על מי האחריות לפיצוי שנגרם לבעל רכב עקב הפרצות עדר בקר לכביש 6 - האם על בעל העדר או על חברת נתיבי ישראל?

בית המשפט דן בשאלה על מי האחריות לפיצוי שנגרם לבעל רכב עקב הפרצות עדר בקר לכביש 6 - האם על בעל העדר או על חברת נתיבי ישראל?

 

 

 

בית משפט השלום בקריית גת
תאד"מ 15555-12-19 ______ואח' נ' בועז ואח'

 

בפני כב' הרשם הבכיר ערן אביטל
תובעת	___
נגד
נתבע	___

 

        נגד

 

הצד השלישי                               נתיבי ישראל-החברה הלאומית

    לתשתיות תחבורה בע"מ

                                                    

 

פסק-דין

 

מבוא

התובעת נהגה בשעת לילה מאוחרת בכביש 6 סמוך למחלף קריית גת. לפתע הבחינה בעדר בקר על הכביש. התובעת סטתה מנתיב נסיעתה ורכבה התהפך וניזוק.

לטענת התובעת, על הנתבע שהוא בעליו של העדר לפצותה בשל רשלנותו. לעומת זאת, הנתבע טוען, כי העדר נגנב והובל משטח משקו אל שטח העמסה סמוך לכביש 6. מספר עגלים נשארו על הכביש.  כמו-כן טוען הנתבע, כי הצד השלישי התרשל בכך שלא גידר את הכביש ומנע מעבר בעלי-חיים מהשטח החקלאי אל הכביש.

סכום התביעה הוא בסך 26,950 ₪ והוא משקף את ערך רכב התובעת שהושבת עקב התאונה.

 

טענות הצדדים בתמצית ומהלך שמיעת הראיות

1. התובעת טוענת, כי בתאריך 26.1.19 היא נהגה ברכבה מסוג "סוזוקי" בכביש 6, סמוך למחלף קריית גת. השעה הייתה 03.00 לפנות בוקר. לפתע, היא הבחינה בעדר בקר על הכביש. העדר שייך לנתבע. מאחר שמדובר בקטע כביש שאינו מואר, צבע בעלי-החיים (שחור) התמזג בצבע הכביש ולכן התובעת לא הבחינה בעדר מבעוד מועד. כשהבחינה בו, היא סובבה את ההגה בחדות שמאלה והרכב (שהשליטה בו אבדה) התהפך 4 פעמים. שמאי התובעת קבע שיש להכריז על הרכב כ"אובדן כללי". הוא העריך את ערכו במועד התאונה בסך 27,900 ₪. התובעת שילמה לשמאי שכר טרחה בסך 550 ₪ ועבור שרידי הרכב זכאית הייתה התובעת לסך 1,500 ₪.

 

2. התובעת טוענת, כי הנתבע כבעליו של עדר הבקר ששהה בכביש, חב כלפיה בגין עוולת הרשלנות לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], זאת משום שהוא לא נקט באמצעי זהירות המתחייבים בהשגחה על עדר בקר וכי אי השגחה זו גרמה לנזק.

 

3. הנתבע טען, כי סמוך למועד התאונה, אלמונים נכנסו לשטח משקו במושב מנוחה וגנבו מן המכלאה 40 עגלים. הגנבים הובילו את העגלים כעשרה קילומטרים בתוך שטח חקלאי עד לכביש 6 ושם הם אמורים היו להעמיסם למשאית. לטענת הנתבע, לא ייתכן, כי העדר "ברח" מן המכלאה ביוזמתו, שכן מדובר במרחק של כ 12 קילומטרים בין המכלאה למקום התאונה וטיבו של עדר שלא להתרחק ממקום המכלאה, גם אם הוא יוצא ממנה.

טענה זו נתמכה בחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבע-גד עציון ז"ל.

 

4. לנוכח אירוע הגניבה, טען הנתבע, כי חל ניתוק של הקשר הסיבתי בין הרשלנות המיוחסת לו לבין הנזק, וזאת בעטיה של הוראת סעיף 64 (2) לפקודת הנזיקין לפיה הנתבע פטור מאחריות, שכן "אשמו" של אחר הוא הסיבה המכרעת לנזק בבחינת "גורם זר מתערב". יוער, כי להוכחת אירוע הגניבה צירף הנתבע אישור הגשת תלונה בגין הגניבה. תלונה זו הוגשה בתאריך 26.1.19 בשעה 19.42 ולאחר חלוף כ-12 שעות מן המועד בו הודיעו השוטרים לנתבע, כי העדר שבבעלותו מצוי על גבי כביש 6.

 

אשר לצד השלישי, הנתבע טען, כי זה התרשל בכך שלא גידר את הכביש מתוקף חובתו לעשות כן. אילו הכביש היה מגודר עדר הבקר לא היה נכנס אליו והנזק היה נמנע.

 

5. הצד השלישי דחה את טענות הנתבע. בכתב ההגנה נטען, כי הנתבע התרשל באי השגחה על העדר. הדגש הושם על כך שאילו הנתבע היה פועל כמגדל בקר סביר והיה משגיח על העדר כדבעי, הנזק היה נמנע. עוד נטען בכתב ההגנה, כי לא חלה על הצד השלישי חובה לגדר את המקטע בו אירעה התאונה. הצד השלישי פועל, בין היתר, לפי המלצות אגף התנועה במשטרת ישראל ועל-פי דו"ח המנתח את המקומות בהם נדרש להציב גדר שתמנע כניסת בעלי חיים. במקרה דנן, לא הייתה חובה להציב גדר במקום בו אירעה התאונה. לכן, לשיטת הצד השלישי לא הוכחה רשלנות כלשהי כלפיו.

 

6. בדיון שמיעת הראיות שנערך לפניי בתאריך 7.2.22, נחקרה התובעת והעידה, כי היא וחברותיה שבו מבילוי מתל –אביב ובדרכן חזרה למקום מגוריהן, עת נהגה התובעת, אירעה התאונה. התובעת העידה, כי נערכה לה בדיקת שתן ולא נמצא ממצא חריג. התובעת העידה גם שהיא נהגה במהירות סבירה.

 

7. הנתבע העיד, כי העדר מצוי במכלאה עם גדר היקפית וכי לבד מ"שאקל" אשר מונע בריחת העגלים מן המכלאה, אין עוד אמצעי אבטחה אחרים שיכולים למנוע את גניבת העדר, או למעשה-את בריחתו.  הנתבע העיד שהוא בודק "כל הזמן" את מצב העדר, אך כל אחד יכול להיכנס לשטח המשק לפתוח את אותו "שאקל" ולקחת את העגלים מתוך המכלאה. כמו-כן העיד הנתבע, כי שנתיים לפני האירוע הוא סבל מגניבת עגלים ולשיטתו "תמיד אפשר לגנוב". הנתבע העיד שאין בידיו הוכחה לקיומם של סימני פריצה שהובילה לגניבת הבקר.

 

עוד העיד הנתבע שהמרחק בין המכלאה לבין מקום התאונה הוא כ- 12 קילומטר וכי מדובר בשטח חקלאי. אשר לשאלה אם ייתכן, כי העדר "ינדוד" 12 קילומטר במהלך הלילה, הנתבע העיד שהדבר אינו אפשרי. לטענת הנתבע, נגנבו בסך הכל שמונה עגלים. 

חשוב לציין, כי הנתבע העיד שהוא הודע על האירוע באמצעות המשטרה, נוכח היכרות מוקדמת בין השוטרים לבינו. ובעניין זה העיד הנתבע, כי "אנחנו עובדים ביחד יש להם את הטלפון שלי" וכי הנתבע אף העיד כי הוא עוזר תדיר לשוטרים "במקרים כאלה". לאחר מכן, שינה הנתבע גרסתו ובהמשך לשאלתי ביחס ל"מקרים שכאלה"  השיב הנתבע, כי לא היו מקרים שעגלים נכנסו לכביש.

 

8. מטעם הצד השלישי העיד מר מוטי מישל שהוא מנהל אזור קריית גת אצל הצד השלישי. בניגוד גמור לאמור בכתב ההגנה של הצד השלישי, עד זה הפתיע וגרס, כי במקום בו אירעה התאונה ולכל אורך הכביש ישנה גדר שהוקמה לשם מניעת בעלי חיים מלהיכנס אליו.

עדות זו  עומדת כאמור בסתירה לגרסת הצד השלישי שהובאה במסגרת כתבי טענותיו, שכן באלו כאמור הושם דגש על כך שהצד השלישי אינו מחויב להקים גדר במקום.  סברת העד מטעם הצד השלישי הייתה, כי אכן היה ניסיון לגנוב עגלים שאם לא כן, העגלים היו נתקלים בגדר וכניסתם לכביש הייתה נמנעת.  עד זה ציין כי מבוצעים סיורים אשר בודקים תדיר את שלמות הגדר.

 

הערכת הראיות,  דיון והכרעה

9. עדות התובעת בדבר דרך קרות התאונה משכנעת. גרסתה סדורה ואחידה. יש לקבוע, כי נהג סביר לא יצפה שבדרך מהירה יימצא בקר על גבי הכביש. הימצאות הבקר מהווה סיכון ממשי שבמקרה שלנו התממש. התובעת העידה, כי כשראתה פרה על הכביש, היא סובבה את ההגה בחדות ולכן איבדה שליטה. לא מצאתי רשלנות בדרך נהיגה זו, במיוחד שלא הוכחה פעולה בלתי סבירה מצידה, כמו למשל נהיגה במהירות גבוהה, או נהיגה שלא תואמת את תנאי הדרך. משכך, אני קובע כי התאונה נגרמה כתוצאה מהימצאות הבקר על גבי הכביש.

 

10. יש להידרש לטענת הנתבע לפיה האירוע התרחש בעטיו של ניסיון גניבת העגלים מן המכלאה שבבעלותו ובפיקוחו. טענה זו מקפלת בתוכה "פטור מאחריות", שכן לסברת הנתבע אם אירע בשטחו אירוע עברייני, הרי שהאשם לגרם הנזק רובץ לפתחו "של אדם אחר" לפי סעיף 64 (2) לפקודת הנזיקין. אין בידי לקבל טענה זו.

 

11. הנתבע לא הוכיח שאכן העדר נגנב באותו הליל וכי בכלל אירע בשטחו אירוע עברייני כלשהו. טענות הנתבע לפיהן "אלמונים" הגיעו לשטח המכלאה ונטלו ממנה כ- 40 עגלים, הובילו אותם באישון לילה מרחק של 12 קילומטר לכיוון כביש 6 בתוך שטח חקלאי לא הוכחו בכל ראיה חיצונית, פוזיטיבית כלשהי, לבד מאישור הגשת תלונה אשר נערך למעלה מ- 12 שעות מן המועד שדווח לנתבע.   נוסף על כך, עדותו של הנתבע במישור זה לא הותירה רושם שאכן העגלים נגנבו, הנתבע טען בדיון, כי אותרו על ידו "סימני פריצה", אולם הנתבע לא הביא כל ראיה לקיומם של אותו "סימני פריצה". יתר על כן, לא ברור מדוע בכלל אותם אלמונים נדרשו לבצע פריצה, שעה שהנתבע עצמו טען שכל דורש יכול להגיע למכלאה לפתוח את ה"שאקל" וליטול משם עגל אחד, או ארבעים.

 

12. כאמור, התובע תמך את גרסתו גם בחוות דעתו של מר גד עציון ז"ל. תמצית חוות הדעת היא הטענה, כי עדר אינו נוהג להתרחק מרחק רב מן המכלאה בו הוא מצוי תדיר. עד מומחה זה סבר, כי נעשה ניסיון גניבה. לצערנו, מומחה נכבד זה נפטר טרם דיון שמיעת הראיות. ב"כ הנתבע לא ביקש להתיר לו להגיש את חוות הדעת כראיה קבילה מטעמו במועד שמיעת הראיות, חרף העדר היכולת לחקור על אודות חוות הדעת ולכן אין מקום לקבל חוות דעת זו כראיה בתיק. מעבר לכך, בית המשפט אינו רשאי לקבל תצהירו של עד, ולרבות חוות דעת של מומחה, בהעדר אפשרות לבחון אותה בדרך של חקירה נגדית.

לעניין זה ראו: ע"א 642/89 הסתדרות אגודת ישראל העולמית נ' לב חזקיהו בע"מ, פד"י מד(1) 694, ע"א (מחוזי ירושלים) לוי נ' וינדזברג,  17.11.2002, ת"א (פ"ת) 29660-11-12 אומגה ליין יבוא ושיווק בע"מ נ' מ.ג. אינסטלציה ופרויקטים בבניה,  6.6.19.

 

אמנם בית המשפט הכיר באמרות נפטרים כחריג לכלל הפוסל עדות מפי השמועה, אולם במקרה זה,  ב"כ הנתבע לא ביקש, כי חוות הדעת תתקבל כראיה וממילא הוא לא הוכיח מידע של הסתברות בדבר נכונות העובדות שנכללו בחוות הדעת, או בדבר נכונות ממצאים אחרים.

לכן, איני מקבל את חוות דעתו של גדי עציון ז"ל כראיה בתיק.

 

13. יצוין, כי גם לו סברתי שעלה ביד הנתבע להוכיח קיומו של מעשה עברייני בשטחו שהוביל להימצאות העדר על גבי הכביש, עדיין לא מן הנמנע שהייתי מגיע למסקנה שבמקרה זה, ראוי היה להשית על הנתבע אחריות חרף קיומו של מעשה עברייני זה, זאת נוכח הנקבע בפסק הדין בעניין ולעס (ע"א 3510/99) ולעס נ' אגד – אגודה שיתופית לתחבורה בישראל, פ"ד נה (5), 826 (2001) שם נקבע, כי מעשי פשע עשויים להתרחש ועל כן במובן מסוים הם תמיד "ניתנים לצפייה" במובן הטכני, על אחת כמה וכמה בענייננו, כאשר מדובר בגניבת בקר, כשהנתבע סבל מגניבה זו שנתיים לפני האירוע והוא אף העיד ששוטרים מתקשרים אליו תדיר "במקרים כאלה".

 

14. לכן, איני מקבל את גרסת הנתבע לפיה, אירוע עברייני הוביל להימצאות הבקר על גבי הכביש. יש לשאול כעת, אם מתקיימים בנסיבות המקרה יסודותיה של עוולת הרשלנות.

 

15. היסוד הראשון של עוולת הרשלנות מחייב בחינת קיומה של חובה זהירות מושגית-עקרונית ובחינת חובת זהירות קונקרטית. הבחינה נעשית על פי מבחן הצפיות הכולל בחינה דו שלבית: מהם הנזקים שהנתבע יכול היה לחזות מראש בעת התנהגותו ואם נמצא כי מדובר בסיכון בר צפייה, יש לבחון אם מדובר בסיכון שאדם סביר היה צריך לצפות ולנקוט באמצעים כדי למנעו. ראו: ע"א 7144/14 מכנס נ' מעון רוחמה (3.9.15). איני רואה קושי לקבוע קיומה של חובת זהירות מושגית, בין היתר משום שעצם בעלות הנתבע על העדר ומידת שליטתו בו מלמדים על שליטה מלאה זו. שליטה זו נובעת גם מתוקף בעלות הנתבע במקרקעין בהם שהה העדר, טרם יציאתו אל שטח הכביש. לעניין זה השוו: סעיף 37 לפקודת הנזיקין וכן סעיף 40 לפקודה בעניין חזקת רשלנות בהחזקת חיה.

 

אשר לחובת זהירות קונקרטית, לאור מבחן צפיות הנזק, הרי שבמקרה דנן, העיד הנתבע, כי בעבר נגנבו משטחו עגלים וכי המשטרה נוהגת ליצור אותו קשר טלפונית "במקרים כאלה". עדותו של הנתבע הותירה רושם, כי לא בכדי נוצר עמו קשר בסמוך לאחר התאונה, ולכן ניתן לקבוע שהנתבע יכול היה לצפות את בריחת העגלים משטח המכלאה ונדידתם לשטח הכביש, זאת על בסיס ניסיונו. ממילא ברור שכניסת בקר לשטח כביש מובילה להפרעה לתנועה ולאפשרות שמא כלי-רכב יתנגשו בבעלי-חיים גדולים אלו.

 

16. היסוד השני של עוולת הרשלנות הוא בחינת קיומה של התרשלות, קרי הפרת חובת זהירות. המבחן נעשה לפי אמת מידה של אדם סביר ונבון (סעיף 35 לפקודת הנזיקין). יש לבחון אם אדם סביר היה נוקט אמצעי זהירות למניעת הסיכון שתממש בנסיבות דומות. מדובר במבחן אובייקטיבי המשמש אמת מידה להתנהגות סבירה וראויה והפרתה מהווה התרשלות.  ראו: ע"א 704/71 אגבריה נ' המאירי פ"ד (1) 743 (1972), ע"א 5604/94 חמד נ' מ"י פ"ד נ"ח (2) 498 (2004).

 

17. במקרה שלפנינו, הנתבע  העיד, כי המכלאה נסגרה באמצעות שרשרת ו"שאקל", וכל אחד יכול היה לפתוח את ה"שאקל" ולהביא ליציאת הבקר.  האם כך מקדמים את  פני הסיכון? דומני, כי התשובה לכך היא שלילית, במיוחד שהנתבע סבל מגניבת בקר שנתיים לפני האירוע. מכלול הנתונים מביא למסקנה לפיה הבקר יצא מן המכלאה ללא השגחה, או שלא הוכנס אליה והוא הגיע וחדר לכביש בו אירעה התאונה. טענת הנתבע לפיה ישנה גדר היקפית המונעת את בריחת הבקר לא בוססה כנדרש והרושם הוא שהנתבע לא נקט באמצעי זהירות למניעת "זליגת" הבקר אל הכביש.

 

18. מתקיים גם היסוד השלישי הדרוש לשם הוכחת רשלנות והוא קשר הסיבתי וקיומו של נזק.  בענייננו, קיים קשר סיבתי משפטי בין ההתנהגות הרשלנית של הנתבע לבין נזק התובעת, שכן לפתחו של הנתבע אשם מכריע בין רשלנותו לבין תוצאות התאונה, ואילו הנתבע כאדם מן הישוב צריך היה לצפות מראש את הסיכון ואילו היה עושה כן - הנזק היה נמנע.  במיוחד אמורים הדברים כשמצאתי שהנתבע יכול היה לצפות את הנזק וזאת לאור מידת מעורבותו באירועים קודמים דומים כפי שהעיד. ברור, שאילו הבקר לא היה נכנס לכביש, התובעת לא הייתה מאבדת שליטה ברכב וכך הנזק היה נמנע.

 

19. רכב התובעת ניזוק באופן חמור והשמאי מטעמה קבע כי מדובר באובדן כללי. לא מצאתי ממש בטענות הנתבע (שלא זימן את שמאי התובעת לחקירה), כי נפל פגם מהותי בחוות דעת השמאי אשר התבססה בדיקת הרכב והפנייה למחיר ב"מחירון", או שנפל בה פגם אחר אשר יש בו כדי להביא לביטול השומה. הנזק המוכח אפוא (בצירוף שכר טרחת השמאי ובניכוי ערך שרידי הרכב) הוא כסכום התביעה, קרי- 26,950 ₪.

מכלול האמור מביא למסקנה לפיה הנתבע חב ברשלנות כלפי התובעת ועליו לשאת בנזק.

 

האחריות של הצד שלישי בהתממשות הסיכון שנוצר בידי הנתבע

20. כמוזכר למעלה, הצד השלישי טען שתי טענות מרכזיות. האחת, שהנתבע התרשל באי השגחה על העדר וכי זה לא נגנב. השנייה כי לא חלה על הצד השלישי חובה לגדר את הכביש ולמנוע באמצעות גדר זו מעבר בעלי חיים מן  השטח החקלאי אל הכביש.  גרסה זו קיבלה תפנית מפתיעה במהלך שמיעת עדות נציג הצד השלישי-מר מישל שטען, כי הכביש גודר בידי הצד השלישי כדי למנוע סיכון של כניסת בעלי חיים לשטח הכביש. 

לא ברור מדוע הצד השלישי לא ביאר גרסה זו במסגרת כתבי טענותיו ושינוי חזית זה בא לידי ביטוי גם בסיכומי באת כוח הצד השלישי שנשמעו לפניי בתום הדיון, אשר בתחילה טענה  כי: "הנתבע לא הצליח להוכיח גניבת הפרות" ובסוף סיכומיה טענה: "אני טוענת שהפרות נגנבו".

 

21. וממה נפשך: אם הצד השלישי הקים גדר ובכל זאת עדר הנתבע חדר מבעד לגדר אל הכביש, הרי שהצד השלישי (על פי מבחני הרשלנות שאוזכרו לעיל) התרשל, שכן הגדר שהקים לא מנעה את הסיכון שרצה הצד השלישי למנוע. 

מצד שני, לאורך כל חזית המחלוקת הצד השלישי לא טען שאירעה גניבה ולכן לא ניתן להסתמך על סברתו (שממילא לא הוכחה) לפיה העדר נמצא בכביש מחמת גניבה.

 

22. יתר על כן, בדיון טען נציג הצד השלישי, כי הגדר שלמה ותקינה לאור הסתמכותו על הסיורים שמבצעים נציגי הצד השלישי ועל בסיס הדיווחים שצורפו לכתב ההגנה. אין בדיווחים אלו ביטוי כלשהו למצב הגדר, אלא רק לסיורים המבוצעים על גבי הכביש, תוך שהסיירים מציינים מפגעים כגון: "אשפה", "פגר בשול", "בור" ו"שלט לא תקין".  אין שום אזכור לגבי הגדר. 

לכן, הגעתי לכלל מסקנה שהצד השלישי חב ברשלנות כפי שטען הנתבע, זאת עקב הפרת חובתו לגדר את הכביש כנדרש ולמנוע כניסת בעלי חיים אליו. 

 

23. ביחסים שבין הנתבע לבין הצד השלישי, על פי מבחני האשם ומידת הרשלנות הרובצת לפתחם, יש לקבוע, כי הנתבע חב במלוא נזק התובעת ואילו הצד השלישי יחוב במחצית מן הנזק שבו מחויב הנתבע.

 

סיכום ותוצאה

24. לאור האמור לעיל, אני קובע שעל הנתבע לפצות את התובעת בסכום התביעה בסך 26,950 ₪. לסכום זה יתווספו רכיבי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה (5.12.2019) ועד לתשלום המלא בפועל.  נוסף על כך, יישא הנתבע  בסכום האגרה ששולמה בפועל וכן בשכר טרחת בא כוח התובעת בסך 5,390 ₪.

 

25. הצד השלישי ישלם לנתבע מחצית מן הסכומים הנזכרים למעלה. נוסף על כך, ישלם הצד השלישי את שכר טרחת בא כוח הנתבע בסך 2,695 ₪.

 

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אצל הצדדים.

 

המזכירות תשלח פסק-דין זה לבאי כוח הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.

 

ניתן היום, י' אדר א' תשפ"ב, 11 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.