שי ספיר - ניכויי המל"ל מסתכמים ב- 786,771 ש"ח. ד"ר תמיר לוי - סך הניכויים - 544,022 ש"ח. מה יקבע בית המשפט?

בית המשפט המחוזי בתל אביב מצא לקבל את חוות דעתו של ד"ר תמיר לוי לעניין ניכויי המל"ל. מפסק הדין:

"

131.    התובע פנה למל"ל – ענף נכות כללית. בפנייתו הצהיר התובע כי נפגע בתאונת דרכים ביום 9.3.10 ומאז הוא סובל מ – PTSD לצד פגיעה אורתופדית וביקש שהמל"ל יכיר ויקבע את נכותו הנפשית (ראה ת/17 למוצגי התובע). המל"ל בדק את התובע וקבע כי התובע סובל מ – PTSD. במהלך השנים נקבעו נכויותיו של התובע במסגרת תביעתו זו לענף נכות כללית באופן זמני, כולן בתחום הנפשי.

ביום 1.7.17, לאחר שהסתיימה שמיעת הראיות בתיק והוגשו הסיכומים, נקבעה נכותו הצמיתה של התובע במל"ל בשיעור של 40% מכוח סעיף 34 (ב) (4) למבחני הנכות. המל"ל אף הכיר במערער כמי שאיבד את כושרו לעבוד בשיעור של 100%. בהתאם משולמות גמלאות נכות כללית.

132.    הצדדים הגישו חוות דעת אקטואריות לצורך הוכחת גובה הניכוי.

133.    מטעם הנתבעים הוגשו תחילה שתי חוות דעת של האקטואר מר שי ספיר. באחת, טענו כי יש לקזז תגמולי מל"ל בסך של 786,771 ש"ח (להלן: "חוות דעת  הראשונה"), ובשניה טענו כי יש לקזז סך של 550,322 ש"ח (להלן:"חוות דעת השנייה").

134.    מטעם התובע הוגשה חוות דעתו האקטוארית של ד"ר תמיר לוי, בה נטען כי הסכום אותו יש לקזז הינו 544,062 ש"ח.

135.    לטענת התובע אין מקום לקבל את חוות הדעת שהוגשו מטעם הנתבעים.

           לטענתו, עיון בשתי חוות הדעת מלמד כי מדובר בשתי חוות דעת חלופיות, אשר בראשונה ההיוון לעתיד נערך שלא בהתאם ללוחות ההיוון של המל"ל כנדרש על פי דין, כאשר עסקינן בנכה (המוכר בנכות כללית), ואילו בשנייה התעלם המומחה מתוספת הוותק לקצבת הזקנה.

 136.    לטענת הנתבעים, תקנות ההיוון קובעות במפורש כי כאשר נעשה היוון של קצבה המשולמת לפי פרק ט' לחוק (נכות כללית) יש לנכות במסגרת היוון הקצבה את סכום קצבת הזקנה השנתית שעשויה להשתלם מהמל"ל למקבל הקצבה כאשר בהתאם לס"ק (ד) קצבת הזקנה שיש לנכות במסגרת ההיוון אינה כוללת תוספת וותק.

137.    מכאן לטענתם, שהאקטואר מטעם התובע סותר את עצמו בחוות דעתו כאשר מחד גיסא הוא מבצע היוון בהתאם לתקנות ההיוון, אולם מאידך דיסא אינו פועל בהתאם לתקנות ומנכה במסגרת ההיוון קצבת זקנה כולל תוספת וותק.

138.    לטענתם חישוב הגמלאות כולל "תוספת וותק" בהתאם לחישוב שערך האקטואר מטעמם בחוות דעת מגיבה לחוות הדעת של האקטואר מטעם התובע, עומד על -  547,009 ש"ח, כאשר מסכום זה יש לטענתם לנכות את סך ההפרשות שהיה על התובע להפריש לביטוח לאומי על מנת לזכות בתוספת.

דיון

139.    לטעמי 3 שאלות מתעוררות בנושא ניכויי המל"ל במקרה שבפניי.

האחת, האם יש להביא בחשבון הניכוי גם את תוספת הוותק שלה יהיה התובע זכאי עם הגיעו לגיל כקבוע בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "חוק הביטוח הלאומי");

 השנייה, האם יש לנכות גם את ההפרשות שהיה התובע מפריש לביטוח הלאומי בגין דמי ביטוח על מנת לזכות בקצבת זקנה;

 השלישית, האם יש מקום לניכוי מלוא גמלאות המל"ל ענף נכות כללית בהתאם לקביעת המל"ל או שמא יש לנכות רק את החלק היחסי של אותן נכויות שהוכרו במשפט זה כנכויות שנובעות מן התאונה נשוא התביעה.

 יש לציין ששאלה שלישית זו כלל לא עלתה בטיעוני הצדדים אך סבורני שלא ניתן להתעלם מן הפסיקה בעניין זה.

140.    עוד ראיתי לציין בתחילת הדיון כי גם הנתבעת בתגובתה לחוות הדעת האקטוארית מטעם התובע, אינה מכחישה כי לא ניתן לעשות שימוש בחוות הדעת הראשונה אשר הוגשה מטעמה, שכן חוות דעת זו נכתבה שלא בהתאם לתקנות ההיוון (ראה הערה 9 לחוות הדעת).

ניכוי תוספת וותק במסגרת הניכוי מן הניכוי     

141.    עיון בפסיקה מלמד כי פסק הדין האחרון שדן בסוגיה זו, ואליו הפנו הצדדים, הינו פסק דינו של כב' השופט רם וינוגרד בת.א. (י-ם) 3053/09 ע.א נ' מדינת ישראל מיום 3.2.16. באותו פסק דין ראה כב' השופט וינוגרד להכיר בתוספת הוותק לקצבת הזקנה כתוספת שיש להביאה בחשבון במסגרת הניכוי מן הניכוי. וכך הוא מנמק את קביעתו:

"הפחתה קצבת זקנה ללא תוספת הוותק (לה עשוי היה הניזוק להיות זכאי, לולא התאונה, בהתאם להוראת סעיף 248 לחוק הביטוח הלאומי) אינה עולה בקנה אחד עם חישוב גמלאות אמת."

142.    הן התובע והן הנתבעים הגישו חוות דעת אשר מביאות בחשבון נתון זה של תוספת הוותק, אלא שבהתאם לחוות דעת התובע הסכום לניכוי הינו 544,062 ש"ח ואילו בהתאם לחוות דעת הנתבעים הסכום לניכוי הינו 547,009 ש"ח.

143.    הנתבעים במסגרת חוות הדעת מטעמם לא הסבירו ממה נובע הפער שבין חוות הדעת והיכן נפלה טעות החישוב.

144.    בהעדר הסבר ראיתי לקבל את חוות דעתו של המומחה מטעם התובע ולקבוע כי סכום הגמלאות שיש להביא בחשבון במסגרת הדיון בניכויים הינו  - 544,062 ש"ח.

ניכוי של הפרשות לקצבת זקנה

145.    טענה זו דורשת הוכחה. בסופו של יום אין בידי כל ראיה מה היה שיעור דמי הביטוח שהיה על התובע לשלם לו היה מוסיף לעבוד לכל אורך חיי העבודה שלו. הנטל להוכיח טענה זו מוטל על הטוען לה, היינו על הנתבעת. משלא באה כל  הוכחה בעניין זה היא נדחית..."

לעיון בפסק הדין