אימתי יעתר בית משפט לבקשה לניהול ההליך בו עסקינן בדלתיים סגורות?

בית המשפט המחוזי בחיפה דן בשאלה השלום בחיפה דן בשאלה אימתי יעתר בית משפט לבקשה לניהול ההליך בו עסקינן בדלתיים סגורות?

מפסק הדין:

"...

 דיון ומסקנות

האם יש להיעתר לבקשה לניהול ההליך בו עסקינן בדלתיים סגורות אם לאו. זו השאלה בה דרושה הכרעתי במסגרת הבקשה שלפניי.

לאחר שקילה ובחינה של מכלול טענות הצדדים והחומר המונח לפניי מצאתי, כי דין הבקשה לניהול ההליך בדלתיים סגורות להידחות, מהנימוקים שיפורטו.

בסעיף 3 לחוק יסוד השפיטה נקבע, כי בית המשפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק. בסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד- 1984 נקבע, כי בית המשפט ידון בפומבי. סעיף 68(ב) לחוק זה מונה רשימת מקרים בהם מוסמך בית המשפט לדון בדלתיים סגורות.

עקרון פומביות הדיון הוא עקרון יסוד בשיטת המשפט בישראל. בית המשפט העליון ציין זה מכבר, כי מדובר בעקרון חוקתי בעל מעמד על בראי החקיקה והפסיקה (רע"א 382/16 ורדה רות יהל נ' פקיד שומה תל אביב 4). בבסיס הקביעה כי הליכים משפטיים ייערכו בדלתיים פתוחות עומדת המטרה שצדק לא רק ייעשה אלא גם יראה. שקיפותו של ההליך המשפטי היא מהותית. הדבר משליך על האמון אשר הציבור רוחש לרשות השופטת (ראה לעניין זה: בג"ץ 4841/04 מחמוד בן מחמוד מחג'אנה נ' בית המשפט המחוזי בחיפה- כבוד הנשיא מ' לינדנשטראוס, נח(6), 347). כמו כן, יש בפומביות הדיון בכדי להבטיח את תקינותו של ההליך המשפטי. ראוי כי הליך משפטי יתנהל בשקיפות ובאופן גלוי ולא במחשכים. שכן, כפי שציין שופט בית המשפט העליון בארה"ב לואי דמבייץ ברנדייס, "אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר ואור המנורה הוא השוטר היעיל ביותר". קביעה זו אומצה וצוטטה בפסיקה בארץ, ובין היתר על ידי בית המשפט העליון (לעניין זה ראה בין היתר: בד"ם 2461/05 שרת המשפטים  נ' השופטת הילה כהן, ס(1) 457 ו- בג"צ 1604/90 משולם שליט נ' ח"כ שמעון פרס,  פ"ד מב(3)353). עקרון פומביות הדיון אף עולה בקנה אחד עם זכותו של הציבור לדעת. לפיכך, פומביות הדיון היא הכלל אשר בצידו עומדים חריגים המאפשרים את ניהול ההליך בדלתיים סגורות כאשר קיימת הצדקה לכך.

על צד אשר עותר לניהול ההליך בדלתיים סגורות מוטל הנטל להוכיח, כי מתקיימים טעמים המצדיקים סטייה מהכלל של פומביות הדיון. ההכרעה בשאלה, האם יש להורות על ניהול ההליך בדלתיים סגורות תיעשה בהתאם לאיזון בין עקרון פומביות הדיון לבין אינטרסים אחרים אשר יש בהם בכדי להצדיק את ניהול ההליך בדלתיים סגורות. באשר לאיזון בין עקרון הפומביות ואינטרסים אחרים המצדיקים את מניעת הפרסום נקבע, כי יש לפרש את ההגבלה בצמצום לנוכח מעמדו הרם של עקרון פומביות הדיון (ע"א 4825/97 זרח גהל נ' פקיד השומה למפעלים גדולים, פ"ד נה(2) 433). לאור מעמדו הרם של עקרון פומביות הדיון הרי שלא בנקל ייעתר בית המשפט לבקשה לסגירת הדלתיים.

המבקשות מבקשות להחיל את הפרשנות אשר נתן בית המשפט להוראת הסודיות בחוקי המס השונים. בעניין זה יש לתת את הדעת, כי אין זהות בין חוקי המס השונים באשר לקיום דיון לפיהם בדלתיים סגורות.  כך לדוגמא, בסעיף 83(ג) לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975 נקבע, כי "הערעור יישמע בדלתיים סגורות, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת לפי בקשת המערער". בסעיף 154(ג) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), תשכ"א- 1961 נקבע, כי "כל ערעור לפני בית המשפט המחוזי לפי פרק זה יישמע בדלתיים סגורות, אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת לפי בקשת המערער". בחוק מיסוי מקרקעין לא קיימת הוראה מקבילה. יש באמור בכדי ללמד, כי ככלל ערר המוגש בהתאם לחוק מיסוי מקרקעין מתנהל בדלתיים פתוחות. זאת, בניגוד לערעורי מסאחרים המתנהלים בדלתיים סגורות לאור סעיפי חוק הקובעים זאת מפורשות, כמפורט לעיל.

כאמור, המבקשות טוענות, כי הוראת הסודיות הקבועה בסעיף 105(א) לחוק מיסוי מקרקעין יש בה בכדי להצדיק את ניהול ההליך בדלתיים סגורות. בסעיף 105(א) לחוק מיסוי מקרקעין נקבע, כי "לא יגלה אדם כל ידיעה שהגיעה אליו בתוקף תפקידו לפי חוק זה אלא אם נדרש לגלותה על ידי בית המשפט, לצורך ביצוע חוק זה או לצורך ביצועו של חוק מס אחר המשתלם לאוצר המדינה או בקשר עם תביעה פלילית על עבירה על חוק זה, או על ידי מי ששר האוצר התיר לגלותה לו".

אינני מקבלת את עמדת המבקשות לפיה, לאור הוראת סעיף 105(א) לחוק הרי שיש להיעתר לבקשה ולקיים את הדיון בדלתיים סגורות. בית המשפט העליון קבע, כי סודיותה של ידיעה אינה גוררת ממילא חיסיון כנגד גילויה שכן סודיות לחוד וחיסיון לחוד. אולם ציין, כי הוראת חוק אשר קובעת סודיות עשויה להתפרש גם כמשתרעת על סודיות המידע בהליך השיפוטי ובכך להביא ליצירת חיסיון (רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי פ"ד מט(4), 66). בית המשפט העליון התייחס להוראת הסודיות הקבועה בסעיף 142(א) לחוק מס ערך מוסף וקבע, כי מדובר באיסור מוחלט, גורף ורחב היקף אשר מונע גילוי של כל ידיעה שהגיעה לאדם אגב ביצוע חוק מס ערך מוסף, אלא אם התקיימו החריגים המפורטים בסעיף (ר"ע 68/88 עמנואל זילברמן נ' בנק אמריקאי ישראלי, פ"ד מב(2), 383).

בסעיף 105(א) לחוק נקבע, כי הסרת הסודיות אפשרית בשני מקרים- קביעתו של בית המשפט בנסיבות המתאימות או אישורו של שר האוצר. הוראה דומה נקבעה בסעיפי סודיות בחוקי מס אחרים וביניהם בסעיף 142(א) לחוק מס ערך מוסף. בג"צ התייחס לסמכותו של בית המשפט בהתאם לסעיף 142(א) לחוק מס ערך מוסף וקבע, כי על בית המשפט לאזן בין החיסיון המוטל על המידע לבין האינטרס שבגילוי המידע. בג"צ הוסיף, כי נקודת המוצא של בית המשפט, כאשר הוא בא להחליט בעניין הסרת החסינות, צריכה להיות כי הכלל הבסיסי הוא כלל הגילוי, והחריג הוא החיסיון (בג"צ 527/82 תמר שץ נ' שר האוצר, פ"ד לח(3), 76).

אציין, כי בסעיף 142(ב) לחוק מס ערך מוסף נקבע, כי מי שהגיעה אליו ידיעה לפי סעיף קטן א, קרי בהתאם לחריגים שנקבעו בסעיף 142(א), הרי שיראו אותו כמי שקיבל את הידיעה אגב ביצוע חוק זה. באופן האמור, חובת הסודיות נותרת והיא חלה גם על מי שנחשף למידע לאור החלטתם של בית המשפט או שר האוצר. בית המשפט העליון התייחס להוראה זו וציין, כי על ידיעה כזו ישוב ויחול מעטה סודיות. עוד ציין בית המשפט העליון, כי בכך גילה המחוקק את רצונו כי על ידיעות שהגיעו לאדם אגב ביצוע חוק מס ערך מוסף יחול מסך סודיות מוחלט, אותו ניתן להסיר - לצרכים חד-פעמיים ומוגדרים - רק אם נתקיימו אותם חריגים מיוחדים הקבועים בסעיף-קטן (א) של סעיף 142 הם - ואין בלתם" (רע"א 68/88 עמנואל זילברמן נ' בנק אמריקאי ישראלי, פ"ד מב(2) 383). בחוק מיסוי מקרקעין לא מופיעה הוראה דומה ויש באמור בכדי ללמד על עמדתו של המחוקק באשר לתחולת הסודיות בנוגע למידע אשר נקבע כי יש לגלותו בהתאם לסעיף 105(א) לחוק. סבורני, כי יש באמור בכדי להשליך על השאלה האם יש בהוראות סעיף 105(א) בכדי להצדיק את ניהול ההליך בדלתיים סגורות אם לאו.

הנה כי כן, אין בחוק מיסוי מקרקעין הוראת חוק לפיה על הליך לפי חוק זה להתנהל בדלתיים סגורות. כמו כן, הוראת הסודיות הקבועה בסעיף 105(א) לחוק אין בה בכדי להצדיק את ניהול ההליך בדלתיים סגורות. קבלת עמדת המבקשות בעניין זה משמעה כי כל ההליכים לפי חוק מיסוי מקרקעין יתנהלו ככלל בדלתיים סגורות. אין כל בסיס לקביעה זו.

טענה נוספת שהעלו המבקשות היא, כי יש להורות על ניהול הדיון בדלתיים סגורות מפאת רגישות הטיעונים המועלים בערר. בעניין זה התייחסו המבקשות לסיבות בשלן נקנתה הקרקע בנאמנות. לא מצאתי, כי יש בטענות אלו בכדי להצדיק את ניהול ההליך בדלתיים סגורות וכי הן מצדיקות את הפגיעה בעקרון פומביות הדיון. לא די באמירות כללית באשר לרגישות הנושאים המועלים במסגרת הערר ולנזק אשר עלול להיגרם בעקבות גילוי המידע בכדי לאפשר את הפגיעה בעקרון פומביות הדיון. קביעה זו יפה ונכונה אף לטענת המבקשות לפיה חשיפת הטענה עשויה לפגוע בצד שלישי- בית החולים וכי מטעם זה יש להורות על ניהול ההליך בדלתיים סגורות.

עוד טוענות המבקשות, כי יש לנהל את ההליך בדלתיים סגורות בכדי למנוע פגיעה בפרטיות ולשמור על סודיות עסקית. לטענתן, הערר ותיק בית המשפט כוללים מסמכים סודיים ופרטיים אשר נערכו בין הצדדים להסכם וחשיפתם לכולי עלמא עלולה לפגוע בפרטיות הצדדים ולהסגיר מידע פרטי אודות עסקי הצדדים, הכנסותיהם והוצאותיהם באופן אשר יפגע בפרטיות והסודיות העסקית לה הם זכאים.

ברע"א 382/16 ורדה רות יהל נ' פקיד שומה תל אביב 4 קבע בית המשפט העליון, כי לעיתים פגיעה בפרטיות תצדיק סטייה מעקרון פומביות הדיון. אולם, המחוקק הציב את נקודת האיזון בין הערכים החוקתיים המתנגשים – עקרון פומביות הדיון והזכות לפרטיות – במקום בו נגרמת פגיעה חמורה בזכות לפרטיות. בבחירה זו הביע המחוקק את רצונו להעניק את משקל הבכורה לעקרון פומביות הדיון, ולאפשר סטייה מעקרון זה במצבים חריגים בלבד. עוד נקבע, כי השאלה האם הפגיעה עולה כדי פגיעה חמורה בפרטיות תיבחן בשים לב לאופי המידע הפוגע ועד כמה מדובר בעניינים המצויים בליבת הזכות לפרטיות, שאז תגבר הנטייה לראות בחשיפתם משום פגיעה חמורה. כמו כן, אף אם בית המשפט מגיע למסקנה, כי מדובר בפגיעה חמורה אין בכך בכדי ללמד בהכרח כי יפעיל את סמכותו מכוח סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט לאסור פרסום בקשר לדיוני בית המשפט.

בפרשת ורדה רות יהל בית המשפט העליון ציין, כי במקרה אשר נדון בפניו המידע הוא כלכלי. פרטי המידע אשר חשפו המבקשים במקרה האמור עוסקים בנכסיהם, הכנסותיהם והדרך בה הם מנהלים את פעילותם. בית המשפט העליון הכיר בכך כי חשיפת פרטים אודות מצבו הכלכלי וענייניו הכספיים של אדם עלולה לפגוע בזכותו לפרטיות אולם מצא, כי במקרה האמור אין בחשיפת מידע זה בכדי להוביל לפגיעה חמורה במבקשים. בית המשפט העליון הוסיף, כי מסקנה זו מתחייבת גם משום כך שלקבלת עמדת המבקשים עלולות להיות השלכות רוחב, כשלא מובן מה מבדיל את עניינם של המבקשים מעניינים הנדונים יום-יום בהליכים אזרחיים. דברים אלו יפים גם בענייננו, לאחר שלא מצאתי כל הבדל בין עניינן של המבקשות שלפני לבין כל ערר אחר המתנהל כנגד מיסוי מקרקעין.

במקרה האמור דן בית המשפט העליון בשאלה, האם יש להורות על איסור פרסום מכוח סעיף 70(ד) לחוק בתי המשפט בשל טענה בדבר פגיעה בפרטיות. אמנם השאלה האמורה שונה מהשאלה העומדת לפתחי אולם דבריו של בית המשפט העליון בעניין זה רלוונטיים אף במקרה בו עסקינן. באיזון בין טענת המבקשות בדבר פגיעה בפרטיותם ובסודיות העסקית לבין עקרון פומביות הדיון מצאתי, כי ידו של עקרון פומביות הדיון על העליונה.

..."

לעיון בפסק הדין