זוהי תביעת נזקי גוף בגין תאונת דרכים.

קורות ההליך

1. התובעת, כבת 35 במועד התאונה, נפגעה בתאונת דרכים כאשר רכב המבוטח בידי הנתבעת פגע ברכבה.
2. התובעת טענה לנכוּת אורתופדית. בית המשפט מינה מומחה מטעמו – ד"ר ויקטור ויסברוד, שקבע לתובעת נכות צמיתה בגובה 10% "בגין מגבלה קלה בתנועות בע"ש צוואר", וזאת בעקבות התאונה. שיעור הנכות נקבע בידי המומחה לפי סעיף 37(5)א של התוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.
3. דיון במעמד הצדדים התקיים - ובמסגרתו נחקרו התובעת והמומחה.
4. בית המשפט יפסוק במחלוקות השונות שבין הצדדים וינמק את החלטותיו על פי הסדר המקוצר הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. כל מחלוקת עובדתית תפורט תחילה, ורצוף אליה יבואו ממצאי בית המשפט באשר לעובדות והכרעה מנומקת בקצרה בשאלות המשפטיות.

שיעור הנכות התפקודית

1. על סלע המחלוקת: קביעת המומחה מטעם בית המשפט בעניין שיעור נכותה הרפואית האורתופדית של התובעת וגזירת הנכות התפקודית ממנה.
2. התובעת מבקשת לאמץ את קביעות המומחה, ומפנה לפסיקה הקובעת כי ברגיל יאמץ בית המשפט את מסקנות המומחה מטעמו גם לעניין נכות תפקודית ויימנע מהשוואת הנכויות רק כשנראית לכך סיבה בולטת לעין. כן מפנה התובעת לפסיקה ממנה עולה כי נכות אורתופדית זהה לנכות תפקודית:

"בדרך כלל הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד. כך, למשל, נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורתופדי – כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל – תשקף, בדרך-כלל, גם את שיעור הנכות התפקודית" (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פד"י נב (3) 792, עמ' 799).

1. הנתבעת מבקשת לדחות את קביעות המומחה לעניין הנכות הרפואית ובוודאי לא להחילה על נכות תפקודית מסיבות אלו:
2. פער בין הבדיקה הפסיבית לבדיקה האקטיבית מעלה חשש להצגת מצג שווא בידי התובעת בפני המומחה.
3. המומחה הודה כי שינויים ניווניים שכלל בחישוב הנכות אינם קשורים בקשר סיבתי לתאונה.
4. על פי תעודת מד"א לא התלוננה התובעת על דבר בנוגע לצווארה, ועל פי תעודות חדר מיון התובעת נבדקה בידי אורתופד שלא מצא מגבלת תנועות בצווארה אלא רגישות בלבד. מכאן נראה כי התאונה הֵסֵבָה לתובעת בצווארה חבלות יבשות בלבד.
5. בכל ביקוריה של התובעת אצל האורתופד, למעט אחד לא תועדה מגבלת תנועות של ע"ש צווארי.
6. אישור על טיפולי פיזיותרפיה שצירפה התובעת מוסר על "טווחי תנועות צוואר מלאים".
7. 10% נכות שקובעות תקנות הביטוח הלאומי בגין הגבלת התנועות בעה"ש הצווארי מתייחסות להגבלה של שש תנועות צוואריות, ומאחר והמומחה מצא הגבלה רק בחלקן היה עליו להעריך את הנכות באופן יחסי בשיעור נמוך מ10%.
8. המומחה קבע כי התנועה הסיבובית שהדגימה התובעת לשמאל בשיעור 70-60 מעלות חורגת מן הנורמה שהיא 90-85 מעלות, בעוד הנורמה היא נמוכה יותר, כפי שנראה ממסמכים שצירפה התובעת לסיכומיה.
9. הוועדה הרפואית מטעם ביטוח לאומי, שהתייחסה לתאונה כתאונת עבודה, קבעה לתובעת נכות של 5% בלבד (פרוטוקול הדיון, עמ' 25 שו' 33-32), אף שהנתבעת מודה כי קביעה זו אינה מחייבת לעניין התביעה הנידונה הרי שהיא סבורה כי יש בה חיזוק לטענותיה.
10. ממצאי בית המשפט באשר לעובדות השנויות במחלוקת ולמסקנות המשפטיות הנובעות מהן: בית המשפט מצא כי אין מקום להתערב בקביעת הנכות הרפואית של המומחה מטעמו וכי יש להעמיד את הנכות התפקודית על שיעור הנכות הרפואית וזאת לאחר ששקל את טענות הנתבעת אחת לאחת, כדלקמן.
11. הנתבעת לא הוכיחה כי תוצאות הבדיקה הפאסיבית ותוצאות הבדיקה האקטיבית אמורות להיות זהות. נראה כי לשיטת הנתבעת הבדיקה הפאסיבית מטרתה לוודא כי הנבדק אינו מציג בפני המומחה מצג שווא בבדיקה האקטיבית, אך לו כך היה הדבר, מדוע יש כלל צורך בבדיקה אקטיבית, ואין המומחים מסתפקים בבדיקה פאסיבית? ואולם מומחה בית המשפט הסביר את הדברים באופן אחר ובית המשפט קיבל את הסברו זה וכך נאמר : "תמיד יכול להיות פער [...] מכיון שיש מתח של שרירים של בן אדם מה שיכול להשפיע, כאב של בן אדם, כל אחד סובל מזה, ופאסיבי אני מפעיל את הכוח, אז תמיד פאסיבי יכול להיות יותר מאקטיבי" (פרוטוקול עמ' 22, שו' 36-34). אין בית המשפט רואה סיבה שלא לקבל בעניין זה את דברי המומחה.
12. המומחה כתב בחוות דעתו: "נכון ששינויים ניווניים שתיארתי אינם קשורים ישירות לתאונה, מאידך בנוכחות שינויים כנ"ל החבלה עשויה לגרום להופעה או החמרה של תלונות". פיסקה זו עמדה גם ביסוד חקירה ארוכה של המומחה בידי ב"כ התובעת בדיון (פרוטוקול, עמ' 22-17). העולה מן הדברים הוא שלדעת המומחה, ככל שתלונות הופיעו רק לאחר התאונה חזקה כי התאונה היא שגרמה להן גם אם היו על "מצע" של שינויים ניווניים.

כבר הורו חז"ל "כל שחבתי בשמירתו, הכשרתי את נזקו, הכשרתי במקצת נזקו, חבתי בתשלומי נזקו, כהכשר כל נזקו" ( משנה בבא קמא פרק א' משנה ב' ) כמותם מורה פסיקת בית המשפט העליון כלל הכרעה יסודי בדיני הנזיקין כי המזיק מוצא את הניזוק כמות שהוא, ואחריותו חלה על מלוא היקפו של הנזק גם אם חלקו תוצאה של תנאי מוקדם (ע"א 248/86 חננשווילי נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(2) 529). או החמרה שלו דהיינו: אדם שסבל מנזק שאין מקורו בעוולה, אך העוולה החמירה את מצבו (ע"א 8279/02 גולן נ' עזבון המנוח ד"ר אברהם אלברט ז"ל, (, 14.12.2006))

משכך בית המשפט אינו רואה סיבה שלא לקבל את עמדת המומחה כי "תנאי הפתיחה" הניווניים השפיעו את השפעתם אך במקרה זה התאונה היא שהגדישה את הסאה ורק היא שהביאה את הנזק לביטוי המלא.

1. אי אפשר להוציא מסקנות מוחלטות מבדיקות ראשוניות כפי שנרשמו בתעודת מד"א ובתעודות חדר מיון, ובוודאי לא לסתור באמצעותן את בדיקתו היסודית של המומחה. למעשה, כבר האורתופד בחדר המיון מצא רגישות בצוואר, כך שברור כי הצוואר נפגע בתאונה. ההערכה המדויקת של הפגיעה ותוצאותיה לטווח ארוך נמסרו לידי המומחה שמינה בית המשפט והראיות האחרות אינן באות אלא כדי לסייע בידו.
2. אורתופד שאינו נותן חוות דעת אינו אמור בהכרח לערוך בדיקת כל טווחי וכיווני התנועה בכל ביקור אצלו ובכל אבר, עם זאת, מעבר למגבלת תנועה בצוואר שנרשמה, כאמור, בידי האורתופד בבדיקה אחת , הרי נרשמה מגבלה כזו גם בבדיקה נוספת – "קשיים בסוף טווחי תנועה" (דו"ח קופת חולים שצורף בעמ' 21 לסיכומי התובעת), וגם בבדיקתו של ד"ר גודלובסקי במרפאת הכאב בבית החולים הדסה ביום xxxx.x.x (פרוטוקול, עמ' 11 שו' 27 ואילך).
3. הפיסקה באישור על טיפולי הפיזיותרפיה הנפתחת ב"טווחי תנועות צוואר מלאים", ממשיכה ב: "כאב קל ברוטציה ובכיפוף הצוואר [...] התלקחות של כאב ונרגעת בעזרת משכך כאב". תנועת צוואר הכרוכה בכאב ודורשת נטילת משככי כאבים, משמעה לשיטת המומחה - מגבלה בתנועת הצוואר, והמומחה כבר התייחס לכך בחקירתו ובית המשפט מקבל אותה (פרוטוקול, עמ' 8 שו' 26-23).
4. הנתבעת הניחה הנחה ועל גבה ערכה טענה; אולם הואיל וההנחה לא הוכחה, וממילא הטענה אינה תקפה. סעיף 37(5) של התוספת לתקנות הביטוח הלאומי דן ב"הגבלת התנועות בעמוד הצוארי", וקובע 10% נכות כאשר ההגבלה היא "בצורה קלה". הסעיף אינו מפרש 'צורה קלה' מה היא, אינו מזכיר מספר של תנועות צוואריות, ובוודאי אינו קובע כי הנכות צריך שתיקבע באופן יחסי או כשקול כוחות לכל התנועות בהן ניכרת הגבלה. מן הסעיף ניתן להבין כי הגדרת המונח "בצורה קלה" היא גמישה, ונתונה לשיקול דעת המומחה מומחיותו וניסיונו.

בבוא בית המשפט לעסוק בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 עליו לזכור כי בתיקי נזקי גוף אין התקנות מהוות אלא קווים מנחים התחומים בערכי גג ורצפה. המציאות, גמישה בהרבה ומתיישבת היטב גם עם הקווים המנחים שמתווה הסעיף. ככל שהתרשם המומחה כי קיימת הגבלת תנועה כלשהי בכל מישור תנועה שהוא בעמוד הצווארי הוא רשאי לסווגה כקלה, בינונית או קשה או אף לחלקה לערכי ביניים. כך או כך, בדיון שהתקיים חקרה ב"כ התובעת את המומחה בנקודה זו, ותשובתו אז: "לא קיימת הגדרה מדוייקת בסעיפים על מגבלה בתנועות [...] בגלל זה הפירוש שלה זה פרספקטיבי של המומחה שקובע, יכול להיות שלושה כיוונים, יכול להיות שני כיוונים" (עמ' 28, שו' 31-29), משקפת היטב הן את המציאות הרפואית והן את התפקודית. אדם המתקשה בהרכנת ראשו אך אינו מתקשה בסיבוב צווארו לצדדים הוא אדם מוגבל הזכאי להכרה, ממש כמו חברו הסובל במידה פחותה מליקויים בשני מישורי תנועה אלו. המומחה שהוכשר והתנסה כל חייו המקצועיים בליקויים ומגבלות של בני האדם ואף במנגנוני הפיצוי הפיסיולוגיים שלהם – מסוגל לשקלל נוכח ניסיון והכשרה אלה את התוצאה ולכמתם לאחוזי ליקוי המיוחסים לאלפי הנבדקים שכבר העריך.

1. בית המשפט קיבל את טענת התובעת כי המסמכים שצירפה הנתבעת לא יובאו בחשבון כדי לסתור את הערכת המומחה, שכן היה על התובעת לעמת את המומחה איתם במסגרת חקירתו ולא להסתפק בצירופם לסיכומיה בדיעבד.
2. בית המשפט אינו רואה מקום להביא בחשבון בענייננו את בדיקת הוועדה הרפואית מטעם ביטוח לאומי, שהנתבעת עצמה מודה כי אינה מחייבת, ואשר המומחה שערך אותה לא העיד ולא נחקר עליה, בניגוד למומחה שמינה בית המשפט. זאת ועוד, ההליך במל"ל נושא אופי עיתי וכפוף לתביעות בגין החמרה מה שאין כן במתן חוות דעת מקום בו עומדים המזיק והניזוק להיפרד זה מזה עולמית. ברור כי מומחה המוסר חוות דעת ומעריך כי נכות היא נכות צמיתה מביא שוני זה בחשבון.
3. לאחר שנקבע כי התובעת סובלת בעקבות התאונה מנכות אורתופדית של 10%, מקבל בית המשפט כי נכות זו משמעה ממילא נכות תפקודית בשיעור זה, טבע של נכות ע"ש שהיא משפיעה על רוב סוגי העבודות בין מלאכות המתבצעות בישיבה בין בעמידה ובין המתבצעות בתנועה כמו מלאכתה של התובעת שהיא מלאכת פיקוח שטח בחברת הגיחון.

הפסד השתכרות לעבר

1. על סלע המחלוקת: האם בעקבות התאונה נגרמו לתובעת הפסדי שכר בעבר?
2. התובעת טוענת כי בגין התאונה נגרמו לה הפסדי שכר בעבר בגובה 27,817 ₪. לשיטתה, יש לחשב את בסיס שכרה לפי משכורתה בשנת xxxx שעמדה על 7,727 ₪, ובהתאם ל10% נכות שנקבעו לה לשלם לה פיצוי בגובה 10% משכרה עבור כל חודש משלושים ושש החודשים שחלפו מיום התאונה. בגין הפסדי שכר בעבר נתבע אפוא סך 27,817 ₪.
3. הנתבעת טוענת כי התובעת לא הוכיחה כי נגרם לה הפסד שכר כלשהו בעבר, ולפי הפסיקה אין לפצות על נזקי עבר, הניתנים להוכחה באופן מדויק, ללא ראיות ונתונים. אולם בענייננו, לפי טופס 106 לשנת xxxx שהגישה התובעת עצמה, בחודש בו אירעה התאונה קיבלה התובעת שכר מלא, וכך גם בחודשים פברואר ומרץ שאחריו. גם לגבי החודשים הבאים אין הוכחה מן הנתונים שהוגשו לבית המשפט כי נגרמו לתובעת הפסדי שכר.
4. ממצאי בית המשפט באשר לעובדות השנויות במחלוקת: בית המשפט בחן את הראיות שבפניו ולא מצא כי התובעת הוכיחה שנגרמו לה הפסדי שכר כלשהם בתקופה שבין התאונה להגשת תצהירי העדות הראשית.

בסיס השכר לחישוב הפסד השתכרות לעתיד.

1. על סלע המחלוקת : מהו בסיס השכר אשר על פי יש לחשב את הפסדי ההשתכרות של התובעת לעתיד.
2. לשיטת התובעת יש לקבוע את בסיס שכרה לצורך הפיצוי על סך 12,000 ₪. התובעת הגישה תלושי שכר לפיהם בחמשת החודשים מאי-ספטמבר xxxx היה שכרה הממוצע 6,748 ₪, וטענה כי "שאיפתה להתפתח תעסוקתית [...] ואין ספק כי שכר התובעת צפוי לעלות בשנים הבאות [...] לאור המעבר בתפקיד ומקום עבודה".
3. לשיטת הנתבעת אין לקבל טענות התובעת ביחס לשכרה הצפוי, מעבר למה שהוכח במסגרת תלושי השכר שהגישה. לא הובאה תשתית עובדתית לכך ששכר התובעת צפוי לעלות.
4. ממצאי בית המשפט :בית המשפט לא מצא לקבל את טענת התובעת ביחס לשכרה הצפוי מעבר למה שהוכח במסגרת תלושי השכר, שכן כטענת הנתבעת, לא הובאה תשתית עובדתית לכך ששכר התובעת צפוי לעלות. התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה כי כתבה עד כה "סיפור חיים" מקצועי המצביע על כך שערב התאונה הייתה ב"ראשית דרכה המקצועית" טענה זו לא הוכחה : לא מבחינת דרכה של התובעת בפרט ולא מבחינת טיב העבודה שבה היא אוחזת בכלל – והיא עבודה הדורשת הכשרה מקצועית נקודתית ומועטה הנקנית במקום העבודה עצמו. בית המשפט לא מצא מקום לחשב את בסיס השכר של התובעת לפי התלושים שהגישה לגבי חמשת החודשים מאי-ספטמבר 2022. ככלל קובע בית משפט זה בסיס שכר לפי ממוצע השתכרותו של התובע בשלוש השנים המלאות האחרונות, ובוודאי שאין לקבוע בסיס שכר על תלושים מחודשים ספורים שאינם נותנים אפילו תמונה של שנה שלמה. לפיכך ייקבע בסיס שכרה של התובעת על פי ממוצע השתכרותה בשנים xxxx-xxxx, לגביהן הגישה התובעת ראיות על שכרה השנתי, ומהם עולה כי שכרה הממוצע בחודשים שעבדה בהם היה 5,530 ₪

הפסד השתכרות בעתיד

1. על סלע המחלוקת: הפסדי שכר בעתיד.
2. התובעת טוענת כי לפי כלל "לא לעולם חוסן" כפי שהוכר בפסיקה, יש לפצותה בגין גריעה צפויה של 10% משכרה, בהתאם לאחוזי הנכות שנקבעו לה, מדי חודש בחודשו מעתה ועד שתגיע לגיל הפרישה.
3. הנתבעת טוענת כי לא הובאה כל תשתית ראייתית כי יכולת תפקודה של התובעת עתידה להיפגע בכלל , בפרט בשים לב לכך שגם לאחר התאונה התובעת עובדת ומתפקדת ושכרה לא נפגע כלל. כך שגם אם אכן קיימת לה נכות, אין בנכות זו כדי להשפיע על פוטנציאל השתכרותה. הנתבעת הפנתה לפסיקה בעניין, כגון ע"א 413/88 זוהיר באדר אחמד נ' שמיר חברה לביטוח בע"מ: "בנסיבותיו המיוחדות של המקרה ועל פי ממצאיו של בית המשפט, רשאי היה בית המשפט להגיע למסקנה על פיה לא הוכיח המערער אובדן כושר השתכרות כתוצאה מהתאונה", במקרה שהובא לעיל נקבעה למערער נכות בשיעור 10% בכתף.
4. ממצאי בית המשפט באשר לעובדות השנויות במחלוקת: אין מקום לקבל את טענת הנתבעת כי אף לאחר שנקבעה לתובעת נכות, והיא נכות פיסית של ממש המהווה מגבלה בכל סוג עבודה - אין בנכות זו כדי להשפיע על פוטנציאל השתכרותה. ודאי ברור כי בהינתן נסיבות מיוחדות רשאי בית המשפט לקבוע כי אין לנכות השפעה על פוטנציאל ההשתכרות, כאמור בפסיקה שהציגה הנתבעת. עם זאת, מקרה כזה הוא החריג, והכלל הוא, כאמור בפסיקת בית המשפט העליון שהובאה לעיל, כי הנכות הרפואית הצמיתה ככל שהיא רלוונטית לסוג העבודה - משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד בין אם פגיעה כיום ובין אם פגיעה צפויה בקבלה לעבודה בעתיד זו פגיעה שיש לחשבה על פי המפתח המכונה בעגת העוסקים בנזיקין "אקטוארי מלא" . הנתבעת לא הראתה נסיבות מיוחדות בנידוננו המצדיקות חריגה מכלל זה. ככל שלא הוכח אחרת, הרימה התובעת את הנטל להראות כי מגבלה מן הסוג המוכח בתנועות הצוואר תקשה על אדם לממש את מלוא פוטנציאל ההשתכרות שלו כאדם בריא. בהתאם לזאת מועמד הפסד השתכרותה המהוון של התובעת לעתיד, כולל הפסדי פנסיה, על סך 142,000 ₪.

עזרת צד ג' בעבר

1. על סלע המחלוקת: האם זכאית התובעת לפיצוי בגין עזרת צד ג' בעבר?
2. התובעת מפנה לפסיקה לפיה רשאי בית המשפט להיזקק לטענה בנושא עזרת צד ג' אף מבלי שהובאה ראיה לכך ואף יכול לחשב עזרה זו על בסיס אומדנא, ובלבד שישתכנע כי העזרה שהושטה היתה מעבר לזו המקובלת בין בני משפחה. על יסוד זאת עותרת התובעת לפיצוי בגין עזרת צד ג' בעבר בסך 15,000 ₪.
3. הנתבעת טוענת כי התובעת לא הוכיחה שהעסיקה עוזרת, או שעזרת בני המשפחה שניתנה לה חורגת מן הנהוג והמקובל בין בני משפחה.
4. ממצאי בית המשפט באשר לעובדות השנויות במחלוקת: כאמור לעיל, פיצויים בגין העבר, הניתן להוכחה מדויקת על בסיס ראיות ונתונים, ייקבעו על יסוד ראיות כאלו בלבד, אלא אם יוכיח התובע כי אין בידו להביא ראיות כאלו, טיב הפציעה אינו מן הסוג המשבית את יכולתו של אדם לדאוג לצרכיו הבסיסיים ולהיזקק לעזרה מצד ג' דבר שלא הוכח בענייננו. לפיכך לא מצא בית המשפט לפסוק מעבר לסך האומדן של 3,000 ₪ בגין עזרה מוגברת של בני המשפחה לתקופת ההחלמה הראשונה.

עזרת צד ג' בעתיד

1. על סלע המחלוקת: האם זכאית התובעת לפיצוי בגין עזרת צד ג' בעתיד.
2. התובעת מבקשת נוכח הנכות שנקבעה לה לפצותה בגין עזרה של ארבע שעות לחודש לשארית חייה, ובסך הכל 60,059 ₪.
3. הנתבעת מפנה לפסיקת בית המשפט העליון כי אין די בקביעת אחוזי נכות כדי להצדיק פיצויים בגין עזרת צד ג', ויש לבחון כל מקרה לגופו. לשיטת הנתבעת, נידוננו דומה לכמה מקרים שהביאה ובהם נמנעו הערכאות הנמוכות מלפסוק פיצויים בגין עזרת צד ג' למרות שקבעו אחוזי נכות, ובית המשפט העליון נמנע מלהתערב בפסיקתן.
4. ממצאי בית המשפט באשר לעובדות השנויות במחלוקת: במקרה זה נראה לבית המשפט כי גם שנקבעו לתובעת 10% נכות תפקודית אשר הקנו לה פיצויים בגין ירידת כושר עבודתה, לא הרי נכות העלולה להגביל אדם מעבודת שעות נוספות או מקבלה לעבודה כזו או אחרת, כהרי נכות שאין בה מגבלה משמעותית לעניין עבודות משק הבית ותנועה לשם התנהלות יומיומית. אלה מתחלקות תדיר בין בני זוג ושאר בני הבית – איש על משאו. בית המשפט לא מצא שהוכח בפניו כי מגבלת התובעת מכבידה על התנהלות יומיומית, התנהלות מקצועית או על עבודות משק הבית במידה המצדיקה פסיקת עזרה מאת צד ג' ואכן לא הובאו ראיות לכך שנשכרה עזרה כזו עד כה.
5. הוצאות על טיפולים רפואיים בעבר
6. התובעת עותרת לפצותה בגין נסיעות לטיפולים רפואיים ובגין שימוש בקנביס רפואי על פי המלצת הרופא המטפל. התובעת מפנה לכרטיס הטיפולים של ד"ר גבי גולן, בו נרשם ביום xxxx.x.xx כי "הומלץ על טיפול בקנביס רפואי [...] הנ"ל סובלת מכאבים בצוואר", וביום xxxx.xx.xx: "סובלת מכאבים בצוואר [...] החלה טיפול בקנביס רפואי בהטבה. ממליץ להעלות בכמות".
7. הנתבעת טוענת כי לא צורפו קבלות המעידות על הוצאה כלשהי, למעט קבלות על רכישת קנאביס לגביו היא טוענת כי אין קשר בין השימוש בו לתאונה. לשיטת הנתבעת, לתובעת היסטוריה רפואית, לרבות מספר הפלות, אשר הובילו אותה למצב דכאוני, וזו הסיבה שהיא נוטלת את הקנביס.
8. ממצאי בית המשפט באשר לעובדות השנויות במחלוקת: גם ללא קבלות יש להכיר בהוצאות נסיעותיה של התובעת לתשעה טיפולים, כפי שפורטו בכרטיס הטיפולים שהגישה, בסך 100 ₪ לכל נסיעה הלוך ושוב, ובסך הכל 900 ₪. כן יש להכיר בהוצאות התובעת בגין שימוש בקנביס רפואי על פי המלצת הרופא המטפל בתקופת ההחלמה בלבד, וזאת בכפוף לקבלות שהגישה התובעת, העולות יחד לסך 3,313 ₪. בסך הכל יש אפוא לפצות בסעיף זה בסך 4,213 ₪.

הוצאות על טיפולים רפואיים בעתיד

1. התובעת מבקשת לפצותה בגין שימוש צפוי בקנביס רפואי, שאינו כלול בסל הבריאות. לשיטת התובעת היא זקוקה לקנביס בהיקף צריכה שעלותו 746 ₪ לחודש, וזאת לצורך שיכוך כאבי הצוואר שהיא סובלת מהם בעקבות התאונה. התובעת מפנה בעניין זה לכרטיס הטיפולים של ד"ר גבי גולן, כדלעיל. לפי חישוב של 746 ₪ לחודש לשארית חייה, עותרת התובעת לפצותה בסעיף זה בסך 206,117 ₪.
2. הנתבעת מתנגדת לכל פיצוי עבור שימוש בקנביס רפואי. לשיטת הנתבעת היה על מומחה בית המשפט לחוות דעתו בעניין זה ולהיחקר על כך בידי באת כוחה, דבר שלא נעשה. לטענת הנתבעת, לו ניתן היתר לשימוש בקנביס בגין התאונה שהוגדרה כתאונת עבודה, הייתה התובעת זכאית להחזר עליו מן המוסד לביטוח לאומי.
3. ממצאי בית המשפט באשר לעובדות השנויות במחלוקת: אמנם נפסק לתובעת החזר על הוצאות רכישת קנביס רפואי בעבר בהתאם להמלצת הרופא המטפל כפי שהוגשה, אך הרופא המטפל לא המליץ על שימוש התובעת בקנביס לשארית חייה. גם לו המליץ על כך לא היה להמלצתו משקל, משעה שמוּנָה מומחה בית המשפט ועניינה של התובעת נמסר להכרעתו. כפי שכבר העיר בית המשפט במהלך הדיון, כשם שנדרשת חוות דעת המומחה לעניין קביעת גובה הנכות כך היא נדרשת לעניין קביעת דרכי הטבת הנכות, וללא חוות דעת כזו וחקירה עליה אי אפשר לפסוק דבר. אף שהמומחה רשם בתוך חוו"ד כי "התובעת התחילה טיפול בקנביס רפואי", אין לראות רישום זה כחוו"ד בנושא, שכן רישום זה נעשָה כציון עובדה בלבד וללא שנערכה בדיקה בעניין בידי המומחה. ההיפך הוא הנכון. אילו סבר המומחה כי יהיה מקום להמשיך טיפול שכזה – היה בידו לכתוב זאת בחוות הדעת .לפיכך בהעדר תמיכה מחוו"ד רפואית מטעם בית המשפט אין לפסוק לתובעת בסעיף זה מאומה.

נזק בלתי ממוני

1. על סלע המחלוקת: גובה הפיצוי לתובעת בגין כאב וסבל.
2. התובעת דורשת לפצותה כקבוע בדין לפי גובה הנכות שנפסקה לה – 10%, בסך 18,677 ₪.
3. הנתבעת מבקשת לחשב את הפיצוי לפי נכות 5%.
4. ממצאי בית המשפט באשר לעובדות השנויות במחלוקת: משנקבע כי גובה נכותה של התובעת הוא 10%, יש לחשב את הנזק שאינו ממוני בהתאם. מכאן כי התובעת תפוצה עבור נזקה שאינו ממוני בסך 19,058 ₪, לפי החישוב המעודכן נכון לשעת כתיבת שורות אלו.
5. תוצאות והוצאות:

סיכום ראשי הנזק :

נזק בלתי ממוני : 19,058 ₪

הפסדי השתכרות לעבר : לא הוכחו.

הפסדי השתכרות לעתיד 142,000 ₪

הוצאות רפואיות לעבר : 4,213 ₪

הוצאות רפואיות לעתיד: לא הוכחו.

עזרה צד ג' בעבר : 3,000 ₪

עזרה צד ג' בעתיד : לא הוכחה.

1. התביעה מתקבלת חלקית הנתבעת תפצה את התובעת בסך של 168,271 ₪
2. בהתאם לכללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טירחה בטיפול בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים), תשל"ז-1977, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בשיעור 13% הנתבעת תשלם לתובעת הוצאותיה בגין אגרת משפט ובגין צילום חומר רפואי, בהתאם לקבלות שתעביר לה התובעת.
3. כל הסכומים שנפסקו ישולמו בתוך 90 יום, ולאחר מכן יישאו ריבית והצמדה כחוק.
4. לצדדים זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי כחוק.

פסק הדין ניתן ביום, י' אייר תשפ"ג, 01 מאי 2023, בהעדר הצדדים.

גרסה לפרסום ניתנה ביום טז אייר תשפ"ג 07-05-23.

פורסם היום, ט"ז אייר תשפ"ג, 07 מאי 2023, בהעדר הצדדים.