האם תאונה שבה תובע נפגע משרשרת שהתנתקה מזרוע של משאית אשפה הינה בגדר תאונת דרכים?

בית המשפט דן בשאלה האם תאונה שבה תובע נפגע משרשרת שהתנתקה מזרוע של משאית אשפה הינה בגדר תאונת דרכים?

 

 

בית משפט השלום בצפת
ת"א 11920-01-19 פלוני נ' עטון ואח'

 

 

בפני	כבוד השופט רונן פיין
תובע		פלוני
נגד
נתבעים		1. ___ 2. עיריית צפת 3. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
פסק דין (חלקי)

1. לפניי תביעה בגין נזק גוף שאירע לתובע במסגרת תאונת עבודה מיום 27/9/13 בזמן שעבד על משאית לפינוי אשפה.  (להלן: "התאונה").

 

2. הצדדים חלוקים בשאלת סיווג התאונה והאם מדובר ב"תאונת דרכים" כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

 

3. הרכב נשוא התביעה הנו משאית לפינוי אשפה אשר פעלה בזמן התאונה בשירות הנתבעת מס' 2, עיריית צפת.  הנתבע מס' 1 הנו מי שהיה נהג המשאית בזמן התאונה.  הנתבעת מס' 3 הנה מבטחת המשאית בביטוח חובה. 

 

4. הצדדים לא הביאו בפניי נתונים מדויקים ומפורטים הנוגעים לצורת המשאית ולדרך בה היא פועלת או לכל הפחות תמונה כיצד היא נראית.  תצהיר התובע, בסעיפים 5-7 מתאר כיצד מתנהל פינוי האשפה באמצעות המשאית.  ראשית, ע"י חיבור 4 שרשראות, 2 בכל צד, ל"אוזן" הרמה המצויה על גבי מכולת האשפה, אחת בכל פינה של המכולה.  לאחר מכן ובאמצעות ידיות ההפעלה מורמת מכולת האשפה ותכולתה נשפכת לתוך בטן המשאית.  לאחר הורדת המכולה מופעל מנוע הדחס, הדוחס את האשפה ומפנה מקום לאשפה נוספת.  

 

5. לאור המחלוקת בין הצדדים, נקבע התיק להוכחות בשאלת סיווג התאונה.  התובע הגיש תצהיר מטעמו ובנוסף, העיד הנתבע מס' 1 הוא נהג המשאית.

 

6. אקדים ואציין  שעלה מעדותו של הנתבע מס' 1 כי הוא עבר אירוע מוחי, הוא איננו זוכר את התובע ואיננו זוכר אירוע בו נפצע התובע (ר' עמ' 2 ש' 3-5).  בחקירתו הנגדית תיאר הנתבע מס' 1 כיצד מעלים את מכולת האשפה למשאית, באופן דומה מאד לתיאור התובע בתצהירו.  מעבר לכך לא הוסיפה עדותו של הנתבע מס' 1 דבר.

 

          גרסת התובע

 

7. התובע תיקן כתב התביעה 4 פעמים.  גרסתו לנסיבות התאונה פורטה בכתב התביעה המתוקן האחרון, במסגרת סעיפים 6-7.  יצוין כי גרסה זו שונה ומפורטת יותר מגרסאותיו בכתב התביעה ובכתבי התביעה המתוקנים הקודמים, שם היו הגרסאות זהות, קצרות בהרבה ומציינות הפגיעה באופן כללי בלבד.  עוד חשוב לציין, כי כתב התביעה המתוקן האחרון (המפורט), הוגש בהסכמת הנתבעת מס' 3.

 

8. לטענת הנתבעת מס' 3 בסיכומיה, אין ליתן אמון בגרסת התובע, בין השאר, נוכח העובדה כי רק במסגרת כתב התביעה המתוקן האחרון, טרח התובע לפרט גרסתו בנוגע לנסיבות התאונה.  בנוסף טוענת הנתבעת מס' 3 כי גרסה זו שונה מהמפורט בטופס בל/250 ושונה מגרסתו של התובע אשר נרשמה במסגרת תביעתו לתשלום דמי פגיעה, גרסה ממנה ניתן להבין כי הפציעה אירעה עוד בטרם הורמה מכולת האשפה.

 

9. התובע נחקר נגדית ע"י ב"כ הנתבעת מס' 2 (היא הנתבעת בעילה הנזיקית) וע"י ב"כ הנתבעת מס' 3 (היא הנתבעת בעילת חוק הפיצויים).  מחקירתו הנגדית עולה גרסה ברורה (עמ' 3 ש'10-22):

"...      ש. אחרי שאתה קושר את המכולה. אתה מרים את זה באמצעות הזרועות של

     המשאית שנמצאות מאחורה.

ת. כן.

ש. כשאתה מרים את המכולה באמצעות הזרועות, השרשרת היא נמתחת?

ת. כן. בטח.

ש. מההרמה נוצרת מתיחה, ותוך כדי שאתה מעלה, השתחררה השרשרת. זה מה שקרה?

ת. זה מה שקרה. יש שאקל ב-4 צדדים. מה שקרה באמצע ההרמה, הצד מאחורה השתחרר. מה השתחרר אני לא יודע. או השאקל או השרשרת... "

 

10. גרסה זו זהה במהותה לגרסתו של התובע בכתב התביעה המתוקן האחרון, כמפורט לעיל.  חקירתו הנגדית של התובע ע"י ב"כ הנתבעת מס' 3 לא הביאה לשינוי בגרסה. 

התובע עמד על טענתו כי מכולת האשפה הייתה בשלב ההרמה, באוויר, לאחר שהשרשראות שתפסו אותה נמתחו.  יוער כי לא הוגש ע"י הנתבעת מס' 3 תצהיר נסיבות אשר הומצא לה ע"י התובע במסגרת ההליכים המקדמיים (עמ' 6 ש' 9-10) להראות כי התובע מסר גרסה אחרת. 

 

מכאן שגרסתו העובדתית של התובע בדבר נסיבות התאונה, הוכחו ולא נסתרו.

 

11. צודקת הנתבעת מס' 3 בטענותיה, כי מדובר ב"עדות יחידה של בעל דין".  מנגד, אינני מקבל טענותיה כי לא הייתה יכולה לאתר עדים או לברר נסיבות הפציעה בעצמה.  כתב ההגנה של הנתבעת מס' 3 הוגש בתאריך 7/4/19 וכתב התביעה המתוקן האחרון הוגש בתאריך 19/1/20 - שנה וחצי לפני שנשמעו העדויות.  למעשה גרסתו המפורטת של התובע הוגשה בהסכמת הנתבעת מס' 3.  הצדדים קיימו הליכים מקדמיים ולא ראיתי מניעה מצידה של הנתבעת מס' 3 לפנות לעיריית צפת בדרישה להמצאת מסמכים או למתן פרטים אחרים ולרבות לעניין העדמשה טמסוט, אשר אוזכר ע"י התובע בעדותו (עמ' 4 ש' 17) או בנוגע לתחקיר כלשהו אשר נערך ע"י העירייה בנוגע לתאונה, ככל ונערך.

 

12. אמנם מצופה היה כי אלה יוגשו או עד זה יוזמן לעדות ע"י הנתבעת מס' 2, כנתבעת בעילה הנזיקית ומיוצגת בנפרד שם, אך משזה לא זומן על ידה, לא ראיתי כל מניעה מצד הנתבעת מס' 3 לזמנו לעדות.  אעיר כי לא ברור מטענות הצדדים האם ידעה הנתבעת מס' 3 אודות אותו עד במסגרת ההליכים המקדמיים, עוד קודם לישיבת ההוכחות שהתקיימה, אם לאו.  על כן לא מצאתי לנכון לקבל הטענה לגרימת "נזק ראייתי" לנתבעת מס' 3.

 

13. עדות יחידה של בעל דין - בהתאם להוראות סעיף 54 לפקודת הראיות, על בית המשפט לפרט נימוקיו להסתפק בעדות יחידה של בעל דין.

ראשית אבהיר ואציין כי מצאתי עדותו של התובע מהימנה בעיני.  הוא עמד על גרסתו ולא נמצאו בעדותו בפניי סתירות או פרצות כלשהן בטענותיו. 

 

14. אינני מקבל טענות הנתבעת מס' 3 לעניין חוסר סבירות גרסת התובע לתאונה.  ניסיון החיים מלמד אותנו כי תאונות קורות שלא "על פי הזמנה", לפעמים בדרך נס לא קורה דבר.  ולפעמים, לצערנו, נגרם נזק גוף.  העובדה כי התובע נפצע באצבע מס' 2 בלבד ממכולה גדולה עשויה מתכת, יכולה להיות מזל גדול כפי שהעיד התובע (עמ' 7 ש' 1-4)) אך לא ניתן לקבוע בוודאות, כי מדובר בנסיבות בלתי סבירות. 

 

15. בנוסף כתמיכה לגרסת התובע, קיימים המסמכים בכתב.  טופס בל/250, הרשומה מחדר המיון (נספח א לתצהיר התובע) וכן מסמכי הביטוח הלאומי.  לטעמי כולם תומכים בגרסת התובע. 

 

16. לעניין הרשומה מחדר המיון הנ"ל - כידוע ועל פי ההלכה הפסוקה, יש לתת משקל רב יותר להתבטאויותיו של תובע סמוך לאירוע הנטען, מועד שניתן להניח כי האיש משיח לפי תומו, ולהעדיפן על פני התבטאויות מאוחרות יותר של תובע בעת דיון בתביעתו בבית המשפט. 

ראו:    ב"ל (ת"א) 4435/02 מרים דביר נ' המוסד לביטוח לאומי (02.12.04); ת"א (י-ם) 1550/99 אושרי אוחנה נ' יוסף ניאזוף ואח'  (28.03.05).

         

          אמירתו של התובע בחדר המיון תואמת גרסתו בדבר נסיבות התאונה, בדבר פגיעה מפח אשפה.

 

17. עוד אציין כי אינני מקבל טענות הנתבעת מס' 3 בעניין גרסת התובע במסמכי התביעה לדמי פגיעה, לפיה ניתן להבין כי טרם החל שלב ההרמה.  התובע לא נחקר אודות גרסה זו ומדובר בפרשנות גרידא, כאשר לטעמי ניתן להביא פרשנות הפוכה בהתאם.

 

          על כן מצאתי לנכון לקבל גרסת התובע לנסיבות קרות התאונה, כמתואר בסעיפים 5-6 לתצהירו.

 

18. כעת ומשקבעתי כי הוכחו נסיבות התאונה, אפנה לדיון בשאלה האם מדובר ב"תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים.  

 

המסגרת הנורמטיבית

 

19. ס' 1 לחוק הפיצויים מגדיר "תאונת דרכים" כדלקמן:

"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי".

 

20. השאלה האם אירוע בא בגדר ההגדרה הבסיסית של תאונת דרכים נבחנת בשלושה שלבים:

תחילה יש לבחון האם מתקיימים יסודות ההגדרה הבסיסית - "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה"; ככל שהתשובה שלילית, יש לבחון האם חלה אחת החזקות המרבות שהינן חלוטות, כאשר החזקה הרלוונטית לענייננו הינה "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי"; ככל שהאירוע בא בגדר ההגדרה הבסיסית או בגדרה של אחת החזקות המרבות, יש לבחון האם לא חלה על האירוע החזקה הממעטת, לפיה הנזק אירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון או כתוצאה מפעולת איבה, או אז לא יחשב האירוע כתאונת דרכים.  (ראו:  אליעזר ריבלין תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 152-151 (מהדורה רביעית, 2012) (להלן: "ריבלין")). 

 

21. המחלוקת בענייננו נסובה סביב השאלה האם חלה החזקה המרבה בדבר ניצול הכוח המכני של רכב.  עניינה של החזקה בתאונות שבהן מעורב רכב רב-ייעודי, או רב-תכליתי ולרבות דו-תכליתי, בעל ייעוד נוסף על הייעוד התחבורתי, כדוגמת מקרים בהם ארעה התאונה במהלך פריקה או טעינה כאשר הרכב עומד או חונה.  על הייעוד הלא תחבורתי להיות ייעוד מקורי של הרכב ונדרש כי הרכב ישמור על ייעודו המקורי בעת התאונה.  החזקה מחייבת קיומו של קשר סיבתי, עובדתי ומשפטי, בין התאונה לכוח המכני שהרכב הפעיל במסגרת ייעודו הלא תחבורתי (ריבלין, בעמ' 314-313).

 

22. המבחן לקיומו של קשר סיבתי עובדתי הינו "הסיבה בלעדיה אין", דהיינו לולא ניצול הכוח המכני של הרכב, לא הייתה נגרמת התאונה (ע"א6000/93 עיזבון קואסמה נ' רג'בי, פ"ד נ(3) 661, 669 (1996) (להלן: "עניין קואסמה")).

 

23. המבחן לקיומו של קשר סיבתי משפטי הינו מבחן הסיכון, הבוחן האם הנזק שנגרם הינו בתחום הסיכון שיצר ניצול הכוח המכני לייעוד המקורי הלא תעבורתי (עניין קואסמה,בעמ' 672; ע"א 9474/02 "אבנר" אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' האחים לוינסון מהנדסים בע"מ, פ"ד נח(1) 337, 355 (2003)). על ניצול הכוח המכני להוות גורם ממשי להתרחשות התאונה (ריבלין, בעמ' 325).

 

 

 

          מן הכלל אל הפרט

 

24. נסיבות התאונה כפי שהוכחו בפני מלמדות כי התאונה נגרמה עקב ניצול הכוח ההידראולי של המשאית, אשר בא בגדר ניצול כוח מכני (ריבלין, בעמ' 317).  הזרועות ההידראוליות המותקנות בחלקה האחורי של המשאית, המיועדות להרמת מיכל האשפה וריקונו לבטן המשאית, התחילו להניף מיכל האשפה, כאשר אחת מן השרשראות התנתקה מאחיזתה במיכל האשפה.  לולא הופעלו  הזרועות לצורך הרמת מכולת האשפה, השרשרת המחברת בין אחת הזרועות למיכל האשפה לא הייתה ניתקת/משתחררת, התאונה הייתה נמנעת. לפיכך, מתקיים הקשר הסיבתי העובדתי.  לעניין זה אין כל רלוונטיות לשאלה, מאיזו סיבה התנתקה השרשרת.  עובדתית, האחיזה במכולה ניתקה תוך כדי הרמתה ובשל כך נגרמה התאונה.  

 

25. אשר לקשר הסיבתי המשפטי, שעה שמדובר במשאית אשפה, אשר מותקנות לה זרועות הידראוליות המופעלות בכוח מנוע המשאית ומיועדות לריקון מכולות אשפה לתוך בטן המשאית, הרי שפעולת ההרמה מצויה בגדר מתחם הסיכון שנוצר על ידי ניצול הכוח המכני במסגרת ההרמה.

 

כוח זה היווה גורם ממשי להתרחשות התאונה, ומכאן שמתקיים אף קשר סיבתי משפטי.

 

26. משקבעתי כי התאונה אירעה עקב ניצול הכוח המכני של המשאית, יש לבחון האם מתקיים בענייננו הרכיב השני של החזקה, "ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי".  ייעוד מקורי של הרכב הינו ייעוד מובנה וקבוע המתקיים בו עובר לניצול הכוח המכני (ריבלין, בעמ' 320-319).

 

27. שינוי הייעוד המקורי של הרכב הינו ניצול הרכב לשימוש שלא יועד לו במקור, אף כי הייעוד המקורי עשוי להישאר בעינו.  שינוי זה מתקיים מקום בו נעשה שימוש ברכב שאינו בא להגשים את ייעודו הטבעי והרגיל (ע"א7481/00 פטאפטה נ' אבו עבד, פ"ד נו(3) 707, 715 (2002)).

 

28. ייעודו המקורי של הרכב לא ייקבע בהכרח על פי מסמכי הרישוי שלו, אף כי ניתן להסתייע בהם לצורך חילוץ הייעוד.  הייעוד המקורי ייבחן על פי מבחן השכל הישר ושיקול דעת שיפוטי, אשר יופעל בהתבסס על אמות מידה של ההתוויה המקצועית הנלווית להפעלה הלא תחבורתית של הרכב (ריבלין, בעמ' 320).

 

29. ברע"א 9996/06 ‏מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון ניסים ז"ל (22.6.2009) עמד השופט ריבלין על אופן בחינת הייעוד ביחס לרכב בו מותקן אביזר:

"...כאשר בוחנים את הייעוד המקורי (הלא תעבורתי) של רכב שמותקן בו אבזר כלשהו, יש לבחון את השימושים המקוריים שלשמם מתקינים את האבזר הזה ברכב הנדון. לא מדובר רק בשאלה של יכולת טכנית אלא בשאלה ייעודית: למה נועד אבזר מהסוג הנדון כשהוא מותקן ברכב מהסוג הנדון בדרך בה הותקן במקורו. תכופות זו שאלה מקצועית שפתרונה עשוי לבוא מתוך הוראות היצרן או ספר ההפעלה, ובמקרים מתאימים ניתן להסתייע בחוות-דעת של מומחה ועתים – זו שאלה של שכל ישר. השאלה היא לשם מה מתקינים אבזר כזה ברכב, לאילו ייעודים הוא מתאים כשהוא מורכב ברכב ולאילו ייעודים אין הוא מתאים...

... שינוי מאולתר ברכב או באבזר הנלווה אינו יכול ליצור, יש מאין, ייעוד "מקורי" (לא תעבורתי) חדש לרכב - ייעוד שלא היה בו קודם לכן. כאמור בפסק-הדין בעניין פטאפטה: "ניתן לומר כי יעוד מקורי הינו אותו יעוד מובנה, 'קבוע', המתקיים ברכב. יסוד הקביעות נבחן לעניין איתור ייעודו המקורי של הרכב. כלי-רכב אינו יכול 'לרכוש' ייעוד 'מקורי' נוסף בדרך של תוספת, או שינוי, מאולתרים או ארעיים. פרוש זה מתיישב עם לשון החוק, שהרי המילים 'ייעודו המקורי"' מכוונות לתכונה שאינה ארעית; פרוש זה מתיישב עם תכלית החוק, שכן אילו היינו קובעים כי כל שינוי ארעי או מאולתר ברכב יקנה לו ייעוד נוסף מקורי, היה מתרוקן מתוכן הסייג הממעט בדבר השינוי מן הייעוד המקורי" (שם, בעמ' 715). אלתור מהותי מלמד על שינוי מן היעוד המקורי שהרי לשם הגשמת יעוד זה אין צורך באלתור שכזה" (פסקאות 8-6 לפסק הדין).

 

30. בעניין זה לא הועלתה כל מחלוקת בין הצדדים.  בענייננו אין מדובר באלתור או שינוי ארעי כלשהו אשר נעשה במשאית ואף לא הועלתה טענה כזו.  מדובר במשאית לפינוי אשפה המוכרת במקומותינו ומהווה רכב רב ייעודי, נוסף על הייעוד התחבורתי שלו.  כך גם לעניין החזקות הממעטות (אירוע מכוון, אירוע טרור וכו'), אותן יש לבחון לאחר מכן.  הנתבעת מס' 3 לא טענה לעניין החלתן.

 

31. בשים לב לאמור לעיל, אני קובע כי התאונה נשוא התביעה היא "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים על פי החזקה המרבה בדבר ניצול הכוח המכני של הרכב.  כפועל יוצא מכך התביעה כנגד הנתבעת מס' 2 בעילה הנזיקית, נדחית.

 

32. נוכח המסקנה אליה הגעתי ומשקיבלתי טענות התובע ודחיתי טענות הנתבעת מס' 3 לעניין סיווג התאונה, תישא הנתבעת מס' 3 בהוצאות ובשכ"ט עוד ומע"מ כדלקמן:  לתובע סך כולל של 3,500 ₪ ולנתבעת נתבעת מס' 2 בעילה הנזיקית, סך כולל של 2,000 ₪.

 

33. הוראות לקידום התביעה יינתנו בהחלטה נפרדת.

 

 

          המזכירות תמציא פסק הדין החלקי לב"כ הצדדים בדואר רשום.

 

 

 

ניתן היום, י"ח שבט תשפ"ב, 20 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.

 

רונן פיין