנסיבות העניין.

 

אין מדובר בעסקת תשלומים והרכב נמסר לקצנטיני רק לאחר תשלום מלוא התמורה

9. בתכתובת שצורפה לראיות "קרנית", כמו גם בכתב התשובה של "קרנית", מוזכרת שיחת טלפון שהתקיימה בין נציגת סאל קאר לבין ב"כ התובעת ביום 29/4/2019. באותה שיחה – כך לשיטת "קרנית" – נמסר שהעסקה בין קצנטיני לסאל קאר הייתה עסקת מכר שלא הושלמה ומסיבה זו עומדת "קרנית" על תביעת השיפוי מסאל קאר. (ר' ת/122, וכן סעיפים 14 – 15 לכתב התשובה של "קרנית"). במסגרת החקירה הנגדית שנחקרה העדה מטעם סאל קאר ובסיכומים של "קרנית" רמזה "קרנית" לקנוניה שנרקמה בין קצנטיני לסאל קאר על רקע היכרות מוקדמת ביניהם, שבגדרה נטל קצנטיני על עצמו את מלוא האחריות כדי לנקות את סאל קאר מחבותה כלפי "קרנית".

 

10. סאל קאר והעדה מטעמה, מכחישים את קיומה של היכרות מוקדמת כלשהי עם קצנטיני, וטוענים שהעסקה עם קצנטיני הייתה עסקת מכר שהושלמה. העדה מטעם סאל קאר, גב' זיו, שללה היכרות כלשהו עם קצנטיני (עמ' 22 ש' 18), והעידה שוב ושוב כי הרכב נמסר לקצנטיני רק לאחר ששילם את מלוא התמורה. אמנם תחילה העידה שהרכב נמסר ביום החתימה על זיכרון הדברים היינו 14/7/2017 (עמ' 14 ש' 32), אך מיד כשרוענן זיכרונה שהשיק הבנקאי והקבלות הן מיום 19/7/2017, עמדה בתוקף על כך שהרכב נמסר רק לאחר קבלת התשלום המלא. וזו לשון העדה: "לא מסרתי את הרכב בלי התשלום המלא" (עמ' 15 ש' 13); "אין מצב. לשום לקוח אני לא נותנת רכב שייצא מהשער בלי כל התשלום. לאף רכב. אין מצב. אין מצב". (עמ' 15 ש' 22); "לא מסרתי. אני אומרת לך, רק במעמד התשלום". (עמ' 18 ש' 1); "מלוא התמורה. הוא לא הוציא את הגלגל בלי כל הכסף". (עמ' 22 ש' 16).

 

11. מלבד טענה בעלמא ועדות מפי השמועה בדבר שיחה שהתקיימה בין נציגת הנתבעת לבין ב"כ התובעת ובה נמסר שהעסקה הייתה עסקת תשלומים, אין כל ראיה שעומדת בסתירה לעדותה של גב' זיו. לא זו אף זו, אפשר שבשיחה בלתי מחייבת העלתה נציגת הנתבעת אפשרות תיאורטית שבעלות ברכב לא תועבר על שם רוכש רכב מאחר ולא השלים את התשלום. מכל מקום, מי שהיה שותף מטעם "קרנית" לשיחת הטלפון הנטענת לא העיד, והעדה מטעם סאל קאר לא עומתה עם תוכן השיחה. לעומת זאת, המסמכים שהוצגו מטעם סאל קאר, מאששים את טענת סאל קאר לפיה העסקה לא הייתה עסקת תשלומים אלא עסקת מכר שהושלמה במזומן, וכי הרכב לא נמסר לקצנטיני אלא לאחר תשלום מלוא התמורה.

 

הראיות מטעם סאל קאר, אשר צורפו כבר לכתב ההגנה, כוללות את המסמכים הבאים: זיכרון דברים, הצהרת נהג וחשבונית מס על סך 64,000 ₪, כולם מיום 14/7/2017. אמנם בזיכרון הדברים רשום שסך של 64,000 ₪ משולם כמקדמה במעמד החתימה על זיכרון הדברים, והיתרה תשולם במועד העברת הבעלות, אלא שבמקום המיועד לרישום סכום היתרה לא רשום סכום כלשהו, ובחשבונית המס רשום שהסכום של 64,000 ₪ הוא סכום העסקה. אין זאת אלא שטופס זיכרון הדברים הוא טופס סטנדרטי ויש לקרוא אותו ב"שינויים המחויבים" כשמדובר ב"עסקת מזומן". זאת ועוד, חרף האמור ב"הצהרת הנהג" לפיה מאשר קצנטיני כי קיבל את הרכב לידיו, והוא מקבל עליו כל אחריות בנוגע לרכב ומתחייב לבטח אותו ביטוח חובה, נאמנה עליי עדותה של גב' זיו לפיה קצנטיני לא קיבל לידיו את רכב בפועל עד לתשלום מלוא התמורה ביום 19/7/2017. ואכן, לראיות סאל קאר צורפו קבלה זמנית מיום 19/7/2017 רשומה בכתב יד, וכן קבלה ממוחשבת מאותו תאריך, ולפיהן תמורת הרכב קיבלה סאל קאר מידי קצנטיני סך של 64,000 ששולמו בהמחאה מס' 7765 שמשוכה על בנק מס' 11 סניף 128 ח-ן 109999981 וזמן פירעונה 19/7/2017. העתק ההמחאה המתוארת בקבלה צורף כראיה מטעם סאל קאר וסומן נ/8. מדובר בשיק בנקאי אשר נמשך לפקודתה של סאל קאר ונפרע לחשבונה. עינינו הרואות כי גרסת סאל קאר – אמת. העסקה הייתה עסקת מכר שהושלמה. העסקה נכרתה ביום 14/7/2017 והתמורה שולמה במלואה ביום 19/7/2017. נאמנה עליי עדותה של הגב' זיו, לפיה אין היא מוסרת רכב שנמכר בטרם קבלת מלוא התמורה, וכי גם במקרה זה לא חרגה ממנהגה. ברם, גם אם תמצי לומר שהרכב נמסר לקצנטיני ביום 14/7/2017, הרי שאין מדובר בעסקת תשלומים כי אם בעסקת מכר שהושלמה לכל המאוחר ביום 19/7/2017, ובמועד זה לא נותרה עוד כל זיקה ממשית בין סאל קאר לבין הרכב, למעט רישום פורמלי באגף הרישוי. לנפקותו של רישום זה לענייננו – אשוב בהמשך.

 

12. גרסתה של סאל קאר נתמכת גם על ידי עדותו של קצנטיני, שנשמעה ביום 11/4/2021. העד אינו בקיא בתאריכים השונים, ותחילה הוא מאשר שקיבל את הרכב לידיו ב14/7/2017 – מועד החתימה על "הצהרת הנהג" – "אם רשום, אז כן" (עמ' 32 ש' 28). ברם, מהמשך דבריו ברור שהוא סבור שבמועד זה גם שולם מלוא התשלום, הואיל והרכב לא נמסר לידיו בטרם שילם את מלוא התשלום (עמ' 32 ש' 31). וכך מעיד קצנטיני בעניין זה: "זיכרון דברים נעשה יומיים לפני, והרכב נמסר לי בתאריך 14 לחודש, כשהבאתי את צ'ק בנקאי. הצ'ק התעכב ביומיים, ואז הוצאתי לה צ'ק בנקאי, והיא העבירה לי את הרכב". (עמ' 33 ש' 1). ושוב כשנשאל קצנטיני על כך שהצהרת הנהג וזיכרון הדברים נחתמו שניהם באותו מועד, מבהיר העד: "הכול יכול להיות. אני יכול להגיד לך, אבל אני לא קיבלתי את הרכב ביום של זיכרון דברים. אני לא יודע מתי זיכרון דברים, מתי קיבלתי את הרכב, יכול להיות שעשיתי את זה ב-14 לחודש, וחתמתי על הצהרת נהג ב-14 לחודש, אבל אני לא קיבלתי את הרכב ב-14 לחודש. הכול יכול להיות, אני לא זוכר 5 שנים אחורה מה היה." (עמ' 33 ש' 6). עיקרו של דבר, העד אכן אינו יכול לזכור את התאריכים המדויקים, והמסמכים לא הוצגו בפניו. הוא גם אינו יכול לזכור אם חתם על מסמך הצהרת הנהג ביום החתימה על זיכרון הדברים. לעומת זאת, העד זוכר שלא קיבל את הרכב ביום החתימה על זיכרון הדברים אלא לאחר שהביא את השיק הבנקאי, ובעניין זה דברים נאמנים ותומכים בעדותה של גב' זיו, העדה מטעם סאל קאר.

 

העברת הבעלות לא הושלמה בעטיו של קצנטיני, ולא מחמת שהעסקה לא הושלמה

13. דרכו של עולם, כשאדם רוכש רכב תמורת עשרות אלפי ₪ יש לו עניין שהבעלות ברכב תועבר על שמו. כשמדובר במגרש שעוסק בסחר של כלי רכב, דוגמת סאל קאר, הרי שגם הוא בעל עניין בהשלמת העסקה ברישום. במקרה זה העידה גב' זיו שרוכש הרכב, קצנטיני, היה בעייתי, ואף על פי שהתקשרה אליו שוב ושוב שיבוא להשלים את העברת הבעלות, הוא לא בא. (עמ' 14 ש' 28; עמ' 19 ש' 14).

קצנטיני, בעדותו, מאשר את עדותה של הגב' זיו. קצנטיני נשאל על כך שסאל קאר התחייבו בזיכרון הדברים להעביר את הבעלות ברכב על שמו והוא משיב: "נכון. ואני אמרתי לה שאני הולך להביא לך תעודת זהות ואני חוזר. לקחתי את הרכב, והיא התקשרה אליי כמה פעמים ולא חזרתי אליה. כי לא עשיתי בעלות, משכתי את הבעלות. היא מבחינתה עשתה את מה שהיא צריכה לעשות." (עמ' 34 ש' 3). הנה כי כן, עסקת המכר הושלמה. הרכב נמסר לקצנטיני לאחר ששילם את מלוא התמורה שעליה הוסכם. קצנטיני היה בעל הרכב והמחזיק בו, לכל דבר ועניין. סאל קאר היו מעוניינים להשלים את העברת הבעלות ואף פנו בעניין זה אל קצנטיני שוב ושוב. קצנטיני לא חזר לסאל קאר ומסיבה זו בלבד לא הושלמה העברת הבעלות ברכב משמה של סאל קאר לשמו של קצנטיני.

 

"טסט" מיום 20/9/2017 והעברת בעלות מיום 6/6/2018 אינם מעידים על קשר בין סאל קאר לקצנטיני

14. "קרנית" טוענת שביום 20/9/2017 – כחודשיים לאחר מכירת הרכב לקצנטיני וכחודשיים לפני התאונה – חודש רישיון הרכב. הואיל ובאותה עת הייתה הבעלות ברכב רשומה על שם סאל קאר, אין זאת אלא שסאל קאר קיבלה את מסמכי חידוש הרישיון ומסרה אותם לקצנטיני. מכאן מבקשת "קרנית" ללמוד על הקשר שהיה בין קצנטיני לבין סאל קאר, בניגוד להכחשתה הנמרצת של סאל קאר.

 

העדה מטעם סאל קאר אינה זוכרת שקיבלה את מסמכי חידוש רישיון הרכב, ועומדת על כך שלא מסרה אותם לקצנטיני. לא זו אף זו, לדבריה, לו היה קצנטיני מגיע אליה כדי לקבל לידיו את מסמכי חידוש רישיון הרכב הייתה תופסת אותו לעשות העברת בעלות. (עמ' 19 ש' 5 – 27). אני מקבל עדות זו של גב' זיו, אשר נתמכת בעדותו של קצנטיני. ראשית, קצנטיני מטיל ספק בקביעה שרישיון הרכב חודש ביום 20/9/2017. אדרבה, לפי זיכרונו גם במועד התאונה האוטו היה בלי טסט. (עמ' 34 ש' 17 – 19). בהמשך עדותו עומד קצנטיני על כך שכאשר חודש רישיון הרכב היה זה הוא שחידש את הרישיון, וכי את הרישיונות לחידוש לא קיבל מסאל קאר. ובלשונו: "מה זה מי העביר לי את הרישיונות? בטוח שהיא לא העבירה לי את הרישיונות, אני הבאתי את הרישיונות" (עמ' 35 ש' 23). בהמשך עדותו נשאל העד באיזו דרך הוציא את הרישיונות והוא משיב: "אפשר דרך אנשים, במגרש אחר, ייפוי כוח אחר... נשמה, הביאו לי רישיונות. בדרך שהביאו לי זה כבר לא מעניין אותי איך זה קרה..." (עמ' 38 ש' 29, עמ' 39 ש' 1). שוב רואות עינינו כי בין קצנטיני לסאל קאר לא היה קשר מיום שהרכב נמסר לידיו ועד ליום התאונה. ככל שחודש רישיון הרכב ביום 20/9/2017 לא הייתה זו סאל קאר שהעבירה לקצנטיני את רישיון הרכב לצורך חידושו.

 

15. זאת ועוד. אין חולק כי  מועד חידוש רישיון הרכב היה ביום 20 לחודש ספטמבר מדי שנה, כפי שעולה מנספח ת/128. הייתה זו "קרנית" שטענה בנחרצות כי רישיון הרכב חודש גם ביום 20/9/2017 (במטרה לחזק את טענתה בדבר הקשר המתמשך שבין קצנטיני לסאל קאר), ודווקא קצנטיני הטיל בכך ספק. ברם, בהנחה שרישיון הרכב אכן חודש ביום 20/9/2017 – כטענת "קרנית" - יש בכך כדי לחזק את גרסת סאל קאר באשר לתעודת ביטוח שהוצגה לה במועד מסירת הרכב. ידוע לכול, שבמועד חידוש רישיון רכב יש להציג למכון הבדיקה תעודת זהות או ייפוי כוח של בעל הרכב, אישור על תשלום אגרת רישיון רכב ותעודת ביטוח בתוקף. אם אכן חידש קצנטיני את רישיון הרכב בסמוך לפני 20/9/2017 – כטענת "קרנית" – הרי שהדבר נעשה תוך כדי הצגת תעודת ביטוח חובה למכון הבדיקה. משמע, בידי קצנטיני הייתה תעודת ביטוח חובה באותו מועד בניגוד למסמך שהציגה קרנית, שממנו עולה כי מיום שבוטלה תעודת הביטוח ביום 22/4/2017 ועד שנרכשה פוליסת ביטוח חובה ביום 6/11/2017 – 3 ימים לאחר התאונה, לא הוצאה לרכב תעודת ביטוח חובה בחברת ביטוח כלשהי. ודוק, אינני סבור שקצנטיני החזיק בתעודת ביטוח חובה בתוקף ביום 20/9/2017 אלא שהיה בידיו מסמך כלשהו שנחזה להיות כתעודת ביטוח חובה ואין זה מן הנמנע שמסמך זה הוצג גם בפני סאל קאר חודשיים קודם לכן במועד מסירת הרכב ביום 19/7/2017.

 

16. עוד טוענת "קרנית" כי ביום 6/6/2018 בוצעה העברת בעלות ברכב מהשם של סאל קאר לשם של אדם בשם שמשון קוממי (ר' נספח ת/128). לשיטת "קרנית" גם העברת בעלות זו מעידה על הקשר שבין קצנטיני אשר מכר את הרכב לאותו שמשון קוממי לבין סאל קאר, ועל הזיקה הנמשכת של סאל קאר לרכב שהיה מעורב בתאונה. העדה מטעם סאל קאר לא זכרה את העברת הבעלות לקוממי ולא ידעה להשיב כיצד נעשה הדבר. העדה הציעה לבדוק את הנושא בספרים שבמשרדה אך נקל להבין שדבר זה היה עליה לעשות לפני ישיבת ההוכחות (עמ' 20 ש' 4 – 25). מכל מקום, לו היה מדובר בקנוניה שנרקמה בין קצנטיני לסאל קאר, אני סמוך ובטוח שהעדה הייתה מגיעה עם תשובות סדורות בעניין זה. דווקא העדר הסבר מטעם העדה לגבי האופן שבו נעשתה העברת בעלות זו, מחזק בעיניי את אמינותה של העדה. בין כך ובין כך, את שהחסירה העדה מטעם סאל קאר השלים קצנטיני. קצנטיני העיד שאת העברת הבעלות על שם קוממי שקנה ממנו את הרכב ביצעה סאל קאר, באמצעות מסמכים שהוא עצמו הביא לסאל קאר ביום 6/6/2018. (עמ' 36 ש' 2; עמ' 36 ש 17 – 27; עמ' 37 ש' 17 – 22). לעצם העניין, אינני מקבל את ההנחה של "קרנית" כי העברת הבעלות על שם קוממי מעידה על הקשר המתמשך שבין קצנטיני לסאל קאר. הנכון בעיניי, כפי שקבעתי לעיל, שמיום 19/7/2017 ואילך חיזרה סאל קאר אחר קצנטיני שיבוא להשלים את העברת הבעלות ברכב על שמו. קצנטיני נעלם ולא חזר לסאל קאר לצורך העברת בעלות ברכב על שמו. כשנה לאחר מכירת הרכב לקצנטיני הגיע קצנטיני כשבידיו תעודת זהות וייפוי כוח של קוממי – מי שרכש את הרכב מקצנטיני - להעברת הרכב על שמו. אך טבעי הדבר שסאל קאר – אשר מזה שנה לא הייתה הבעלים של הרכב וביקשה להעביר את הבעלות ברכב למי שרכש אותו והחזיק בו בפועל – תעביר את הבעלות ברכב משמה לשמו של הבעלים החדש שרכש את הרכב מקצנטיני.

 

במועד המסירה הציג קצנטיני לסאל קאר תעודת ביטוח חובה

17. "קרנית" טוענת שחבותה של סאל קאר כלפיה לפי חוק פלת"ד נובעת מכך שסאל קאר מסרה את הרכב לשימושו של קצנטיני מבלי שהוצגה לה תעודת ביטוח חובה. לעומתה מעידה גב' זיו מטעם סאל קאר שבמועד מסירת הרכב הציג בפניה קצנטיני תעודת ביטוח חובה, וכי אין היא נוהגת לצלם את התעודה שמוצגת בפניה. (תצהיר גב' זיו, סע' 10; וכן עמ' 11 ש' 22 עד עמ' 13 ש' 32). "ראיתי שזה אכן הרכב הזה עם החובה, עם השם שלו" (עמ' 13 ש' 20). קצנטיני מעיד גם הוא שבמועד מסירת הרכב הראה לסאל קאר תעודת ביטוח. "היא לא רצתה להוציא לי את הרכב בלי ביטוח" (עמ' 29 ש' 17 - 20). והוא מוסיף שאת התעודה רכש עבורו גיסו רפי ז"ל, וכשקצנטיני לא שילם לו הוא ביטל את הביטוח. לדבריו הביטוח היה בחברת שומרה, והיה בתוקף זמן קצר בלבד, אולי שבוע. (עמ' 29 ש' 22 – 29; עמ' 30 ש' 11). "היא ראתה אותו בעיניים שזה הרכב, זה הביטוח" (עמ' 30 ש' 28). כאשר ב"כ התובעת מטיח בקצנטיני שעל פי נתוני מאגר חברות הביטוח לא היה לרכב ביטוח חובה אפילו לא ליום אחד, משיב קצנטיני שזה לא נכון. "הייתה לי תעודה ביד". (עמ' 31 ש' 8, והמשך החקירה הנגדית בעמ' 31 – 32). כללו של דבר, אינני מבקש לקבוע ממצאים שעומדים בסתירה לנתוני מאגר חברות הביטוח שהציגה "קרנית". עם זאת, מעדויותיהם של הגב' זיו ושל קצנטיני עולה שעובר למסירת הרכב מסאל קאר לקצנטיני הציג קצנטיני לסאל קאר תעודת ביטוח חובה שנחזתה להיות תעודה בתוקף. מסקנה זו עולה בקנה אחד עם טענת "קרנית" שלפיה חודש רישיון הרכב בסמוך לפני 20/9/2017, פעולה שלא ניתן לבצע אלא לאחר הצגת תעודת ביטוח חובה, כפי שפירטתי בסע' 15 לעיל.

 

18. סיכום הממצאים העובדתיים שהיו במחלוקת –

סאל קאר מכרה את הרכב לקצנטיני ביום 14/7/2017 בעסקת מזומן. הרכב נמסר לידי קצנטיני לאחר תשלום מלוא התמורה ביום 19/7/2017 באמצעות שיק בנקאי שנמשך לפקודת סאל קאר. עובר למסירת הרכב לסאל קאר הציג קצנטיני לסאל קאר תעודה שנחזתה להיות ביטוח חובה בתוקף. בין סאל קאר לקצנטיני לא הייתה היכרות מוקדמת ולא היה קשר שנמשך לאחר עסקת מכירת הרכב. העברת הבעלות ברכב על שמו של קצנטיני לא בוצעה חרף פניות חוזרות ונשנות של סאל קאר מחמת שקצנטיני לא הגיע לצורך השלמת הפעולה. חידוש רישיון הרכב בסמוך ליום 20/9/2017 – ככל שנעשה – לא נעשה במעורבות של סאל קאר. העברת הבעלות על שם קוממי ביום 6/6/2018 נעשתה באמצעות סאל קאר לאחר שקצנטיני הציג בפניה תעודת זהות וייפוי כוח של קוממי לצורך העברת הבעלות ברכב על שמו.

המסגרת הנורמטיבית ומדוע אין לסאל קאר חבות כלפי "קרנית" בנסיבות העניין

19. סע' 9 לחוק פלת"ד קובע שמי ששילם פיצויים לפי חוק פלת"ד זכאי לחזור, בין היתר, אל מי שזכאותו לפיצויים הוגבלה בסע' 7 לחוק. סע' 7 לחוק פלת"ד מגביל את זכאותם של נפגעים שונים לפיצויים לפי חוק פלת"ד וביניהם: "בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח...". פקודת הביטוח אשר מוזכרת בסע' 7 לחוק היא פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל – 1970, אשר אוסרת שימוש ברכב מנועי או התרת שימוש ברכב מנועי ללא ביטוח חובה שמבטיח פיצויים בגין נזק גוף שייגרם כתוצאה מהשימוש ברכב המנועי. (ר' סעיפים 2 – 3 לפקודה).

 

ברע"א 4917/12 גיא המוביל באשדוד בע"מ נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (2012), אושרר פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב אשר קובע כי די בכך שחברה נרשמה כבעלת רכב שהיה בחזקתו של אחר כדי לבסס נגדה חבות כלפי "קרנית". בע"א 483/84 "‎קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים‎ ‎נ' עוזי אברהם (1987) נקבע שמטרת חוק פלת"ד אינה להגן על בעל הרכב או על המשתמש בו כי אם על הנפגע. יש אינטרס ציבורי להבטיח ש"קרנית" תוכל לקבל החזר של מלוא הסכומים שנאלצה לשלם בגלל מחדל של בעל הרכב ושל המשתמש בו. בהלכה מנחה שנקבעה בע"א (מחוזי ת"א) 8883-01-12 יעקובי נ' סיטבון וקרנית (2013) נקבע כי את המונח "בעל הרכב" לעניין חוק פלת"ד יש לפרש כבעליו הרשום של הרכב במשרד הרישוי. עוד נקבע שם כי "מעת שהסכים פלוני לרישומו כבעלים ובעת שהוא יודע שצד שלישי נוהג בכלי הרכב, עליו לוודא שאכן קיים ביטוח לכלי הרכב".

 

20. בשלל פסקי דין נקבע שאשמו של מתיר השימוש ברכב, מתבטא גם בידיעה, בפזיזות, בעצימת עיניים ואפילו ברשלנות בכל הנוגע לשימוש ברכב ללא כיסוי ביטוחי. (ר' לדוגמה ע"א 7580/03 "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' יהושע צורדקר (2007)). ההלכה הנוהגת בעניין זה סוכמה על ידי סגנית הנשיאה, כב' השופטת בלהה טולקובסקי בת"א (מחוזי – מרכז) 28748-05-15 פלוני ואח' נ' קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח' (2020)(פסקאות 12 – 14 לפסק הדין), בזו הלשון:

 

"זאת ועוד, הלכה היא כי זכות החזרה של קרנית מותנית בכך שהתנהגותו של מתיר השימוש הייתה נגועה באשם, כדברי כב' המשנה לנשיאה השופט ריבלין, בע"א 7580/03 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' צורדקר (18.1.07) "... לקרנית אמנם עומדת זכות חזרה כלפי מתיר השימוש ברכב, אולם אין זו זכות מוחלטת. הזכות מותנית בכך שהתנהגותו של מתיר השימוש ... הייתה נגועה באשם... לשון אחרת: יסוד האשם, שמצדיק את הפקעת זכותו לפיצויים של מתיר השימוש ברכב שלא דאג לביטוח, הוא אשר מצדיק גם את קיומה של זכות החזרה כלפיו. בהישמט אותו יסוד, שבה הזכות לפיצוי על כנה, וכתמונת ראי, נשללת זכות החזרה של קרנית. כל תוצאה אחרת, לא זו בלבד שיהא בה כדי לסתור, באורח חזיתי, פסיקה קודמת אלא שאין היא מתיישבת עם שיקולי המדיניות הראויים" (פסקה 11).

 

ברע"א 3221/09 רוזנברג נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (21.7.2010) נפסק: "...מהוראת סעיף 7 (6) בשילוב עם הוראות סעיף 9 (א) (1) לחוק הפלת"ד יש ללמוד כי לקרנית עומדת זכות חזרה כלפי מתיר שימוש ברכב מקום בו התנהגותו של מתיר השימוש הייתה נגועה באשם, המתבטא בידיעה, בפזיזות, בעצימת עיניים או למצער ברשלנות, דהיינו אם מתיר השימוש ידע או צריך היה לדעת על כך שהנהג לא היה מבוטח" (פסקה 9).

 

נמצא אפוא שזכות החזרה של קרנית, לפי סעיף 9(א)(1) בשילוב עם סעיף 7(6) לחוק, מותנית בהוכחת שני תנאים מצטברים: הראשון, שמתיר השימוש ברכב הוא "בעל הרכב" או "המחזיק"; והשני, שדבק יסוד של אשם בהתנהגותו. הדרישה להוכחת אשם שנפל בהתנהגותו של "בעל הרכב" או "המחזיק", מחייבת הוכחת קשר בין בעל הרכב לנסיבות השימוש שנעשה ברכב ללא ביטוח תקף, כדברי כב' השופט (כתוארו אז) ורדי, בע"א (מחוזי ת"א - יפו) 8883-01-12 יעקבי נ' סיטבון (5.11.2013)(להלן: "סיטבון"): "... במסגרת בחינת האשם בוחנים את מידת הקירבה והשליטה של מתיר השימוש ברכב ורק מקום בו יוכח אשם המתבטא בידיעה, פזיזות, עצימת עיניים או רשלנות, רק אז תקום זכותה של קרנית לשיפוי ממתיר השימוש. בהתאם לכך, נראה כי מקום בו מדובר בבעלות פורמאלית בלבד כשלבעלים אין כל זיקה לרכב תתקשה קרנית להוכיח את יסוד האשם של הבעלים והוא יצא פטור..." (פסקה 10).

 

21. בענייננו, הוכח להנחת דעתי שבהתנהגותה של סאל קאר לא נפל אשם.

 

כארבעה חודשים קודם לתאונה מכרה סאל קאר את הרכב לקצנטיני ולא נותרה לה כל זיקה לרכב או שליטה בו. הרכב נמסר לקצנטיני לאחר ששילם את מלוא התמורה עבורו, והיה בבעלותו המהותית והמלאה. סאל קאר ביקשה להעביר את הבעלות ברכב לקצנטיני ולשם כך התקשרה אליו שוב ושוב. קצנטיני נמנע מהעברת הבעלות. אלמלא התחמק קצנטיני מהעברת הבעלות ברכב, הייתה עוברת גם הבעלות הפורמלית ברכב על שמו של קצנטיני במועד המסירה, ביום 19/7/2017. לסאל קאר לא היה כל אינטרס כלכלי או אחר בהותרת הבעלות ברכב על שמה. ההיפך הוא הנכון. לדידי, די בכך כדי לפטור את סאל קאר מחבותה כלפי קרנית על פי סע' 9 לחוק פלת"ד. בסופו של יום, מרגע שאדם רוכש רכב והרכב נמסר לבעלותו ולחזקתו באופן מלא, חובת הביטוח מוטלת עליו בשלימות, ואין הצדקה להותיר חובה זו על כתפי המוכר.

 

שבעתיים נכון הדבר מקום בו הציג הקונה למוכר תעודת ביטוח חובה שנחזית להיות תקינה ובתוקף. במקרה שלפנינו, הוכח להנחת דעתי שבמועד מסירת הרכב לידי קצנטיני, הציג קצנטיני לסאל קאר תעודה שנחזתה להיות תעודת ביטוח חובה. "קרנית" מבקשת להטיל על סאל קאר חובה לבדוק ולוודא שהביטוח שהוצג שולם והיה בתוקף. לא מצאתי בדין מקור לחובה שכזו.

 

סוף דבר

22. "קרנית" שילמה פיצויים בסך 135,000 ₪ להולכת רגל שנפגעה בתאונת דרכים על ידי רכב שלא היה מבוטח בביטוח חובה. מכוח סע' 9 לחוק פלת"ד, תבעה "קרנית" שיפוי מנהג הרכב ומהנתבעת שהייתה רשומה באגף הרישוי כבעלת הרכב. נגד נהג הרכב ניתן פסק דין בהעדר הגנה. החלטתי לדחות את התביעה נגד הנתבעת לאחר ששוכנעתי שלא נפל "אשם" במעשיה. הנתבעת מכרה את הרכב לנתבע בעסקת מזומן אשר הושלמה כ-4 חודשים לפני מועד התאונה. במעמד מסירת הרכב לנתבע הציג הנתבע לנתבעת תעודת ביטוח חובה. במועד התאונה לא הייתה לנתבעת זיקה ממשית לרכב או שליטה בו, ועל כן אין לראותה כמי שהתירה שימוש ברכב ללא ביטוח חובה.

 

בשולי הדברים אציין כי מן ההתכתבות שבין "קרנית" לסאל קאר, כמו גם מטיעוני "קרנית" לפניי, עולה ש"קרנית" הייתה סבורה שהבעלות ברכב לא הועברה על שם קצנטיני מחמת שהעסקה הייתה עסקת תשלומים שלא הושלמה. לו כך היו פני הדברים ניתן היה לומר שנותרה זיקת בעלות ממשית של סאל קאר ברכב, ויש בסיס לתביעה כלפיה. דומני, שלו שוכנעה "קרנית" שהמצב העובדתי הוא כפי שקבעתי בפסק הדין לעיל, היינו שעסקת המכר הושלמה ביום 19/7/2017 בתשלום מלוא התמורה בשיק בנקאי ובפניות חוזרות ונשנות של סאל קאר אל קצנטיני לשם השלמת העברת הבעלות ברכב על שמו, הייתה קרנית נמנעת מהגשת התביעה נגד סאל קאר.

 

 

23. סוף דבר, התביעה נגד סאל קאר – נדחית.

 

"קרנית" תשלם לסאל קאר הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪.

 

התשלום ישולם עד ליום 1/11/21.

 

ניתן היום, כ' תשרי תשפ"ב, 26 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.