האם ניתן לפסוק לטובת תובע בעילה עפ"י חוק הפלת"ד, הוצאות בגין אופן ניהול ההליך ע"י מבטחת בנוסף לשכה"ט?

בית משפט השלום בהרצליה דן בשאלה

האם ניתן לפסוק לטובת תובע בעילה עפ"י חוק הפלת"ד, הוצאות בגין אופן ניהול ההליך ע"י מבטחת בנוסף לשכה"ט?

בית המשפט הגיע למסקנה שכן:

לעיון בפסק הדין

מפסק הדין:

"

האם ניתן לפסוק לטובת תובע בעילה עפ"י חוק הפלת"ד, הוצאות בגין אופן ניהול ההליך ע"י מבטחת בנוסף לשכה"ט?

גדר המחלוקת

 

100. אקדים ואומר כי מצאתי שאין מניעה לפסוק הוצאות בגין אופן ניהול הליך ע"י מבטחת, בנוסף לשכה"ט המקסימלי הקבוע בחוק הפלת"ד.

 

101. בסיכומיו, עתר התובע לפסיקת הוצאות כנגד הנתבעת, בנוסף לשכה"ט המקסימלי שיש לפסוק לו, וזאת בשל אופן ניהול ההליך ע"י הנתבעת בשאלת החבות. לדעת התובע, בנסיבות דנן, ומשהנתבעת טענה טענות שונות ומשתנות מדוע יש לדחות את תביעתו, שעה שבידיה המידע שאין בסיס לטענותיה - מן הראוי כי ביהמ"ש יביא זאת לידי ביטוי בעת פסיקת ההוצאות.

 

102. אין חולק כי הלכה פסוקה היא שביהמ"ש אינו רשאי לפסוק לתובע בעילה עפ"י חוק הפלת"ד שכ"ט בשיעור העולה על 13% בתוספת מע"מ. משכך, עותר התובע לפסיקת הוצאות, להבדיל מפסיקת שכ"ט נוסף.

 

103. תגובת הנתבעת לבקשתו זו של התובע באה לידי ביטוי בעמידתה אחר טענתה כי התאונה כלל לא ארעה.

 

הכרעה

הלכת ארליך - המצב המשפטי

 

104. ביהמ"ש העליון נדרש במספר הזדמנויות לשאלה האם ניתן לפסוק לטובת תובע בתביעה בעילה עפ"י חוק הפלת"ד, שכ"ט בשיעור הגבוה מ-13%. השאלה נדונה לראשונה ובאריכות בע"א 7204/06 ישראלה ארליך נ' יהושע ברטל (22.8.12) (להלן: "הלכת ארליך").

 

105. ביהמ"ש נדרש בהלכת ארליך לשאלה האם תקרת שכה"ט בשיעור של 13% "...חלה גם מקום בו נדרש עורך דין לטפל בערעור שהוגש לאחר פסק הדין בתביעה המקורית: אם התשובה לשאלה זו היא בשלילה – מהו שיעור שכר הטרחה המירבי, או הראוי עבור הטיפול בהליך הערעור?" (עמ' 1 לפסה"ד).

 

106. ביהמ"ש סקר בהרחבה את הטעמים שהביאו את המחוקק הראשי להגביל את שיעור שכה"ט, ובכללם: "זניחת הדרישה להוכיח את רשלנותו של גורם הנזק, ומעבר למשטר משפטי של פיצוי ללא הוכחת אשם"; הרחבת חובת הביטוח, כך שתחול על כל חבות שעשויה להתעורר עקב נזק שנגרם בתאונת דרכים" (עמ' 12 לפסה"ד).

 

107. ביהמ"ש מצא בהלכת ארליך כי מטעמים אלו הוגבל שיעור שכה"ט שניתן לגבות. משכך, נקבע כי יש לפסוק עד לשכה"ט הקבוע בחוק הפלת"ד.

 

108. ביהמ"ש העליון קבע כי מטרת "ס' 16(א) לחוק הפיצויים ברורה ותכליתה אחת. היא קובעת תעריף מקסימלי – ואין להוסיף עליו, לא בדרך של פסיקת שכר טרחה נוסף בערעור ולא בדרך אחרת..." (המשנה לנשיאה כב' השופט ריבלין בע"מ' 34 לפסה"ד).

 

הלכת לוי ירוחם

 

109. ביהמ"ש העליון נדרש לסוגיית שכה"ט בע"א 7259/10 מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' לוי יורם ירוחם (28.8.12, להלן: "הלכת לוי ירוחם"). ביהמ"ש התבקש לקבוע כי היה מקום לפסוק לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור של 20% מהפיצוי, כפי שפסק ביהמ"ש המחוזי. יאמר כי ביהמ"ש המחוזי פסק שכ"ט זה בשל שאלת החבות שנדונה בהרחבה הן בביהמ"ש המחוזי והן ב"גלגול" קודם בביהמ"ש העליון. נקבע כי בהלכת לוי ירוחם:

            "...דן בית משפט זה בהרחבה בפירושים אפשריים לסעיף 16(א) לחוק....  ופסק כי יש לראות את תחולת סעיף 16(א) לחוק הפיצויים כמשתרעת גם על שכר הטרחה בעבור הטיפול בהליך הערעור...תביעתו של המשיב, על כל גלגוליה, היא בבחינת תביעה שהתנהלה לפי חוק הפיצויים, ולפיכך צריך היה להגביל את שכר טרחתו של בא-כוח המשיב בהתאם להלכת ארליך הנ"ל, ב-13% מהסכום הסופי שנפסק לניזוק" (המשנה לנשיא, כב' השופט ריבלין בס' 25 לפסה"ד).

 

110. האם אכן יש לראות בפסיקה זו סוף פסוק?

 

פרשת בונדרנקו

 

111. ע"א 5401/04 וערעור שכנגד אלכסנדר בונדרנקו נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (10.8.05) (להלן: "פרשת בונדרנקו"), חוות הדעת ניתנה ע"י כב' השופט ריבלין (כתוארו אז), לה הצטרפו הנשיא ברק והשופט גרוניס (כתוארו אז). בפסה"ד נדון בין היתר, ערעורה שכנגד של המבטחת על פסיקת ביהמ"ש המחוזי שבתחילה פסק  לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בתוספת מע"מ "...לאור התנהלות התיק קרוב ל-10 שנים ומספר המומחים שנטלו בו חלק" ואח"כ הפחית את שיעור ההוצאות ושכ"ט ל-15.5% בסה"כ "...מהם 13% שכ"ט עו"ד ו-2.5% כהוצאות משפט". (עמ' 2 להחלטת כב' השופטת צפורה ברון בבקשה לתיקון טעות סופר).

 

112. ביהמ"ש העליון קבע כי:    

"6.       נותרה עוד שאלה אחת, הצריכה בירור והיא נוגעת לפסיקת ההוצאות. בית-המשפט המחוזי קבע בפסק-הדין כי המשיבה תשלם למערער "את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד כולל בסך של 20% בתוספת מע"מ, בתוספת תשלום של 7,000 ש"ח שקבעתי לענין הניכויים [עניין זה נוגע להטלת הוצאות על המשיבה בשל דרך התנהגותה במהלך חקירתו של אחד העדים בביהמ"ש]".

 

בהחלטה שניתנה לאחר פסק-הדין, במסגרת דיון בבקשה לתיקון טעות סופר, הבהיר בית-המשפט, כי הקביעה בדבר תשלום הוצאות בסך של 20% כוללת את הוצאות המשפט, שהרי בית-המשפט נוהג לא אחת, כך נכתב, לפסוק את הוצאות המשפט ביחד עם שכר טירחת עורך-הדין בסכום כולל אחד. אשר-על-כן, כך הבהיר בית-המשפט, "ניתן לומר כי שכ"ט עו"ד הוא בשיעור של 13% ו-7% הנותרים הם בגין הוצאות משפט". חרף זאת, בחר בית-המשפט להפחית את הסכום הכולל הזה ולהעמידו על 15.5% בתוספת מע"מ.

 

נראה כי הדרך הנכונה לפסוק בעניין זה היתה לחייב את המשיבה בתשלום הוצאות המשפט וכן בתשלום שכר טירחת עורך-דין בשיעור של 13% ככתוב בחוק. לסכום זה האחרון מתווסף מע"מ כדין. ההוראה בדבר פסיקת ההוצאות תתוקן בהתאם. במובן זה מתקבל הערעור שכנגד.

 

אין אנו נדרשים היום לשאלה אם ניתן במסגרת תובענה המתבררת על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונת-דרכים, תשל"ה-1975, לחייב צד מן הצדדים בתשלום הוצאות מעבר לשכר הטירחה הנקוב בדין, במקרה שהתנהגות אותו צד מצדיקה להטיל עליו הוצאות, שכן בא-כוח המערער הודיע, כי הוא לא יגבה את הסכום הנוסף הזה. הערעור והערעור שכנגד מתקבלים בחלקם, כאמור."(ס' 6 לפסה"ד).

 

הכרעה

 

113. בחינת פסק-הדין שנתנו בהלכת ארליך ובהלכת לוי ירוחם מעלה כי ביהמ"ש לא נדרש לשאלת ההוצאות, אלא לשאלת שכה"ט בלבד.

 

114. לעומת זאת, בפרשת בונדרנקו, שלא נזכרה בשני פסקי הדין הנ"ל, נדונה שאלת ההוצאות בלבד, ולדעתי מטעם זה לא אוזכרה בהם. בפרשת בונדרנקו ביהמ"ש העליון אימץ הלכה למעשה את הכרעת ביהמ"ש המחוזי, (לאחר תיקון פסה"ד במסגרת החלטה לתיקון טעות סופר), בהשאירו על כנה את חיוב המבטחת ב-2.5% נוספים בגין הוצאות שנפסקו עקב אופן התנהלות המבטחת.

 

115. ביהמ"ש העליון השאיר בפרשת בונדרנקו בצריך עיון את השאלה, אשר כלל לא נדונה בפרשת ארליך ובפרשת ירוחם לוי - האם ניתן לפסוק הוצאות לטובת תובע בנוסף לשכה"ט המכסימלי.

        לא עלה בידי לאתר פסיקה נוספת של ביהמ"ש העליון שנדרשה לסוגיה זו, ועל כן מסקנתי הינה כי קביעת ביהמ"ש העליון בפרשת בונדרנקו, אשר השאירה על כנה את פסיקת ההוצאות שנפסקה בביהמ"ש המחוזי– שרירה וקיימת.

 

האם במקרה דנן יש מקום לחייב את הנתבעת בהוצאות משפט בגין אופן ניהול ההליך

 

116. התנהלות הנתבעת במקרה דנן הינה לטעמי התנהלות שאינה ראויה.

 

117. כתב ההגנה הוגש גם בשם האב. יוזכר כי עפ"י הנטען בכתב התביעה האב הוא שנהג בקטנוע והתובע הוסע על ידיו. הנתבעת, ראתה חירות לעצמה להעלות גם בשם האב גרסה עובדתית, שלא היה לה תימוכין בחומר חקירה כלשהו, (שכן החקירה הראשונה שנערכה לאחר הגשת כתב ההגנה), לפיה התובע ולא האב הוא שנהג בקטנוע, וכי על כן דין תביעתו להידחות בהיעדר כיסוי ביטוחי.

 

118. במקרה דנן קיים ניגוד אינטרסים בין הנתבע (האב) לבין הנתבעת (המבטחת) שעה שהאחרונה מעלה, בשמה ובשם האב, גרסה עובדתית בכתב ההגנה המשותף, העומדת בסתירה לאינטרס האב ומבלי שחקרה, בדקה ו/או בררה עמו מהי גרסתו בדבר נסיבות אירוע התאונה. טופס ההודעה של האב למבטחת, (שיש להניח כי נמסר לה עוד קודם להגשת כתב ההגנה), לא הוגש

 

 

כראיה ע"י מי מהצדדים. ברם, אין ספק כי האב לא דיווח כי התובע הוא שנהג בקטנוע - שאם לא כן חזקה כי המבטחת הייתה מגישה את ההודעה.

 

119. יכול וניתן היה לעבור לסדר היום על התנהלות זו, לו המבטחת לא הייתה משייטת בין טענותיה "העובדתיות" שאינן מתיישבות זו עם זו. הנתבעת טענה בתחילה כי התובע הוא זה שנהג באופנוע על אף שאינו מחזיק ברישיון לנהיגת אופנוע, שינתה בהמשך את טעמיה,  וטענה כי התאונה ארעה במתכוון ע"י התובע במטרה להיפצע ולדחות את שירותו הצבאי, ובשלב מאוחר יותר אף טענה כי התאונה כלל לא ארעה.

        המבטחת נקטה בשיטת לא מצליח. כל עת שנראה היה כי גרסה "עובדתית" מסוימת חסרת תשתית עובדתית, היא שייטה בקלילות לגרסה "עובדתית" אחרת, ולאחריה לנוספת, ולבסוף לשתי האחרונות, גם אם אינן מתיישבות זו עם זו.

 

120. סבורני כי על ביהמ"ש לומר את דברו על דרך התנהלות זו המשתנה חליפות בהתאמה לאינטרסים משתנים של המבטחת, המושתתים על הנחות ותאוריות.

 

121. לפיכך, מצאתי לחייב את הנתבעת בהוצאות בגין אופן ניהול ההליך בסך של 15,000  ש"ח וזאת בנוסף להוצאות המשפט בגין אגרה, שכ"ט העדים, הוצאות כמקובל ושכ"ט עו"ד ומע"מ."