בפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט השלום בהרצליה (כבוד סגנית הנשיא השופטת לימור רייך) בת"א 19043-08-17 מיום 28.7.24, במסגרתה דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשת לצרף לראיותיה חוות דעת רפואית משלימה.

ואלה העובדות הצריכות לעניין:

1. ביום 9.8.17 הגישה המבקשת תביעה בעילה של רשלנות רפואית כנגד המשיב, המרכז הרפואי שערי צדק. התביעה הוגשה בגין נזקי גוף שנגרמו למבקשת, לטענתה, בהעדר אבחון וטיפול הולם בניתוח קיסרי שעברה אצל המשיב ביום 14.8.10 ולאחריו.
2. ביום 20.11.19 הגישה המבקשת חוות דעת בתחום האורתופדי ערוכה על ידי ד"ר גד ולן. ד"ר ולן קבע בחוות דעתו כי כתוצאה מאי ביצוע דיון מסודר, אי הזמנת רופא מהיחידה לניתוחי עמוד שדרה, וכפועל יוצא מכך אי ביצוע בדיקת הדמייה (MRI מותני), נגרם איחור באבחון פגימתה של המבקשת ובהכרח נגרם עיכוב בטיפול הנכון שהיה מונע את הימשכות ההתאוששות הממושכת והגעתה של המבקשת למצב בו היא סובלת מתסמונת כאב רדיקולארי כרוני. המומחה העריך את נכותה של המבקשת כתוצאה מבקע הדיסק L5-S1 שאירע סביב אירוע הלידה בשיעורים כדלקמן: 10% לפי סעיף 37(7)(א) למבחני הנכות עקב הגבלה קלה בתנועות הגב התחתון; 20% לפי סעיף 29(6)(ב) למבחני הנכות עקב תסמונת כאב כרונית בגף ימין תחתון (להלן: "חוות הדעת הראשונה").
3. ביום 10.9.20 הוגשה מטעם המשיב חוות דעתו של פרופ' מירובסקי אשר קבע בחוות דעתו כי הממצאים בהדמיות ה- MRI הם מקריים (כפי שניתן למצוא בחלק גדול מהאוכלוסייה) ולא נגרמו במהלך ניתוח הקיסרי. מקור הכאבים הוא להערכתו בעומס על מפרק הסקרואיליאק במהלך הלידה, שהם לדעתו שכיחים וחולפים. המומחה ציין כי האירוע עליו מדווחת המבקשת כנראה לא היה משמעותי מבחינה רפואית, שכן אם הוא היה כזה ללא ספק הוא היה מוזכר בדו"ח המנתחים והמרדימים. המומחה העריך את נכותה של המבקשת בשיעור של 10% לפי סעיף 35(1) ב' למבחני הנכות בגין הכאבים שנותרו בעקבות הלידה והניתוח שנאלצה לעבור.
4. לאחר שלא עלה בידי הצדדים לסיים את התיק בפשרה ניתנו על ידי בית משפט קמא הוראות להגשת ראיות.
5. ביום 29.1.24 הגישה המבקשת את הראיות מטעמה וצירפה חוות דעת משלימה מטעמו של ד"ר ולן.
6. בחוות הדעת המשלימה, התייחס ד"ר ולן לממצא של קרע בלברום במפרק ירך ימין וציין שממצא זה מסביר את התלונות שהעלתה המבקשת במהלך הניתוח הקיסרי ולאחריו. עוד ציין כי ממצא זה מחזק את גרסתה של המבקשת להתרחשות האירוע במהלך הניתוח שגרם לקרע.

ד"ר ולן קבע בחוות דעתו המשלימה כי בגין הממצא בלברום המבקשת זכאית ל- 10% נכות נוספים, מעבר לנכויות שקבע בחוות דעתו הראשונה (להלן: "חוות הדעת המשלימה").

1. ביום 4.4.24 הגיש המשיב בקשה להורות על הוצאתה של חוות הדעת המשלימה מתיק בית המשפט בנימוק כי אין מדובר בחוות דעת משלימה, אלא במקצה שיפורים לאחר תום תקופת ההתיישנות וזאת ללא שצורפה בקשה מתאימה לכך.
2. בית משפט קמא בהחלטתו מיום 15.4.24 נעתר לבקשת המשיב והורה על הוצאתה של חוות הדעת המשלימה תוך שקבע:

"התובעת הגישה חוו"ד משלימה במסגרת הראיות מטעמה מבלי שעתרה לכך תחילה ואף זאת כעבור תקופה של למעלה משלוש שנים מאז הוגשה חוו"ד המומחה מטעם הנתבעת.

אומנם התובעת עתרה לארכה להגשת ראיותיה ובמסגרת הבקשה ציינה, שבכוונתה לעדכן את חווה"ד הרפואית מטעמה, אולם זאת לנוכח החמרה נטענת במצבה, בעוד שמעיון בחווה"ד המשלימה עולה, כי התובעת כלל לא נבדקה בשנית על ידי המומחה מטעמה עובר למתן חווה"ד המשלימה וממילא לא נקבעה במסגרת חווה"ד כאמור כל החמרה במצבה. מכאן ובפרט משמדובר בתביעה ישנה מאוד, מצאתי להורות על הוצאת חווה"ד המשלימה מטעם התובעת...".

1. המבקשת לא ערערה על החלטה זו.
2. ביום 2.7.24 הגישה המבקשת בקשה לצרף לראיותיה את חוות דעתו המשלימה של ד"ר ולן. בבקשתה טענה כי הבקשה הוגשה מיד לאחר שהתברר לה שישנו קרע במפרק ירך ימין שנגרם בניתוח הקיסרי.

המבקשת הדגישה בבקשתה שחוות הדעת המשלימה דרושה לצורך הצגת תמונה שלמה וקוהרנטית של טענותיה, במיוחד בנסיבות דנן בהן טענה לנזק ראייתי ולחסר רישומי.

1. המשיב התנגד לבקשה ממספר טעמים: ראשית, חוות הדעת המשלימה מוגשת בפעם השנייה תחת הנימוק של החמרת מצבה של המבקשת כאשר גם בחוות דעת זו לא קבע המומחה מטעם המבקשת החמרה; שנית, המדובר בהרחבת חזית והעלאת טענות חדשות באמתלה של חוות דעת משלימה; שלישית, בפעם השנייה המבקשת בוחרת להגיש חוות דעת משלימה שלא כדרך המלך, שכן היה עליה להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית משפט קמא או לערער על ההחלטה להוציא את חוות הדעת המשלימה מתיק המוצגים; רביעית, הבקשה הוגשה סמוך למועד שמיעת עדויות הצדדים; חמישית, האירועים מושא התביעה אירעו לפני כ- 14 שנים. חוות הדעת המשלימה באה להכשיר קשר סיבתי בין קרע בלברום ירך ימין, שהופיע לכאורה לראשונה רק בשנת 2024. אין מדובר באירוע חדש והיה בידיעתה של המבקשת החל מקרות האירוע; שישית, חלפו למעלה משלוש שנים מקבלת חוות דעתו של פרופ' מירובסקי והגשת חוות דעת זו בשלב מתקדם של ההליך פוגעת בהגנת המשיב ומובילה לעיכוב ההליך.
2. בית משפט קמא בהחלטתו מיום 28.7.24 דחה את בקשת המבקשת.

החלטת בית משפט קמא

1. בית משפט קמא ציין כי מדובר למעשה בבקשה לתיקון כתב תביעה וסקר את הפסיקה המנחה בנוגע לתיקון כתב טענות, אשר לרוב מלמדת על גישה ליברלית. עם זאת, ציין בית משפט קמא כי גם לגישה זו קיימים חריגים וזאת במקרים בהם התנהגות בעלי הדין אינה מצדיקה את התיקון המבוקש, כאשר קיים שיהוי לא סביר ולא מוצדק בהגשת הבקשה, כאשר יש בתיקון החלפת עילה או הוספת עילה חדשה ותיקון כתב התביעה יגרום לנזק שאינו ניתן לפיצוי באמצעות פסיקת הוצאות.
2. בית משפט קמא ציין כי בענייננו הבקשה הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות, שכן הניתוח מושא התביעה בוצע ביום 14.8.10, לפני 14 שנים.
3. עוד קבע בית משפט קמא כי הבקשה לתיקון כתב התביעה, על דרך הוספת חוות דעת משלימה, יש בה כדי להוסיף "עילת תביעה חדשה" של הפעלת כוח פיזי על המבקשת במהלך הניתוח, כאשר בחוות הדעת המקורית נטען להעדר אבחון מוקדם ומתן טיפול במועדים שלאחר הניתוח.
4. בית משפט קמא אישר כי בחוות הדעת המקורית התייחס ד"ר ולן לאירוע במהלך הלידה, המעלה חשד לנזק שנגרם במהלכו וטען שתיאורה של המבקשת, בדבר כאב חד וחריף שהגיבה לו בתזוזה כשהיא נהדפת בחוזקה על ידי הצוות הרפואי מהווה הסבר אפשרי לנזק שנגרם לה. אולם קבע כי אין בכך כדי לספק את הקשר הסיבתי הנדרש לביסוס עוולת הרשלנות, אלא רק אפשרות שהתנהלות זו גרמה לנזקיה של המבקשת.
5. למעלה מן הצורך, הוסיף וקבע בית משפט קמא כי הנזק מהסוג של "קרע בלברום מפרק ירך ימין", בגינו נקבעה נכות נוספת בחוות הדעת המשלימה, התיישן, משום שחשד לקרע כאמור הועלה על ידי אורתופד קופת החולים כבר בנובמבר 2010, מה שהקנה למבקשת ידיעה בכוח אודות נזק אפשרי כאמור וקשר סיבתי לכאורה בינו לבין האירועים מושא התביעה שהחלו את מירוץ ההתיישנות.
6. משכך נקבע כי אין להתיר למבקשת לצרף את חוות הדעת המשלימה שכן מדובר בשיהוי ניכר, לא סביר ולא מוצדק.
7. על החלטה זו של בית משפט קמא עומדת בקשת רשות הערעור שבפניי.

טענות המבקשת

1. במסגרת כתב התביעה טענה המבקשת לרשלנות במהלך הניתוח הקיסרי שגרמה לנזקיה שהחלו כבר במהלך הניתוח הקיסרי ונמשכים עד היום. עוד נטען כי נזקיה של המבקשת נגרמו עקב הפעלת כוח פיזי בלתי סביר מצד הצוות הרפואי, לאחר שהתחילה לזוז תוך כדי הניתוח.
2. אין כל תיעוד ברשומה הרפואית למהלך החריג של הניתוח הקיסרי. ד"ר ולן בחוות דעתו הראשונה ציין כי חסר רישומי זה אינו מאפשר להתחקות אחר התנהלות הצוות הרפואי במהלך הניתוח הקיסרי והאם התנהלות זו גרמה ברשלנות או בחוסר זהירות לנזקי המבקשת. המומחה ציין את האפשרות כי נזקיה של המבקשת נגרמו עקב הדיפתה בחוזקה של המבקשת על ידי הצוות הרפואי, לאחר שזזה וצרחה בשל הכאב העז שחשה בניתוח.
3. טענות המבקשת לרשלנות במהלך הניתוח הקיסרי שגרמו לנזקיה הם בליבת תביעתה וחוות הדעת המקורית ואינן עילה חדשה.
4. המונח "עילה חדשה" פורש בפסיקה באופן דווקני, כאשר תביעה שהוגשה תוך תקופת ההתיישנות ניתנת לתיקון אף לאחר שחלפה תקופת ההתיישנות, כל עוד נשתמרו לאחר התיקון מרכיבי היסוד של העילה המקורית, שמהם השתמעה, אפילו על דרך החסר, חבותו של הנתבע.
5. בכל הקשור לתיקון כתב תביעה בדרך של צירוף חוות דעת חדשה, נקבע כי הוספת חוות דעת אינה יוצרת עילה חדשה כאשר בכתב התביעה המקורי נכללה במפורש גם הטענה לרשלנות המתבטאת באי מתן טיפול רפואי.
6. הקרע בלברום מפרק ירך ימין, שאובחן עתה הוא נדבך ראייתי נוסף המוכיח שהתקיים מנגנון של טראומה ומוסיף חיזוק לגרסתה של המבקשת.
7. בית משפט קמא שגה עת קבע כי הטענה לנזק בשל הקרע בלברום במפרק ירך ימין התיישן. עוד בחוות הדעת הראשונה קבע המומחה מטעם המבקשת שנגרמה למבקשת נכות משמעותית בגף ימין בשל התנהלות הצוות הרפואי במהלך הניתוח הקיסרי.
8. אין מדובר בהוספת עילה חדשה אלא לכל היותר בהגדלת "היקף הנזק" הנטען בתביעה בפן הרפואי והשלכותיו אף לפן הכספי. אין בכך כדי לשנות מגופה של עילת התביעה המקורית שעניינה ברשלנות שגרמה נזק.
9. מעת שכתב התביעה מחיל טענות עובדתיות לעניין מחדל, נזק וקשר סיבתי וכל שמתבקש הוא הרחבת רכיב הנזק, או הבהרתו הרי שאין מדובר בטענה לעילה חדשה אלא בהרחבה לנזק נטען.
10. האפשרות לקרע בלברום הועלתה פעם אחת בביקור אחד, שלצורך אישורו או שלילתו נדרשה המבקשת לבדיקה פולשנית בירך, בה היא לא הייתה יכולה לעמוד במצבה, בשל מורכבותה וההחלמה הממושכת הכרוכה בה. אפשרות זו לא הועלתה על ידי גורם רפואי נוסף, כולל לא האורתופד שהעלה אותו. סמוך לאחר מכן קבע נוירולוג כי הסיבה לתלונותיה של המבקשת הן נזק עצבי מפריצות דיסק שנגרמו לה בעמוד השדרה המותני ומנזק רדיקולרי, שהתלונות בירך וברגל ימין פורשו כחלק מהם. רק בחודש פברואר 2024, 14 שנים לאחר האירוע, הופנתה המבקשת על ידי נוירולוג לבדיקת MRI אגן בפרוטוקול עצבי אגן. מדובר בבדיקה ייחודית שהמבקשת לא יכולה הייתה לדעת עליה או שביצועה יקדם אותה בבירור כלשהו.
11. על פי הפסיקה בית המשפט ייעתר לתיקונה של תביעה ברוחב לב, בוודאי טרם החלה שמיעת הראיות , וזאת נוכח התכלית העומדת בבסיס כל עניין משפטי המונח לפתחו של בית המשפט: בירורן של השאלות והסוגיות האמיתיות הנתונות במחלוקת בין הצדדים. מתן רשות ערעור וצירוף חוות הדעת המשלימה לראיותיה של המבקשת היא הכרחית לשם קיומו של הליך שיפוטי ראוי והוגן.
12. למשיבה לא ייגרם כל נזק, משום ששמורה לה הזכות להגיש חוות דעת משלימה

טענות המשיב

1. תלונות המבקשת על כאבים בירך ימין לא נולדו לאחר הגשת התביעה, אלא נולדו שלושה חודשים לכל המאוחר לאחר תחילת האירועים משנת 2010. החל מחודש 11/10, החלו תלונות המבקשת ובירורים אודות כאביה בירך ימין אשר תועדו לאורך השנים ברשומה הרפואית.
2. צדק בית משפט קמא כאשר קבע כי ישנה התיישנות על טענת המבקשת כי הקרע בלברום נגרם כתוצאה מהאירוע.
3. הבקשה להגשת חוות הדעת המשלימה הוגשה כ- 14 שנים לאחר האירוע, כ- 7 שנים לאחר הגשת התביעה, כ- 5 שנים לאחר הגשת חוות הדעת מטעם התביעה וכ- 3.5 שנים לאחר הגשת חוות הדעת מטעם המשיב.
4. בחלוף תקופת ההתיישנות אין להידרש כלל לטענת המבקשת כי הקרע בלברום נגרם כתוצאה מהלידה. המבקשת מנסה להכשיר בפעם השנייה באמצעות קשר סיבתי לא הגיוני שאורכו כ- 14 שנים בין החשד לקרע שהועלה סמוך ללידה שבעקבותיו אף הופנתה לארתרוסקופיסט, אך לא הלכה, לבין ביצוע בדיקת הדמיה בשנת 2024.
5. בחוות הדעת המשלימה מפנה המומחה למאמר שפרסם הקולג' האמריקאי כבר בנובמבר 2012 המקשר בין גרימה של קרע בלברום בירך לבין הפעלת כוח פיזי (לכאורה) במהלך לידה. חוות הדעת הראשונה הוגשה כבר בשנת 2019, כך שהייתה ביכולתו של ד"ר ולן לאתר את המאמר ולאבחן את המבקשת.
6. המשיב מכחיש כל טענה לקשר סיבתי בין קרע בלברום לבין האירוע וממילא מדובר בטענה רפואית שיש להגיב אליה בחוות דעת רפואית מטעם המשיב.
7. חוות הדעת המשלימה מהווה הרחבת חזית אסורה. חוות הדעת המשלימה הינה בגדר עילת תביעה חדשה שכן חוות הדעת הראשונה דנה בהעדר אבחון וטיפול מתאים לאחר הניתוח ואילו חוות הדעת המשלימה דנה בהפעלת כוח פיזי במהלך הניתוח. מדובר בטענות חדשות המועלות לראשונה כנגד המשיב אשר דורשות התייחסות מומחה המשיב.
8. המבקשת טופלה בקהילה עקב תלונותיה לאורך השנים עד להגשת התביעה ועל כן משידעה על החשד לקרע ולא ביררה, אין מקום לקשור את הקרע כעת בשנת 2024 לבין האירוע.
9. כאשר מומחה המבקשת כתב את חוות דעתו הראשונה, כ- 9 שנים לאחר האירוע, הוא קבע נכות למבקשת עקב אי ביצוע דיון מסודר, אי הזמנת רופא יחידה לניתוחי עמוד שדרה וכפועל יוצא מכך מאי ביצוע בדיקת MRI מותני – אשר גרמו לאיחור אבחון תסמונת כאב רדיקולארי כרוני והגבלת תנועות בגב התחתון.
10. המומחה בחוות דעתו הראשונה אינו מתייחס לטיפול בירך ימין או לאי הטיפול, אלא מציין את תלונות המבקשת להקרנה לירך ימין. מכאן שלא ניתן לראות באמור כטענה להפעלת כוח פיזי במהלך הניתוח. המדובר בניסיון נוסף של המבקשת להוסיף עילת תביעה חדשה לאירוע שקרה לפני 14 שנים.
11. בקשת המבקשת מהווה עיכוב הליך שיפוטי שלא כדין, זאת לאחר שהוגשו ראיות הצדדים ובסמיכות זמנים למועד שמיעת עדויות הצדדים.
12. ככל שבית המשפט ייעתר לבקשת התיקון, הוא מתבקש לחייב את המבקשת בהוצאות גבוהות בשל ביטולם של שני מועדי הוכחות שנקבעו זה מכבר, הצורך בהגשת חוות דעת נוספת מטעם המשיב ופתיחת ההליך המשפטי מתחילתו.

דיון

1. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, בתגובה ובהחלטת בית משפט קמא מצאתי לדון בבקשה כבערעור ולקבלה.
2. הבקשה נשוא החלטה זו עניינה בבקשה לתיקון כתב תביעה על דרך הוספת חוות דעת משלימה, כאשר לטענת המשיב מדובר בהרחבת חזית שהתיישנה.
3. השאלה הראשונה שעומדת לבחינה היא האם הבקשה לתיקון כתב התביעה, על דרך הוספת חוות הדעת המשלימה, עניינה בהוספת עילת תביעה, שאם כך הוא הדבר יש לבדוק אם מדובר בעילה שהתיישנה.
4. ככל שאין הדבר כך, יהיה מקום להוסיף ולבחון האם יש מקום להיעתר לבקשה לתיקון כתב התביעה, בהתאם להלכות הנוהגות במקרים אלו ולשיקולים שעל בית משפט לשקול בבואו לבחון היעתרות לבקשה כאמור.
5. ברע"א 6541/19 קופת חולים לאומית נ' פלוני, ניתן ביום 26.11.19 (להלן: "עניין קופת חולים לאומית נ' פלוני"), התייחס כב' ממלא מקום הנשיא, השופט עמית לסוגיה של תיקון כתב טענות וקבע:

"נקודת המוצא בנוגע לתיקון כתבי טענות היא ליברלית... עם זאת, הלכה ידועה היא כי אין להתיר לתובע לתקן את תביעתו אם התיקון מגלה עילה חדשה, כאשר בעת הגשת הבקשה התיישנה עילה זו. כאשר מוגשת בקשה לתיקון כתב תביעה יש לבחון, בין היתר, את השאלה האם יש בתיקון כדי לגרוע מן הנתבע טענת התיישנות שהייתה עומדת לו אלמלא התיקון (ראו: ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' זייד, פ"ד לד(4) 126, 131-132 (1980); רע"א 11137/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מגן דוד אדום לישראל (21.3.2009)). במקרה דנן, ככל שהבקשה לתיקון כתב תביעה מגלה עילה חדשה, הרי שחלה התיישנות לגביה, ואין להתירה.".

1. כב' השופט עמית הבהיר בהחלטתו כי המונח "עילת תביעה" בהקשר של תיקון כתב תביעה, משמש במשמעותו הצרה והיא "המעשה המובא לדיון", כאשר בהמשך הוא מבהיר כי:

"חוות דעת רפואית אינה מגדירה את עילת התביעה, אלא תפקידה לתמוך בה... בדרך כלל אין בתיקון כתב התביעה בדרך של הוספת חוות דעת רפואית משום שינוי או תיקון של עילת התביעה".

1. ברע"א 6863/12 אמל סאלח מחאמיד נ' שירותי בריאות כללית, ניתן ביום 24.2.13, התייחס כב' השופט זילברטל לצירופה של חוות דעת רפואית לאחר תום תקופת ההתיישנות וקבע:

"צירופה לכתב התביעה של חוות דעת רפואית לאחר תום תקופת ההתיישנות אינו יכול לשמש כ"מקצה שיפורים" שעימו הוספת עילת תביעה, אלא אך תמיכה בטענות העובדתית שכבר נטענו בכתב התביעה המקורי (רע"א 4046/09 התעשייה הצבאית לישראל בע"מ נ' מונסונגו (5.10.2009, בפסקה 5 והאסמכתאות שם). ...

...

... רק כאשר אין מדובר בהוספת עילת תביעה, אלא אך בביסוס הטענות שכבר נטענו בכתב התביעה המקורי, ניתן לתקן את כתב התביעה בדרך של צירוף חוות דעת רפואית, גם לאחר שהתביעה התיישנה, שהרי גדרי עילת התביעה אינם נפרצים.

אכן, כיוון שרואים את כתב התביעה המתוקן כאילו הוגש במועד הגשתו של כתב התביעה המקורי, הכלל הוא, שכאשר מתן רשות לתיקון כתב תביעה ישלול מהנתבע הגנה, בה היה יכול להתגונן מפני התביעה המתוקנת אילו התביעה המקורית הוגשה לראשונה בעת שהוגשה הבקשה לתיקון כתב התביעה, לא יתיר בית המשפט את תיקון כתב התביעה (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 351 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995), להלן: זוסמן). בגדרו של כלל זה נפסק, כי כאשר יש בתיקון כתב התביעה משום הוספת עילה חדשה, שלא היתה כלולה בכתב התביעה המקורי, עילה שהתיישנה בינתיים, לא יותר תיקון כתב התביעה (ראו, למשל, ע"א 728/79 קירור - אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' זייד פ"ד לד(4) 126 (1980)).".

1. חרף היותה של החלטת בית משפט קמא מפורטת ומנומקת, אני סבורה כי נפלה טעות בקביעתו של בית משפט קמא כי חוות הדעת, אותה מבקשת המבקשת להוסיף, מקימה עילה חדשה אשר התיישנה.
2. מתוך עיון בכתב התביעה אשר הוגש על ידי המבקשת עולה כי המבקשת העלתה כנגד המשיב טענות גם בנוגע להפעלת כוח פיזי על המבקשת במהלך הניתוח וגם בנוגע להעדר אבחון מוקדם ומתן טיפול במועדים שלאחר הניתוח.

כך למשל בסעיפים 12-17 לכתב התביעה נטען:

"... התובעת תטען שבמהלך הניתוח היא חשה כאב משתק בשני צדי האגן בו זמנית; מה שגרם לה לזוז ולצרוח. התובעת התלוננה בפני הצוות הרפואי על כאבים באזור האגן ובעמוד השדרה על תחושת חולשה באזור הרגל. כתוצאה מתגובתה לכאבים, אנשי הצוות החזיקו את התובעת בחוזקה משני צידי האגן. בשלב זה, התובעת חשה "שהכל נהיה שחור", כלשונה, והיא לא יודעת אם איבדה את הכרתה או שהורדמה על ידי הצוות הרפואי. התובעת תטען כי עוצמת הכאב שחשה הייתה בלתי נסבלת: כאב עצום שאותו חשה באזורי העצמות והבטן, כאילו מנסרים לה את הבטן וחותכים אותה לשניים. התובעת חשה דפיקות ולחץ באגן כאילו חותכים אותה לשניים כשהכאב זכור לה עד היום וצרוב בנשמתה. באופן תמוה למדיי, אין שום תיעוד למהלך רפואי חריג זה- לא בגיליון הלידה ולא בדו"ח הניתוח. חסר זה ברשומות הרפואיות מעלה תמיהות באשר להתנהלות הצוות הרפואי. היעדר הרישום לא רק שמהווה נזק ראייתי לתובעת, אלא גם מנע התייחסות רפואית בזמן אמת לתלונותיה של התובעת לאחר הניתוח ולא אפשר לתובעת לקבל טיפול רפואי הולם בזמן אמת.".

בהמשך, בסעיף 35 לכתב התביעה מתייחסת המבקשת לאחריות המשיב וטוענת:

"...נזקיה נגרמו בשל רשלנותם ... של אנשי הצוות ... בין היתר, במעשים ו/או במחדלים שלהלן:

35.1 הפעילו כח בלתי סביר במהלך חילוץ העובר בניתוח קיסרי;

35.2 לא דאגו להרדמה נאותה לקראת הניתוח הקיסרי, אשר תבטיח כי התובעת לא תחוש כאבים מיותרים;

35.3 הפעילו כח בלתי סביר לאחר שהתובעת החלה לזוז במהלך חילוץ העובר ואחזו בה באופן שגרם לה נזק בלתי הפיך;

...

35.5 לא אפשרו בירור וטיפול נאותים בתובעת בכך שלא תעדו את מהלך האירועים המדויק במהלך הניתוח ובכך מנעו מן התובעת אפשרות לקבל טיפול הולם לאחר הניתוח;...". (ההדגשות שלי – ח.ו.ו.).

1. מכאן כי לאור הטענות שהועלו על ידי המבקשת כבר במסגרת כתב התביעה, לא ניתן לקבל את קביעתו של בית משפט קמא לפיה יש בבקשה לתיקון כתב התביעה, על דרך הוספת חוות דעת משלימה, כדי להוסיף "עילת תביעה חדשה" של הפעלת כוח פיזי על המבקשת במהלך הניתוח, בעוד שבחוות הדעת המקורית נטען העדר אבחון מוקדם ומתן טיפול במועדים שלאחר הניתוח.
2. בחוות דעתו הראשונה של פרופ' ולן הוא מציין כי ייתכן שהכאבים עליהם מתלוננת המשיבה נובעים מפעולות שביצע הצוות הרפואי תוך כדי ניתוח. כאשר ביחס לדיווח המשיבה על שאירע בחדר הניתוח מציין המומחה שאין לכך זכר ברשומות הרפואיות ומכאן שהוחמצה היכולת להבין את האטיולוגיה שהביאה לנזק שממנו סובלת המבקשת. (ראו עמ' 6-7 לחוות הדעת).
3. לאור הסעיפים שפורטו לעיל ניתן בנקל לראות כי טענות בנוגע להפעלת כוח פיזי במהלך הניתוח ונזקים שנגרמו בעקבות הפעלתו של כוח זה הועלו כבר במסגרת כתב התביעה ועוד בטרם הוגשה חוות הדעת הראשונה.
4. בעניין זה ראיתי לציין כי בפתח כתב ההגנה בהליך קמא העלה המשיב את טענות המבקשת בכתב תביעתה ולפיהן היא טענה להפעלת כוח על ידי הצוות בעת הלידה עצמה. בהמשך מציין המשיב כי בחוות דעתו של ד"ר ולן מטעם המבקשת יש משום הרחבת חזית שכן הוא מתייחס גם לרשלנות בטיפול במבקשת לאחר הלידה (ראו הרישא לכתב ההגנה).
5. אין מדובר בעילה חדשה. יש לראות בתוספת של הממצא של הקרע בלברום משום פירוט נוסף של העילה בדבר הפעולה הרשלנית בלידה שהביאה לנזק. היינו שהפעולה הנטענת של הפעלת כוח על ידי הצוות במהלך הילידה הביאה גם לבקע הדיסק וגם לקרע בלברום ואלה הביאו לנזק של כאבים כרוניים. דווקא לכך מכוונת הפסיקה כאשר היא קובעת שאת עילת התביעה יש לפרש במשמעותו הצרה כ"מעשה המובא לדיון" כדבריו של כב' ממלא מקום הנשיא, השופט עמית בעניין קופת חולים לאומית שצוטט לעיל.
6. לכן אין בידי לקבל את מסקנת בית משפט קמא כי חוות הדעת המשלימה מגלה עילה חדשה שהתיישנה.
7. משהגעתי למסקנתי זו נותר לדון האם יש מקום להיעתר לבקשת המבקשת להוסיף טענה זו.
8. בעניין קופת חולים לאומית נ' פלוני התייחס כב' ממלא מקום הנשיא השופט עמית למצב כמו זה שבענייננו וקבע:

"אף אם חוות הדעת הרפואית השנייה נופלת בגדרה של עילת התביעה המקורית, ולא מתעוררת בעיה של התיישנות – יש לבחון את הפגיעה הפוטנציאלית בהגנתו של הצד שכנגד כתוצאה מהתיקון. ככל שבקשת התיקון הוגשה מאוחר יותר על פני ציר הזמן של ההליך המשפטי – כך נטיית בית המשפט תהיה לדחותה (רע"א 7192/14 דוד צוקר ובניו חברה לבניין ולהשקעות בע"מ נ' דוד צוקר (1.1.2015)). יחד עם זאת, נקבע לא אחת כי כל עוד נזקו של הצד שכנגד מתמצה בטרחה הדיונית הנוספת שנגרמה לו עקב התיקון, ניתן לפצותו על ידי פסיקת הוצאות לטובתו (ע"א 3092/90 אגמון נ' פלדבוי, פ"ד מו(3) 214, 218 (1992)).".

1. במקרה שבפניי מצאתי כי לא נכון יהיה לקבוע כבר עתה מסמרות באשר לסבירות טענת המבקשת, לפיה לא הייתה ערה לכך שאותו הפעלת כוח בלתי סביר גרם לקרע בלברום ירך ימין.
2. הדברים עולים גם מן המסמכים הרפואיים מהם עולה כי כבר ביום 11.11.10, רופא אורתופד בקהילה העלה את החשד לקרע בלברום מפרק ירך ימין בעת הלידה והמבקשת הופנתה לארטרוסקופיסט ובהמשך ביום 21.7.11 הופנתה לבדיקת MRI ירך ימין.
3. יחד עם זאת רק במסגרת בדיקת MRI אגן, בפרוטוקול עצבי אגן, שעברה המבקשת ביום 15.3.24 אומת החשד כי קיים קרע בלברום במפרק ירך ימין. כלומר איני סבורה שבעת הגשת התביעה ידעה המבקשת כי ישנו קרע בלברום במפרק ירך ימין והיא בחרה במודע שלא לציין זאת.
4. על פי עקרונות היסוד שבתקנות נכון יהיה לאזן בין הרצון להגיע לחקר האמת למול הרצון ביעילות הדיון כאשר ידו של העיקרון הראשון על העליונה במקרה זה.
5. אשר על כן, ראיתי לקבוע כי לא יהיה זה מידתי למנוע מהמבקשת להוסיף את טענתה לנזק נוסף. את הנזק שייגרם למשיב ניתן לרפא בתשלום הוצאות ללא קשר לתוצאות ההליך.
6. יחד עם זאת ראיתי לציין כי התנהלות המבקשת לכל אורך הדרך לא הייתה ראויה. ראשית בכך שהתעכבה מאד בהגשת תביעתה, לאחר מכן באי הגשת חוות דעת ביחד עם התביעה, לאחר מכן בניסיון להבליע חוות דעת משלימה ללא הגשת בקשה מתאימה, ועוד. אלא שעניין זה יכול לבוא לידי ביטוי בהוצאות.
7. בנסיבות העניין, אני מתירה את תיקון כתב התביעה על דרך הוספת חוות הדעת המשלימה בכפוף ובתנאי לתשלום הוצאות לטובת המשיב בסכום של 15,000 ₪ ללא כל קשר לתוצאות.
8. למעלה מן הצורך אציין כי המשיב רשאי להגיש חוות דעת נגדית מטעמו.

סוף דבר

1. דין בקשה רשות הערעור להתקבל.
2. תנאי לתיקון כתב התביעה על דרך הוספת חוות הדעת המשלימה הינו תשלום הוצאות למשיב בסך של 15,000 ₪.
3. הסכום ישולם מתוך כספי הפיקדון שהופקד והמבקשת תשלים את הנותר למשיבה באמצעות בא כוחה.

ניתן היום, כ"ט תשרי תשפ"ה, 31 אוקטובר 2024, בהעדר הצדדים.