האם הגיוני שלחיבור גרוע של שבר עצם הירך, ללא הגבלת תנועה במפרקים סמוכים - תהיה נכות גבוה יותר מאשר חיבור גרוע של שבר עצם הירך עם הגבלת תנועה?

בית המשפט דן בשאלה האם הגיוני שלחיבור גרוע של שבר עצם הירך, ללא הגבלת תנועה במפרקים סמוכים - תהיה נכות גבוה יותר מאשר חיבור גרוע של שבר עצם הירך עם הגבלת תנועה?

 

 

 

בית משפט השלום בתל אביב - יפו

ת"א 65876-01-18

 

 

לפני כבוד השופטת עידית קצבוי                                                                     9.6.2022
התובע	פלוני
נגד
הנתבעת	איילון חברה לביטוח בע"מ

 

פסק דין

 

 

1. בפניי תביעה לנזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 5.10.1972, כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 29.1.2016 בעת שנהג באופנוע באזור מדבר יהודה (להלן: "התאונה").
2. התביעה הוגשה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").
3. במסגרת הודעה מיום 1.6.2021 הודתה הנתבעת בחבותה ובכיסוי הביטוחי לתאונה, ולפיכך ייערך הדיון רק בשאלת נזקיו של התובע כתוצאה מהתאונה ושיעור הפיצוי הראוי.
4. ביום 10.11.2021 נערך דיון הוכחות במהלכו נחקר התובע על תצהירו. בנוסף נחקר המומחה מטעם התובע,  רו"ח זוהר אברהם, על חוות הדעת הכלכלית שנערכה על ידו, וכן מר א.ב. עד מטעם התובע. מטעם הנתבעת נחקר רו"ח רונן גמליאל, אשר ערך חוות דעת כלכלית נגדית. לבסוף נחקר המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, ד"ר נחום הלפרין, אשר מונה לבדיקת מצבו של התובע עקב התאונה.
5. לאחר הדיון הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב, ומכאן הכרעתי  -

 

טיב הפגיעה ושיעור הנכות

6. על פי המתואר בתצהירו, במהלך התאונה הועף התובע בחוזקה מן האופנוע והוטח בעוצמה אל הקרקע, וכתוצאה מכך נפגע באורח קשה. נוכח מגבלת הנגישות למקום התאונה באזור המדבר, נותר התובע שרוע על הקרקע משך שעות עד לפינויו לחדר המיון הקרוב בבית החולים הדסה עין כרם. בהגיעו אובחן אצל התובע שבר פתוח Multifragmental בעצמות הטיביה והפיבולה בשוק ימין מלווה בעיוות גרמי משמעותי של הטיה מלאה של הרגל החוצה ומלווה בפצעי טראומה המצריכים אשפוז מידי וניתוח. כן צוינו חבלות ורגישות ביד ימין. התובע נאלץ להמתין 3 ימים כיוון שלא ניתן היה לנתחו בשל בצקת חמורה, וביום 31.1.16 עבר ניתוח לקיבוע בשוק ימין. התובע נותר באשפוז עד ליום 3.2.16, אז שוחרר לשיקום בביתו כשהוא מרותק למיטתו ומטופל במשככי כאבים.

בהמשך, לטענת התובע, הוא סבל מבעיות תנועה קשות ומפגיעה עצבית ברגל אשר גרמה לחוסר תחושה. ביום 9.4.17  נאלץ לעבור ניתוח נוסף להוצאת ברגי הקרסול על מנת לנסות ולשחרר את עצבי כף הרגל. במהלך הניתוח המסמר לא הוצא, והתובע נאלץ לעבור הליך שיקום נוסף שבסופו מצבו לא השתפר משמעותית (במצטבר היה התובע מאושפז במשך שישה ימים).

7. לטענת התובע, כתוצאה מכל אלה הוא סובל ממגבלות תנועה קשות בקרסול ובברך הגורמות לצליעה, מפגיעה עצבית הגורמת לחוסר תחושה, חולשה של הרגל, קושי לעמוד או ללכת זמן ממושך. בנוסף מצהיר התובע כי הוא סובל מכאבים ונאלץ ליטול משככי כאבים חזקים דרך קבע, כי נותרו ברגלו צלקות, וכן כי הוא סובל מבעיות שינה עקב הכאבים והטראומה שחווה.

 

נכותו הרפואית של התובע כפי שנקבעה על ידי מומחה בית המשפט

8. כאמור, לבדיקת התובע מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה – ד"ר נחום הלפרין, אשר קבע בחוות דעתו מיום 24.12.18 כלהלן:

א.     לתובע נכויות זמניות בהתאם להמלצת הרופאים המטפלים;

ב.      התובע מוגבל בעבודות הכרוכות במאמץ לברך או לקרסול;

ג.      לתובע נותרה נכות צמיתה כלהלן:

נכות צמיתה בשיעור 10% בגין מצב לאחר שבר בשוק ימין שהתחבר במליוניון לפי פריט 47(2)א לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: התוספת לתקנות המל"ל);

נכות צמיתה בשיעור 5% בגין כאבים פסלופמורלים בעקבות החדרת מסמר תוך לשדי לשוק דרך הברך לפי פריט 35(1) בין א' ל-ב' לתוספת לתקנות המל"ל;

נכות צמיתה בשיעור 5% בגין הגבלה בתנועות קרסול ימין לפי פריט 48(3)א לתוספת לתקנות המל"ל במחציתו;

נכות צמיתה בשיעור 5% בגין צלקות לפי פריט 75(1) בין א' ל-ב' לתוספת לתקנות המל"ל.

0% בגין ירידה בתחושה בגב רגל ימין וקדמת קרסול ימין לפי פריט 29(6)א' לתוספת לתקנות המל"ל.

לסיכום, העריך ד"ר הלפרין את ההפרעה הקיימת בכושר הפעילות עקב התאונה ב-19% נכות צמיתה, ועוד 5% נכות אסתטית עקב הצלקות.

9. מומחה בית המשפט זומן לחקירה על ידי ב"כ הנתבעת. בחקירתו נשאל המומחה על קביעותיו – הן באשר לממצאים על   בסיסם קבע את קביעותיו והן באשר לפרשנות תקנות  המל"ל ויישומן על המקרה דנן.
10. לאחר ששמעתי את חקירת המומחה וקראתי בעיון רב את סיכומי הצדדים לעניין זה הגעתי לכלל מסקנה, כי הגם שקביעותיו המקצועיות-רפואיות של המומחה בתחום האורתופדיה מקובלות עליי, הרי שנוכח לשון תקנות המל"ל שיעור הנכויות המצטבר שנקבע על ידי המומחה אינו מדויק, ויש מקום להעמידו על דיוקו.

להלן אפרט:

11. פרט 47 לתוספת הראשונה של תקנות המל"ל הינו תחת הכותרת "עצמות הגפיים התחתונים". בסעיף קטן 2 לסעיף 47, מצוין:

"חיבור גרוע של עצם הירך או של השוקה-

א. ללא הגבלת תנועות במפרקים הסמוכים – שיעור הנכות 10%.

ב. עם הגבלת התנועות אחוזי הנכות יקבעו בהתאם להגבלה."

12. מכאן ששעה שמוצא המומחה הרפואי כי התאונה הותירה חיבור גרוע של עצם השוקה של התובע (כפי שמצא), הרי שעומדות בפניו שתי אפשרויות לקביעת שיעור הנכות: האחת שעה שהחיבור הגרוע לא מתווסף להגבלת תנועה במפרקים הסמוכים ואזי תעמוד הנכות על 10%, והשנייה כאשר לחיבור הגרוע מתווספת הגבלת תנועה במפרקים הסמוכים, אזי תיקבע נכות בהתאם להגבלת התנועה שנמצאה.
13. במקרה דנן מצא המומחה כאמור לעיל, כי קיימת מגבלה בתנועות הקרסול של התובע אשר בגינה יש לקבוע לתובע 5%, והעניק לתובע נכות בגין שני סעיפי ליקוי – 10% בגין חיבור גרוע של עצם השוקה, ו- 5% בגין הגבלת תנועה בקרסול.

סבורני כי בעשותו כן התעלם המומחה מלשון פרט 47 שצוטט לעיל, אשר כאמור לעיל מנחה את המומחה לקבוע נכות על פי אחת מהאפשרויות המצוינות בגופו.

14. מומחה בית המשפט עומת בחקירתו עם הקושי בקביעה הכפולה של הנכות. לאור חשיבות הדברים אביאם כלשונם (עמוד 78 שורה 16 ואילך):

"ש: ... סעיף 47, 2-א נכון? הוא מדבר על חיבור גרוע של עצם הירך או השוקה, א' קובע ללא הגבלת תנועה במפרקים הסמוכים, זה עשרה אחוז, וזה הסעיף שבו אתה עשית שימוש.

ת:       נכון

ש:                 מאידך יש את סעיף ב', אני רוצה להפנות אותך לאותו סעיף ב', מה אומר סעיף ב'? סעיף ב' אומר שבמקרה ויש הגבלת תנועה, כן ובמקרה הספציפי הזה מצאת הגבלת תנועה, כי אותה הגבלת תנועה באה לידי ביטוי בקרסול, זה המשמעות של פגיעה ירך, נכון? ואם יש הגבלת תנועה, אתה צריך בעצם לעשות שימוש בסעיף של הגבלת תנועה, כלומר אני מבינה מהסעיף הזה וזה מה שנאמר לי כבר במומחים אחרים שחקרתי אותם בעבר, שהסעיף הזה לא מאפשר לך לקחת גם את סעיף א' וגם לאחר מכן לקבוע בגין מגבלות, צריך לבחור באחד מבין השניים. במקרה הספציפי הזה מצאת הגבלה בקרסול, כבר הענקת נכות בגין ההגבלה, ולכן לא ניתן לעשות שימוש ולקבוע נכות גם בגין השבר עצמו, האם זה נכון? זה על פי התקנות.

ת:       אני לא מעריך את זה כך. אני חושב שבמידה ויכול להיות מצב של מי יוניון ללא הגבלה בתנועות ועל זה בלבד הוא מקבל 10% נכות. אוקי? כי לפי מה שאת אומרת, מה שהייתי צריך לעשות מאחר ואני מצאתי 5% נכות על ההגבלה בקרסול, אני מעביר את זה עכשיו לבעיה משפטית, זאת אומרת שהמצב של ב' יותר גרוע מ-א' ואת אומרת לי תן לו את ההגבלה בתנועה 5% למרות שהמצב שלו יותר גרוע מהמצב של א', ואז ניתן לו 10%. זאת אומרת, לא לכך התכוון המחוקק.

ש:       אבל זה אומר לשון הסעיף, הסעיף אומר על מצב שיש בו, תראה סעיף א' סליחה רגע דוקטור הלפרין. אני רוצה רק להבין, אני כאן כמו הדיוט ואני קוראת מתוך סעיפי הלקוי שקבע המחוקק. במקרה הספציפי הזה נקבע במפורש שעבור שבר שהתאחה בצורה גרועה, אבל שאין הגבלות תנועה במפרקים סמוכים, ניתן 10% ובמידה ומוצאים הגבלות תנועה, קובע המחוקק שלא עושים יותר שימוש בסעיף 47 א'. אלא עושים שימוש בסעיף 47 ב', שמשמעו אתה הולך ובודק את ההגבלה, ועל פי הגבלה זו הנכות שיש לקבוע, האם זה נכון?

ת:       מבחינתי לא. ואני עוד פעם מסביר את הנקודה הזאת, בבית המשפט כי זה נקודה משפטית, אם היה לו רק

כב' הש' קצבוי: רוטציה

העד, מר הלפרין: הוא מקבל 10% מה שאומרת עורכת הדין איך קוראים לך?

עו"ד מגן:       מגן

העד, מר הלפרין: עורכת הדין מגן אומרת תשמע, לא מגיע לו 10% נכות. מגיע לו 50% נכות, למה? נכון שמצאת רוטציה אבל ההגבלה בתנועה הייתה 5% אז איך אנחנו יכולים להבין שעל מצב יותר קשה אנחנו נותנים פחות אחוזי נכות

כב' הש' קצבוי: הבנתי את תשובתו של אדוני, אני מבינה את התשובה של אדוני.

העד, מר הלפרין: על פי כך לא מקובל עליי ההסבר.

עו"ד מגן:       אוקי, אבל זה השקפת עולמך ואם אני אמצא

העד, מר הלפרין: בגלל זה הבאתי את זה לחוות דעת של כבוד השופטת".

15. גם בהמשך דבריו, מבהיר המומחה כי הוא אמנם עומד על דעתו, אך הוא מבין את המורכבות שבסוגיה לאור לשון פרט 47 הנ"ל, וקבע את קביעותיו שעה שלא היה שלם עם הפחתת שיעור הנכות כאמור (עמ' 82 ש' 7 ואילך):

"[...] הוא קיבל נכות על הקרסול שמצאתי הגבלה בתנועה והסברתי מדוע נתתי את ה- 5% נכות [...] הוא קיבל 5% על הברך והוא קיבל 10% על שבר ושוק, שבר מרוסק ושוק שטופל על ידי מסמר "טופ איץ די" את שואלת אותי עכשיו אם הוא חזר לפעילות ספורט ולמעשה ההגבלה הזאת בכלל לא הפריעה לו היא לא הפריעה לו, לכאורה אני צריך להוריד את ה- 5% אני לא שלם אבל עם ההנחה הזאת. בגלל זה אני אומר אם בית המשפט יגיד חובה לעשות את זה נעשה את זה, אבל אני מבין ושוב פעם אם זה היה שבר פשוט ניחא, מאחר וזה היה שבר מרוסק שעבר ניתוח טופ אייץ' די. ומצאתי את הממצאים האלה 10%".

16. הנה כי כן, מומחה בית המשפט מסביר כי מן הרגע שבו מצא כי לתובע שבר שחובר בצורה גרועה, ואליו מתווספת נכות נוספת בגין הגבלה בתנועות הקרסול, אין הגיון לקפח את הנפגע ולהעדיף את שיעור הנכות הנובע מהגבלות התנועה  בקרסול שעה שזו נמוכה משיעור הנכות הנגרם בגין חיבור גרוע של העצם ללא הגבלת תנועה.
17. בראש ובראשונה אציין כי ההיגיון המצוי בבסיס דבריו של ד"ר הלפרין מקובל עליי. ככל שחיבור גרוע של השבר לבדו וללא הגבלות תנועה במפרקים סמוכים מעניק לבדו 10% נכות, הרי שאין זה הגיוני כי שעה שלחיבור גרוע זה מתווספת גם הגבלת תנועה (אשר שעה שהיא עומדת בפני עצמה אינה מקנה נכות מעל 10%) תועמד הנכות על שיעור נמוך יותר. תוצאה זו אולי עולה בקנה אחד עם קריאה "טכנית" של הוראות התקנות, אולם היא אינה מתיישבת עם היגיון בריא.
18. אלא שבאמור לעיל אין כדי להוביל למסקנה כי ניתן לקבוע נכות מצטברת הן בגין ההגבלות בתנועה והן בגין החיבור הגרוע של השבר. נדמה כי קריאה של לשון פרט 47 לתוספת לתקנות המל"ל אינה יכולה אלא להוביל למסקנה כי רצונו של מתקין התקנות היה למנוע מצב בו יוענקו נכויות כפולות הן בגין חיבור גרוע של השבר והם בגין הגבלות התנועה שנגרמו בשל כך, שאלמלא כן, אין דרך להבין את לשון התקנה ואת החלופות המצוינות בה.
19. ודוקו – לא מן הנמנע כי במקרים בהם הגבלת התנועה אינה נובעת בהכרח מהאיחוי הגרוע של השבר, תינתן נכות נפרדת בגין כל אחד מהליקויים (כך למשל היה בת"א 18297-05-13 שיניצקי נ' הפול (15.12.15)). אלא שבמקרה דנן לא נטען כי הגבלת התנועה בקרסול אינה פועל יוצא של החיבור הגרוע של השבר, ולפיכך לא ניתן להתעלם מלשון התקנות המחייבות קביעת נכות על פי אחת משתי החלופות – בגין חיבור גרוע של השבר לבדו או בגין חיבור גרוע בשבר הגורם להגבלות תנועה.
20. לאור כל אלה, אני קובעת כי מחד, אין לקבל את עמדת הנתבעת כי בשל לשון הוראות התקנות, יש לקבוע לתובע נכות בשיעור 5% בלבד בגין החיבור הגרוע של השבר והגבלת תנועת הקרסול, ומאידך, אכן נוסחו של פרט 47 לתוספת לתקנות המל"ל אינו מאפשר הענקת נכות לתובע בגין שני סעיפי הליקוי יחדיו, ובמובן זה יש מקום להתערב בחוות דעת המומחה בתחום האורתופדיה תוך שמירה על ההיגיון הבסיסי המצוי בדבריו – לקיחה בחשבון של הפרט הגבוה מבין השניים, דהיינו בשיעור של 10%, וזאת על מנת שלא לקפח את התובע.
21. בנוסף, אציין כי לא מצאתי לנכון לקבל את טענות הנתבעת באשר ליתר קביעותיו של המומחה – לא באשר לנכות בגין הכאבים כתוצאה מהחדרת המסמר ולא בגין הנכות שנקבעה בשל החיבור של עצם השוקה לרבות הטענה להעדר ביטוי לכך בתיעוד הרפואי. המומחה הסביר את קביעותיו באופן ברור ומנומק, תמך את עמדתו בממצאים אובייקטיביים, גיבה את עמדתו נוכח אופי השבר והתרשמותו מהבדיקה הקלינית שנערכה ואף הדגיש כי אין עצם העובדה שהתובע מבצע פעילות גופנית מתונה כדי להפחית מנכותו הרפואית. בנסיבות אלה, אין אינדיקציה להתערבות ביתר מסקנותיו של המומחה כאמור על פי אמות המידה שנקבעו בפסיקה.
22. העולה מכך הוא כי יש להעמיד את נכותו הצמיתה של התובע בתחום האורתופדיה על:

10% בגין חיבור גרוע של עצם השוקה לפי פריט 47(2)א;

5% בגין כאבים בעקבות החדרת המסמר לפי פריט 35(1) בין א' ל-ב';

5% בגין צלקות לפי פריט 75(1) בין א' ל-ב'.

סך הכול – 18.77%.

 

השפעת הנכות על תפקוד התובע

23. הלכה היא כי הפגיעה התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך בין היתר יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממש יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, למשל – שינויים שחלו בשכר הנפגע (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792 (1995).
24. התובע טוען כי לתאונה נשוא תביעה זו השפעה משמעותית על תפקודו.
25. במישור הפיזי, סובל התובע מכאבים תמידיים הגוברים במאמץ ובשינויי מזג אויר, הוא מתקשה לעמוד או ללכת זמן ממושך, הולך בצליעה תמידית ונוטל משככי כאבים עד היום. לטענתו הפעילות הספורטיבית היחידה שהוא מבצע היא הליכות מתונות באזור מגוריו, למרחק קצר ובתדירות שאינה קבועה (לכל היותר פעם בשבוע) המבוצעת בקצב איטי וכוללת עצירות. לטענתו אינו מסוגל לשוב לספורט כגון ריצה שביצע בעבר על אף שניסה, וגם ההליכה המתונה מבוצעת בתנאי כביש בלבד. לטענת התובע, גם בפעילות גופנית זו אין כדי להוריד מהנכות התפקודית כיוון שפעילות גופנית מתונה מומלצת לצרכי שיקום.
26. באשר למישור התעסוקתי, על פי תצהירו, עובר לתאונה ומזה כ-25 שנה הוא עובד כמנהל טכני בחברות העוסקות בהקמת מסכי ענק, עבודה הכרוכה במאמץ פיזי לא מבוטל, לרבות העמסת ציוד כבד ורב, הקמה ופירוק ועבודה בגובה. בנוסף, העבודה כוללת תפעול אקטיבי של האירוע עצמו, פתרון תקלות מהיר הדורש הליכה וריצה הלוך ושוב בשטח האירוע (סע' 30-28 לתצהירו).
27. לטענת התובע, מאז התאונה הוא לא חזר לעבודתו כבעבר, אלא בתחום מצומצם ובנישה ספציפית, אשר לא כוללת עבודה באירועים גדולים מפאת מצבו עקב התאונה. לטענתו, בגלל יחסיו הטובים עם מעסיקו קיבל את שכרו באותם תנאים אשר השתכר עובר לתאונה. עם זאת, כעולה מטענותיו, בעוד שבשנים שקדמו לתאונה עלה שכרו בהתמדה, הרי שלאחר התאונה ניתן להיווכח לדבריו, כי שכרו נותר יציב ללא כל עלייה.
28. התובע מוסיף וטוען כי בנוסף להיותו שכיר, ערב התאונה פעל להקמת עסק עצמאי במסגרתו מוענק שירות בידורי למסיבות ואירועים באמצעות רכב מסחרי ממותג ומאובזר המכיל ציוד משחקי וידאו – כל זאת מעבר לשעות העבודה ובסופי השבוע. לדבריו פתח עם שותף "עוסק מורשה" עוד טרם קרות התאונה, והשקיע בעסק הון התחלתי באמצעות הלוואה בנקאית. על פי הנטען, הוא  למכור את העסק בשלביו המוקדמים מאחר והתקשה בעבודתו וסבל מכאבים עזים (ראו סע' 38-34 לתצהירו). לגיבוי טענותיו אלה הוגשה חוות דעת מומחה מטעם התובע, רו"ח זוהר אברהם, אשר מטרתה להדגים את פוטנציאל ההשתכרות של התובע במסגרת עסקו העצמאי.
29. הנתבעת לעומת זאת מתארת מצב דברים שונה לחלוטין. לטענתה, נכויות התובע הן זניחות והשפעתן בהיבט התפקודי היא מזערית. לטענתה, הדבר בא לידי ביטוי גם בחוות דעתו של המומחה בתחום האורתופדיה, כיוון שבבדיקתו נמצאו תנועות מלאות, נקבע כי התובע אינו סובל מבעיית יציבות ונמצאו ממצאים בודדים וזניחים – והדבר עולה בקנה אחד עם שיעור הנכויות הנמוכות שנקבעו. בנוסף, הנתבעת טוענת כי טענות התובע באשר לכאבים והגבלות לא הוכחו בראיות ממשיות ואובייקטיביות, שכן לא הוגש תיעוד רפואי עדכני באשר לכאביו או לתרופות אותן נוטל, ואף לא הוגשו כל קבלות בגין אותן הוצאות.
30. באשר לתעסוקתו של התובע, הנתבעת טוענת כי גם אם עבודתו פיזית, הרי שאין בהגבלות הקלות שמצא מומחה בית המשפט כדי לשתק אותו כליל, קל וחומר עת התובע שימש כמנהל טכני ולא "פועל פשוט", וממילא במועד התאונה השתכר התובע כדי שילוש השכר הממוצע במשק והתובע אישר כי שכרו לא הופחת בעקבות התאונה.
31. הנתבעת הגישה חוות דעת חשבונאית נגדית שנערכה על ידי רו"ח רונן גמליאל באשר לטענות פוטנציאל ההשתכרות בעסק העצמאי. על פי חוות הדעת, ההערכות שהוצגו על ידי התובע אינן תואמות את המסמכים שהוצגו, לא סופקו נתונים מתאימים וגם הנתונים שסופקו לא נבדקו כראוי – כך שלטענת הנתבעת פוטנציאל ההשתכרות מהעסק שהוקם על ידי התובע לא שוקף נכונה.
32. לאחר ששמעתי את עדותו של התובע ולאחר שעיינתי שוב במסמכים ובכתבי הטענות, מצאתי כי התובע הוכיח כי לנכותו הרפואית השפעה על מידת תפקודו, ובכלל זאת על עבודתו ועיסוקו. עם זאת אני סבורה כי ההשפעה התפקודית פחותה מזו המתוארת על ידי התובע. אסביר -
33.  ראשית באשר לאופי עבודתו של התובע - התובע תיאר באופן משכנע ומהימן את אופייה של עבודתו עובר לתאונה ולאחריה. בתצהירו ציין התובע כי עבודתו כללה העמסה של ציוד כבד, שינועו למקום האירוע, והקמתו במקום. כן ציין כי העבודה כללה טיפוס לגובה, שהייה בשטח, הליכה ועמידה מאומצות (ראו סעיפים 28-29 לתצהיר התובע). לדבריו, אמנם חזר לעבוד כראש צוות של עבודות לאחר התאונה, אולם בעוד שבעבר היה מעורב בהקמתם של אירועים גדולים ומורכבים, הרי שלאחר התאונה, התמקד בעיקר בתערוכות - נישה קלה יותר לתפעול הדורשת מאמץ פיזי פחות (ראו עמוד 20 שורה 32 ואילך).
34. דבריו של התובע לעניין זה קיבלו תמיכה גם בעדותו של מר א.ב. (קולגה של התובע העובד באחת החברות השותפות לחברה בה מועסק התובע). מר א.ב העיד כי עד לתאונה עבד עם התובע בפרויקטים גדולים, וכי עובר לתאונה התובע – למרות תפקידו הניהולי – היה נוכח בשטח ופיקח על הקמת האירועים מקרוב (בעמ' 50 ש' 26 ואילך): "[...] הענף שלנו זה לא מנהל שמנהל בחדר פלזמה וטלפון, הענף שלנו זה ענף אירועים, הוא ענף חי יום יומי, אנחנו אנשי שטח [...], גם המנהל הוא איש שטח, הוא לא פקיד במשרד". מר א.ב. אף אישר כי התובע מאז התאונה כבר אינו מסוגל לעסוק בפרויקטים גדולים ("כבר לא בענייני הרוקנרול או באירועים גדולים").
35. עיון בתלושי השכר של התובע מעלה כי חרף השינויים הנטענים בעבודתו, שכרו לא נגרע. הלכה למעשה מעיון בתלושי השכר המצורפים לתצהיר התובע (נספח 10) עולה כי גם בתקופת המחלה המשיך התובע לקבל את שכרו באופן מסודר, ומבלי שנגרע ממנו דבר. יתר על כן, כעולה מהדיון שנערך ביום 23.5.21, לאחר שנים מספר בהן לא חל כל שינוי בשכרו של התובע, קיבל התובע העלאה אשר העמידה את שכר הברוטו שלו על 36,000 ₪ ברוטו, לעומת 31,000 ₪ לפני ההעלאה (ראו עמוד 3 שורה 3 לפרוטוקול מיום 23.5.21).
36. לכאורה יש באמור לעיל כדי לסתור את טענות התובע על אודות הפגיעה הממשית שיש לנכותו הרפואית על יכולותיו המקצועיות. לעניין זה טוען התובע שתי טענות עיקריות -  האחת הינה כי ממועד תחילת עבודתו בחברה (התובע צירף בנספח 9 לתצהירו את תלוש השכר מספטמבר 2010- החודש הראשון של עבודתו) ועד למועד התאונה, הושבח שכרו של התובע באופן ניכר- משכר ברוטו של 16,785 ₪ לחודש לשכר של בין 27,000 ל- 30,000 במועד התאונה. חרף זאת, בשנים שלאחר התאונה שכרו נותר כפי שהיה עובר לה הגם שניתן היה לצפות למצער לעלייה שאפיינה את השנים שלפניה.
37. טענה שנייה של התובע מתייחסת למעמדו המיוחד בחברה כאיש אמונם של בעלי החברות השונות המרכיבות את השותפות (סעיף 33.2 לתצהיר התובע). לטענת התובע, תנאי שכרו נשמרו לו כל השנים בגלל מעמד מיוחד זה, אולם ככל  שייאלץ  התובע מסיבה כזו או אחרת למצוא עבודה אחרת בתחומו, יקשה עליו מצבו הרפואי להגיע לאותה רמת שכר.
38. אינני משוכנעת כי התובע הרים את נטל ההוכחה באשר לקשר שבין פציעתו לבין נתוני השתכרותו מאז התאונה. בראש ובראשונה, העד היחיד שהובא מטעמו של התובע לתמיכה בטענותיו באשר להשפעה התפקודית של פציעתו על עבודתו הינו מר א.ב אשר משמש כאמור בסמנכ"ל בחברה המחזיקה במניות החברה בה עובד התובע. בתצהירו של מר א.ב אמנם הוא מציין את השוני בחל בעבודת התובע לאחר התאונה, אולם אין בו כל התייחסות להשפעת אותו שוני על תנאי השתכרותו. למעשה במהלך עדותו של מר א.ב הוא ציין מפורשות כי שכרו של התובע אינו תלוי בו, וכי האחראים לתמורות בשכרו של התובע לאורך השנים הינם בעלי החברה בה עובד התובע עצמו (ראו את האמור בעמוד 52 שורה 10 ואילך לפרוטוקול). התובע לא מצא לנכון לזמן מי מגורמים הללו לעדות, ומשכך נותרו טענותיו לעניין הקשר בין שכרו לבין פציעתו לאורך השנים בלתי מבוססות.
39. בנוסף וכאמור לעיל, במועד הסמוך לדיון ההוכחות, הועלה שכרו של התובע באופן ניכר. במענה לשאלות שנשאל התובע על אודות כך הוא ציין: "אני במשך הרבה שנים עובד עם אותו מעביד, כאילו לא ביקשתי העלאה בשכר, ביקשתי והוא הסכים לעלות לי אני מעריך שאם הוא לא היה מרוצה ממני, לא הייתי  עובד במקום העבודה הזה" (עמוד 30 שורה 30 ואילך). דהיינו גם התובע עצמו מעיד על כי מעסיקו העלה את שכרו לבקשתו ומודה כי יש בהעלאה זו, כמו גם בעצם העובדה כי המשיך להיות מועסק לאורך כל השנים, כדי להעיד על שביעות הרצון של מעסיקיו מעבודתו.
40. הנה כי כן- הגם שהתובע אכן הוכיח כי שכרו לא הועלה במשך מספר שנים שלאחר התאונה, הוא התקשה בהוכחת הקשר בין מצב דברים זה לבין פציעתו. למעלה מן הצורך אוסיף ואציין כי ענף האירועים במילא נתון לתנודות מסוימות אשר משפיעות מן הסתם על שכר העובדים בו (ולראיה בתקופת מגיפת הקורונה שהה התובע בחל"ת). נוכח אופיו של ענף זה וטיבו של מקום העבודה של התובע, מתחדד הצורך בהוכחת הקשר הסיבתי בין נתוני שכרו של התובע לבין מצבו הרפואי מעבר לעצם הצגתם של תלושי השכר המעידים על כי שכרו לא הועלה במשך מספר שנים.
41. עם זאת וכאמור לעיל, אין באמור כדי להוביל למסקנה כי אין בפציעתו של התובע בתאונה  כדי להשפיע על תפקודו בעבודתו.
42. בראש ובראשונה, כאמור, הוכיח התובע כי לעבודתו אלמנטים פיזיים ברורים המייחדים אותה לעומת עבודות ניהוליות-משרדיות "שגרתיות". גם טענתו של התובע כי בעקבות התאונה הוא נאלץ לשנות את אופי הפרויקטים שעליהם הוא אחראי לא נסתרה. לא ניתן בנסיבות אלו להתעלם מהשפעת התאונה על כושרו של התובע ויכולתו להביא לידי ביטוי את הכשרתו רבת השנים ומיומנותו. הן התובע והן מר א.ב, העד מטעמו, הצהירו על אודות המעמד המיוחד שיש לתובע בקבוצת החברות, ובכך יש כדי להסביר את העובדה שפגיעתו של התובע לא התבטאה בהפחתה של תנאי תעסוקתו או שכרו.
43. יתר על כן, התובע הוכיח כי סמוך לפני התאונה הקים עם שותף נוסף עסק להפעלת אירועים באמצעות העמדת קרוואן נייד במקום האירוע. בעסק זה השקיע התובע הון ראשוני של למעלה מ 300,000 ₪. על פי תצהירו של התובע, השותפות נרשמה בסוף שנת 2015 והחלה לפעול רק בספטמבר 2016. בשנת 2018 נמכר ציוד העסק לגורם אחר והשותפות הלכה למעשה פורקה.
44. בעת סגירתו של העסק על ידי התובע ושותפו העסק עדיין לא היה רווחי. חרף האמור, התובע הגיש חוות דעת כלכלית ערוכה על ידי רו"ח אברהם. על פי חוות דעת כלכלית זו העסק שהוקם על ידי התובע ושותפו צפוי היה להרוויח בשנה הראשונה לפעילותו (רווח תזרימי נקי לפני מס) סך של 45,000 ₪ והוא היה צפוי לגדול משמעותית לאורך שנות הפעילות של העסק ולהסתכם ברווח תזרימי נקי של כ- 473,000 ₪ בשנה החמישית של הפעילות (עמוד 15 לחוות הדעת (נספח 12 לתצהיר התובע).
45. מומחה התובע נחקר ממושכות על ידי ב"כ הנתבעת. לאחר שמיעת המומחה, הגעתי לכלל מסקנה כי הנחות המוצא של המומחה כמו גם קביעותיו בחוות הדעת, לא בוססו על ידו באופן הנדרש לצורך הערכת הפסדיו הפוטנציאלים של התובע. כעולה מחקירתו של המומחה, קביעותיו לא נשענו על הנתונים הספציפיים של העסק – המומחה לא עיין בהנהלת החשבונות של העסק (עמוד 39 שורה 20-22), ולא ביסס את מסקנותיו וקביעותיו על נתונים או אסמכתאות ממשיות. הלכה למעשה, כפי שהודה מומחה התובע בעדותו, חלק ניכר מקביעותיו של המומחה נשענות על דברים שנמסרו לו על ידי התובע עצמו (כך למשל אומדן מספר העסקאות שעתיד היה העסק לבצע במהלך שנות פעילותו – ראו עמוד 40 שורה 31 ואילך לפרוטוקול). בנסיבות אלו קיים קושי של ממש לקבל את קביעות המומחה מטעם התובע באשר לפוטנציאל הכלכלי שהיה לעסק שהוקם על ידי התובע ושותפו.
46. לאמור לעיל יש להוסיף כי התובע לא זימן לעדות את שותפו לאותו העסק, ואף לא מצא לנכון לזמן את מי שרכש ממנו את הציוד בשנת 2018 ומפעיל עסק זהה או למצער דומה  עד היום (כפי שהדבר עולה מחוות הדעת הכלכלית של הנתבעת- ראו סעיף 3.6 לחוות דעת הנתבעת).
47. נראה כי גם התובע עצמו אינו מבקש להתבסס על חוות הדעת שהוצגה על ידו על מנת להוכיח אובדן הכנסות נוסף על אובדן ההכנסות מעבדותו כשכיר. בסיכומיו מציין התובע כי חוות הדעת לא הובאה על מנת לבסס תביעה להפסד רווח צפוי, אלא כדי להוכיח את טענות התובע כי אבד לו פוטנציאל השתכרות ממשי נוסף (סעיף 49 לסיכומי התובע).
48. אלא שחרף כל האמור לעיל, ועל אף המשקל הנמוך שיש לייחס לחוות הדעת הכלכלית שהוצגה על ידי התובע, מצאתי כי בעצם הקמת העסק העצמאי בסמוך לשנת התאונה יש כדי להעיד על כושרו של התובע עובר לתאונה, על יכולותיו ועל שאיפותיו. התובע, כמפורט לעיל, עבד במשרה בכירה ומאומצת כשכיר, לא הסתפק בכך ופעל במקביל להקמתו של עסק עצמאי נוסף בו הוא יוכל להביא לביטוי את כישוריו ואת ניסיונו הטכני. זמן קצר לאחר רישומו של העסק, אירעה תאונת הדרכים, והשאלה אם עתיד היה עסק זה להרוויח רווחים משמעותיים בחלוף השנים אלמלא תאונת הדרכים נותרה ללא מענה. אלא שאף שאני נכונה לקבל את טענות הנתבעת כי אין בחוות הדעת הכלכלית ובמסמכים שהוצגו על ידי התובע כדי לבסס את הפוטנציאל אותו מבקש התובע לייחס לאותו עסק, הרי שיש בעצם העובדה כי התובע מצא לנכון להרחיב את עיסוקיו כדי לבסס את טענותיו באשר לכושרו ויכולותיו עובר לתאונה. העובדה כי נכון להיום התובע עובד כשכיר בלבד אכן יכולה לנבוע מכישלונו של העסק גם ללא קשר לתאונת הדרכים, אולם עצם העובדה כי התובע בחר שלא להרחיב ולממש את ניסיונו וכישוריו פעם נוספת ושילוב עובדה זו עם תחומי עיסוקו לאחר התאונה ונתוני השתכרותו, תומכים בטענות התובע על כי לתאונת הדרכים הייתה השפעה על יכולתו להביא למימוש את כישוריו, ניסיונו והידע שבאמתחתו.
49. הנה כי כן, אני מקבלת את טענות התובע כי לנכותו הרפואית השפעה תפקודית. לאור טיבה של הנכות שנקבעה לתובע ואופיה של עבודתו אני מעמידה את שיעור נכותו התפקודית על נכותו הרפואית בניכוי הנכות האסתטית שנקבעה לו על ידי מומחה בית המשפט- סך הכל- 14.5%, ובמעוגל- 15%.
50. משהעמדתי את נכותו התפקודית של התובע על 15% אעבור לבחינת הפיצוי הראוי בגין פגיעתו בתאונת הדרכים מיום 29.1.2016.

 

נזקי התובע

51. למען הנוחות אחזור על הנתונים הרלוונטיים הנדרשים:

התובע יליד: 5.10.1972;

מועד התאונה: 29.1.2016;

גיל התובע בעת התאונה: 43 ו-3 חודשים;

גיל התובע כיום: 49 ו-8 חודשים;

שיעור נכות רפואית: 18.77%;

שיעור נכות תפקודית: 15%

 

הפסדי שכר בעבר

52. ראש הנזק של הפסדי ההשתכרות בעבר הינו "נזק מיוחד" המחייב הוכחה במסמכים ובראיות. לאור טבעו ואופיו של הנזק – ניתן בדרך כלל להביא נתונים מדויקים ועל התובע חלה החובה להביא נתונים אלה (ע"א 810/81 לוי נ' מזרחי, פ"ד לט (1)477).
53. עם זאת, וכפי שנקבע בפסיקה, לעיתים המציאות מורכבת וקיים קושי לגבש את הנזק. במקרים מסוימים ניתן יהיה  לפסוק בגין ראש נזק זה פיצוי בהתאם לאמדן המתיישב עם הנתונים שהוכחו (השוו ע"א (מחוזי ת"א) 37453-01-13 ע.נ בית נוי בע"מ נ' אבולוף (נבו 11.06.2014)).
54. במקרה זה, כאמור שכרו של התובע לא נגרע במהלך השנים שלאחר התאונה, אולם עד זמן קצר לפני מועד דיון ההוכחות גם לא הושבח בשום צורה. יתר על כן, התובע הוכיח כי ערב התאונה ביקש להרחיב את עיסוקו ולהביא לביטוי את כישוריו וידיעותיו גם במסגרתו של עסק עצמאי. כאמור לעיל, משהתאונה אירעה עוד טרם החל העסק לפעול, קיים קושי של ממש בהערכת ההפסדים שיתכן ונגרמו לתובע בעקבות התאונה. יש לזכור כי עסקינן בעסק קטן המורכב משני שותפים בלבד, ואשר על פניו נראה כי דרש את מעורבותו של התובע באופן אישי (כך על פי גרסת התובע שלא נסתרה). יש גם לזכור כי על פי קביעות המומחה, התובע היה באי כושר ממושך אשר בוודאי היה בו כדי להשפיע על יכולתו של התובע לפעול במסגרת עסקו העצמאי למצער.
55. נסיבות אלו מצדיקות לדידי קביעתו של סכום גלובלי המשקף את בלימת עיסוקו של התובע לשנים שמאז התאונה ועד היום, מתוך הנחה (שהוכחה כאמור) כי לפציעת התובע השלכה על תפקודו בשנים אלו, הן באשר לעבודתו כשכיר והן באשר לעסק אשר בו השקיע ואשר היה בכוונתו לפתח עם שותפו, ובהתבסס על כך שהתובע אכן היה במלוא מרצו, והיה בכוחו להקים עסק רווחי ומניב. בהינתן האמור לעיל בצירוף העובדה כי התובע שהה בחל"ת במשך קרוב לשנה בשל מגיפת הקורונה, אשר לה בוודאי אין כל קשר לתאונת הדרכים, מצאתי לנכון להעמיד את הפסדי התובע בראש נזק זה על 100,000 ₪ - סכום גלובלי (הכולל הפסדי פנסיה) הלוקח בחשבון את כל המפורט לעיל. (יובהר כי חישוב אקטוארי המבוסס על גריעת 15% משילוש השכר הממוצע במשק למשך השנים שמיום התאונה עד היום מוביל לסכום של  269,730 ₪ ובצירוף פנסיה מוביל לסכום של כ- 300,000 ₪. נראה כי פסיקת סכום ששיעורו 1/3 מכך מבטא את מידת ההשפעה שהייתה לנכותו הרפואית של התובע על יכולתו להשביח את שכרו באותה תקופה- אם במסגרת עסק עצמאי ואם במסגרת עבודתו כשכיר).

 

אבדן כושר השתכרות

56. כאמור אין מחלוקת בין הצדדים כי שכרו של התובע עולה על שילוש השכר הממוצע במשק, ועל כן חישוב הפיצוי ייערך במסגרת ההגבלות המוגדרות בסע' 4(א)(1) לחוק הפיצויים.
57. הנתבעת טוענת כי התובע ממשיך להשתכר היטב מבלי שנגרע משכרו, ולכן אין מקום לפצות בגין אבדן כושר ההשתכרות באופן מלא אלא על הצד הנמוך. כמו כן לטענת הנתבעת, עת התובע משתכר מעל לשילוש השכר הממוצע במשק, אין לקחת בחשבון פיצוי בגין הפסדי פנסיה בשיעור 12.5%, זאת על סמך פסיקה עדכנית בנושא של בית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 25110-07-21 פלונית נ' הכשרה, 8.3.22).
58. כמפורט לעיל, התובע אכן המשיך במקום עבודתו גם לאחר התאונה ונכון להיום, בחלוף למעלה מ- 6 שנים ממועד התאונה, התובע עודנו עובד עבור אותה מעסיקה, ולאחרונה אף קיבל העלאה בשכר.
59. חרף האמור לעיל, ומהנימוקים שהובהרו לעיל, יש מקום לקבל את טענת התובע על כי לנכותו הרפואית השפעה תפקודית שנתנה ונותנת אותותיה גם ביכולתו לתפקד בתחום עיסוקו. לעניין זה ראוי לשוב ולהזכיר את טענות התובע (שגובו בעדותו של מר א.ב), באשר למעמדו המיוחד אצל מעסיקתו – מעמד שנוצר כתוצאה מהנסיבות המיוחדות של אותה מעסיקה. בנוסף, מקובלת עליי טענת התובע לפיה מדובר בחברה דינמית שעברה שינויים ארגוניים ומשברים ובעלת מבנה שותפות מיוחד, ולא במקום עבודה יציב ומוסדי, וגם זאת יש להביא בחשבון. על כל אלה יש להוסיף כי לתובע טרם מלאו 50 וצפויות לו עוד שנות עבודה לא מעטות. לא מן הנמנע כי עם התבגרותו אותן מגבלות אורתופדיות עלולות לבוא לידי ביטוי משמעותי יותר.
60. לאור כל המפורט לעיל, מצאתי לנכון לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין פגיעה אפשרית בכושר השתכרות, מהיום ועד לתום תוחלת חיי עבודתו (גיל 67), בסך כולל של 500,000 ₪, כאשר מסגרת הפיצוי מבוססת על שילוש השכר הממוצע במשק כפי שהוקפא בחוק השכר הממוצע (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), תשפ"א-2020, במכפלת נכותו התפקודית של התובע (15% כאמור), ובגבולות 75% מתחשיב אקטוארי. אינני סבורה כי זהו המקום המתאים לפסיקת הפסד אקטוארי מלא המבוסס על שיעור הנכות לאור העובדה כי התובע אכן ממשיך נכון להיום לעבוד באותו מקום עבודה, ומשלפני זמן לא רב אף זכה להעלאה בשכרו. עם זאת וכאמור לעיל יש בסכום זה כדי לבטא את ההשפעה התפקודית החלקית שיש לנכותו הרפואית כפי שהיא באה לביטוי עד היום, ואת החשש הברור כי ככל שיאלץ התובע לעזוב את מעסיקתו הנוכחית, תהיה לנכותו הרפואית השפעה משמעותית יותר.
61. ויוער - הסכום שנפסק על ידי בראש נזק זה כולל גם הפסדי פנסיה בשיעור של 12.5% וזאת מכמה טעמים, וחרף האמור בע"א 25110-07-21- בראש ובראשונה מדובר בהפסד פנסיה המתווסף להפסדי ההשתכרות העתידיים של התובע מתוך הנחה כי קיימת אפשרות שהתובע ייאלץ למצוא מקום עבודה אחר בהמשך הקריירה. בנסיבות אלו שאלת ההסדר הפנסיוני החל בין התובע למעסיקו נכון להיום פחות רלוונטית. בנוסף לכך אני סבורה כי פסיקתם של12.5% מהפסדי ההשתכרות לעתיד עולה בקנה אחד עם הלכות בית המשפט העליון כפי שהן באות לביטוי ב- ע"א 1103-14 מיום 15.4.15 אשר דחה בהסכמה את הערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"א 16951-04-10 ע.מ.מ. ואח' נ' ע.מ.ר. ואח' (31.12.13) (וראו בעניין זה גם את האמור בעא 8930-12 הפניקס נ' טוויג(30.7.14), ע"א 7548/13 שפורן דיווי נ' ז'ק תורגמן (27.1.2014); ת"א 19489-10-10 מלכה נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") 3 מרץ 2015. לכך יש גם להוסיף כי טענת הנתבעת באשר לחובתו של התובע להציג הסדר פנסיוני מטיב הועלתה לראשונה רק בסיכומיה ובכך נפגעה במילא יכולתו של התובע להתגונן אל מול הטענה.

 

62. סיכומו של דבר- הפיצוי בראש הנזק של הפסדי השתכרות לעתיד עומד על 500,000 ₪ והוא כולל את הפסדי הפנסיה הנלווים.

 

עזרת הזולת

63. הלכה פסוקה כי פיצויים בשל עזרה ייפסקו רק בהסתמך על ראיות שיובאו בפני בית המשפט, וכאשר מדובר בפיצוי בגין עזרת הזולת, פסק בית המשפט כי "היה ראוי להביא ראיות ברורות הן בדבר הצורך הרפואי בעזרה זו, הן בדבר מתן העזרה בפועל והן בדבר עלותה של העוזרת בפועל" (ע"א 619/86, חברת שחר זר נ' אטדג'י, תק'- עליון, כרך 90 (3) תש"ן - תשנ"א, עמ' 551).
64. התובע העיד על כי אין הוא נדרש לעזרה בשכר נכון להיום. הלכה למעשה העיד התובע כי בעוד שלפני התאונה נעזר בשירותיה של מנקה מדי פעם, הרי שנכון להיום נוהגים הוא ורעייתו לנקות את הבית בעצמם. (ראו עמוד 27 שורה 12 ואילך). בנסיבות אלו ולאור שיעור נכותו של התובע ואופיו לא הוכח צורך בעזרת צד ג' בשכר נכון להיום.
65. לאור שיעור נכותו הצמיתה של התובע, נוכח הפגיעה המשמעותית שחווה ונוכח התיעוד הרפואי שצורף (הכולל שני ניתוחים ושיקום לאחריהם, תוך שבחלק מהתקופה הוא נזקק לכיסא גלגלים וקביים), מצאתי לנכון לקבוע סכום גלובלי בגין עזרת צד שלישי בגובה של 30,000 ₪.

 

הוצאות רפואיות ונסיעות

66. הנתבעת טוענת, כי לתובע לא נגרמו כל הוצאות כיוון שהוא זכאי לקבל במסגרת חוק בריאות ממלכתי את כל הטיפול הרפואי לו הוא נזקק. התובע הציג אסמכתאות חלקיות להוצאותיו הרפואיות. במקרה מעין זה, בהתאם לפסיקה, נכון לפסוק הוצאות סבירות על דרך האומדנה (ראו למשל ע"א 307/77 מור נ' עיזבון המנוח שעיה בוץ). בשים לב לנכותו של התובע ולאופי פגיעתו – ובכלל זה שני ניתוחים, ביקורות, טיפולי פיזיותרפיה, אני מעמידה את הפיצוי בגין ראש נזק זה על 10,000 ₪.

כאב וסבל

67. בהתאם לתקנה 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו-1976 ולשיעור הנכות הרפואית, גילו של התובע וימי אשפוזו עקב התאונה, מגיע הפיצוי בראש נזק זה לסכום של 34,351 ₪.

לסיכום

68. סה"כ נזקי התובע הם כדלקמן:

הפסד שכר בעבר - גלובלי– 100,000 ₪;

אבדן כושר השתכרות- גלובלי – 500,000 ₪;

עזרת הזולת בעבר ובעתיד – 30,000 ₪;

הוצאות רפואיות, נסיעות ואחרות – 10,000 ₪;

נזק לא ממוני – 34,351 ₪;

סה"כ פיצוי – 674,351 ₪.

69. על סכום פסק הדין יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כחוק והחזר הוצאות משפט. סכום פסק הדין, ישולם לתובע על ידי הנתבעת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית, מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

5129371

 

 

זכות ערעור בהתאם לדין.

 

 

 

 

ניתן היום,  י' סיוון תשפ"ב, 09 יוני 2022, בהעדר הצדדים.

 

עידית קצבוי