מהם יחסי הגומלין בין תיק פש"ר ובין תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים?

עמוד הבית > חדשות משפטיות למנויים בלבד > מהם יחסי הגומלין בין תיק פש"ר ובין תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים?

מהם יחסי הגומלין בין תיק פש"ר (פשיטת רגל) ובין תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים?

בית המשפט דן בשאלה מהם יחסי הגומלין בין תיק פש"ר ובין תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים?

 

 

 

בית המשפט המחוזי בנצרת

פש"ר 94-10 ___ נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה  

 

 

לפני כבוד השופט אסף זגורי

 

 

 

 

בעניין:

פקודת פשיטת הרגל התש"ם – 1980

להלן: "הפקודה"

 

 

 

ובעניין:

___

להלן: "המנוחה"

ובעניין:

1. 

2. 

3. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

להלן: "היורשים"

ובעניין:

 

 

 

 

 

להלן: "הנאמן"

ובעניין:

הכונס הרשמי

 

להלן: "הכונ"ר"

 

 

 

 

 

החלטה

 

 

המחלוקות:

  • האם יש לראות בכספי פיצויי נזקי גוף בתאונת דרכים כספים שאינם חלק מעזבון החייבת המנוחה לפי סעיף 147 לחוק הירושה התשכ"ה – 1965 ועל כן לא אמורים להשתלם לקופת הכינוס (בחלקם)?
  • האם יש להיענות לבקשת היורשים לחתום על הסכם הפשרה בהליך אחר בו מתנהלת תביעתם לפיצויים בגין נזקי גוף בעקבות פטירת החייבת המנוחה או שמא יש להורות להם לנהל ההליך הנזיקי שלא על דרך הפשרה כבקשת הנאמן?

 

רקע רלוונטי:

  1. ביום 04.08.10 ניתן צו כינוס לנכסי המנוחה, על המנוחה הושתו תשלומים לקופת הכינוס בסך של 300 ₪ החל מיום 1.9.10.

 

  1. ביום 17.7.13 הוכרזה המנוחה כפושטת רגל, בד בבד הוגדלו התשלומים החודשיים לסך של 600 ₪ החל מיום 1.8.13.

 

  1. ביום 4.7.14 ובטרם הסתיים הליך פשיטת הרל נלקחה המנוחה ז"ל לבית עולמה כתוצאה מתאונת דרכים. לאחר מכן, הוגשה בקשה למתן צו ירושה לצורך הגשת תביעה נזיקית על ידי יורשיה.

 

  1. ביום 2.8.15 ניתן צו ירושה אחר המנוחה לפיו, שלושת ילדיה: אדם רז, מעין רז ועדן רז הינם יורשי המנוחה ע"פ דין. במקביל נרשמה הערה כי עו"ד אביב רונן מונה כנאמן על נכסי עיזבון המנוחה.

 

  1. מצבת הנשייה בתיק הפש"ר על 9 תביעות חוב בסך כולל של 206,262 ₪, מתוכו אושר דין קדימה בסך של 4,871 ₪ לנושה המוסד לביטוח לאומי. בקופת הפש"ר הצטבר עד כה 13,000 ₪. מכאן, שעל מנת לשלם את מלוא חובות התיק בתוספת הוצאות ההליך, יש להעמיד את קופת הכינוס על סך כולל של 246,780 ₪. משמע נכון להיום, יש להוסיף סך של 233,780 ₪.

 

  1. מטעם העיזבון המנוחה ויורשיו הוגשה לבית משפט השלום בחיפה ביום 9.1.20 תביעה בגין נזקי גוף במסגרת ת"א 20886-01-20 כנגד מגדל חברה לביטוח בע"מ.

 

  1. ביום 21.2.21 התקיים דיון בבימ"ש זה במעמד הצדדים שבסיומו הורה בית המשפט כי המחלוקת בדבר חלוקת הפיצויים בגין תביעת נזקי הגוף שהוגשה ע"י עזבון המנוחה תוכרע עובדתית בתביעת הנזיקין, ובהתאמה יקבע לאחר מכן החלק בפיצוי המגיע לקופת הפש"ר.

 

טענות הנאמן:

  1. הנאמן טוען כי אין לקבל את הבקשה מטעמם של היורשים, משום שלא נערך כל בירור עובדתי ביחס לטענה בדבר היות היורשת תלויה במנוחה, ואין כל אינדיקציה לקביעתם של היורשים לתמחר רכיב זה בפיצויי בסך של 150,000 ₪. עוד טוען הנאמן כי יש להמשיך בבירור התביעה על מנת שהיורשים יוכיחו כי יורשת 2 אכן הייתה תלויה במנוחה.

 

  1. לחלופין, הנאמן טען כי לא יתנגד להעברה לקופת הכינוס בסך של 233,780 ₪ מתוך כספי הפשרה באופן שבו ישולמו בתיק הפש"ר מלוא החובות בתוספת ההוצאות הנלוות כמפורט בסעיף 10 לתגובתו של הנאמן מיום 16.06.22, ושיתרת הפיצוי יעבור ליורשת.
  2. עוד טוען הנאמן כי אין מחלוקת בקביעה כי כספי הפיצויים מוקנים במלואם לקופת הפש"ר ע"פ סעיף 104 לפקודת הירושה, התשכ"ה- 1965, זאת למעט רכיב התלויה אשר הינו יציר פסיקה. הסכמתם הראשונית של הצדדים הייתה כי ב"כ היורשים יוכיח את טענתו כי חלק מסוים מהפיצוי הכספי מהווה "רכיב תלויים" ומכאן, יוחרג מנכסי העיזבון בכוח היות היורשת תלויה במנוחה לטענתו, ואילו יתרת הכספים יועברו לקופת הכינוס. יתר על כן, מוסיף הנאמן כי טענת היורשים בדבר התביעה כתביעה לפי חוזה ביטוח היא לא חלה במקרה דנן, משום שסעיף 147 לחוק הירושה אינו חל במקרה הנדון עת עסקינן בתביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975.

 

טענות היורשים:

  1. היורשים טוענים כי דחיית ההצעה של חברת הביטוח לפשרה עלולה לפגוע בזכויות היורשים ולהפחית את הפיצוי לו הם זכאים ככל שיתקיימו ראיות בתיק הפלת"ד, זאת בגין המחלוקת בשאלת פוטנציאל השתכרות המנוחה. לכן, היורשים סוברים כי לנאמן אין זכות לפגוע בזכויותיהם ולחייב אותם להמשיך לנהל את התיק שעה שקיימת אפשרות לפגיעה בסך הפיצוי שייפסק להם לאחר שמיעת הראיות.

 

  1. בעניין טענת הנאמן בדבר הבירור העובדתי, בוצעו הליכים מקדמיים, הוגשו תצהירי תשובות לשאלון, הוגשו תחשיבים ואליהם צופרו אסמכתאות. על רקע כל אלה נתן בית משפט השלום בחיפה את הצעתו לסיום התיק.

 

  1. בעניין הטענה לתביעה לפי חוק חוזה ביטוח, היורשים טוענים שלשון סעיף 147 לפקודת הירושה אומרת כי גם "עילה דומה" מאפשרת תביעה לפי חוק חוזה ביטוח. עוד מציינים היורשים כי תביעת הפלת"ד מקורה בחוזה ביטוח חובה שנכרת בין המנוחה לבין מבטחת פוליסת החובה של הרכב בו נסעה במועד התאונה.

 

דיון והכרעה:

  1. אקדים אחרית לראשית ואבהיר כי הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות טענת היורשים שכספי הפיצויים אינם מהווים חלק מעזבון המנוחה החייבת לפי סעיף 147 לחוק הירושה התשכ"ה – 1965 אך מנגד יש לקבל עמדתם ומאשר לחתום על הסכם הפשרה בבית משפט השלום בחיפה ודוחה התנגדויות הנאמן בהקשר זה.

 

  1. נפתח בשאלה האם מדובר בחוזה ביטוח אשר מחריג את תגמולי התביעה מהעיזבון לאור סעיף 147 לחוק הירושה?

 

  1. ע"פ סעיף 147 לחוק הירושה התשכ"ה- 1965:

 

"סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח, על פי חברות בקופת קיצבה או בקופת תגמולים או על פי עילה דומה, אינם בכלל העזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעזבון." (ההדגשה שלי א.ז.)

 

  1. טוען ב"כ היורשים כי הפיצוי לנפגעי הפלת"ד הוא מכוח תביעה המושתתת על חוזה ביטוח רכב מנועי ועל כן יש לראות בכספי הפיצוי הנפסקים ככספים שאינם שייכים לעזבון. דין טענה זו להידחות ממספר טעמים העומדים כל אחד מהם לבדו ובוודאי באופן מצטבר:

 

  • ראשית, פרשנות תכליתית ואף לשונית של הוראת הסעיף מלמדת על כך כי צריכה להתקיים זיקה וקשר ישיר בין חוזה הביטוח לבין הפטירה (סכומי שיש לשלם עקב מותו). פוליסת ביטוח חובה אינה פוליסה שמכוחה מפקיד או צובר אדם כספים. היא נועדה לכסות נזקי גוף שעלולים להיגרם לו כתוצאה מהשימוש התעבורתי ברכב.

 

  • ומה הדין במקרה שבו אין חוזה ביטוח לנפגע אלא הפיצוי הנפסק בתביעת נזקי גוף בהליך הפלת"ד הוא פרי תביעה כנגד קרנית או כנגד גורם בלתי מבוטח. אין היגיון שבמקרה אותו פיצוי ייחשב לחלק מעזבון ובמקרה אחר לאו.

 

  • זאת ועוד, תכליתו של הסעיף הינה תכלית סוציאלית אשר משקפת את רצונו של אדם לחסוך כספים לשימושו האישי או לשימוש יורשיו מבלי שיחשבו כחלק מהעיזבון.

 

  • באותם "קופות תגמולים או קיצבה ו/או ביטוח" צריכה להיות האפשרות לקבוע מוטבים על ידי בעל הפוליסה/הקופה/החוזה. בחוזה ביטוח רכב מנועי אין אפשרות שכזו.

 

  • בנוסף, הפרשנות המקובלת של המושג "עילה דומה", אשר מצוי בסעיף 147, מפורש באופן שיכיל בתוכו סכומים אשר דומים למשאבים המנויים לו. קרי, מדובר בחוזה ביטוח שהוא דומה להתקשרות ולחיסכון בקופת קצבה וקופת תגמולים (דודי שוורץ, "כספי ביטוח חיים, קופות גמל ודומיהם כמשאבים מלבר לעיזבון" עיוני משפט יח 235 247 (1993)). יפים כאן גם דבריו של הנשיא שמגר: "עילה דומה" אשר יש לפרשה כמובן על פי ההקשר הכללי ועל ידי התייחסות למונחים הקודמים לה לפי מבנהו של הסעיף" (ראו: ע"א 477/79 עזבון המנוח בכר שלום נ' בהירה בכר (נבו07.1981 )).
  • עוד סבורני כי התביעה והעילה מכוחם נפסקים הפיצוי הינן נזיקיות, בעוד שסעיף 147 עוסק בעילות חוזיות. מכאן שתביעה לפיצוי בנזיקין בגין נזקי גוף בתאונת דרכים לא יכול להיחשב לתביעה "בעילה דומה" מכוח חוזה ביטוח, קצבה או קופה.

 

  • בע"א 248/86 עזבון לילי חננשוילי ז"ל נ' רותם חברה לביטוח לביטוח בע"מ, פ"ד מח(2) 529 (1991) נפסק כי הפיצוי בגין נזקי גוף בתאונת דכים במות המנוחה עובר לעזבונה.

 

  • לכאורה לפי הפרשנות המבוקשת על ידי ב"כ היורשים הכספים שאמורים לקבל היורשים כלל אינם מהווים חלק מהעזבון ואם כך הרי גם אינם שייכים ליורשים – לא כן? ברי לפיכך כי מדובר בפרשנות מעוותת שלא מתיישבת עם לשון ותכלית החקיקה. לא בכדי לא צורף ולו פסק דין אחד היכול לתמוך בטענה פרשנית זו של ב"כ היורשים.

 

  1. על פי כל האמור לעיל, אין לראות בכספי הפיצויים שאמרים להיפסק בהליך הנזיקי ככספים ע"פ סעיף 147 לפי חוק הירושה.

 

  1. מכאן לשאלה האם יש לתת לתביעת הפלת"ד להתברר בבית המשפט, או שמא ניתן לאשר את הפשרה המוסכמת אליה הגיעו הצדדים באותו הליך? אפתח ואציין כי לפי הלכת ב.ת.ב הזכות להגיש את התביעה ולנהלה – אינה עוברת לנאמן. הפיצוי הנזיקי בגין ראש נזק של הפסדי השתכרות מהווה "נכס" של פושט הרגל וככזה יש להכלילו בקופת הכינוס. אך יש להבחין בין ניהול התביעה הנזיקית לבין העברת תוצרי התביעה לנאמן בתם ההליך (סעיף 10 לפסק דינו של השופט י. אלרון בע"א 10217-16 ב.ת.ב – בניני תעשיה באר-שבע בע"מ נ' רפאל ג'ינר, (נבו, 17.01.19)). אמנם גישת השופט אלרון נותרה בדעת מיעוט גם בדיון הנוסף באותה פרשה, אך גם השופט עמית בדעת הרוב פסק בהקשר זה

 

"הקביעה כי זכות התביעה עבור רכיב אובדן כושר השתכרות מוקנית לנאמן, אין משמעה, בהכרח, כי הנאמן ינהל את התביעה הנזיקית או יהפוך לבעל דין מן המניין. בחיי המעשה, התביעה הנזיקית מתנהלת על ידי עורך דין שתורתו-אומנותו בנזיקין, ועליו ליידע את הנאמן על הליכי התביעה. תפקידו של הנאמן מתמצה בעיקר בפיקוח על ההליך, במובן זה שעליו לקבל דיווח ועדכון על הנעשה בתביעה, להבדיל ממעורבות אקטיבית. היקף מעורבותו של הנאמן בהליך הנזיקי הוא פועל יוצא של הנסיבות הקונקרטיות, ולא דומה חייב תם לב המשתף פעולה עם הנאמן לחייב שאינו נוהג בדרך זו." (ראו דנ"א 1996/19 בני קוגן נ' ב.ת.ב – בנייני תעשיה באר שבע בע"מ (נבו 11/1/2021 פסקה 7 לפסק דינו של השופט עמית).

 

 

  1. ההסכמות אליהן הגיעו ב"כ היורשים וב"כ חברת הביטוח בהליך בבית משפט השלום הגיעו בשלב מתקדם של ההתדיינות. מדובר בהסכמות שהושגו לאחר שהוגשו כתבי טענות, תשובות לשאלון ותחשיבי נזק.

 

  1. ב"כ היורשים טוען כי יש חשש שייפסק ללקוחותיו פיצוי כולל בסכום שייפול משמעותית מהסכום המוסכם על דרך הפשרה ואין סיבה לכפות על שולחיו "לקחת סיכון" מיותר זה. הוא מוסיף כי על פי הפסיקה, הרכיב שממילא יש לחלץ לתוך קופת הפש"ר הינו רכיב אבדן ההשתכרות של החייבת המנוחה בעוד הפיצוי כולל רכיבים נוספים. עמדה זו מקובלת עלי במלואה. העובדה שיש מקום להעביר רכיב אבדן ההשתכרות לקופת הכינוס אין בה כדי להפוך את הנאמן ו/או בית משפט לפשיטת רגל כגורמים שיכתיבו את אופן ניהול הליך התביעה הנזיקית כולו. יורשים זכאים לנהל את תביעת הנזיקין שלהם בעקבות פטירת מנוח וגם להגיע להסכמות ובלבד שמדובר בהסכמות סבירות. אילו מדובר היה במחיקת תביעה ללא בסיס או בסכום שאינו הולם על פניו את נסיבות המקרה, אזי ההתערבות המתבקשת על ידי בעלי התפקיד הייתה מובנת לי. לא כך במקרה דנן.

 

  1. יש לזכור שאף אחד אינו יכול לערוב שקבלת עמדת בעלי התפקיד כאן תוביל לכך שהפיצוי שיקבלו היורשים אם ינהלו את ההליך עד תם יהיה גבוה יותר מהמוסכם כעת על דרך הפשרה. ומה יהיה הדין אם בית המשפט לא יאפשר ליורשים להגיע להסכם הפשרה וייקבע סכום נמוך יותר בסופו של יום? האם הנאמן יהיה זה שישלם את ההפרש בשל התנגדותו או שמא ייקח סיכון שבשל כך שהתנגד תקום לו אחריות בנזיקין?

 

  1. יש להתחשב בעובדה שב"כ היורשים הוא זה המנהל את ההליך הנזיקי ויודע להעריך טוב יותר מהנאמן בהליך הפש"ר את גובה הפיצוי שיכולים היורשים לקבל באם ינוהל ההליך עד תם. יכולותיו לצפות ולהעריך סיכונים בהליך שהוא מנהל גבוהות וטובות מאלה של הנאמן כאן, לא רק מכוח היכרותו הקרובה עם ההליך, העובדות והטענות והדינמיקה המשפטית אלא גם מכוח היכרותו טוב יותר את המטריה המשפטית.

 

  1. על כל אלה יש להוסיף, כי הסכם הפשרה הוא על בסיס הצעה שניתנה על ידי בימ"ש השלום בחיפה שלפניו מנוהל ההליך וזאת לאחר תחשיבי נזק. הצעה זו גבוהה מהסכום שהסכימה המבטחת לשלם על דרך הפשרה. גם נסיבה זו יש לה משמעות באישור הסכם הפשרה.

 

  1. נראה כי הבירור העובדתי בדבר טענת התלות של יורשת 2 מוצא ביטוי בתצהירים, בתחשיבים ובאסמכתאות שצורפו. עם זאת, אין האמור להעיד על חלוקה כזאת או אחרת של כספי הפיצויים בין התלויה לבין קופת הפש"ר, אלא לאפשר ליורשים לסיים את ההליך על דרך הפשרה בבימ"ש השלום. בנוסף לאמור, ההלכה המחייבת של בית המשפט העליון בעניין ב.ת.ב., מחייבת את בית משפט זה לדון לגופה של חלוקת התביעה:

 

"על בית המשפט הדן בפשיטת הרגל לחלץ מתוך סכום הפיצוי הכולל שנפסק לטובת הניזוק פושט הרגל את סכום הפיצוי המשקף את גובה הפסדי ההשתכרות" (ראו ע"א 10217-16 ב.ת.ב – בניני תעשיה באר-שבע בע"מ נ' רפאל ג'ינר, פס' 44 לפסק דינה של השופטת וילנר (נבו, 17.01.19)).

 

               עם זאת אין מניעה כי גם רכיב זה יכומת לעתים על דרך הפשרה :

 

"ככלל, וכפי שנקבע בפסק הדין שלערעור, רצוי כי פסק הדין בעניינו של ניזוק פושט רגל – גם אם הוא ניתן על דרך הפשרה – יכלול הערכה מפורשת של רכיב הפסדי ההשתכרות. מכל מקום, כאשר מתעורר קושי מעשי בבוא בית המשפט של פשיטת רגל "לחלץ" את רכיב אובדן כושר השתכרות על פי המתווה שצוין בפסק דינה של השופטת וילנר, ניתן יהיה במקרים המתאימים להימנע מחישובים אריתמטיים סבוכים שמסורים בדרך כלל לבית המשפט של נזיקין. במקרים אלה, אפשר שהדבר ייעשה על דרך האומדנה, כסכום אחד (lump sum) מתוך כספי הפיצויים, אשר משקף תיחום של כושר ההשתכרות לתקופת פשיטת הרגל." (ראו דנ"א 1996/19 בני קוגן נ' ב.ת.ב – בנייני תעשיה באר שבע בע"מ (נבו 11/1/2021 פסקה 10 לפסק דינו של השופט עמית).

 

  1. כך גם קבע השופט אלרון באותו הליך כי "פיצוי בגין ראש הנזק של אובדן כושר השתכרות של הניזוק "חלף משכורת", וככזה, ראוי ככלל להעבירו לנאמן כדי שייכלל בקופת הכינוס. עמדה זו מגשימה את תכליות הליך פשיטת הרגל, בהן העמדת כל פוטנציאל הפירעון שיש לפושט הרגל לרשות נושיו" (ראו לעיל).

 

  1. בשולי הדברים אציין כי עמדת בעלי התפקיד והתנגדותם לאישור הסכם הפשרה היא בדיוק החשש עליו הצביעה לשכת עורכי הדין שהצטרפה כידיד קרוב בעתירה לדיון נוסף בהלכת ב.ת.ב – חשש כי מעורבות הנאמן הוא מתכון לסיכול הסכמי פשרה וסרבול ההליך הנזיקי. על כן ראוי כי נאמנים וממלאי תפקיד בהליך הפש"ר ינקטו משנה זהירות בהתנגדויות להסכמי פשרה שנערכים בין יורשי ניזוקים לבין מבטחות/מעוולים ומקום שמדובר בהסכמי פשרה מנומקים אחרי תחשיבי נזק והצעת בימ"ש בהליך הנזיקי תידרש סיבה טובה במיוחד למנוע אישור הסכם שכזה.

 

  1. אין בידי לקבל טענות הנאמן כי בירור עובדתי חייב להסתיים בהכרעה שיפוטית מנומקת דווקא ויש ובירור עובדתי יכול להיעשות גם ללא הכרעה שיפוטית מנומקת ואף תוך אישור הפשרה על ידי בית המשפט שדן בהליך ובלבד שההסכם נעשה לאחר תחשיבי נזק וכולל פירוט של הרכיבים השונים. ראינו כבר בהלכת ב.ת.ב. לעיל ביטוי מפורש לאפשרות זו.

 

  1. יחד עם כל זאת, סבורני כי תנאי לחתימת הסכם הפשרה על ידי היורשים יהיה הרחבה ופירוט מנומק גם אם בקצרה (בהסכמה בין היורשים למבטחת) של רכיב זה:

 

"אבדן שירותי אם/עזרת הזולת לבת – 150,000 ₪"

 

  1. לפיכך ובכפוף לאמור לעיל, אני נעתר לבקשת ב"כ היורשים ומתיר לחתום על הסכם הפשרה בבית משפט השלום.

 

  1. לאחר שיסתיים הליך הפלת"ד, תינתן הזדמנות לצדדים להשמיע טענותיהם בדבר חלוקת הכספים בין קופת הפש"ר לבין היורשים.

 

  1. על ב"כ היורשים לעדכן בדבר סיום ההליך בתוך 30 ימים מהיום.

 

 

ניתנה היום, ט"ו תמוז תשפ"ב, 14 יולי 2022, בהעדר הצדדים.