1. נחלקו הצדדים בשאלה מה הסכום הנכון אותו יש להעביר לתובעים מתוך סכום שהוקפא בסך של 600,000 ₪ לאחר קבלת תביעת התובע לקצבת ניידות במל"ל. הייחודיות שבמחלוקת נוגעת לשאלה האם רשאי ניזוק לעתור למל"ל לקבלת רכב קטן יותר מזה שהומלץ לו על ידי וועדת ההתאמה לשימוש באופן שיגדיל את שיעור הפיצוי שיוותר מהסכום שהוקפא ע"י הצדדים כאמור.
2. בין הצדדים נערך ונחתם הסכם גישור ביום 29.12.21. ההסכם קיבל תוקף של פסק דין בתאריך 2.1.2022. במסגרת הסכם הגישור הסכימו הצדדים על פיצויים בסך 4.3 מיליון ₪ כעולה מסעיף 5א' להסכם. עוד הוסכם באותו סעיף כי "סכום זה הינו מעבר לזכאותו לקצבת נכות כללית ושירותים מיוחדים ולתשלומים התכופים ששולמו ומעבר לסכום כולל של עד 700,000 ₪ ... לעניין גמלת ניידות שכבר נלקח בחשבון הניכויים לעניין ניידות...".

עוד הוסכם בסעיף 5ב' כי מעבר לסכום של 700,000 ₪ כאמור ועד שיקבע שיעור הזכאות הסופי לגמלת ניידות "יוקפא בידי הנתבעת מתוך (סכום הפיצוי) סכום כולל של 600,000... להבטחת הנתבעת לעניין יתרת הניכויים בגין ניידות ככל שהסכום המהוון שיקבל לאחר קביעת סכום הגמלה הצמיתה לניידות, יעלה על 700,000 ₪ שנלקח בינתיים בחשבון הניכויים".

1. בישיבת הוועדה להתאמת רכב למוגבלים בניידות של משרד הבריאות מיום 3.8.23 הוכרה זכאות התובע לרכב מסחרי עם אביזרים נלווים לרבות מעלית פנימית. כפועל יוצא הנתבעת ערכה חוו"ד אקטוארית לרכב זה וביום 31.12.23 העבירה הנתבעת לב"כ התובעים את חווה"ד האקטוארית לפיה שיעור תגמולי הניידות עומדים על 890,273 ₪, ולפיכך יש לנכות מעבר לסך של 700,000 שנוכו כבר מראש, סכום נוסף של 190,273 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 11% כעולה מסעיף 5ג' להסכם הפשרה, והסכום הנותר לתשלום לתובעים עומד על סך של 385,238 ₪ (ר' נספח ב' לתגובת הנת').
2. מהנתונים שהציגו הצדדים עולה כי במכון הרפואי לבטיחות בדרכים הכירו בכך שהתובע זכאי לרכב מסוג סיטרואן ג'מפי בנפח מנוע של 2000 סמ"ק בתוספת אביזרים כמצוין בנספח 2 לבקשת התובעים (ר' החלטה מיום 3.8.23). אלא שהתובע פנה פעם נוספת לוועדה במשרד הבריאות ועתר לרכב בעל ממדים קטנים יותר, ובלשון פרוטוקול הוועדה להתאמת רכב "הנבדק הגיע לועדה לאחר שבחן וראה זכותו לרכב מסחרי עם מעלית שבו מוסע בחלק אחורי של הרכב, מבקש מהוועדה להמשיך להישאר מוסע ברכב פרטי רגיל עם מושב נשלף ולא ברכב גדול עם מעלית, הוועדה מקבלת את בקשתו לרכב עם מושב נשלף אך משאירה את זכותו לרכב מסחרי עם מעלית".
3. המשמעות האקטוארית בתגמולי המל"ל לשני כלי הרכב:

הרכב המסחרי שהומלץ בתחילה ע"י הוועדה – רכב מסוג סיטרואן ג'מפי נפח מנוע 2000 סמ"ק ולרבות ציפוי תקרה, דיפון דפנות, רצפת עץ נגד החלקה, מעלית פנימית, נועל מכני לכיסא גלגלים וחגורת בטיחות בעמדת הסעה, מוביל לקצבה חודשית מהמל"ל בסך 3,812 ₪ וע"פ חוו"ד אקטוארית מטעם הנת' מיום 7.4.24, התוצאה האקטוארית המצטברת עומדת על 900,333 ₪.

הרכב השני שהתבקש ע"י התובע – רכב פרטי מסוג קאיה סלטוס בנפח מנוע 2000 סמ"ק בעל מושב נשלף עם שני מהלכים כולל יחידת גלגלים, מקנה קצבה חודשית בסך 2,587 ₪ ע"פ חוו"ד אקטוארית מטעם הנת' מיום 7.4.24, והתוצאה האקטוארית המצטברת עומדת על 645,462 ₪.

הפער הינו כ-254,871 ₪.

1. במצב דברים זה, ולאור המחלוקות שבין הצדדים לעניין שיעור חווה"ד האקטואריות המחייבות ולכן החישוב המחייב להפחתה מהסכום שהוקפא בהסדר הפשרה, פנו הצדדים כאמור בהסכם הגישור תחילה למגשר על מנת שיפתור את המחלוקות. משהמגשר לא סייע לצדדים הוגשה בקשה זו לבית המשפט בה עתרו התובעים להורות לנת' לשלם לניזוק על אתר את הסכומים שאינם שנויים במחלוקת (373,884 ₪ לאור חוו"ד אקטוארית עדכנית בהתאם לקביעות המל"ל בפועל) לערוך חוו"ד אקטוארית עדכנית, לערוך התחשבנות ביחס לכספים שהוקפאו על חשבון קצבת הניידות ולהורות לנת' לשלם את היתרה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בהתאם להוראות סעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981.
2. הנת' מצידה שללה מכל וכל את זכותו של התובע להקטין מטעמו את תגמולי המל"ל ולחייבה מאידך להגדיל את הסכום המשתלם מהסכום המוקפא בשל הקטנת גודל הרכב כאמור. לטעמה מדובר בהתנהלות חסרת תום לב ומחוסרת סבירות, המנוגדת להסכם הפשרה, לקביעות ועדת ההתאמה, לקביעת מומחה השיקום שמונה בתיק, לדרישות התובע בעבר, כמו גם מנוגדת לדין החל בנסיבות דומות ואף מעמידה אותה בסיכון כפול לתביעה ככל שהניזוק יפנה בתביעה להגדלת תגמולים בנושא קצבת הניידות בעתיד.

דיון

1. לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה לה, לא מצאתי להיעתר לבקשת התובעים.
2. על פי קביעת מומחה בית המשפט בתחום השיקומי פרופ' ישראל דודקביץ', התובע זכאי לרכב מותאם (ואן) עם התקן לכיסא גלגלים לפי המלצת ועדת ניידות ומומחה להתאמת רכב (ר' ס' 13 בעמ' 7 לחוות הדעת מיום 20.6.21). גם הוועדה עצמה קבעה במסגרת ישיבתה מיום 3.8.23 כי יש עילה רפואית לרכב מסחרי עם מעלית והמליצה כי "הדרך הנוחה והבטוחה להסעתו הינה ברכב עם אביזרים מיוחדים ובהם מעלית פנימית, נועל כיסא גלגלים..." ועוד (ר' קביעות הוועדה שצורפו הן לבקשה והן לתגובה).

במילים אחרות, מבחינת צרכיו הרפואיים של התובע הוא זקוק באופן מובהק לרכב מסחרי עם מעלית בדומה לקביעת הוועדה ומומחה בית המשפט. השאלה הנשאלת הינה האם מן הראוי לאפשר לו להסתפק ברכב פרטי ללא מעלית, כאשר התוצאה המובהקת (ואולי גם המטרה) הינה הגדלת הסכום לפיצוי שיועבר לו מהסכום המוקפא אצל הנתבעת. לטעמי לא ניתן לתת לכך יד.

1. בית המשפט העליון בחן סוגיה דומה במסגרת רע"א 9823/02 "המגן" חב' לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (27.12.2004), (להלן: " הלכת המגן") שדן אמנם בנושא סעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי (זכות הזקיפה), אך דן במקביל גם בזכותו של זכאי לגמלה לוותר על גמלאות המוסד לביטוח לאומי. בנסיבות העניין אין חולק כי הניזוק מבקש בפועל להקטין את תגמולי המוסד לביטוח לאומי על מנת להגדיל את שיעור הפיצוי המגיע מה"מזיק" (חברת הביטוח), והשאלה הנשאלת באילו נסיבות ניתן להותיר זאת. כב' השופט ריבלין הפנה להלכת אלמוהר (ע"א 255/74 המוסד לביטוח לאומי נ' אלמוהר, פ"ד כט(1) 11 (1974)) במסגרתה נקבע כי "גמלאות המוסד לביטוח לאומי נכפות על הנפגע ..., הר כגיגית, גם מקום בו אין הוא חפץ בהן ומבכר להיטיב את נזקיו בדרך של פיצוי חד-פעמי מידי המזיק. טעם ההלכה – האינטרס הציבורי העומד ביסודו של חוק סוציאלי זה" (ר' הלכת המגן). ביהמ"ש מבהיר כי למרות שבעניין אלמור עסקינן בתביעת תלויים אין הבדיל בין גמלת תלויים לגמלת ניידות כפי העולה מהלכת המגן וכלשונו:

" מה לי גמלת תלויים, אשר נדונה בפרשת אלמוהר, מה לי גמלת ניידות, שבה מדובר כאן – זו וגם זו, ביסודן תכלית סוציאלית דומה, כלומר, להבטיח אמצעי קיום מתאימים לזכאים על-פי החוק. נכה שאינו נייד יתקשה לעבוד למחייתו ולהשתלב בחברה הסובבת אותו. אכן, 'שיקולים אלה של האינטרס הציבורי יפים הם לא רק לעניין קצבת הנכות אלא גם לעניין גימלאות אחרות, שהניזוק זכאי להן... כדי להבטיח שיקבלן כשיהיה נזקק להן לצורך ולמטרה שלהם נועדו' (ע"א 714/80, 728 גולדברגר נ' בסה , פ"ד לז(3) 109, 116)"

1. במילים אחרות נוכח תכליתו הסוצילית של חוק הביטוח הלאומי לא רשאי ניזוק לוותר על גמלאות המל"ל לטובת קבלתם חטיבה אחת מהמזיק. לעניין זה גמלת תלויים דינה כגמלת ניידות. מכאן שאם נקבע על ידי גורמי המקצוע כי הניזוק נזקק לרכב מסוג ואן עם מעלית הוא אינו רשאי לוותר על זכותו זו רק על מנת להגדיל את הקפיטל שיקבל מחברת הביטוח (המזיק) והינו נדרש למצות את מלוא זכויותיו מהמל"ל בטרם יפנה למזיק. מלוא הזכויות משמען קבלת רכב כפי צרכיו ולא בהכרח על פי רצונו שהרי מטרת התגמולים הינה להיטיב את מצבו של התובע בתחום הניידות וענייננו כידוע בפראפלג שאינו נוהג הזקוק לרכב כפי שאדם בריא נזקק לרגליו. שימוש ברכב פרטי ללא מעלית, למרות שהינו אפשרי, אינו ממצה את דרישות מצבו הרפואי של התובע לפי קביעת מומחה ביהמ"ש ומומחי וועדת ההתאמה ולכן לא מצאתי כי הינו זכאי לעשות לעצמו "הנחות" בסוג הרכב רק על מנת לזכות בסכום פיצוי גבוה יותר מחברת הביטוח.
2. לא התעלמתי מהגדרת הלכת אלמוהר כחלק מהלכת המגן תוך יצירת מבחן מעודכן הכולל בחינת ההיבטים הסובייקטיביים והאובייקטיביים שבהתנהלות הניזוק. בהיבט הסובייקטיבי נקבע כי " המבחן הסובייקטיבי, עניינו ברצונו האמיתי והכנה של הנפגע. אכן, מקום בו מתברר כי הנפגע חפץ, באמת ובתמים, לוותר על גמלאותיו ולקבל את מלוא הפיצוי מן המזיק, תגבר הנטייה להיעתר לבקשתו" אך עוד נקבע כי " רצונו הסובייקטיבי של הנפגע, אין בו די. יש על-כן, לדעתי, להוסיף עליו יסוד אובייקטיבי, הבוחן את נפקויות הויתור בפועל. כאן מתבטא עיקר כוחה של התכלית הסוציאלית של חוק הביטוח הלאומי, המכתיבה את הצורך לבחון את השפעת הויתור הלכה למעשה. בהקשר זה, מן הטעמים שפורטו לעיל, נראה כי רשאי יהיה המוסד לביטוח לאומי לנהוג על-פי הנחת עבודה, כי התשלום העתי באמצעות גמלאות עדיף, מבחינת אינטרס הפרט והכלל, על-פני הפיצוי החד-פעמי" במילים אחרות מן הפן הסובייקטיבי לא למדנו שהתובע מבקש לוותר על כלל גמלת הניידות אלא להקטינה. משכך, האינטרס אינו להעדיף את מלוא הפיצוי מחברת הביטוח אלא רק את חלקו וכבר מההיבט הסובייקטיבי אין לקבל בקשת התובע ומההיבט האובייקטיבי תכלית הוויתור על חלק מהגמלה בפועל יוצרת פגיעה בתובע שיתקשה יותר לתפקד ברכב פרטי מרכב ואן עם מעלית כפי קביעת הוועדה. מכאן שמשני ההיבטים הן ההיבט הסובייקטיבי בו אין וויתור מוחלט על הגמלה אלא ויתור חלקי והן מההיבט האובייקטיבי של הפציעה שמצדיקה רכב ואן דווקא נכון לקבל את מירב הגמולים מהמל"ל בצורת רכב הואן עם המעלית.
3. הבקשה אם כן נדחית.
4. לא מצאתי לעשות צו להוצאות.
5. לנוכח העובדה ולפיה הנתבעת יודעת אודות הצורך לשלם את הסכום שהינו כאמור כזה שאינו שנוי במחלוקת (373,884 ₪), הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 31.12.23 (מועד משלוח מכתב הנתבעת לב"כ התובעים) ועד למועד התשלום המלא בפועל. ולו ייטען כי היה צורך בחתימה על כתב ויתור ושחרור ייאמר מאידך כי הנתבעת היתה יוצאת ידי חובתה לו הפקידה את הסכום בקופת ביהמ"ש אך היא נמנעה מלעשות כן ולכן הסכום יכלול הפרשי הצמדה וריבית כדין.

ניתנה היום, ד' אב תשפ"ד, 08 אוגוסט 2024, בהעדר הצדדים.