מהו המבחן אותו צריך בית הדין האזורי לעבודה לשקול, בעת בחינת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור?

בית הדין הארצי לעבודה דן בשאלה מהו המבחן אותו צריך בית הדין האזורי לעבודה לשקול, בעת בחינת בקשה להארכת מועד להגשת ערעור?

ניתן ביום 26 דצמבר 2021

סגן הנשיאה אילן איטח

1. לפנינו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי ירושלים (השופט דניאל גולדברג; ב"ל 8706-09-20) שבו נדחה על הסף ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) (להלן - הוועדה) מיום 8.9.19 מחמת איחור בהגשת הערעור.

רקע

2. ביום 8.9.19 נדון עניינו של המבקש בוועדה וזו קבעה למבקש נכויות שונות ואת מועד תחולתן. אחת הנכויות נקבעה מיום 8.9.19. לכאורה, הודעה על החלטת הוועדה נשלחה למבקש במכתב נושא תאריך 1.12.19. עוד עולה לכאורה כי בסמוך לאחר מכן הגיש המבקש למשיב (להלן - המוסד) ערעור על החלטת הוועדה, ובמכתב נושא תאריך 6.1.2020 הודיע המוסד למבקש כי "בהמשך לפנייתך אלינו, הריני להודיעך כי לא ניתן לערער על החלטת הועדה הרפואית לעררים במסגרת בדיקה בסניף. באפשרותך להגיש ערר בפני בית הדין האזורי ברחוב ... לצורך הגשת ערר באפשרותך להיעזר בלשכה לסיוע משפטי ברחוב ...".
3. ביום 6.9.2020 הגיש המבקש לבית הדין האזורי ערעור על החלטת הוועדה. לטענת המבקש הוועדה לא נימקה כראוי את מועד תחולת הנכות והיה עליה לקבוע אותו למועד מוקדם יותר, שכן מחלתו החלה עוד קודם לכן ולא במועד כינוס הוועדה.
4. המשיב טען לגופו של עניין כי לא נפל פגם בהחלטת הוועדה. בנוסף ביקש המוסד לדחות על הסף את הערעור מחמת איחור בהגשתו, משזה הוגש "זמן רב לאחר חלוף המועד שנקבע להגשתו בתקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסויימות, תשל"ז-1977, קרי – בתוך 60 ימים מיום מסירת ההחלטה למערער" (סעיף 5 לפסק הדין).
5. בישיבת הערכה מוקדמת בבית הדין האזורי הוצע לצדדים כדלקמן:

"לאחר דברים שהוחלפו במהלך הישיבה ובין היתר בשים לב להסבר שניתן לענין ההתיישנות כי נשלח מכתב ערעור מטעם המערער על ידי שליח לבית הדין בשם אמזל שליחויות עוד בזמן ומטעם שאינו ברור התיק לא התקבל, ולכן הוגש ערעור בשנית ובשים לב לכך שישנם נימוקים לגופו של ענין העולים מהטענות בערעור - מוצע שלא לעמוד על טענת ההתיישנות. לגופם של דברים מוצע כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתשוב ותשקול קביעתה לענין מועד תחולת הנכות בהתאם לסעיף 33 (ב)(4). החלטת הוועדה הנוכחית אינה מנומקת כדבעי בענין זה ועל כן נדרש כי הוועדה תשוב ותשקול קביעתה ותנמק זאת בהתאם.

המערער יוזמן לטעון בפני הוועדה."

6. המבקש הסכים להצעה והמוסד ביקש לשקול אותה. בהמשך הודיע כי הוא עומד על טענת האיחור בהגשת הערעור (מה שכונה על ידו – טענת ההתיישנות).
7. לאור עמדת המוסד הגיש המבקש לבית הדין האזורי סיכומים. לטענת המבקש, בתמצית, "הוא ניסה להגיש לבית הדין ערעור בתוך 60 ימים מיום מכתבו של המשיב מיום 1.12.19, בכך שהזמין שליחות ממר אברהם אמזל, להגשת הערעור לבית הדין, אך לטענתו, התיק לא נרשם במזכירות בשל תקלה שנפלה אצלה. בתמיכה לבקשתו הגיש המערער תצהיר של מר אמזל, שנחתם ביום 28.1.21, בו נאמר כי מר אמזל גבה מהמערער תשלום עבור ביצוע השליחות להגשת מסמך לבית הדין, והוציא למערער קבלה ביום 4.12.19. מר אמזל הצהיר כי ביום 4.12.19 הוא קיבל מהמערער מעטפה להניח במזכירות בית הדין, וכי למיטב זכרונו הוא ביצע את השליחות כנדרש" (סעיף 7 לפסק הדין).

פסק דינו של בית הדין האזורי

8. בבית הדין לא נשמעו עדות המבקש ועדות השליח - מר אמזל. אף על פי כן, קבע בית הדין האזורי שהוא "לא שוכנע כי המערער ביסס, בהיבט העובדתי, את הטענה ל"טעם מיוחד" שמצדיק הארכת המועד להגשת הערעור". וכך נקבע:

"אכן, אין להוציא מכלל אפשרות שכתב בי דין שמוגש לערכאה שיפוטית, מטעם מי שמבקש ליזום הגשת הליך, לא יירשם במזכירות אותה ערכאה ויאבד. ואולם תצהירו של מר אמזל, וכן טענות המערער במסגרת הערעור, אינם מבססים מסקנה מסתברת כי כך אירע בענייננו וכי המערער פעל להגיש לבית הדין את הערעור במועד, אך בשל תקלה במזכירות בית הדין, הערעור לא נרשם ואבד. ממכתבה של מחלקת נכות בסניף ירושלים למערער מיום 6.1.20 עולה כי הוגש לסניף ערעור על החלטת הוועדה הרפואית, והופנתה תשומת לב המערער לכך שיש להגיש את הערעור לבית הדין. בית הדין ער לכך שעל הקבלה של מר אמזל רשומה גם שליחות ל'גבעת שאול' - בה ממוקם בית הדין, אך יש קושי לתת משקל לתצהירו של מר אמזל, שכן אין בו כל התייחסות לשאלה אם קיבל לטענתו אישור על פתיחת תיק ממזכירות בית הדין, ואם לא קיבל - מדוע לא קיבל, והאם הוא היה מודע לכך שעל פי נהלי מזכירויות בתי המשפט, במעמד פתיחת הליך מופק אישור, אשר נמסר למי שמגיש את ההליך, והאם מר אמזל ביקש אישור כזה ומדוע אין בידו להציגו. סיכומו של דבר הוא שלא הובאו לפני בית הדין טענות או ראיות משכנעות לביסוסו של 'הטעם המיוחד' הנטען - הטענה כי נעשה על ידי המערער ניסיון להגיש את הערעור בתוך המועד שנקבע לכך לכך בתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסויימות, תשל"ז-1977.

אשר על כן בית הדין מקבל את בקשת המשיב לדחיית הערעור על הסף."

בקשת רשות הערעור

9. במסגרת בקשת רשות הערעור טוען המבקש נגד פסק הדין. בין היתר, מלין המבקש על כך שהמצהיר מטעמו כלל לא נחקר והמבקש כלל לא התבקש להציג סימוכין ואסמכתאות בעניין הגשת הערעור במועד ואי רישומו בשל תקלה מזכירותית.

10.בהחלטה מיום 31.10.21 ציינתי כדלקמן:

"לאחר שעיינתי בבקשה ובכלל החומר שבתיק מצאתי כי נדרשת תגובת המוסד לבקשה. בבקשתו יתייחס המוסד לסיכויי הערעור בכל הנוגע למועד תחילת הנכות הזמנית בשיעור 40% (אשר בהמשך הביאה להחלטת אי כושר בשיעור של 100%) ולמשמעות של אי התייחסות לשיקול זה בפסק דינו של בית הדין האזורי. כמו כן יתייחס המוסד למשמעות הדבר שפסק הדין האזורי ניתן ללא שמיעת עדויות של המבקש ושל המצהיר ולשאלה האם אין מקום להשבת עניינו של המבקש לבית הדין האזורי על מנת שיתן את החלטתו לאחר שמיעת העדויות."

11.ביום 1.12.21 הודיע המוסד כי "בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, מוסכם לקבל הצעת בית הדין הנכבד לפיה יושב עניינו של המבקש לבית הדין האזורי לצורך שמיעת עדויות של המבקש והמצהיר".

12.ביום 6.12.21 הודיע המבקש כי הוא מתנגד להצעת המוסד וכי הוא סבור שיש לקבל את בקשת רשות הערעור ולהשיב את עניינו לוועדה על מנת שתפעל בהתאם להצעה בהערכה המוקדמת.

הכרעה

13.שני הצדדים הסכימו לאפשרות כי בית הדין ידון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות, והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, וזאת בהתאם לקבוע בתקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991. לאור עמדת הצדדים ניתן פסק דיננו כאילו ניתנה רשות הערעור. לפיכך, מעתה יכונה המבקש - המערער.

14.לאחר ששקלנו את כלל חומר התיק ואת טענות הצדדים הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל במובן זה שיש להחזיר את עניינו של המערער לבית הדין האזורי על מנת שייתן מחדש את החלטתו בבקשה להארכת המועד להגשת ערעור על החלטת הוועדה, וזאת לאחר שמיעת המבקש והמצהיר מטעמו. בנוסף, במסגרת החלטתו יביא בחשבון בית הדין האזורי את סיכויי הערעור לגופו.

15.בעניין דולאני^[1] נקבע כי בית הדין האזורי מוסמך להאריך את המועד להגשת ערעור על החלטות הוועדה, וזאת מכוח תקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991, הקובעת כי ניתן להאריך מועד שנקבע בחיקוק "מטעמים מיוחדים". עוד נפסק שם כי:

"כבר נפסק כי אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי 'טעם מיוחד' וכי ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו הוא. עוד נקבע כי יכול שסיכויי הערעור יעלו כדי 'טעם מיוחד' להארכת המועד. על פי ההלכה הנוהגת בבית דין זה, את תקנה 125 לתקנות יש לפרש 'מתוך גישה סלחנית ההולמת את יעודו של בית הדין לעבודה'."

16.הנה כי כן, בעת בחינת בקשה להארכת המועד על בית הדין האזורי לשקול הן את השאלה אם היה איחור ומה היו טעמיו והן את סיכויי הערעור. במקרה זה, בית הדין האזורי בחן את הטעמים, מבלי שנערך בירור עובדתי ממצה - המבקש לא העיד והמצהיר מטעמו לא נחקר. בנסיבות אלה, כל אותן תהיות שהועלו לא הוצגו למבקש ולא ניתנה לו ההזדמנות להשיב להן. יתר על כן, בית הדין לא בחן את סיכויי הערעור.

17.בנסיבות אלה אין מנוס מהחזרת עניינו של המערער לבית הדין האזורי על מנת שייתן את החלטתו מחדש לאחר שמיעת המבקש והמצהיר ושקילת סיכויי הערעור.

18.בשולי הדברים יובהר למערער, לאור האמור בסעיף 12 לתשובתו כי סיכומיו שהוגשו לבית הדין האזורי נסרקו למערכת נט המשפט ביום 11.4.21. כמו כן, ברי כי בית הדין האזורי עיין בהם, שכן אליהם צורף תצהיר השליח ובית הדין התייחס אליו.

19.סוף דבר - הערעור מתקבל באופן חלקי, כמפורט בסעיף 14 לעיל. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ב טבת תשפ"ב (26 דצמבר 2021) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

ורדה וירט-ליבנה, אילן איטח, לאה גליקסמן

[1]     עב"ל (ארצי) 33351-11-12 דולאני - המוסד לביטוח לאומי (26.9.2017)