בית משפט השלום בקריות

ת"א 37815-03-18 פלוני נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ

בפני

כבוד השופט בן ציון ברגר

תובעים

_________ 

נגד

נתבעים

 ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד")

תמצית העובדות הרלוונטיות

1. התובעת, עקרת – בית ילידת 30.9.1972, נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 5.2.2017. (להלן: "התאונה")

2. התאונה אירעה עת נהגה התובעת ברכב באזור מג'ד אל כרום ותוך כדי הנהיגה, איבדה שליטה על הרכב. לדברי התובעת, הרכב הסתובב והתנגש במעקה מצד שמאל ולאחר מכן במעקה מצד ימין וכתוצאה מכך היא נפגעה ונגרמו לה נזקי גוף.

3. ביום 24.10.2018, מונה פרופ' שי שבת כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש בתחום האורתופדי. (להלן: "המומחה הרפואי") חוות דעתו של המומחה הרפואי הוגשה ביום 24.2.2019. במסגרת חוות דעתו, קבע המומחה הרפואי כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור של 19% בעקבות התאונה.

4. ביום 19.3.2019, מונה ד"ר ראסם כנעאנה כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש בתחום הנפשי. (להלן: "המומחה הנפשי") חוות דעתו של המומחה הנפשי הוגשה ביום 26.9.2019. במסגרת חוות דעתו, קבע המומחה הנפשי כי לתובעת נותרה נכות פסיכיאטרית בשיעור של 7.5% בעקבות התאונה.

5. התיק התנהל תחילה ע"י כבוד השופטת לוקיץ והועבר לטיפולי לאחר פרישתה. בתיק הוגשו תחשיבי נזק ע"י הצדדים וכן ניתנה הצעה מטעם ביהמ"ש שלא התקבלה.

6. ביום 3.10.2021, התקיימה ישיבת הוכחות, במהלכה נחקרו: התובעת, ד"ר כנאענה – המומחה בתחום הנפשי ובתה של התובעת.

טענות הצדדים

טענות התובעת

7. התובעת טענה כי בעקבות התאונה אובחנו אצלה חבלות הצוואר, בגב התחתון, בברך ובכתף. כמו כן, סבלה התובעת מפגיעה ברגלים ונאלצה להיעזר בהליכון. התובעת עברה בדיקת CT שמצאה כי היא סובלת מבלטי דיסק, בקע דיסק וזיזים אחוריים קטנים בחלק מהחוליות. כמו כן, עברה התובעת בדיקה של עמוד השדרה הצווארי ובמסגרתה אובחנה כסובלת מפגיעות חמורות בגב ובעמוד השדרה.

8. נוסף על כך, בעקבות התאונה נפגעה התובעת נפשית, נכנסה לדיכאון והחלה מסתגרת בביתה. בבדיקה נוירולוגית שנערכה לתובעת נמצא כי היא סובלת מחולשה בכתף ימין, חולשה בבסיס מימין עם כוח לפיתה ירוד ביד ימין ומחולשה ברגלים.

9. במסגרת תצהיריה הוסיפה התובעת, כי היא אובחנה כסובלת מתסמונת כאב כרונית והומלץ לה טיפול בקנאביס רפואי.

10.          התובעת טענה כי בין השנים 2008-2012 עבדה כמלווה ומטפלת בחולים סיעודיים. בשנת 2012 הפסיקה את עבודתה בעקבות בעיות משפחתיות קשות. כשנה קודם לתאונה, ניסתה התובעת לחזור לעבוד בתחום עיסוקה, אך לא מצאה עבודה ואז אירעה התאונה שמנעה ממנה לחזור לעבודה עד היום. התובעת טענה שממוצע השכר בעבודות סיעוד עומד על 10,000 ₪ וביקשה שביהמ"ש יקבע את שכרה בהתאם לכך.

טענות הנתבעת

11.          הנתבעת טענה מנגד, כי התובעת לא עובדת משנת 2012 ולפיכך לא הוכיחה כי נגרמו לה הפסדי השתכרות כלשהם.

12.          נוסף על כך, נכותה התפקודית של התובעת נמוכה מהנכות הרפואית שנקבעה לה וכמעט חסרת משמעות לאור הבעיות הרפואיות והנפשיות מהן סבלה התובעת עוד קודם לתאונה.

דיון והכרעה

הנכות הרפואית

13.  המומחה הרפואי בתחום האורתופדי ציין כי התובעת עברה בדיקת CT צווארי ומתני שהדגים לחץ צווארי ובעקבותיו עברה בדיקת MRI צווארי שהדגים פריצת דיסק עם מילומלציה (נזק לחוט השדרה-ב'ב'). בעקבות כך עברה ביום 17.10.2017, ניתוח לכריתת גוף חוליה 6C וקיבוע 5 – C7. למרות הניתוח, התובעת סובלת מכאבים צוואריים עם הקרנה ליד ימין ולכתף ימין.

לדברי המומחה הרפואי, לתובעת היו תלונות קודמות על כאבי צוואר וגב תחתון קודם לתאונה. אולם, בבירור הדמייתי לצוואר שנערך לתובעת קודם לתאונה באמצעות CT נרשם כי הבדיקה תקינה. לעומת זאת, CT עמ"ש מתני הדגים ספונדילוליזיס 5L. לפיכך, סבר המומחה הרפואי כי אין קשר בין הנזק שנגרם לתובעת בעקבות התאונה, לכאבי הצוואר מהם סבלה התובעת בעבר.

המומחה סבר כי "בדיקתה הרפואית של התובעת מדגימה מוגבלות קלה בתנועות הצוואר המתאימה ל-10% נכות צמיתה לפי סעיף מס' 37 (5)(א) לתקנות המל"ל." כן קבע המומחה,  כי קיים חסר נוירולוגי קל בגפה העליונה מימין עם אלודיניה (כאב נוירופטי-ב'ב') של היד המתאים ל- 10% נכות צמיתה לפי סעיף 29(6)(2) . המומחה קבע כי ממכלול הנתונים עולה כי לתובעת לא נותרה נכות בגב התחתון בעקבות התאונה. לאור כל האמור, סבר המומחה כי נכותה הצמיתה של התובעת שנגרמה בעקבות התאונה היא בשיעור של 19%.

לעניין נכויות זמניות, העריך המומחה 3 חודשים של חופשת מחלה מלאה (100% נכות זמנית) ועוד 3 חודשים נכות זמנית של 50% מהתאונה ועד לניתוח (צ"ל בתום 3 חודשים ולא ממועד התאונה-ב'ב'). לאחר הניתוח נכות זמנית דומה 100% למשך 3 חודשים ועוד נכות זמנית 50% למשך 3 חודשים נוספים.

ביום 10.11.2019, הגיש המומחה הרפואי את תשובותיו לשאלות ההבהרה שהופנו אליו מטעם ב"כ התובעת. במסגרת תשובותיו ציין המומחה בין השאר כי לטעמו אין מקום למינוי מומחה בתחום רפואת כאב בתיק: "התובעת קיבלה ממני נכות של 10% למעשה עקב הכאב שלה (סעיף 7 לפרק הדיון בחוות הדעת: "קיים חסר נוירולוגי קל בגפה העליונה מימין עם אלודיניה של היד המתאים להבנתי ל- 10% נכות צמיתה לפי סעיף 29 (6)(2) בסך 10%") החסר הנוירולוגי הקל לא היה מעניק לה נכות צמיתה אולם התרשמתי בעיקר מהאלודיניה שזה תחושת שריפה וכאב ביד ולכן הענקתי לה עוד 10% נכות. משכך, התובעת קיבלה נכות ברכיב זה."

14.  המומחה בתחום הפסיכיאטרי, ציין שהתובעת עברה שתי תאונות דרכים קודמות, מיום 06/1997 ומיום 03/2011. במסגרת הדיווח שהתקבל בתיקה הרפואי לאחר התאונה בשנת 1997, עלו תלונות סביב כאבי ראש, מתח, בכי. התובעת טופלה בטיפול תרופתי נוגד חרדה. במהלך השנים חזר תיאור לעצבנות יתר, מתח, דיכאון, נדודי שינה, כאבי ראש, סחרחורת. התובעת קיבלה רישומים לטיפול תרופתי נוגד דיכאון, חרדה ולשינה. המומחה לא סבר "ששתי התאונות שהיו הינם שונים (הטעות במקור – ב'ב') מהותית מבחינת מאפיינים וחומרה לעומת התאונה שבנידון."

בין השנים 2016-2017, צוין מתח, חרדה ועצבנות יתרה. אבחנה של הפרעת הסתגלות. התובעת קיבלה טיפול תרופתי נגד דיכאון וחרדה. צוין שעיקר הבעיה הינה הסתגלות סוציאלית וזוגיות. ביטוי להחמרה נפשית כולל ירידה במצב רוחה. חוסר סבלנות, תוך ביטוי לבעיות ביחסים עם משפחת הבעל. נוסף על כך, נוכח התיעוד ומתוכן בדיקתה אצל המומחה הפסיכיאטרי , סבר המומחה הפסיכיאטרי כי גורמי דחק משפחתיים זוגיים ממשיכים להתקיים ומשפיעים על מכלול מצבה הנפשי.

בשנה הראשונה לאחר התאונה לא עלו תלונות בתחום הנפשי הקשורים לתאונה. בחודש 06/18 תואר שהתובעת מפחדת לנהוג מאז התאונה. התובעת טופלה בתרופות נוגדות דכאון ולהרגעה. בנוסף, צוין שהתובעת מקבלת תרופות שהומלצו ע"י פסיכיאטר. צוינו הפרעות שינה והפרעות בקשב וריכוז ומיגרנה. כמו כן, צוין שהכאב החמיר לאחר אירוע טראומטי במשפחה ובדו"ח של רופא ראומטולוג מחודש 03/19, צוין שהתובעת אובחנה כסובלת מפיברומיאלגיה.

בדו"ח של הפסיכולוג מחודש 07/18 צוין שהתחילה טיפול בחודש 03/17. עלו תכנים סביב שחזורים, מחשבות חודרניות וסיוטים סביב התאונה. תיאור להחמרה במצבה הנפשי עם מצב רוח ירוד. המומחה הנפשי הוסיף כי: "דעתי שבדו"ח קיימת התמקדות על התאונה שבנידון תוך התרשמותי מנימה של הדגשה והבלטה לעניין התאונה. לא ניתנה התייחסות מספקת לגורמי דחק משפחתיים או למצב נפשי קודם. צוין שהטיפולים שמקבלת עזרו לה לווסת את עצמה ולחזור בהדרגה לתפקוד נורמטיבי אומנם "טרם הגיעה למצב אדפטיבי"."

המומחה הפסיכיאטרי קבע כי "אין עדות לתסמונת חרדתית פוסט – טראומטית מובהקת וללא עדות להפרעה דכאונית מג'ורית. דעתי מסימנים של הפרעה דכאונית עם ליווי חרדתי בחומרה מתונה וזאת ללא קשר לתאונה. בנוסף לסימנים חרדתיים על רקע פוסט – טראומטי אשר בחלקם העיקרי קשורים לתאונה שבנידון."

לאור כל האמור, סבר המומחה הנפשי כי נכותה הפסיכיאטרית של התובעת אשר אינה קשורה סיבתית לתאונה, הינה בשיעור של חמש עשרה אחוזים (15%) בהתאם לסעיף חריג 34(ב)(2) לתקנות המל"ל. נכותה הפסיכיאטרית אשר קשורה סיבתית לתאונה, הינה בשיעור של 7.5% בהתאם לסעיף חריג 34(ב)(1)+(2) לתקנות המל"ל.

15.  חוות הדעת הרפואיות של המומחים לא נסתרו. למומחה הרפואי בתחום האורתופדי נשלחו שאלות הבהרה המומחה השיב עליהן. מעבר לכך, לא זומן המומחה האורתופדי להיחקר. המומחה בתחום הנפשי נחקר ע"י הצדדים, ועמד על דעתו בדבר האבחנה בין המצב הנפשי הקודם עובר לתאונה לבין המצב הנפשי הקשור לתאונה וליחס ביניהם לאחר התאונה, תוך התייחסות לשאלות הנוגעות הן למעבר התובעת ומשפחתה הקרובה לעיר אחרת והשפעת הדבר על מערכת היחסים שהייתה עם משפחת בעלה בשים לב למצבה הנפשי עקב כך עובר ואחרי התאונה ואף התייחס לכך שהתובעת ממשיכה להחזיק ברישיון נהיגה שאף חודש לאחר התאונה ואף נוהגת מעת לעת, בסיומה של החקירה נותר כאמור המומחה בתחום הפסיכיאטרי איתן במסקנותיו. לאור האמור ובשים לב להלכות בעניין חוות דעת שניתנות ע"י מומחים מטעם ביהמ"ש, אני מקבל את שיעור הנכות שקבעו המומחים בחוות הדעת. לפיכך, אני קובע את הנכות הרפואית המשוקללת של הנתבעת בשיעור של 25.075% (מעוגל 25%).

הנכות התפקודית

16.  הצדדים חלוקים כאמור בשאלת הנכות התפקודית. התובעת סברה שיש לקבוע כי היא סובלת מנכות תפקודית בשיעור של 35% לאור המגבלות מהן היא סובלת כיום שמונעות ממנה לעסוק בכל עבודה המצריכה מאמץ פיזי. מנגד, סברה הנתבעת, כי הנכות התפקודית של התובעת, ככל שיש כזו, נמוכה משמעותית מהנכות הרפואית שנקבעה לה. שכן, הנתבעת הייתה עקרת בית ואין סיבה להניח שהיה בכוונתה להתחיל לעבוד. מעבר לכך, התובעת סבלה מבעיות רפואיות הן אורתופדיות והן נפשיות עוד קודם לתאונה וגם לאלו יש השפעה על הנכות התפקודית הנמוכה שיש לייחס לה.

17.  אני סבור כי הפגיעות מהן סובלת התובעת, הן באיברים המשפיעים על התפקוד היומיומי גם אם קשה להעריך את מידת ההשפעה על תפקודה של התובעת הן לאור זאת שהוכח כי היו לה בעיות אורתופדיות בעבר והן לאור עדותה כי היא עוזרת למשפחתה בעבודות חקלאות שמהותן הוא עבודה פיזית גם לאחר התאונה : ראה פ' עמ' 6 ש' 18-19 , עדיין, מדובר בהגבלה בצוואר ובפגיעה ביד ימין ואין ספק שאלו הם שני איברים חיוניים לתפקוד יומיומי. למגבלותיה של התובעת, מצטרפת נכות בתחום הנפשי גם אם בשיעור נמוך יחסית למצבה הנפשי בעבר, כאשר המומחה העיד כי לנכות הנפשית של התובעת שהיא תוצאה של התאונה, השפעה על כושר התפקוד שלה:

"ש. אם משקללים את כל מה שאתה בדקת מלפני התאונה, אם היית הולך לפני התקנות היית נותן 20%. כלומר בעצם התאונה הזו לא תרמה כלום למצבה הנפשי. היה לה 20% לפני ונותר לה 20% אחרי .

ת. אני לא בדקתי אותה לפני התאונה. אני לא יכול לדייק לגבי אחוז הנכות במידה ולא היתה התאונה. אני מעריך את הנכות בשיעור , בכל זאת היא תפקדה כעקרת בית. 15% מדובר על הגבלה מבחינת כושר תעסוקה ברמה קלה בינונית שזה אני מעריך שזו ההגבלה שלה מבחינת כושר תפקוד כעקרת בית בעקבות המצב הנפשי שלה. יש לה ילדים בית משפחה, בעל, הורים, הקשר הרעוע בינה לבין משפחת הבעל..." (ראו: פרוטוקול דיון מיום 3.10.2021, עמ' 11, ש' 18-25)

כלומר, המומחה בתחום הפסיכיאטרי לא שלל שלמצב הנפשי שנגרם כתוצאה מהתאונה השפעה על כושר תפקודה של התובעת למרות מצבה הנפשי עובר לתאונה. יחד עם זאת, יש לזכור שחלק מהגורמים שהשפיעו על מצבה הנפשי של התובעת בעבר, לא קיימים עוד. התובעת העידה כי הוריו של בעלה נפטרו, היא עברה להתגורר בכרמיאל וכי כיום חלה הטבה ביחסיה עם בעלה:

"ש. מפנה לחוות דעת מומחה ד"ר כנעאנה -  אמרת לו עמ' 7 למטה – מקריא לך, שכאשר רצית לבקר קרוב משפחה, הבעל היה מבקש שתקבלי אישור מהאבא שלו – זה נכון.

ת. כן ככה היה.

ש. גם כשפעם אחת  בעלך תקף אותך  ליד השכנים ברחוב.

ת. כן. זה היה בעבר. עכשיו בעלי הוא העוזר הראשי שלי.  בגלל שאני רוצה לנוח. עברנו לכרמיאל והשכרנו דירה. אני משלמת שכירות כדי שאני אנוח." (ראו: פרוטוקול דיון מיום 3.10.2021, עמ' 8, ש' 7-12)

המומחה הפסיכיאטרי העיד שהשינוי שחל בחייה של התובעת, עשוי להשפיע עליה, אך לא יכול לתת הערכה מספרית, מאחר שהדבר מצריך בדיקה חוזרת. (ראו: פרוטוקול דיון מיום 3.10.2021, עמ' 16, ש' 27-30)

מעבר לכך, ארבע בנותיה של התובעת גדלו, כולן בגירות, 3 מתוכן מעל גיל 20 ו-אחת נשואה ולא מתגוררת בבית התובעת. אין ספק שמדובר בהקלה על תפקודה היומיומי של התובעת, מה גם שהתובעת עצמה העידה שכיום בנותיה הבגירות מסייעות לה בטיפול במשק הבית. (ראו: שם, בעמ' 7, ש' 24-33)

כמו כן, התובעת לא הגישה כל תיעוד רפואי מעבר לשנת 2019. הגם שאין בכך כדי להעיד בהכרח על שיפור במצבה, ניתן לראות בכך כסימן לכך שהמצב הנפשי נמצא במגמת התייצבות.

באשר, לתפקודה במישור האורתופדי התובעת לא עבדה עובר לתאונה ולאחריה בעבודה חיצונית החורגת מתחום עבודות הבית, גידול הילדים ועזרה לבני משפחה אחרים, התובעת נחקרה בעניין הבעיות האורתופדיות עובר לתאונה והעידה :

" ש.  היו לך בעיות בריאות לפני התאונה.

ת. לא.

ש. שום דבר.

ת. כלום. כמו כל בני האדם. כאב ראש גב , עייפות.

ש. הדברים רשומים  ונמצאים בחומר הרפואי. היו לך בעיות יותר משמעותיות.  אני מנסה לשמוע ממך את האמת.

ת. אני אומרת את האמת.

ש. מה היו הבעיות האורתופדיות לפני התאונה.

ת. כאבים, כמו כל אישה שעובדת בבית.

ש. איזה כאבים היו לך לפני התאונה.

ת. אחרי עבודות בית, היו לי כאבים" , פ' עמ' 4 ש' 17-27.

 דומה שהתובעת ניסתה למזער את מצבה הרפואי בתחום האורתופדי עובר לתאונה אך הדבר אינו עולה בקנה אחד עם הממצאים שנקבעו בחוות הדעת האורתופדית ואף לא עם עדותה של התובעת אשר העידה על תאונה קודמת בעטיה נזקקה לניתוח וכן, על כאבי ראש ובעיות גב תחתון לאורך השנים , ראה עמ' 5 לפרוטוקול .

התובעת העידה כי ניסתה לעבוד לאחר התאונה אך לא הייתה יכולה, טענה זו לא גובתה בראיה כלשהי , פ' עמ' 6 ש' 27-33. מאידך, התובעת העידה כי גם היום היא עוזרת להוריה בעבודות חקלאות:

"......... ת. נכון. אני קודם כל עקרת בית אמא ל- 4 בנות. אני עשיתי הרבה כדי לעזור לבעלי ולבנות שלי. עד עכשיו אני עוזרת להורים שלי בחקלאות.........", פ' עמ' 6 ש' 18-19.

פרופ' שבת בחוות דעתו התייחס למצבה הרפואי האורתופדי של התובעת עובר לתאונה והשפעתו על מצבה לאחר התאונה וקבע ביחס לכאבי הצוואר:

ביחס לכאבי גב תחתון קבע:

על פי חוות דעתו של המומחה נכותה של התובעת היא 10% בגין מוגבלות קלה בתנועות הצוואר וכן, 10% בגין חוסר נוירולוגי קל בגפה העליונה מימין עם אלדיניה של היד. בתשובתו לשאלות ההבהרה הסביר המומחה ביחס לקביעה זו :

מן המקובץ לעיל עולה כי עובר לתאונה היו לתובעת מגבלות רפואיות הן בתחום התפקודי עקב כאבי גב ובעיות אורתופדיות נוספות לצד נכות נפשית שהמומחה העריך ב-15% , לאחר התאונה וכתוצאה ממנה נגרמה לתובעת מגבלה קלה בתנועות הצוואר וזאת לצד כאב נוירופתי (אלדיניה), שהם מעבר למצבה עובר לתאונה ולמגבלות אלו השפעה קלה על תפקודה של התובעת, לאחר שנתתי דעתי לשינויים ולתמורות שעברה התובעת במערכת יחסיה עם בעלה , משפחת בעלה ומעבר המגורים שהיו טריגר ניכר למצבה הנפשי עובר לתאונה כפי שהעיד ד"ר כנעאנה- המומחה הפסיכיאטרי , אני סבור ששקלול סך המגבלות האורתופדיות והנפשי עקב התאונה הינו 20%.   

לאור כל האמור, אני מעריך את נכותה התפקודית של התובעת עקב התאונה בשיעור של 20%.

הפסדי שכר לעבר ולעתיד

18.          לאור העובדה שהתובעת לא עבדה קודם לתאונה במשך כ-5 שנים ותפקדה כעקרת בית, סבורים הנתבעים  כי היא אינה זכאית לפיצוי כלשהו בגין הפסד השתכרות לעבר או לעתיד. מנגד, טוענת התובעת כי הגם שלא עבדה בתחום הסיעוד משנת 2012, היא עבדה בחקלאות אצל הוריה וכן בעבודות מזדמנות בניקיון בגינן לא הוצאו לה תלושי שכר. כמו כן, הואיל ובנותיה גדלו וההשפעה של הוריו של בעלה פחתה, מאחר שהם נפטרו, הרי שלטענתה, אין ספק כי אלמלא התאונה, הייתה חוזרת למעגל העבודה. לפיכך, ביקשה התובעת לייחס לה בסיס שכר של 6000 ₪ לעבר ו- 8000 ₪ לעתיד.

19.          ההלכה הפסוקה במצבים שבהם הניזוק לא עבד עובר לתאונה ואין נתונים בדבר שכרו ו/או פוטנציאל השתכרותו בין בשל כך שטרם גיבש את מסלול חייו (קטין) או לא עבד (עקרת בית) אינה שוללת את זכותו של הניזוק לפיצוי בגין ראש הנזק של הפסדי שכר אלא שבמקרים עמומים אלו וחסרי וודאות שיש בהם מרכיב ספקולטיבי ניכר בהעדר ראיות, הפסיקה נקטה העדיפה פיצוי על בסיס הפסד כושר ההשתכרות ולא על בסיס הפסד ההשתכרות בפועל ויפים לענייני דבריו של כבוד השופט ריבלין בע"א 10064/02 מגדל נ' אבו חנא, פסקה 10 (27.9.2005)):

"...כמו בעניינו של הניזוק-הבוגר, כך גם בעניינו הניזוק-הקטין, הפיצוי בראש נזק זה נקבע על פי ההפרש בין מה שהיה הניזוק משתכר אלמלא התאונה לבין השתכרותו במומו (ע"א 79/65 מפעלי פלדה ישראליים בע"מ נ' מלכה [6]). אכן, הפיצוי בראש הנזק שבו אנו דוברים ניתן עבור הפסד כושר ההשתכרות ולא עבור הפסד ההשתכרות. מתוך תפיסה זו נובעת המסקנה כי גם ניזוק שטרם החל לעבוד (ילד) או ניזוק שהפסיק לעבוד (עקרת בית) זכאי לפיצוי חרף העובדה שבעת הפגיעה לא הייתה לו השתכרות בפועל. עם זאת המבחן שעל פיו נקבע – בהווה – ערך ההשתכרות שהניזוק היה עשוי להפיק מכושר השתכרותו לולא התאונה הוא מבחן ההשתכרות המוחשית שהניזוק היה עשוי להשתכר על ידי ניצול יכולתו הלכה למעשה (דברי הנשיא ברק בע"א 237/80 ברששת נ' האשאש (להלן – פרשת ברששת [7])). לפי גישה זו, הפגיעה בפוטנציאל ההשתכרות היא בבחינת נזק בר פיצוי, ובלבד שקיים סיכוי, שאינו אפסי או ספקולטיבי לגמרי, כי פוטנציאל זה אמנם היה מתממש. כושר ההשתכרות נתפס כנכס השייך לבעליו, המשקף את "האופק הכלכלי" שלו (ראו פרשת אטינגר [2], בעמ' 519-518). פגיעה בנכס זה מזכה את הנפגע בפיצוי. כך אשר למבוגר ששילח שורשים בעבודתו ואלה נגדעו בתאונה; כך גם אשר לקטין שעצם האפשרות לנעוץ יתד בעולם התעסוקתי נשללה ממנו.", (ההדגשות שלי- ב'ב').

כבוד השופט ברק אף התייחס למקרה שבו נדרש ביהמ"ש לפסוק פיצוי עבור הפסד השתכרות לנפגעת שלפני התאונה הייתה עקרת בית, לא עבדה ונתמכה ע"י רשויות הסעד:

" אומר אני, כי הכרעתנו נדרשת לכאורה, שכן השאלה היא, אם קביעתה של הערכאה הראשונה - כי לא היו למערערת הפסדי השתכרות באשר לעבר "ועבר זה של התובעת גם שכנעני כי לא יהיו כאלה בעתיד" - יש לה על מה שתסמוך. התשתית העובדתית, כפי שהונחה על-ידי הערכאה הראשונה, היא, כי בעבר נעשו מספר ניסיונות לעניין תעסוקתה של המערערת, ואלה נכשלו. מאז עלותה ארצה ב- 1970­והיא אז בת 26- ועד לקרות התאונה (ביום 16.12.1975) היא לא עבדה למחייתה, ומאז גירושיה היא מתקיימת מתמיכת סעד. מתשתית זו ניתן להניח, כי ההסתברות, שגם בעתיד היא לא תעבוד אלא תתקיים מתמיכת סעד, גבוהה יותר מאשר ההסתברות, כי בעתיד היא תצא לשוק העבודה. אך תשתית עובדתית זו אינה שוללת את הסיכוי, כי בעתיד תזדקק המערערת לעבודה - אם מרצונה שלה, ואם בלחץ שלטונות הסעד - ואף אינה עושה סיכוי זה לקלוש ביותר, היפותטי לחלוטין וספקולאטיבי. לדעתי, אכן קיים סיכוי, כי שלטונות הסעד ילחצו על המערערת לצאת לעבודה, או כי היא עצמה תשנה את דעתה, מטעם זה או אחר, ותצא לשוק העבודה. במצבה זה היא תסבול בשל הפגיעה בה.", ההדגשה שלי-ב'ב'.

מכאן, שככל שקיים סיכוי שהתובעת תחזור לעבודה וכושר השתכרות זה נפגע כתוצאה מהתאונה, הרי שיש לפסוק לה פיצוי מתאים. (ראו גם פסק דינו של כבוד השופט מוחמד עלי ת"א (קריות) 51577-09-14 פלונית נ' דראושה (21.2.2018))

בנסיבות אלו, שבהם סברה הפסיקה שיש מקום לפיצוי הניזוק על אף שלא עבד קודם לתאונה או בהעדר נתונים לגבי אובדן ההכנסות העדיפה הפסיקה את חישוב הפיצוי באמצעות הערכה גלובלית של הפיצוי על פני החישוב האקטוארי, כך למשל באו הדברים לידי ביטוי בפרשת אבו חנא הנ"ל:

"......          ברבות השנים נצפה, בהקשרים שונים, שימוש הולך וגובר בדרך החישוב האקטוארי. החישוב המפורט והמנומק הועדף על פני דרכו העלומה של החישוב הגלובלי. באחת הפרשות נאמר כי אם "...ניתן, על-פי הנתונים, המוכחים בעת הדיון, להגיע לכלל חישוב מפורט, אמין ומתקבל על הדעת, עדיף לחשב את הפיצוי בדרך הקונבנציונאלית, שכן כוחו של חישוב כזה בהיותו משכנע, גלוי וברור לעין כול. מאידך גיסא, באין נתונים מספיקים אלה, כל שיחושב יהא מאולץ, משוער ובגדר הימור מסוים, ועל-כן יועדף החישוב הגלובאלי..." (ע"א 30/80 מדינת ישראל נ' אשר [20], בעמ' 792). והנה, כבר במחצית שנות ה-80 זיהה השופט אור כי "בשנים האחרונות מתגבשת, אולי, נטייה להמליץ על דרך החישוב הקונוונציונלית, באותם מקרים בהם יש נתונים מספיקים לצורך חישוב ההפסד בדרך זו" (ע"א 722/86 הנ"ל [12], בעמ' 877; השוו ע"א 801/89 כהן נ' שבאם [21], בעמ' 148. ראו גם פסק דינו של השופט מ' חשין בע"א 2061/90 הנ"ל [1], בעמ' 822). מאליו יובן כי דרך החישוב האקטוארי מציעה לצדדים כלים לרדת לסוף השומה. היא גם מתיישבת עם הצורך בקיומה של בקרת ערעור יעילה". ראה למשל יישום ההלכה בערכאות: ת.א. (ת"א) 44671-07-17 פלונית נגד כלל חב' לביטוח בע"מ.

למותר לציין, שבמקרים רבים יושם דרך החישוב הגלובלי גם על פיצוי בגין הפסדי השתכרות לעבר בהעדר נתונים למרות היותו של ראש נזק זה, נזק מיוחד :

           " כידוע הפסדי השתכרות בעבר הינם נזק מיוחד המחייב תימוכין בראיות. מאידך, במקרים בהם אין נתונים מספיקים לגבי הבסיס לחישוב מדויק של הנזק, אך ברור שנגרם לתובע הפסד השתכרות, יכול בית-המשפט לקבוע את הפיצוי לעבר בדרך אומדן (ראו: ע"א 448/87 צבי המרמן, קבלן לבנין בע"מ נ' עיד אברהים חסן, מג (3)810 (04.10.1989) (פסקה 8 לפסק-דינו של כבוד השופט חלימה); ת"א (י-ם) 19833-09-15 פלוני נ' אחמד מונה, פסקה 322 (, 09.12.2018) וכן ת"א (ת"א) 1714/04 ‏  ‏ עזבון המנוח תומר נעים ז"ל נ' קיינר יזהר, פסקה 39 (2009))", ת"א (קריות) 14994-06-16 פלונית נגד שומרה חב' לביטוח בע"מ.

 לעניינינו, התובעת לא למדה מקצוע. היא נעדרת הכשרה מקצועית או השכלה ולא הוגשו כל תלושי משכורת שיש בהם כדי להעיד על שכרה בעבר. יתרה מזאת, הוכח שהתובעת לא עבדה מס' שנים עובר לתאונה למעט היותה עקרת בית . בנוסף, גם טענת התובעת כי ניסתה להשתלב בעבודה לאחר התאונה לא הוכחו . יש לזכור שגם טענה לעבודה ללא תלושי שכר דורשת הוכחה ולעיתים מוגברת יותר , ראה:

" אציין בהקשר זה כי לפי הפסיקה, על הנפגע הטוען להכנסה בלתי מדווחת נטל ראיה גבוהה במיוחד (ע"א 5794/94 אררט נ' בן שבח, פ"ד נא(3) 489 (1995)). עוד יש הסבורים כי קיימת הצדקה להשתיק את הניזוק-החי מלטעון להכנסה לא מדווחת (ראו: ע"א 2648/11   מתתיהו אסייג נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול), בפסקה 5 (, 25.09.2011)). כזה הוא המקרה שלפני. התובעת טענה בעלמא לפוטנציאל השתכרות כפי שכר המינימום, מבלי לתמוך את הדברים ולו בראשית ראיה", (ת"א (קריות) 14994-06-16 הנ"ל).

 התובעת לא הוכיחה אפוא את כוונתה לחזור למעגל העבודה או היקף מאמציה לחזור למעגל העבודה או אפילו את סיכוייה לחזור למעגל העבודה. אף על פי כן, לו הייתה חוזרת התובעת למעגל העבודה ועל יסוד מכלול נתוניה הרפואיים עובר ולאחר התאונה ונתוניה הסובייקטיביים , ניתן להסיק שלו הייתה התובעת משתלבת במעגל העבודה, סביר להניח ששכרה היה עומד על שכר המינימום – 5300 ₪.

חישוב הפיצוי

20.    בשים לב למכלול הנתונים, אני סבור שיש לפסוק לתובעת פיצוי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות לפי החישוב כדלקמן:

הפסד כושר ההשתכרות לעבר:

מאחר והנזק המיוחד דורש הוכחה, ולא הוכח כי נעשו ניסיונות להשתלב בעבודה שלא צלחו  (פ' עמ' 6 ש' 27-33) ומאידך, התאונה הביאה להגבלה בתפקודה כאמור לעיל, ראה גם תקופות אי הכושר שהעריך המומחה בתחום האורתופדי לרבות שיעור הנכות התפקודית שנקבעה על ידי, הרי במקרה הנדון יש להעריך את הפסדי השכר לעבר על בסיס הערכה גלובאלית לעבר ממועד התאונה ועד היום: בסך של 42,000 ש"ח

אובדן כושר ההשתכרות לעתיד

21.  כפי שציינתי לעיל, מאחר שהתובעת לא עבדה משנת 2012 וכאמור היא לא עברה כל הכשרה מקצועית, ולא הוכח בפני בראיות סיכוייה להשתלב בשוק העבודה למרות מגבלותיה התפקודיות מחד ומאידך, המשך העזרה הניתנת למשפחתה בחקלאות כפי שהיא עצמה העידה, ובשים לב להערכת הנכות התפקודית שקבעתי אני סבור כי יש להעריך אובדן כושר ההשתכרות לעתיד בסכום גלובלי ולא בדרך של חישוב אקטוארי כאשר במארג השיקולים הבאתי בחשבון : את כושר השתכרותה העתידי לפי שכר המינימום – בסך 5300 ₪ לחודש, את גילה של התובעת (ילידת 30.9.1972) אשר במועד התאונה 5.2.2017, הייתה בת 44 ו-5 חודשים וכיום בת 49 ו-3 חודשים, כך שאם התובעת הייתה עובדת, הייתה צפויה לצאת לגמלאות בגיל 67, את שיעור נכותה התפקודי וסיכויי ההשתלבות בעבודה לאור נתוני העבר עובר לתאונה ולאחריה.

לפיכך, אני מעריך את הפיצוי בראש נזק זה בסך של 97,000 ₪ כולל הפסדי פנסיה לעתיד.

עזרת הזולת לעבר ולעתיד

22.  התובעת טענה כי היא מוגבלת כמעט בכל הפעולות היומיומיות ומתקשה מאוד בביצוע עבודה פיזית ולו הקלה ביותר. מטעם התובעת העידה בתה שכיום היא נשואה ואינה מתגוררת עוד בבית התובעת. לדבריה, עד שהתחתנה בשנת 2017, הייתה עוזרת לאמה התובעת. כיום משהתחתנה, היא מגיעה לביתה של התובעת לסירוגין, לפעמים כל יום ולפעמים, אחת למספר ימים. (ראו: פרוטוקול דיון מיום 3.10.2021, עמ' 18-19)

23.  מנגד טענה הנתבעת כי התובעת עצמה העידה שלא שילמה לאף גורם חיצוני עבור קבלת עזרה ושבנותיה שמתגוררות בביתה מחלקות את עבודות הבית ביניהן. (ראו: שם, בעמ' 7, ש' 27-28; עמ' 8, ש' 1-3)

24.  איני סבור כי די בעדותה של בתה של התובעת כדי להוכיח את היקף הסיוע לו נזקקה ואף עתידה להיזקק מצד בני משפחתה. התרשמתי כי התובעת הגזימה בתיאור קשייה כתוצאה מהתאונה וזאת בשים לב למצבה עובר לתאונה שעל אף קיומן של מגבלות אורתופדיות ונפשיות תפקדה ללא קבלת עזרה, גדלה 4 בנות ואף סייעה בעבודות שונות פיזיות לא רק למשפחתה אלא גם למשפחת בעלה שהרי זה היה הטריגר למצבה הנפשי עובר לתאונה כעולה מחוות דעת המומחה בתחום הפסיכיאטרי , אולם, מאחר שכאמור קבעתי שהתובעת הייתה באי כושר במשך 3 חודשים וכן באי כושר חלקי במשך 3 חודשים נוספים וכן מאחר שהתובעת עברה ניתוח והייתה מאושפזת 4 ימים ולתקופת אי הכושר שנקבעה לה לאחר הניתוח ובשים לב למהות הפגיעה, וכאמור לעיל, לאור תפקודה עובר לתאונה ולאחריה לרבות העזרה הניתנת להוריה בחקלאות, אני סבור כי יש לפסוק לה פיצוי גלובאלי עבור רכיב זה לעבר ולעתיד בסכום של 30,000 ₪.

הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות

25.  על בסיס הקבלות שהוגשו והערכה כללית, אני מעמיד ראש נזק זה על סכום של 5000 ₪.

כאב וסבל

26.  על בסיס נכות רפואית של 25% ו- 4 ימי אשפוז, אני מעמיד ראש נזק זה על סכום של 43,315 ₪. (מעוגל)

27.  סיכום ראשי הנזק: סעיפים 20-26, מביא לסך של 217,315 ₪.

28.  הנתבעת תשלם לתובעת סך של 217,315 ₪ בצירוף החזר אגרה ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ כחוק וזאת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל. 

29.  המזכירות תעביר את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.