האם הפסקות קצרות בנות 10 דקות נחשבות כזמן עבודה?

פרטים

קטגורית אב: חדשות משפטיות

קטגוריה: עבודה

האם הפסקות קצרות בנות 10 דקות נחשבות כזמן עבודה?

 

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת דחה תביעה כנגד האם הפסקות קצרות בנות 10 דקות נחשבות כזמן עבודה?

בית הדין קבע שכן!

 

לעיון בפסק הדין המלא (זמין למנויים בלבד)

  

מפסק הדין: 

" התובעים הגישו, תביעה לתשלום בגין זכויות סוציאליות וביניהן תשלום בעד שעות נוספות והפרשי שכר לרבות בעד ניכוי זמן הפסקות ו"עיגולי דקות", דמי הבראה, תשלום בעד ימי בחירה, תוספת ותק, ותוספת דרגה. התביעות הוגשו בנפרד וביום 23.7.13 הורתה הנשיאה אורלי סלע על איחוד התביעות.

 

 ...

 

 

 

7.       לטענת התובעים הם זכאים להפרשי שכר הנובעים בין היתר מכך שהנתבעת חישבה את שעות עבודתם כ-9 שעות עבודה בלבד כאשר ניכתה הנתבעת שלא כדין שכר עבור "הפסקות" – האחת הפסקה בת 40 דקות שדווחה כ"הפסקה מרוכזת" ועוד שתי הפסקות בנות 10 דקות כל אחת שהוגדרו כ"הפסקות התרעננות" ובסך הכל שעת הפסקה אשר נוכתה שלא כדין משכרם.

 

 

 

לטענת התובעים ניכוי שעת ההפסקה משכרם נעשה בניגוד לדין שכן בזמן ההפסקה בת 40 הדקות הם היו מצויים בשטח המפעל, עמדו לרשות הנתבעת ולא היו משוחררים מחובותיהם כלפיה ומעת לעת אף נקראו בזמן ההפסקה לביצוע עבודה כך שבפועל היו זמינים ומכנים לענות לכל בעיה שתתעורר. באשר להפסקות ההתרעננות טענו כי לא הוגדר כל זמן ספציפי להפסקות אלו והמדובר בחלק משעות העבודה במהלכן היו נתונים לרשות הנתבעת . כן טענו התובעים כי בדוחות הנוכחות לא הודפסו יציאה וחזרה מן ההפסקה ועל כן לא הוכיחה הנתבעת כי העובדים לא עמדו לרשותה בזמן ההפסקה (סעיף 33 לסיכומים). כן טוענים הנתבעים כי אין כל הסכם בכתב לפיו רשאית הייתה הנתבעת לקזז להם 40 דקות הפסקה ועוד 2 הפסקות קצרות בנות 10 דק' כל אחת.

...

 

 

 

12.      מנגד טוענת הנתבעת כי מתכונת העסקתם של התובעים הייתה חמישה ימים בשבוע, וכי אם עבדו, לעיתים, בימי שישי קיבלו בעבור שעות עבודתם אלו תשלום שעות נוספות, החל מהשעה הראשונה ובגין כל שעות העבודה בימי שישי. כמו כן טוענת הנתבעת כי התובעים החלו, ככל העובדים, את יום עבודתם בשעה 7:00 לערך ועד השעה 17:00 לערך וכי טענותיהם כי החלו לעבוד בשעה 6:45 אין בה ממש. כן טענתו של מר איוון כי עבד כל יום 12 שעות אף היא אין בה ממש. לטענת הנתבעת התובעים, ככל שעבדו שעות עבודה מעבר ל-9 שעות עבודה בפועל ליום (ללא הפסקה) קיבלו שכר בגין שעות נוספות כחוק. בעניין זה הוסיפה הנתבעת וטענה כי לתובעים ניתנה מידי יום הפסקה עיקרית בת 40 עד 45 דקות ועוד שתי הפסקות, בנות 10 דקות כל אחת, לשתיית קפה והתרעננות, כל אלו בנוסף להפסקות לנוחיות ולשתיית מים וכיו"ב. לטענת הנתבעת התובעים קיבלו הפסקות אלו ורק במסגרת חקירתם העלו טענה כאילו ולא ניתנו הפסקות קצרות בנות 10 דק' ולפיכך אין לקבל את עדותם זו הסותרת הודאתם בתביעה ובתצהירים כי ניתנה להם הפסקה. לטענת הנתבעת בהסכמי השכר והודעה לעובד שהוצגו לדוגמא נרשם במפורש כי קיימת הפסקה בת שעה וכל המפעל עבד באופן זה (ראו סעיף 7א' לתצהירה של הגב' ___). לטענת הנתבעת ובהתאם למבחני הפסיקה ההפסקות שניתנו לתובעים אינן בגדר זמן עבודה – כך לטענתה בעת ההפסקות היו התובעים רשאים לעשות כל מה שרצו לרבות לצאת מן המפעל, כך שבפועל לא עמדו לרשות העבודה (סעיפים 19-22 לסיכומים). כך גם לטענתה לא היה כל הכרח בנוכחותם של התובעים לתהליך העבודה שכן אין המדובר במפעל המצריך השגחה על מכונות או כי העובד יישאר במקום העבודה שכן המדובר במכונות המופעלות באופן אקטיבי על ידי העובד ולא מדובר בתהליכי ייצור בהם המכונות פועלות בעצמן ונדרשת השגחה (סעיף 23 לסיכומים). כמו כן התובעים מעולם לא נדרשו להישאר במקום העבודה (סעיף 24 לסיכומים) וגם אם לעיתים, נדירות, נדרשו התובעים לבצע משימה בעת ההפסקה, קיבלו את הפסקתם לאחר מכן. אשר להפסקות בנות 10 דקות – הללו ניתנו מידי יום ובמהלכן היו רשאים התובעים לעשות כרצונם ואף "לקחו" לעצמם הפסקות ארוכות יותר.

 

 

 

13.      אשר לטענה בדבר "עיגולי הדקות" טענה הנתבעת כי עת היו מגיעים התובעים אל שערי המפעל בשעה 7:00 לערך, לא התייצבו באולם היצור אלא רק לאחר 15 דקות לאחר החתמת שעון הנוכחות שכן היו מגיעים כשהם אינם לבושים בגדי עבודה והיו ניגשים להתלבש, להכין לעצמם קפה ורק לאחר מכן נכנסים לאולם הייצור. לטענת הנתבעת כל הערותיה בעניין לא הועילו וכך גם היה לפני סיום העבודה – התובעים היו עוזבים את אולם הייצור כ-10 עד 15 דקות לפני הזמן, מתלבשים ורק לאחר מכן מחתימים כרטיס. לטענת הנתבעת מעולם לא דרשה מהתובעים להגיע בשעה 6:45 רבע שעה לפני תחילת העבודה על מנת להתארגן והתובעים אף לא הגיעו בשעה זו אלא עשו כן על חשבון זמן העבודה, אף על פי שדרשה מהם להגיע ליום העבודה כשהם לבושים ומוכנים. לטענת הנתבעת מדוחות הנוכחות עולה כי התובעים לא הגיעו כטענתם בשעה 6:45 וכי בעדויותיהם אף הודו כי לא הגיעו בשעה הנטענת על ידם. לטענת הנתבעת התובעים אף הודו כי נהגו להתלבש עם הגעתם לעבודה ולאחר החתמת הכרטיס משך כ-15 דק' ואף בטרם יציאתם את מקום העבודה משך כ-15 דקות. לטענת הנתבעת המדובר בזמן בו לא עמדו הם לרשות העבודה וכך גם קובע תקנון העבודה הכללי בתעשייה אשר צורף כנספח א' לסיכומים. לטענת הנתבעת למרות זאת לא הפחיתה להם זמן זה, בו היו אמורים לעמוד לרשות העבודה, משכרם והתובעים אף קיבלו תשלום שעות מעבר למגיע להם, בין אם בהפחתת שעת הפסקה ובין אם בהפחתת 40 דק' הפסקה בלבד (ובהפחתת 1/2 שעת התארגנות על פי הודאתם) (ראו סעיפים 41- 46 לסיכומים).

...

 

זמן ההפסקה כזמן עבודה – מסגרת נורמטיבית

 

 

 

17.      סעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה, קובע כי:

 

 

 

"(א) ביום עבודה של שש שעות ולמעלה, תופסק העבודה למנוחה ולסעודה ל-3/4 שעה לפחות, ובכלל זה תהיה הפסקה רצופה אחת של חצי שעה לפחות; ביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג ההפסקה היא של חצי שעה לפחות.

 

(ב)  ...

 

(ג)  בעת ההפסקה לפי סעיף קטן (א) הנמשכת חצי שעה או יותר רשאי העובד לצאת מהמקום בו הוא עובד, אלא אם נוכחותו במקום העבודה היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו, והעובד נדרש על ידי מעבידו להישאר במקום העבודה, ובמקרה זה ייחשב זמן ההפסקה כחלק משעות העבודה" (ההדגשה שלי –צ"פ).

 

 

 

 

 

18.      ההכרעה בשאלה אם פרק הזמן שבו שהה העובד ב'הפסקה' הוא חלק משעות עבודתו תלויה בנסיבות כל מקרה ומקרה. כך פסק הנשיא אדלר בפסק הדין ע"ע (ארצי) 131/07 גולדברג נגד אורטל שירותי כוח אדם בע"מ, ניתן ביום 13.5.09:

 

"המונח 'הפסקה' הקבוע בסעיף 20 לחוק תלוי במכלול העובדות של כל מקרה, ויש להעמיד כל מקרה במבחן 'עמידה לרשות העבודה', וזאת בשים לב לתפקידו של העובד, מקום עבודתו, חובת נוכחות במקום העבודה, מיקום המפעל, האם העובד רשאי לצאת מהמפעל,           האם העובד ישן במקום העבודה כעניין שבשגרה ועוד. יש מקרים בהם העובד ישן, נח או אוכל במקום העבודה בזמן 'הפסקה', אך רק לפי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה ניתן להכריע האם מדובר בשעות עבודה אם לאו.

 

זאת ועוד, שעות העבודה לצורך יום עבודה אינן בהכרח כשעות העבודה לצורך הפסקה. בשעות שאינן שעות עבודה רגילות חופשי העובד לעשות כרצונו בלי להיות בקרבת המפעל או להיות מוכן לחזור למפעל. בהפסקה של חצי שעה העובד לא אמור להיות מוגבל. עם זאת, נעיר, כי בהפסקה של חצי שעה שבמהלכה רגילים העובדים לאכול ארוחה במזנון המפעל, סביר שהעובד נמצא בשטח המפעל, ולא יוצא אותו, ואין בכך בלבד, כדי לקבוע האם מדובר בזמן 'הפסקה' אם לאו". (ההדגשה שלי –צ"פ).

 

 

 

19.      בפסק הדין גולדברג לעיל פירט הנשיא אדלר את המאפיינים של זמן 'הפסקה' וכן את המבחנים הרלוונטיים לצורך הכרעה בשאלה אם מדובר בשעות עבודה או ב'הפסקות' כהגדרתן בחוק. בית הדין פסק כי אחד המאפיינים של זמן הפסקה הינו האם רשאי העובד לצאת מהמקום שבו הוא עובד והיותו חופשי לעשות כרצונו בזמן זה, כאשר המעסיק אדיש לנוכחותו או לאי נוכחותו במקום העובדה וכן האם נוכחות של העובד היא הכרח לתהליך העבודה או להפעלת הציוד והשימוש בו. כן עלינו לבחון האם המעסיק דרש מהעובד להשאר במקום העובדה בזמן ההפסקה.

 

 

 

20.      נפנה עתה לבחון האם בנסיבות המקרה שבפנינו פרקי זמן ההפסקה בהם שהו התובעים (40 דקות באופן מרוכז ועוד 2 הפסקות בנות 10 דק' כל אחת) הינן בגדר "שעות עבודה" כטענתם או שמא המדובר בהפסקה כהגדרתה בחוק כטענת הנתבעת.

 

 

 

21.      לאחר שבחנו את הראיות אנו קובעים שהתובעים שהו בהפסקה כהגדרתה בחוק, משך 40 דקות מידי יום אשר אינה בגדר שעות עבודה. עם זאת, לא כן הדבר באשר להפסקות בנות 10 דקות כפי שנבהיר להלן.

 

"