לפני	כבוד השופט קובי אסולין
תובע		פלוני נגד
נתבעות		1. הפניקס חברה לביטוח בע"מ 2. מגדל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

הרקע העובדתי

1. התביעה שבפני הוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה-1975 (להלן – חוק הפיצויים). המחלוקת בין הצדדים נסובה בשאלה על מי מהנתבעות לשאת בחבות וכן בשאלת גובה הנזק.
2. התובע יליד 1991, נפגע ביום 29.1.2020 בתאונת דרכים, כאשר בזמן שנהג ברכבו נדלקה לו נורה מהבהבת בלוח השעונים, הוא עצר את רכבו על אי תנועה ובזמן שהיה על אי התנועה פתאום הגיח רכב צד ג' ופגע ברכב בו נהג במנגנון אחורי בעצמה (סע' 5 לתצהיר התובע).
3. הנתבעת 1, הפניקס חברה לביטוח בע"מ, מבטחת הרכב בו נהג התובע (להלן – הפניקס), טענה בכתב ההגנה מטעמה כי הרכב עצר בשל תקלה ולא היווה סיכון תחבורתי מה גם שהתאונה ארעה בשל נהיגתו של רכב צד ג' המבוטח במגדל כך שאין קשר סיבתי עובדתי או משפטי בין חניית הרכב לבין קרות התאונה (סע' 3 לכתב ההגנה).
4. לנוכח טענת הפניקס, התובע הגיש כתב תביעה מתוקן לו צורפה מגדל כנתבעת נוספת.
5. הנתבעת 2, מגדל חברה לביטוח בע"מ, מבטחת הרכב הפוגע (להלן – מגדל), טענה כי האירוע אינו מהווה תאונת דרכים ביחס אליה, הואיל ועל פי נסיבות התרחשות התאונה התובע עשה שימוש ברכבו במועד התאונה כך שהחבות מוטלת לפתחה של הפניקס בלבד (עמ' 1 סיפא לכתב ההגנה).
6. למחרת התאונה התובע פנה לקופת החולים והתלונן על כאבים, הופנה למרפאת "בטרם" נבדק ושוחרר עם המלצות למעקב רופא מטפל, משככי כאבים וביקורת אורתופד. בהמשך ביצע מעקב אורתופד, בדיקות הדמיה, נזקק לנטילת משככי כאבים, טיפולי פיזיותרפיה ורפואה משלימה.
7. התאונה הוכרה כתאונת עבודה ונקבעו לתובע במוסד לביטוח לאומי נכות זמנית ונכות צמיתה.

 

תמצית הראיות לנסיבות התרחשות התאונה

1. התובע פירט בתצהיר העדות מטעמו (סע' 5) את נסיבות התרחשות התאונה כך :

"בתאריך 29.01.20 בשעה 14:30 בזמן שהייתי נהג ברכב אשר פרטיו לעיל, נדלקה לי נורה אדומה מהבהבת בלוח שעונים, עצרתי את הרכב על אי תנועה ובזמן שהייתי על האי תנועה פתאום הגיח רכב צד ג' ופגע ברכב שבו נהגתי במנגנון אחורי בעוצמה."

1. בתיעוד הרפואי שהוגש ממרפאת טרם מיום 30.1.20 צוין בפרק האנמנזה (עמ' 9 למוצגי התובע):

"בן 28. אתמול בצהריים עבר תאונת דרכים תאונת עבודה בצהריים, קיבל מכות גב עליון צד ימין, גב אזור טוראקלי ימני, ירך ימנית צד ימין, ברך ימנית שטח קדמי."

1. במסמך הפניה לפיזיוטרפיה מיום 18.4.21 (עמ' 24 למוצגי התובע) צויין:

" לדבריו בתאריך הנ"ל היה מעורב בת"ד, כנהג עם חגורה, כרית אוויר לא נפתחה..."

1. בדיון קדם המשפט שנערך ביום 9.5.23 העיד התובע באשר לנסיבות התרחשות התאונה את הדברים הבאים (עמ' 1 לפרוטוקול):

" אני עובד עד היום בחברת שילוח בלוגיסטיקה והייתי נהג ואחראי נהגים. אני עובד שם משנת 2017. באותו בוקר יצאתי משדה התעופה עם רכב מלא סחורה, בדרך ראיתי נורה אדומה מהבהבת. עצרתי בצד, באי תנועה, התקשרתי לאחראי שלי ואמרתי לו שיש לי נורה אדומה, כי זה הנוהל בעבודה אם יש נורה אדומה עוצרים ומדווחים למנהל.

אני מצייר את האי תנועה שבו עצרתי ואת הכביש.

כשמציגים לי את התמונות מדו"ח תיק הרכוש – אכן זה המקום והמנח של הרכבים, כאשר אני עמדתי בתחילת אי התנועה.

זה היה באזור יער בן שמן אני חושב.

עמדתי בהתחלה של האי תנועה ומיד עצרתי. תוך כדי שאני באוטו מדבר עם האחראי קיבלתי בום מאוד חזק ואז קלטתי שרכב נכנס בי מאחור. הגיעו שני חברים מהעבודה, הגיע גם שוטר והזיזו את האוטו.

היו הרבה חבילות באוטו והאוטו זז.

לא זוכר איזה רכב פגע בי, זה היה רכב פרטי.

לשאלת בית המשפט האם הרכב שלי היה כולו על האי תנועה או שחלקו בלט, אני משיב שהוא היה יותר לכיוון שמאל. לא זוכר אם הרכב היה כולו על האי תנועה או שהוא בלט. לאחר התאונה חלק מהרכב בלט לתוך הנתיב השמאלי מאחר והרכב זז.

התאונה היתה תוך כדי שיחת טלפון שלי עם האחראי..."

 

1. בתביעה לתשלום דמי פגיעה שהגיש התובע למל"ל (עמ' 19 למוצגי הפניקס) בתיאור התביעה כתב התובע:

"תאונת דרכים כשאני ברכב עומד בצד הדרך ואז רכב פוגע בי באוטו בעוצמה רבה מאוד".

1. בפסק בוררות שניתן בתביעת הרכוש שהגישה מגדל כנגד הפניקס, נדחתה תביעת מגדל, ונקבע כי הגרסה לפיה הרכב הנפגע (התובע דנן) היה בעצירה הינה סבירה יותר מהגרסה לפיה הרכב החל לפתע לנסוע והתפרץ לנתיב הרכב הפוגע, וזאת לאור מיקום הנזק בחלקו האחורי שמאלי (עמ' 52 למוצגי הפניקס).
2. מגדל הגישה תצהיר עדות ערוך על ידי הנהג מטעמה (להלן – נהג מגדל) בו התייחס לנסיבות התרחשות התאונה כך :

"בעת הנסיעה, הבחנתי ברכב מסוג פולקסוואגן שעומד על אי התנועה המקווקו בצידו הימני של הכביש. בעת שחלפתי על פני אי התנועה, החל הנהג בפולקסוואגן בנסיעה, סטה אל תוך נתיב הנסיעה שלי ופגע ברכבי בחלק הימני קדמי".

 

1. מתמונות רכב מגדל לאחר התאונה עולה כי מוקד הנזק הוא בחלק הקדמי צידי ימני (עמ' 18-35 למוצגי מגדל), ומוקד הנזק ברכב התובע הוא בחלקו הצידי האחורי השמאלי (תמונות הרכב הוגשו ביום 12.1.25).
2. בטופס הודעה ראשונית על תאונת דרכים שנשלח למגדל צוין בתיאור האירוע (עמ' 37 למוצגי מגדל):

"...לפתע יצא אוטו מהשול הימני והתנגש ברכב הרכב סטה באופן חד לנתיב השמאלי כריות אויר נפתחו..."

ובסעיף מה גרם לנזק נרשם: " הפגיעה של הרכב שסטה מהשול".

1. בדיון ההוכחות שנערך ביום 13.1.25 העיד התובע כי נסע משדה התעופה לכיוון י-ם בכביש מס' 1, כי נדלקה נורה אדומה ונהלי החברה הם במקרה כזה לעצור במקום הראשון שמתאפשר, בהתאם הוא עצר באי התנועה, התקשר לאחראי ודיווח לו, וכי מרגע העצירה לתאונה לא עבר הרבה זמן אלא עניין של דקות.
2. כאשר עומת עם גרסת נהג מגדל כי בזמן התאונה הוא התחיל בנסיעה לכיוון הנתיב שלו, ציין כי בזמן התרחשות התאונה הוא היה כבר בשלב תכנון נסיעת ההמשך, כי לא זוכר שיצא, וכי הניע את האוטו בשביל לתכנן את הנסיעה הלאה.
3. עוד הוסיף התובע כי הנורה כבתה וכי הבעיה שבגללה עצר נפתרה וזה הסברו לכך שהחל את שלב תכנון הנסיעה הלאה, אולם לא זוכר שיצא, וטען כי אם היה יוצא הרכב שלו היה נפגע בחלקו הקדמי ולא בחלקו האחורי שמאלי, כפי שקרה בפועל.
4. בדיון ההוכחות נהג מגדל העיד כי ראה את רכב התובע חונה על אי התנועה, כי רצה להמשיך בנסיעה ישר לכיוון מודיעין על כביש מס' 1, חזר על הגרסה בתצהירו אולם העיד כי רגע הפגיעה אינו זכור לו בשל השפעת האירוע, כך שהוא לא בטוח מה היה מצב רכב התובע בזמן התאונה, אולם זוכר כי לאחר הפגיעה רכבו עף לשול השמאלי.

 

1. ממכלול העדויות והראיות הנזכרות לעיל עולה התמונה העובדתית הבאה:

התובע במסגרת עבודתו נסע משדה התעופה לכיוון ירושלים על כביש מס' 1. ברכב התובע נדלקה נורה אדומה מהבהבת. בהתאם לנהלי החברה התובע עצר את רכבו במקום הראשון שנקרא בדרכו – בתחילתו של אי התנועה. התובע שוחח עם האחראי ודיווח לו. בתוך כך התובע סבר כי התקלה נפתרה, הנורה הפסיקה להבהב, והתובע הניע את האוטו ונערך לקראת המשך נסיעה ואף היה חגור. או אז, רכב מגדל שנסע על כביש מס' 1 לכיוון מודיעין פגע עם חלקו הצידי קדמי ימני בחלקו השמאלי צידי אחורי של רכב התובע.

1. אני מקבל את טענת התובע כי בזמן התאונה רכבו היה בעמידה. ראשית, גרסתו זו רציפה לכל אורך הדרך, כמפורט לעיל, ומתיישבת עם מוקדי הנזק. עוד אוסיף כי נהג מגדל בהגינותו העיד כי בשל טראומת התאונה רגע הפגיעה אינו זכור לו.
2. בנוסף, אני קובע כי רכב התובע עמד בתחילת אי התנועה על צידו השמאלי של אי התנועה, ולא מן הנמנע כי אף בלט מעט עם חלקו האחורי לנתיב משמאלו, עניין זה מתיישב עם עדות התובע בדיון מיום 9.5.23 ועם העובדה שגם לאחר התאונה חלקו של הרכב היה על הנתיב משמאל לאי התנועה.

תמצית טענות הצדדים

1. בתום דיון ההוכחות הצדדים השמיעו את סיכומיהם.
2. בעניין האחריות התובע טען כי בהתאם לנסיבות התרחשות התאונה יש לראות בתובע כמשתמש ברכב וכי עמידת התובע על אי התנועה בכביש מקווקו מהווה סיכון תחבורתי בהתאם לפסיקה, ומשכך על הפניקס לשאת בחבות, לרבות בהוצאות מגדל שהתובע צירף לתביעה בשל טענות הפניקס.
3. הפניקס טענה כי מבין 2 הגרסאות להתרחשות התאונה יש להעדיף את גרסת התובע כי רכבו עמד בעת התאונה, אשר היא גרסה מהימנה המתיישבת עם מוקדי הנזק ופסק הבורר בתביעת הרכוש.
4. נטען כי לא היתה מניעה מצד התובע לעמוד על אי התנועה ומשכך יש קושי לייחס חניה אסורה למי שחונה במקום בו מותר לעמוד.
5. כן נטען כי היות והגורם לתאונה הוא סטיית רכב מגדל לכיוון רכב התובע הרי שאין קשר סיבתי עובדתי ומשפטי לעמידת התובע על אי התנועה הנדרשים לקביעת חניה אסורה, לתאונה שהתרחשה.
6. בנוסף נטען כי במועד התאונה לא נעשה שימוש לצרכי תחבורה על ידי התובע וכי הרכב שימש זירה, ומשכך על מגדל, מבטחת הרכב הפוגע שסטה מנתיבו לכיוון רכב התובע, לשאת בנזקי התובע.
7. מגדל טענה כי מעדות התובע בדיון ההוכחות עלה לראשונה כי התקלה שבעטיה נאלץ לעמוד חלפה והוא החל בתכנון המשך הנסיעה כך שמדובר בשימוש ברכב.
8. כן נטען כי מוקדי הנזק מתיישבים עם נסיעתו של התובע ממצב עמידה בגלישה בנסיעה ישרה לתוך הנתיב ולא בהטיה של גלגל ההגה שמאלה.
9. מכל מקום, נטען כי גם אם רכב התובע היה בעמידה על אי התנועה די בכך כדי להוות את הסיכון התחבורתי הנדרש לצורך הגדרת תאונת דרכים בשל חניה במקום אסור, וזאת בהתאם לעקרונות שנקבעו בהלכת אדרי.

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנתי את הראיות וטענות הצדדים אני סבור כי התאונה מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים וחוסה תחת פוליסת הביטוח שהוצאה לרכב התובע בפניקס, הן בשל נסיבות התרחשותה העונות על הגדרת שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה, והן בשל הסיכון התחבורתי שיצר התובע עת העמיד את הרכב בהתחלה של אי התנועה בחלקו השמאלי.
2. בסעיף 1 לחוק הפיצויים הוגדרה תאונת דרכים כ- " מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" או על ידי קיומה של אחת החזקות המנויות בסעיף, ביניהן "מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו", וכלשונו.  

"תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמו בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על-ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי.

1. שימוש ברכב מנועי מוגדר כך :

"שימוש ברכב מנועי" – נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של כאמור מרכב מטען או פריקתו, כשהרכב עומד;".

 

1. משנמצא כי התובע במהלך נסיעה ביצע עצירה רגעית לשם דיווח ואבחון היתכנות קיומה של תקלה בשל נורה אדומה מהבהבת בלוח השעונים, ומשעלה כי הנורה כבתה והתובע שם פעמיו להמשיך בנסיעה כאשר הרכב מונע והתובע חגור, יש לראות בתאונה ככזו שארעה לתובע בזמן ועקב שימוש ברכב למטרות תחבורה.
2. מעבר לכך, אני סבור כי בנסיבות העניין עצירת התובע את הרכב בתחילתו של אי התנועה בכיוון השמאלי של אי התנועה, ויתכן אף בולט בחלקו (וגם אם לא), מהווה חניה אסורה שיצרה סיכון תחבורתי שלצערנו התממש.
3. ברע"א 1953/03 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' אדרי ואח', פ"ד נח (1) 817 (2013) (להלן – פס"ד אדרי), נקבע ביחס לפרשנות המונח חניה אסורה, כך:

"המונח "חניה אסורה" צריך אפוא להתפרש כחניה במקום או באופן היוצרים סיכון תחבורתי בין שמדובר בחניה מותרת על-פי דין ובין שמדובר בחניה שיש עליה איסור בדין. הקריטריון מהי "חניה במקום שאסור לחנות בו" צריך להיות הסיכון התחבורתי אשר חניה כזאת יוצרת. חניה תהא "חניה אסורה" גם במקרה שאין במקום שלט או תמרור האוסרים חניה, אולם עצם החניה במקום זה מהווה סיכון תחבורתי. לעומת זאת חניה במקום שאינו מהווה סיכון תחבורתי לא תיחשב "חניה אסורה" גם אם יש במקום שלט האוסר חניה במקום זה. ודוק, במקרים רבים האיסור שבדין יכול לשמש אינדיקציה לכך שבחניה גלום סיכון תחבורתי, ולהפך. ואולם, אין להסתמך באופן בלעדי על תקנות התעבורה לעניין הקביעה כי החניה גרמה לסיכון תחבורתי. יש לקבוע זאת על-פי נסיבותיו של כל מקרה."

1. בפס"ד אדרי נקבע כי בנסיבות (שם) בו חנה רכב בשולי הכביש התקיים קשר סיבתי עובדתי בין חניית הרכב במקום אסור לבין הפגיעה. נקבע כי אלמלא היה הרכב חונה בשולי הכביש, לא היתה מתרחשת התאונה. אשר לקשר הסיבתי המשפטי, הפגיעה ברכב חונה באה בשל סיכון שנוצר כתוצאה מחניית הרכב במקום אסור, ולא בשל הליך גרימה אחר שאינו קשור לסיכון התחבורתי הגלום בחניית הרכב בשולי הכביש (ראו פסקה 13) (ראו בעניין זה גם ע"א 2812/20 קרנית הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פלונית (13.6.2021); ע"א 4430/12 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' סלימאן אלעסווי (1.7.2014); רע"א 7501/11 יוני אברמוב נ' מיטל בכר (6.3.2012); ת.א. (מרכז) 22112-12-13 פלוני נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, (19.8.2019) והערעור שנדחה בע"א 6876/19 שומרה חברה לביטוח בע"מ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (27.12.2021)).
2. ממכלול הנסיבות המתוארות לעיל באשר להתרחשות תאונה, כאשר התובע עצר את רכבו בתחילתו של אי התנועה בצידו השמאלי, כאשר מתוואי הדרך עולה כי תחילתו של אי התנועה צר באופן שלא השאיר די מרווח מהנתיב הסמוך לו, כאשר מדובר בכביש מס' 1 – כביש מהיר, הדבר לטעמי הווה סיכון תעבורתי, ומכאן כי יש קשר סיבת עובדתי ומשפטי של החניה במקום אסור לקרות התאונה.
3. לא נעלמו מעיני טענותיה של הפניקס שהפנתה בסיכומיה למגמת צמצום במקרים בהם מוכר שימוש ברכב מנועי, כך גם ביחס לדגש אשר אותו יש לתת לקשר הסיבתי המשפטי והגורם להתרחשות התאונה במקרים של חניה אסורה וסיכון תעבורתי (בהקשר זה הפנתה לע.א. 201/13, רע"א 5781/23 ות.א. 11052-11-17 שאושר בביהמ"ש העליון), אולם לטעמי יש להימנע מאותן הבחנות דקיקות מדק באופן בו הכיסוי הביטוחי ייקבע על חודו של איתות. מכל מקום, לאור הנסיבות שנקבעו לעיל באשר לאופן התרחשות התאונה עלה שימוש ברכב וסיכון תחבורתי.
4. אשר על כן, דין התביעה כנגד הפניקס להתקבל, ודין התביעה כנגד מגדל להידחות.

הנזק

הנכות הרפואית והתפקודית

1. כאמור, התאונה הוכרה כתאונת עבודה.
2. במל"ל נקבעה לתובע נכות זמנית בשיעור של 20% מיום 1.3.20 ועד ליום 31.1.21.
3. כן נקבעה (בועדת הערר) נכות צמיתה בשיעור של 10% בהתאם לסעיף 37(5)(א) – הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי (נספח 4 לראיות התובע).
4. בהתאם אני קובע כי נכותו הרפואית של התובע בגין התאונה הינה בשיעור של 10%.
5. בדיון ביום 9.5.23 התובע העיד באשר להשפעת התאונה (עמ' 2 לפרוטוקול) וציין את הדברים הבאים:

"אחרי התאונה הייתי הרבה מאוד זמן בחופש, כמה חודשים טובים. נראה לי שזה היה יותר משנה. מאז התאונה אני לא נוהג. הייתי פעמיים אצל אורתופד, היפנה אותי לפיזיותרפיה ולרפואה משלימה. עשיתי פיזיותרפיה דרך קופ"ח ואני עדיין עושה עד היום. לאחרונה התחלתי לעשות טיפולי פיזיותרפיה באופן פרטי. הטיפול האחרון היה יומיים אחרי פסח. המטפל רוצה שאני יעשה טיפול פעם בשבוע, אבל זה לא מסתדר לי."

1. התובע בתצהירו טען כי בעקבות התאונה הוא סובל מכאבים והגבלות בעמוד השדרה הצווארי אשר מגבילים אותו בתפקוד היום יומי הן בעבודתו והן במשק הבית (סע' 18-19 לתצהיר, בעניין זה צורף תיעוד רפואי בנספח 2).
2. במועד התאונה התובע עבד כנהג ואחראי נהגים בחברת לוגיסטיקה, ולאחר הפסקה שחלקה בעקבות התאונה וחלקה בעקבות הקורונה, חזר לחברה בתפקיד משרדי, וכך העיד בעניין זה (עמ' 2 לפרוטוקול):

"התחלתי לעבוד אני חושב באוגוסט 21. חזרתי לאותו מקום עבודה. הבוס מאוד מיודד עם אבא שלי, אני עובד במשרד, גביה, עזרה כשצריך, עומסים לפני חגים, יש מלא שרות לקוחות, הזמנות, פתיחת תיקים. עבודה משרדים ולפעמים אני מתלווה לפגישות. אני סוג של יד ימינו של המנהל ..."

1. באשר לנכות התפקודית, לאחר שעיינתי בראיות התובע, בתצהירו, התרשמתי מעדותו ועל השפעת אופי הנכות ומהותה על תחום עיסוקו, כאשר התובע נמנע מנהיגה, הועבר תפקיד בעבודה מנהג ואחראי נהגים לתפקיד משרדי, ובשים לב לגילו (34), למצבו המשפחתי (אב ל-7 ילדים), אני סבור כי נכותו התפקודית זהה לנכותו הרפואית בשיעור של 10%.

בסיס השכר

1. מראיות שהוגשו ובהם תלושי שכר (נספח 6 למוצגי התובע) עולה, כי ערב התאונה שכרו של התובע עמד על כ- 9,753 ₪ לחודש (ממוצע לשנת 2019), בחודש ינואר 2020 - 10,188 ₪, שכר ממוצע בשנת 2022 - 10,620 ₪, ושכר ממוצע לחודשים ינואר – פברואר 2023 - 11,600 ש"ח. יצויין כי משכרו של התובע לא נוכה מס הכנסה, ובתלושי השכר צויין 7.25 נקודות זיכוי. בהתאם אני קובע את בסיס השכר לעבר ולעתיד.

הפסדי שכר בעבר

1. מדובר בנזק מיוחד אשר טעון הוכחה. בנסיבות הענין משנמצא כי התובע לא חזר לעבודתו עקב תקופת הקורונה שבה סבל גם מכאבי גב (עמ' 19 למוצגי התובע), ומשהתובע העיד כי המנהל שלו מיודד עם אביו והוא משמש כיד ימינו, ועוד הוסיף "הוא אמר לי שהמשכורת שלי לא תיפגע, הם ישלמו לי אותו דבר" (עמ' 2 לפרוטוקול), אני סבור כי התובע לא עמד בנטל הראיה להוכיח הפסד השתכרות בעבר בגין התאונה.

הפסדי השתכרות בעתיד

1. התובע כיום כבן 34. לפניו כ-33 שנות עבודה.
2. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, בשים לב לבסיס שכרו לעתיד בסך של 11,600 ₪, לשיעור נכותו התפקודית של 10%, ולמקדם היוון של 252.92 אני סבור כי בנסיבות הענין, לאור הימנעות התובע מנהיגה, השינוי התעסוקתי, ושיעור הנכות של מגבלה קלה, יש לערוך חישוב לפי חישוב אקטוארי של 50%, ובהתאם אני מעמיד את הפסד השתכרות התובע לעתיד בסך גלובאלי של 146,691 ₪.

הפסד פנסיה

1. הפיצוי בגין הפרשות סוציאליות יחושב בהתאם להלכה הפסוקה (ע"א 8930/12 הפניקס נ' טוויג (31.7.2014)) ובשיעור המקובל הכללי במשק לפי צוו ההרחבה, העומד על 12.5% מהפסדי השכר הכלליים שנפסקו, ובהתאם לאמור סכום זה הינו בשיעור של 18,336 ₪.

הוצאות רפואיות

1. התאונה הוכרה כתאונת עבודה והתובע זכאי לעיקר הוצאותיו הרפואיות מהמל"ל/ קופת החולים. יחד עם זאת, לאחר שבחנתי את מוצגי התובע, ובהם, המסמכים הרפואיים (מוצג 2), תלונות התובע על כאבים, הפניה לפיזיוטרפיה, לרפואה משלימה, בדיקת CT עולה כי ממועד התאונה התובע נמצא במעקב וטיפול רציף בתחום האורתופדי, ובהתחשב בנכות שנקבעה, ומאחר שייתכן ומפעם לפעם יידרשו לתובע בדיקות, טיפולים, תרופות וכד' שייטיבו עם מצבו, שאינן מכוסות ושאין תובעים בגינן (כגון היטלי ביקור רופא, השתתפות עצמית בתרופות וכיוצא באלה ורפואה אלטרנטיבית), אני פוסק לתובע, לעבר ולעתיד, סכום גלובלי בסך של 10,000 ₪.

עזרת הזולת

1. בשים לב לשיעור הנכות (10%) ולמאפייני הנכות (כאב והגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי), לגילו של התובע (34) ולמצבו המשפחתי (נשוי + 7 ילדים), ולהתרשמותי מפגיעתו, סביר להניח כי הוא נזקק לעזרה מסוימת בעבר וכן יזקק לעזרה אף בעתיד, וכפי שהצהיר כי הוא מוגבל בתפקוד במשק הבית, וכי יש מקום לפסוק פיצוי בגין שווי עזרה, וזאת מעבר לעזרה רגילה של בני משפחה.
2. לאחר שהבאתי בחשבון את מכלול הנסיבות, מוערכת עזרה זו בסכום גלובלי, לעבר ולעתיד, בסך של 15,000 ₪ .

כאב וסבל

1. בהתאם לשיעור הנכות הרפואית אני קובע פיצוי בסך של 21,786 ₪.

ניכויי מל"ל

1. תגמולי המל"ל אותם יש לנכות עומדים על 58,813 ₪ (מוצג 2 בראיות הפניקס).

סיכום נזקי התובע

הפסד שכר לעבר		-	₪
הפסד שכר לעתיד והפסדי פנסיה		165,027	₪
הוצאות		10,000	₪
עזרת הזולת		15,000	₪
כאב וסבל		21,786	₪
סך נזקי התובע		211,813	₪

ניכויי מל"ל 58,813 ₪

סוף דבר

1. הנתבעת 1, הפניקס, תשלם לתובע פיצוי בסך של 153,000 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור כולל של 15.21% והחזר אגרה.
2. התביעה כנגד הנתבעת 2, מגדל, נדחית.
3. בכתב התביעה המקורי נתבעה הפניקס ולאור טענתה צורפה מגדל כנתבעת נוספת. משנדחו טענות הפניקס, הפניקס תישא בשכ"ט ב"כ מגדל בסך של 10,000 ₪.
4. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום מתן פסק הדין ועד ליום תשלומם בפועל.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, י"ז טבת תשפ"ה, 17 ינואר 2025, בהעדר הצדדים.