האם העובדה שבטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה לא ציין תובע כי בכוונות להגיש תביעת נזיקין משמעה אובדן זכאותו ל – 25% מהנזק?

בית המשפט דן בשאלה האם העובדה שבטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה לא ציין תובע כי בכוונות להגיש תביעת נזיקין משמעה אובדן זכאותו ל – 25% מהנזק?

 

 

בית משפט השלום בפתח תקווה
ת"א 43400-11-16 פלוני נ' מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

 

 

 

בפני	כבוד השופטת אשרית רוטקופף
תובע		פלוני
נגד
נתבעת		מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
פסק דין

עניינו של פסק דין זה הינו בתביעת התובע לפיצוי בגין נזקי גוף נטענים שהוגשה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים). 

 

 

• רקע כללי:

 

1. התובע, יליד 29/12/1977, היה מעורב בשתי תאונות דרכים; תאונה מיום 17/6/14 שארעה בעת שהתובע סטה ממסלול נסיעתו והתנגש בעץ (להלן: התאונה הראשונה). תאונה נוספת שארעה ביום 6/3/16 בעת שהתובע סטה ממסלול נסיעתו והתנגש בסלע הצד הדרך (להלן: התאונה השניה). באשר לתאונה השניה צוין בכתב התביעה כי היא אירעה בעת שהתובע היה בדרכו לעבודתו בבית הספר בו לימד בזמנים הרלוונטיים. הנתבעת הייתה המבטחת של הרכבים בפוליסת ביטוח חובה במועד קרות שתי התאונות.

 

2. בבד בבד עם הגשת כתב התביעה עתר התובע למינוי מומחים בתחום האורתופדי, הנוירולוגי, פה ולסת, א.א.ג, תחום הרפואה הפנימית והפסיכיאטרי. בהחלטתי בישיבת הקד"מ שהתקיימה ביום 2/4/17, מצאתי כי יש בתיעוד הרפואי כדי לבסס את ראשית הראיה הנדרשת למינוי מומחה בתחום הנוירולוגי ובתוך כך הוריתי על מינויו של ד"ר חנא רואשדה, תוך שהוריתי בנוסף למומחה שיחווה דעתו באשר לצורך במינוי מומחה בתחום א.א.ג.

 

כמו כן, מצאתי כי קיימת ראשית ראיה למינוי מומחה בתחום פה ולסת ובתוך כך הוריתי על מינוי ד"ר אייל תגרי כמומחה בתחום זה. באשר לתחום הנפשי לא מצאתי כי נכון לאותה עת, יש בנמצא ראשית ראיה אך עם זאת ציינתי כי לנוכח מהות ההליך לא אחסום את דרכו של התובע וככל שיוגש בהמשך תיעוד בדבר טיפול, אדרש לבקשה.

 

3. ביום 8/9/17 נערכה חוות הדעת של המומחה שמונה בתחום הנוירולוגי במסגרתה מצא האחרון שלא להכיר לתובע בכל נכות בתחום זה כתוצאה מהתאונות נשוא התביעה. בחוות הדעת צוין, בין היתר, כי מתיקו הרפואי של התובע, עולה כי הוא אובחן כסובל מכאבי ראש מסוג CLUSTER – סוג של מיגרנה. כן, צוין כי במקרים כאלה נשאלת השאלה האם התאונות החמירו הכאבים שמוכרים קודם. יתכן שכן יש כאבים והחמרה של כאבים קיימים לאחר תאונות אבל התאונות ברוב המקרים הם על חבלות ראש ואיבודי הכרה. במקרה התאונות דנן, ציין המומחה כי לא היה בשתיהן איבוד הכרה או הקאות. באשר לצורך במינוי מומחה בתחום הפסיכיאטרי, ציין המומחה כי אין מקום לכך בהעדר תלונות וסימנים הקשורים לתסמונת PTSD.

 

4. במסגרת חוות הדעת של המומחה בתחום הפה ולסת שנערכה ביום 27/12/18 צוין, בין היתר, כי הפגיעה הרלוונטית למוקד זה נגרמה בתאונה השניה בה נפצע התובע באופן קשה במפרקי הלסת בכלל, ובמפרק השמאלי בפרט (מנגנון הפגיעה כלל לא רק מכה בצד הראש אלא גם מכה ישירה בסנטר אשר הועברה באמצעות עצם הלסת אל המפרק). התוצאה הביאה לפגיעה באנטומיה ובתפקוד התקין של מפרק הלסת, מה שמודגם הן באופן קליני והן בהדמיה מגנטית. כן, צוין בחוות הדעת כי פגיעה מסוג זה הינה קשה ומצמצמת מאוד את יכולת התפקוד היום-יומית של התובע בכל פעולה אורלית – דיבור, לעיסה וטיפול רפואי (דנטלי). כן, ציין המומחה כי היקף הפגיעה האנטומית והפגיעה התפקודית אינו צפוי להיעלם עם השנים ואף קיימת האפשרות שהפגיעה התפקודית תחמיר. על רקע האמור מצא המומחה להעריך את נכותו של התובע בשיעור 30% לפי סעיף 73(ב)(II)(III) בהתאמה לתקנות המל"ל.

 

5. בהבהרה של המומחה בתחום הנוירולוגי שהוגשה במסגרת הודעת התובע מיום 12/2/19, המליץ האחרון על מינוי של מומחה בתחום א.א.ג (על רקע תיעוד רלוונטי שהוצג לעניין ירידה בשמיעה). במסגרת הודעת התובע האמורה, שב ועתר האחרון למינוי מומחה בתחום האורתופדי.

 

6. בישיבת הקד"מ שהתקיימה ביום 7/7/19 הבהיר ב"כ התובע כי בתחום האורתופדי, נבדק האחרון במל"ל ונקבע שאין לו נכות בתחום זה, ועל כך הוגש ערר שטרם נדון במועד הדיון. באשר לתחום א.א.ג. ציינתי כי ראשית הראיה איננה משמעותית, אך עם זאת לאור מהות ההליך, מצאתי להיעתר לבקשת המינוי ובתוך כך הוריתי על מינויו של ד"ר יוסף בלום (כשציינתי כי בשכרו של המומחה יישאו הצדדים בחלקים שווים).

 

7. ביום 28/11/19 הגיש התובע הודעת עדכון אודות מיצוי ההליכים במל"ל ובתוך כך פורטו באותה הודעה מכלול הנכויות שנקבעו בהתאם; (1) תחום הפה ולסת – 30% נכות כאמור שנקבעו על-ידי המומחה מטעם בית המשפט (שאומצו גם על ידי המל"ל); (2) תחום הא.א.ג – נכות בשיעור 10% בגין טנטון ונכות בשיעור 5% בגין ירידה בשמיעה על פי קביעת המל"ל (כשעל רקע זאת התבקש ביטול המינוי של המומחה שמונה בתחום זה); (3) תחום האורתופדיה – נכות בשיעור 10% בגין הגבלת צוואר וכן נכות בשיעור 15% בגין הגבלה בכתף ימין שנקבעו במל"ל (מה שהביא מטבע הדברים להתייתרות ההכרעה בבקשה למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום זה); (4) תחום הנוירולוגי – 0% נכות לאור קביעת המומחה מטעם בית המשפט (כשצוין כי המדובר בקביעה הגוברת על נכות בשיעור 5% שנקבעה מאוחר יותר במל"ל).

 

8. בהמשך לקבלת עמדת הנתבעת שהוגשה ביום 4/12/19 אשר הסכימה לשיעור הנכויות האמורות (בכפוף לשמירה על זכותה להגשת בקשה להבאת ראיות לסתור), הוריתי בהחלטתי מיום 5/12/19 על הגשת תחשיבי נזק.

 

9. בהמשך להגשת תחשיבי הנזק, ניתנה ביום 4/8/21 הצעת בית המשפט לסיום. משלא עלה בידי בית המשפט לסיים את התיק בהצעת הפשרה, נקבע התיק להוכחות שנשמעו בישיבה שהתקיימה ביום 9/12/21 ובמסגרתה העידו התובע ורעייתו. מטעם הנתבעת העיד עו"ד מועדי זיד, קרוב משפחתו של התובע. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

 

• דיון והכרעה:

הנתבעת טענה בסיכומיה כי על התובע הנטל להוכיח את עצם קרות התאונות, אשר היו תאונות עצמיות וכי עסקינן בעדות בעל דין יחידה.

לאורך כל ההליך, אשר נמשך מספר שנים, לא העלתה הנתבעת כל טענה מהותית בענין החבות, נסיבות התאונות והכיסוי הביטוחי פרט להכחשה כללית בכתב ההגנה. ראו החלטתי מיום 9.12.21 עמ' 14 שורות 29-31.

למעלה מן הצורך אבהיר כי התובע הוכיח גם הוכיח את פגיעותיו בשתי התאונות המהוות תאונות דרכים וזאת לאחר שהוגשו אישורי משטרה, רשיון נהיגה, אישור משרד הרישוי, דרישות תשלום של מד"א ותיעוד רפואי ממועדי התאונות ממנו עולה במפורש כי התובע נפגע בתאונות דרכים כנטען ועל כן הנני קובעת כי התובע הוכיח את פגיעותיו בשתי התאונות ואת הכיסוי הביטוחי.

  

10. הנכות הרפואית;

 

• תביעה זו מבוססת כאמור על שתי תאונות דרכים כאשר על רקע היותה של התאונה השנייה תאונת עבודה, יש בנמצא קביעות של מומחים שמונו על ידי בית המשפט וקביעות של וועדות רפואיות של המל"ל. על-פי קביעות אלה נכותו הרפואית המשוקללת של התובע עומדת על 53% (במעוגל) לפי הבאים: (1) 30% נכות בתחום הפה ולסת לפי קביעת המומחה שמונה מטעם בית המשפט; (2) 15% נכות בתחום האורתופדי בגין הגבלה בכתף ימין (קביעת מל"ל); (3) 7.5% נכות גם כן בתחום האורתופדי בגין הגבלה בתנועות הצוואר (קביעת מל"ל); (4) 10% נכות בתחום א.א.ג. בגין טנטון; (5) 5% נכות גם כן בתחום א.א.ג. בגין ירידה בשמיעה (קביעות מל"ל). כן, יוזכר כי בתחום הנוסף בו מונה מומחה מטעם בית משפט, בתחום הנוירולוגי ,לא מצא המומחה להכיר בנכות רפואית כלשהי.

 

• לאחר שעיינתי ובחנתי את מכלול חומר הראיות הרלוונטי לעניין הנכויות הרפואיות האמורות, לא מצאתי שיש מקום להתערב באי אלו מהקביעות האמורות.

 

• בכל הקשור למומחים שמונו על-ידי בית המשפט (בתחום פה ולסת ובתחום הנוירולוגי), מושכלות יסוד הן שהגם שבית המשפט הוא הפוסק האחרון גם בשאלות רפואיות שנמסרו לחוות דעתו של המומחה, בדרך כלל בית המשפט לא יתערב בקביעות המומחים מטעמו, אלא אם קיימת סיבה בולטת לעשות כן. כן, הובהר כי צריכים להיות נימוקים כבדי משקל להתערבות ולסטייה מחוות דעת המומחה מטעמו (ר' ע"א 3212/03‏‏ יצחק נהרי נ' דולב חברה לביטוח [פורסם במאגרים] (24/11/05); ע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו (2) 936)).

 

במקרה דנן מצאתי את הערכות המומחים בחוות דעתם (חוות דעת שכאמור מצאה קיומה של נכות וחוות הדעת שכאמור לא מצאה להעריך כל נכות) כמנומקות ומבוססות על ייחוס המשמעות הצריכה מהרשומות הרפואיות הרלוונטיות בכל תחום וכן על בסיס הבדיקה הבלתי אמצעית של התובע בפניהם. אף אחד מהצדדים לא ביקש לזמן את מי מהמומחים (בתחום הפה ולסת או הנוירולוגי) ועיון בסיכומיהם מעלה כי אף אחד מהצדדים לא מבקש למעשה כי בית המשפט יתערב בהערכות מומחים אלה לעניין הנכות הרפואית שהוערכה בחוות דעתם.

 

• באשר לנכויות הרפואיות שמקורן בקביעות הוועדות הרפואיות של המל"ל, הרי שגם בעניין זה אין כל מקום להתערבות, מקום בו לא הוגשה כלל בקשה להבאת ראיות לסתור שהתקבלה, כשיוזכר בעניין זה כי הנתבעת חזרה בה בסופו של יום בהודעתה מיום 8/2/21 מבקשתה להבאת ראיות לסתור שהוגשה עוד ביום 19/3/20. עיון בסיכומי הצדדים מעלה כי ההסתייגות היחידה המפורשת במישור הרפואי הועלתה על-ידי הנתבעת וזאת ביחס לטענה כי יש בתיעוד מחתונת קרוב משפחתו של התובע שהוגש במסגרת נ/4 ו-נ/5 (ר' ע' 18 שו' 13-14 לפרו'), כדי לאיין את הנכות הרלוונטית שנקבעה לו בתחום האורתופדי (ר' סעיף 29 לסיכומים). אבהיר מיד כי לא מצאתי להסכים עם הנתבעת בעניין זה שכן לא התרשמתי כי תנועת היד הנצפית בתיעוד האמור הינה בבחינת "אקדח מעשן" בעניין זה, הן מאחר ועסקינן בתיעוד שנערך זמן לא מבוטל לפני הבדיקה הקלינית בוועדת המל"ל ובעיקר מאחר שלא שוכנעתי שיש בתנועה המתועדת לפרק זמן קצר בלבד כדי לסתור את ממצאי הבדיקה הקלינית של הוועדה.

 

• לאור כל האמור, הנכות הרפואית הצמיתה המשוקללת של התובע תעמוד אם כן על שיעור 53%.

 

11. תמונת המצב התעסוקתית ושאלת הנכות התפקודית;

 

• מושכלת יסוד היא ששיעור הפגיעה התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות, הינם נושאים המצויים במובהק בלב שיקול הדעת של הערכאה המבררת, השומעת את העדים ומתרשמת מהנפגע באופן בלתי אמצעי (ר' ע"א 9703/10 חאג' יחיא סאמר נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ [פורסם במאגרים] (12/6/11)).

 

• במועד התאונה הראשונה היה התובע בן 36 ובמועד התאונה השניה בן 38. כעולה מחומר הראיות, התובע שימש במועדים הרלוונטים כאיש הוראה בתחום המחשבים בבית-הספר התיכון ביישוב חורפיש. שכרו של התובע אשר שולם לו ישירות על-ידי המועצה המקומית שבית הספר באחריותה עמד על 15,899 ₪ (כעולה משכרו הרבע שנתי כפי שמופיעו במסמכי המל"ל הרלוונטיים לתגמולים ששולמו לתובע בגין התאונה השניה; ההודעה מטעם התובע שהוגשה ביום 6/6/21).

 

• כן, עולה כי ביום 11/5/15 (כעשרה חודשים לפני התאונה השניה) נפגע התובע במהלך תאונת עבודה שארעה לו בתוך תחומי בית-הספר כאשר הוא נפגע, בין היתר, בשתי גפיו התחתונות ובעקבות כך היא הוכרה על-ידי המל"ל כתאונת עבודה ונקבעו לו נכויות שונות בגין כך. בעקבות פגיעה זו שהה התובע בתקופת אי כושר בת כשלושה חודשים ושב לעבודתו לאחר מכן (ר' נ/2; עדותו של התובע בע' 7 שו' 9-13; ע' 11 שו' 10-17 לפרו').

 

• לאחר התאונה השניה שהה התובע בתקופת אי כושר בת 71 יום ולאחריה שב לעבודה בבית הספר (ר' אישורי המל"ל הרלוונטיים לעניין תשלום דמי פגיעה; האמור בסעיף 3 למכתבו של מנהל בית הספר מיום 20/6/16 אודות תקופת ההעדרות מיום 6/3/16, מועד התאונה השניה, ועד ליום 16/5/16; נספח ט' לתיק מוצגי התובע).

 

• בנוסף נלמד כי התובע סיים את העסקתו בבית הספר ביום 1/9/18 כאשר במכתב מזכיר המועצה המקומית/מנהל כח האדם מיום 3/3/19 נומקה הפסקת העבודה כך: "בעקבות מצבך הרפואי בו אתה מתקשה להמשיך את התפקיד, דבר שאלץ את הרשות המקומית לסגור את המגמה בה הועסקת על אף כל הניסיונות למצוא מורה מחליף, אשר עלו בתוהו" (צורף במסגרת נספח ט' לתיק מוצגי התובע).

 

• מעיון בתלושי השכר שצירף התובע ביחס לתקופה שלאחר חזרתו מתקופת אי הכושר בעקבות התאונה השניה ועד לחודש האחרון לסיום העסקתו (8/2018) עולה כי רק בחלק מהחודשים חלה ירידה מסויימת בשכר לעומת ממוצע השכר של שני החודשים הראשונים של שנת 2016 (ר' תלושי השכר שצורפו כנספח ח' לתיק המוצגים).

 

• כן, עולה מחומר הראיות כי התובע לא רק שלא שב לעסוק בהוראה לאחר סיום העסקתו בבית הספר בו לימד אלא שלמעשה הוא אינו עובד מאז התאונה ועד נכון למועד עדותו. (ר' ע' 8 שו' 7-9; ע' 11 שו' 2-6 לפרו').

 

• בבואי לבחון את שאלת נכותו התפקודית של התובע במקרה דנן ועל בסיס התמונה התעסוקתית כפי שעליה עמדתי לעיל, המסקנה אליה אני מוצאת להגיע בסופו של יום הינה שאין מקום במקרה דנן לסטות מהכלל לפיו הנכות הרפואית חופפת את הנכות התפקודית. בתוך כך לא מצאתי לקבל את טענותיה והסתייגויותיה השונות של הנתבעת בסוגיה זו עליהן עמדה בהרחבה בסיכומיה;

 

• בכל הקשור לטענת הנתבעת אודות השלכות הפגיעה של התובע בעקבות התאונה מיום 11/5/15 על המישור התעסוקתי, הרי שגם אם יש להסכים עם הנתבעת שעולה מחומר הראיות שפגיעה זו לא הייתה "פגיעה של מה בכך" (נוכח הפגיעה בגפיים התחתונות) והיא הייתה בעלת השפעה על תפקוד התובע, מקום בו האחרון שב בחלוף תקופת אי הכושר לעבודתו כמורה עד להיעדרותו שוב בעקבות התאונה השניה, תוך הגדלת שיעור המשרה ל - 115%, אין מקום לכרוך בין שתי הפגיעות לעניין הההכרה בנכות התפקודית. לצד האמור יצוין כי לא נעלמו מעיני גם טענות הנתבעת אודות המשמעות שייחס התובע בזמן אמת לפגיעה בגין התאונה מיום 11/5/15 (כפי שעולה מפרוטוקול וועדת המל"ל שציטוט ממנו הובא בסעיף 13 לסיכומים), אולם לדברים אלה מצאתי לייחס משקל ומשמעות בנסיבות העניין, בעיקר ביחס לטענת התובע אודות היכולת להתקדם בתחום ההוראה (בבית הספר בו הועסק במועד הרלוונטי או בכלל)  תוך שלילת הטענה להכרה בבסיס שכרו הצפוי הגבוה הנטען (בסיס שכר מבוקש בסך 18,000 ₪; ר' סעיף 53 לסיכומיו).  

 

• הנכות המשמעותית שנקבעה בתחום פה ולסת משפיעה ישירות על עיסוקו של התובע כמורה. הנכות גורמת להפרעה ומגבלה בדיבור ולכך מתווספות הנכויות הנוספות בתחום א.א.ג. ובתחום האורטופדי.

 

• בכל הקשור לניסיון הנתבעת להתבסס על עדות העד מטעמה כעדות שיש בה להפריך את טענתו של התובע לעניין ההשלכות התפקודיות של פגיעתו כתוצאה מהתאונה השניה, אבהיר מיד כי דינו של ניסיון זה להידחות.

 

ראשית, לא היה קשה במיוחד להתרשם כי אין עסקינן בעד 'אובייקטיבי' כלל וכלל כי אם עד שהתגייסותו לטובת הנתבעת נבעה כל כולה מתוך מניע נקמני גרידא של העד ואשר מקורו בסכסוך שנתגלע בינו לבין התובע בענייני מקרקעין ושגרר נקיטת הליך משפטי והליכים אחרים ובכלל זה הגשת תלונה מצד התובע כנגד העד אישית בלשכת עורכי הדין (ר' עדותו של העד בע' 22 שו' 25-26; ע' 26 שו' 14-18; עדות התובע בע' 20 שו' 1-8 לפרו') .

 

אף אם אתעלם מההקשר הכללי של המניע האמור לעדות, הרי שהוברר מעדות העד כי חלקה כלל מבוסס על עדות שמיעה (למשל ביחס לאופן בו נצפה התובע בביקור במל"ל ושנודע לו מגורם שלישי; ר' ע' 24 שו' 31-33 לפרו'), כמו גם סימן שאלה שנותר מרחף באשר לאופן בו נחשף לנתונים רפואיים של התובע מהפגיעות השונות ואשר לדברי העד עצמו נלמד כי הגיעו לידיעתו, באופן פסול על פניו, בעקבות שיחות שניהל עם ב"כ הנתבעת לאחר שיזם את הפניה אליה עם היוודע לו ההליך דנן (ר' ע' 25 שו' 23-24; ע' 26 שו' 7-8 לפרו'). גם בטענות של העד כי ראה את התובע מנקה חצר של נכס אותו הוא משכיר או פעולת גינון/חקלאות שביצע התובע (ר' ע' 24 שו' 1-9 ושו' 18-20 לפרו') לא מצאתי ממש; אף אם אאמץ עדות מגמתית זאת, אין גם בה כדי להוות "אקדח מעשן" שיש בו לגרוע מהנכות התפקודית בה מצאתי להכיר וזאת לנוכח אופי הפעולות המתוארות אשר אינן בהכרח בלתי אפשריות לביצוע בשים לב לאופי הנכות ושיעורה הלא גבוה בתחום האורתופדי.  

 

גם באשר לתיעוד שהוגש באמצעות העד (התמונות נשוא נ/6), הרי שגם בו לא מצאתי "אקדח מעשן" שיש בו לאיין את טענות התובע לעניין ההשפעות התפקודיות של פגיעותיו מהתאונה השניה. בתיעוד זה של מפגשים חברתיים שונים שבהם השתתפו התובע, העד ומשפחותיהם, אין כדי ללמוד על פעולה של התובע אשר סותרת באופן חד ושאינו משתמע לשתי פנים מגבלה שהינה תוצאה של אי אלו מהנכויות כתוצאה מהתאונה השניה, ובכלל זה העדר הרלוונטיות לנכות המשמעותית בתחום הפה ולסת, וכן במישור האורתופדי לעניין קיום אותם הטיולים/מפגשים עם בני משפחה (נתון שממילא התובע אישר בעדותו; ר' ע' 19 שו' 2-23 לפרו').  

 

 

• הנה כי כן, המסקנה מכלל האמור הינה שאין מקום במקרה דנן לסטות מהכלל לפיו הנכות הרפואית חופפת את הנכות התפקודית.

 

12. על רקע האמור, אפנה עתה לבחינת הפיצוי לו עתר התובע במסגרת ראשי הנזק שנטענו בסיכומיו:

 

• הפסדי שכר לעבר: ראש נזק זה כידוע הינו מסוג ראש נזק מיוחד המחייב את הוכחתו בראיות. בסיכומיו עתר התובע לפיצוי בגין ראש נזק לסך כולל של 696,875 ₪ בהתבסס על חלוקה לחמש תקופות שונות: (1) מיום 6/3/16 עד 16/5/16 – פרק זמן של כחודשיים – 25,000 ₪; (2) מיום 17/5/16 עד ליום 31/8/16 – 3.5 חודשים בהם נטען כי נגרם לתובע הפסד של "50% ימי מחלה" שמקורו בזכותו של התובע על חשבון ימי עבודה ובהתאם להסכם שכר – 21,875 ₪; (3) מיום 1/9/16 עד ליום 31/8/17 "עבד 50% משרה לאור מגבלותיו" – 75,000 ₪ (12 חודשים X6,250 ₪); (4) מיום 1/9/17 עד ליום 31/8/18 - "עבד 50% משרה לאור מגבלותיו" – 75,000 ₪ (12 חודשים  X6,250 ₪); (5) מיום 1/9/18 (לאחר סיום העסקתו בבית הספר) ולמשך 40 חודשים (עד למועד הגשת הסיכומים) – הפסד מלא  - 500,000 ₪. לאחר שבחנתי את מכלול טענות הצדדים בקשר עם ראש נזק זה ובשים לב לחלק מהנתונים שהובאו לעיל, מצאתי להכיר חלקית בזכאות התובע לפיצוי בגין ראש נזק זה – רק ביחס לתקופה האחרונה.

 

• בכל הקשור לתקופה הראשונה, הרי שעל פניו יש מקום להכיר בפיצוי המבוקש באופן מלא וזאת לנוכח תקופת אי הכושר בת ה-71 יום בה שהה התובע ואשר אינה מצויה במחלוקת. יחד עם זאת, מחומר הראיות עולה כי התובע קיבל שכר מלא ישירות ממעסיקתו ביחס לתקופה זו, כך שלא נגרם לו הפסד בפועל ועל כן אין מקום להכיר בפיצוי בגין תקופה זו. מנגד אין לנכות את דמי הפגיעה אשר שולמו למעסיק כפי שאכן נעשה בחוות הדעת האקטוארית.

 

• בכל לתקופות השנייה, הרי שבשעה שההפסד הנטען מבוסס כולו על "גריעת ימי מחלה" ומקום בו לא התובע לא הניח כל אסמכתא רלוונטית בנדון אודות "הפסד" נטען זה (וכפי שהנתבעת טענה והפנתה לכך בצדק בסעיף 36 לסיכומיה), אין מקום להכיר בפיצוי גם בגין תקופה זו. התובע לא צירף אישור מעסיק לפיו הוא זכאי לפדות ימי מחלה בעת פרישה ובמידה וניתן לפדות מה שיעור/יחס הפדיון ושווי יום מחלה.

 

• ביחס לתקופות השלישית והרביעית (מיום 1/9/16 עד 31/8/18) הרי ששכרו של התובע (כי שנלמד מעיון בתלושים הרלוונטיים לתקופה זו), אינו תומך בטענה למעבר להיקף המשרה הנטען ואין להכיר בהפסד גם ביחס לתקופה זו.

 

• באשר לתקופה החמישית – ממועד סיום העסקתו של התובע בבית הספר ועד היום – הרי שמצאתי להכיר בזכאות הנטענת בהתאם לשיעור נכותו. מקובלת עלי טענת התובע כי ההגבלה שמקורה בנכות בתחום הפה ולסת ואשר באה לידי ביטוי במישור הוורבלי (הגבלה שמלבד זאת שקיבלה ביטוי מפורש בחוות הדעת של המומחה בתחום הפה ולסת וגם בית המשפט התרשם ממנה באופן בלתי אמצעי במהלך עדותו של התובע), תרמה תרומתה משמעותית לסיום ההעסקה. לאור האמור הנני מוצאת להכיר בזכאות התובע להפסד חלקי בגין תקופה זו ואשר יעמוד על 279,710 ₪ (לפי חישוב של 53% משכרו ערב התאונה במכפלת 40.5 חודשים שחלפו מסיום העסקתו ועד מועד מתן פסק דין זה ובתוספת הצמדה וכן ריבית מאמצע התקופה).    

 

• לאור האמור, הנני מוצאת להכיר בזכאותו החלקית של התובע לפיצוי בגין ראש נזק זה (רק בגין התקופה החמישית ) בסך 279,710 ₪.

 

• גריעה מכושר ההשתכרות לעתיד: לאור אופיין ושיעורן של צבר הנכויות בתחומים שהעריכו המומחים וכן אלה שנקבעו על-ידי וועדות המל"ל ולאחר ששוכנעתי כי המגבלה כתוצאה מהנכות בתחום הפה ולסת תרמה לסיום העסקתו של התובע בבית הספר, וכן לנוכח זאת שלא ניתן לשלול קיומה של השפעה בעתיד על תפקודו של התובע בעבודה כאשר למעשה לא יוכל לעבוד עוד בעיסוקו כמורה (לנוכח הנכות בתחום הפה ולסת בכלל וכפי שעמד על-כך מפורשות המומחה בחוות דעתו ולאור צבר הנכויות בכלל) – הנני מוצאת לפסוק לתובע פיצוי בראש נזק זה אשר יעמוד על סך של 1,550,432 ₪ (המהווה החישוב האקטוארי המלא לפי שיעור נכותו התפקודית של התובע אותה העמדתי כאמור על שיעור נכותו הרפואי המשוקללת, שכרו הממוצע ערב התאונה 12,500 ₪ (כעולה משכרו (נטו) הממוצע ערב התאונה) בשיערוך וכן על בסיס מקדם ההיוון הרלוונטי עד גיל פרישה וכולל החלק היחסי של הפסדי פנסיה).

 

• כאב וסבל: בהתאם לשיעור הנכות הרפואית עליה עמדתי לעיל, גילו של התובע וימי האשפוז בגין התאונה השנייה, הפיצוי בגין ראש נזק זה יעמוד על סך של 93,713 ₪.

 

• עזרה צד ג': הלכה פסוקה היא, כי היקף העזרה והסיעוד להם זקוק נפגע תלוי ביכולתו התפקודית במומו, כפי שזו נלמדת מהתשתית הראייתית שהונחה בפני בית המשפט, ובכלל זה מחוות דעת של מומחים רפואיים. מעיון בסיכומי התובע, לא ברור מדוע האחרון בחר לפצל ראש נזק זה לשניים שעה שעסקינן בתביעה המוגשת מצד הניזוק עצמו; פיצוי בגין עזרה צד ג' (במסגרתו עתר לפיצוי בסך 250,000 ₪ לעבר ולעתיד) וכן פיצוי בגין "עזרה במשק בית" (במסגרתו עתר לפיצוי בסך 125,000 ₪).

 

כך או כך, יש בהחלט מקום לאור צבר הנכויות להכיר בפיצוי בגין ראש נזק זה לא רק ביחס לתקופת אי הכושר המלאה – פרק זמן כאמור של חודשיים וחצי כי אם גם לאחר תקופת אי הכושר ולתקופת העתיד – ובפרט מבחינת הירתמות רעייתו של התובע והטרחה הכרוכה בהכנת והתאמת סוג המאכלים (ר' ע' 20 שו' 23 לפרו') לנוכח ההגבלה בתחום הפה ולסת. במסגרת שיקולי בעניין זה הבאתי בחשבון את האמור בחוות הדעת של המומחה לעניין משמעות הפגיעה שבאה לידי ביטוי גם באכילה ולעיסה ואת זאת שלא רק שהפגיעה לא עשויה "להתפוגג" עם הזמן אלא שדווקא עשויה לחול התדרדרות ופגיעה אף גדולה יותר ביכולת התפקודית (ר' ע' 4 לחוות הדעת) וכן בהתחשב בהשפעת צבר הנכויות על תפקודו הכללי עם התקדמות גילו. לאור האמור, הנני מעריכה את הפיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 150,000 ₪ לתקופות העבר והעתיד.

 

• הוצאות רפואיות; התובע עתר בסיכומי לפסיקת פיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין ראש נזק זה תוך שהדגיש במדובר בסכום "מעבר למל"ל" וזאת על רקע טענתו מורכבות מצבו, הצורך בייעוצים פרטיים וטיפולים מעבר לסל הבריאות. הגם שמדובר בתאונת עבודה שהוכרה על ידי המל"ל, לא כל ההוצאות של ניזוק שפגיעתו הוכרה כתאונת עבודה מוחזרות על ידי גוף זה.

 

במקרה דנן, הגם שהתובע לא הפנה לאסמכתאות רלוונטיות כלשהן בעניין טענותיו האמורות ובהתחשב בסבירות לקיומן של הוצאות על רקע הטיפולים וההוצאות להם נזקק התובע בעקבות חלק מהנכויות (ובמהלך תקופת אי הכושר בסמוך לאחר התאונה) ושלא נשתמרה האסמכתא להוצאתן בפועל, הנני מוצאת לפסוק לתובע סך גלובאלי (לעבר בלבד) של 15,000 ₪.  

 

• הפיצוי בגין התאונה הראשונה; עיקר הדיון בפסק דין זה נסב אודות התאונה השנייה וזאת לאור הנכויות השונות שכל כולן נגרמו לתובע בעטייה כאמור. בשים לב לאופי הפגיעה של התאונה הראשונה והטיפולים להם נזקק לרבות גבס בידו הנני מוצאת את זכאות התובע לנזק לא ממוני אותו אני אומדת בנסיבות העניין בסך של 18,000 ₪ וכן סך של 5,000 ₪ בגין עזרה , הוצאות והפסד שכר. ודוק, פיצוי זה יעמוד בפני עצמו ללא קשר לניכויי המל"ל עליהם אעמוד להלן.

 

• סיכום ביניים; על בסיס האמור לעיל, הפיצוי הכולל לו זכאי התובע בגין התאונה הראשונה יעמוד אם כן על סך של 23,000 ₪ ובגין התאונה השנייה לפיצוי בסך 2,088,855 ₪.

 

• ניכויי מל"ל; התאונה השנייה הוכרה כאמור על ידי המל"ל כתאונת עבודה בגינה שולמו לתובע תגמולים שונים בגין דמי פגיעה וקצבאות נכות חודשיות. בתיק הוגשה חוות אקטוארית מטעם הנתבעת שנערכה ביום 1/7/21 על-ידי האקטואר אברהם שמעיה (גד שפירא, אקטוארים כלכלנים בע"מ). כעולה מחוות הדעת סכום תגמולי המל"ל לעבר ולעתיד הכוללים עומד על-סך 2,819,709 ₪.

 

• הנה כי כן, תוצאת האמור הינה שנזקי התובע בגין התאונה השניה נבלעים בתגמולי המל"ל.

 

13. זכאות התובע לשיעור 25% מהנזק:

 

• על רקע זאת שהפיצוי אותו מצאתי לפסוק בגין התאונה השניה נבלע בתגמולי המל"ל, מתעוררת שאלת זכאות התובע לרבע מגובה הנזק.

 

• סעיף 330 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 קובע:

 

"(א) [...]

(ב)  הוגשה תביעת המוסד לפי סעיף 328(א) ובאותה שעה לא הוגשה תביעת הזכאי לגמלה לפיצויים נגד הצד השלישי, יודיע המוסד לזכאי לגמלה על הגשת תביעתו כאמור; לא עשה כן והתבררה התביעה בלי שהזכאי לגמלה היה בעל דין בה, והמוסד גבה בעקבות פסק דין שניתן בתביעה סכום העודף על 75% מסך כל הפיצויים, ישלם המוסד לזכאי לגמלה את הסכום העודף.

 

(ג) הגיש הזכאי לגמלה תביעה לפיצויים נגד הצד השלישי, ובאותה שעה לא הוגשה תביעת המוסד לפי סעיף 328(א), והזכאי לגמלה הודיע למוסד על הגשת תביעתו, יהא הזכאי לגמלה זכאי לפחות ל- 25% מסך כל הפיצויים שנפסקו באותה תביעה.

 

(ד) הודעה כאמור בסעיפים קטנים (ב) ו- (ג) תישלח בדואר רשום, תוך זמן סביר שיאפשר דיון מאוחד בתביעות המוסד והזכאי לגמלה."

 

• אין מחלוקת בענייננו לתחולתו העקרונית של הסעיף (ר' בעניין זה הצהרתה של ב"כ הנתבעת בע' 5 שו' 12-13 לפרו'), כאשר המחלוקת בין הצדדים ניטשת בשאלה אודות התקיימות התנאי של ידיעת המוסד לביטוח לאומי על ניהול התביעה דנן.

 

• הנתבעת בסיכומיה (במסגרת שני העמודים האחרונים שהוקדשו למחלוקת זו) בקשה לדחות את טענת התובע לזכאות לפיצוי בשיעור של 25% מהנזק (כפי שנטען בסעיף 64 לסיכומיו) מהטעם שהתובע לא מילא אחר ההוראה בס"ק (ד) בדבר הגשת הודעה למל"ל בדואר רשום. משלא עשה כן התובע ולא עמד בתנאי הוראת הסעיף שהינה הוראה דווקנית וחד משמעית לשיטת הנתבעת, אין הוא זכאי לפיצוי של 25% מנזקו. לתמיכה בטענתה הפנתה הנתבעת, בין היתר, לפרשנות שניתנה לאותה הוראה כפי שמצאה ביטוייה בע"א 487/82 נדלר נ' שדה ואח', פד"י ל"ח(4) 21.

 

• לא מצאתי להסכים עם טענה זו של הנתבעת. בפסיקה מאוחרת של בית המשפט העליון שמצאה ביטויה בע"א 502/84 קרנית נ' הורוביץ, מא(1) 542, הובעה גישה מרוככת באשר לפרשנות אותו סעיף ובתוך כך הוטעם כי אם מטרתה של הוראת הסעיף (בהתייחס לנוסח קודם שלו) היא להבטיח את המידע הדרוש לביטוח לאומי – כשבפועל מידע זה מגיע, הלכה למעשה, בדרך אחרת – יש בכך כדי למלא את דרישת בחוק. עיון בפסיקה שניתנה בשנים האחרונות מעלה כי נטיית מרבית הערכאות (מחוזי ושלום) אשר נדרשו למחלוקת דומה בנסיבות בהן לא היה בנמצא תיעוד אודות "דואר רשום", העדיפו לנקוט בגישה המרוככת ובתוך כך לבסס את הידיעה של המל"ל על אינדיקציות אחרות אשר מצאו כי מספקות את הדרישה. חלק מאותן ערכאות אף הצטרפו לביקורת שנשמעה לעניין ארכאיות הדרישה בסעיף האמור ואי התאמתו לעידן הטכנולוגי הנוכחי. כך, בין היתר, הוכרה הידיעה של המל"ל על-פי מענה שניתן לתוכן של סעיפים רלוונטיים בטפסים שונים שהגישו התובעים למל"ל; צווים ותעודות עו"צ שהופנו למל"ל במסגרת ההליכים שננקטו, עדות של גורמים מטעם המל"ל בהליכים ועוד (ראו והשוו בעניין זה עם ע"א (מחוזי חי') 28575-02-11 צביקה דונסקי נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) [פורסם במאגרים] (11/12/11); ת"א (מחוזי חיפה) 39188-01-19 ע.א. נ' קרנית-הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים [פורסם במאגרים] (3/11/21); ת"א (שלום חי') 41285-07-18 פלונית נ' עדנאן חיג'אזי [פורסם במאגרים] (24/8/21); ת"א (ת"א) 8364-09-18‏ פלונית נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [פורסם במאגרים] (8/12/21); ת"א (שלום חי') 16518-02-18 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") [פורסם במאגרים] (4/10/20)).

 

• לאחר עיון בחומר הראיות הרלוונטי למחלוקת זו, הנני סבורה כי יש בנמצא שתי אינדיקציות עיקריות שיש בהן בענייננו לבסס את ידיעת המל"ל בהתאם לגישה המרוככת. כך, מעיון בתיק המל"ל הרלוונטי לתאונה השנייה (הוגש במסגרת נ/3) עולה כי בסעיף 7 לטופס "תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה" השיב התובע בחיוב לשאלה "האם הוגשה תביעה לחברת הביטוח" ובתוך כך צוין שמה של הנתבעת וכן צוין מספרה של הפוליסה הרלוונטי. בסעיפים אחרים של הטופס האמור נמסרו מלוא הפרטים שנתבקשו בטופס לעניין תאונת הדרכים, ובכלל זה שאין המדובר ברכב שבבעלות המעסיק, הודעה על התאונה למשטרה, היות התובע הנהג ברכב בעת קרות התאונה ועוד. חלק מהפרטים האמורים, צוינו גם בטופס התביעה לנכות.

 

נדבך נוסף שיש בו לבסס את הידיעה הינו הצו עליו חתמתי ביום 16/4/20 (למעלה משנה וחצי לפני שמיעת ההוכחות) לו עתרה הנתבעת ושהופנה למל"ל לצורך קבלת עותק מלא מתיקו של התובע בקשר עם התאונה השנייה – צו אשר מטבע הדברים כלל את מספר ההליך דנן ושמו של התובע. בהתאם לצו זה הומצא החומר לנתבעת ולו נלווה מכתב מקדים מיום 31/8/20 המפרט את המסמכים השונים והחתום על ידי פקיד תביעות נפגעי עבודה בסניף הרלוונטי של המל"ל. בנסיבות אלו היה למל"ל די והותר  זמן להצטרף לתביעה ,אם חפץ בכך ובכך מתמלאים התנאים לזכאותו של התובע לרבע מנזקו.

 

• לא נעלמה מעיני טענת הנתבעת בסיכומיה אודות זאת שבסעיף הנוסף בטופס התביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה אודות קיומה של תביעת נזיקין נגד צד ג' או כוונה להגישה ענה התובע בשלילה וכן לא צוין דבר בסעיף הרלוונטי בטופס לקביעת דרגת נכות מעבודה ותשלום גמלת נכות מעבודה, אולם לא מצאתי שיש בכך לגרוע ממודעות המל"ל לקיומו של ההליך על בסיס הפרטים שכן צוינו בסעיפים אחרים כאמור וכן האינדיקציה הנוספת שצוינה לעיל.

 

• על כל האמור יש לציין גם את הוראת סעיף 328(א)(א1)(1) לחוק הביטוח הלאומי המטילה ממילא חובה על מבטח להודיע למל"ל על חובתו לשלם לזכאי לגמלה. בסעיף זה כשלעצמו יש לטעמי להחליש עוד יותר את הדרישה הדווקנית של אופן היידוע ולקיים אחר מטרתה של ההוראה – לגרום לכך שהמוסד לביטוח לאומי יהיה בסופו של יום מודע לכך שתביעה רלוונטית הוגשה כדי שיוכל למצות את זכויותיו על-פי החוק. כן, יש לציין כי לצד האמור אף נקבעה בסעיף 328(א)(א1)(3) תקופת התיישנות מיוחדת בת 15 שנה אשר תחולתה ביום קבלת הדיווח או ביום שבו נודע למל"ל על ההליכים בין הזכאי למבטח או לצד השלישי, לפי המוקדם.

 

• הנה כי כן, הנני סבורה שיש באמור כדי לבסס את מודעתו בפועל של המל"ל להליך דנן ובכך יש כדי למלא את דרישת ההודעה שבסעיף 330(ג) לחוק הביטוח הלאומי.

 

• משכך זכאי התובע לפיצוי בשיעור של 25% מגובה הנזק שנפסק, כשבמקרה דנן זכאות זו תעמוד על סך 522,213 ₪.

 

 

 

 

 

 

• סוף – דבר:

 

14. לאור כל האמור, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך של 23,000 ₪ בגין התאונה הראשונה וסך של 522,213 ₪ בגין התאונה השנייה (סך שמהווה כאמור 25% מהפיצוי בו מצאתי להכיר).

 

15. על הסכומים המצטברים הנ"ל יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 15.21% וכן אגרת בית משפט ששולמה על ידי התובע.

 

זכות ערעור כדין.

 

 

 

 

 

 

ניתן היום, כ"ה שבט תשפ"ב, 27 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.