על המעמד המיוחד של מומחה מטעם בית המשפט

פרטים

קטגורית אב: חדשות משפטיות

קטגוריה: עבודה

על המעמד המיוחד של מומחה מטעם בית המשפט 

 

 

 

 

 

 

 

1)           עניינה של התביעה - שהוגשה ביום 17.4.2007 - בליקויי איטום ופגעי רטיבות נטענים, ברכוש המשותף של בניין 21 ברחוב משה קול, בשכונת רמת בית הכרם בירושלים (להלן: "הבניין"). התובעת 1 משמשת כנציגת דיירי הבניין ויתר התובעים רכשו דירות בבניין (להלן בהתאמה: "הנציגות" ו-"התובעים").

 

2)           בכתב התביעה, נתבע צו עשה וכן סעד כספי שכומת והועמד על סך 6,562 ש"ח (נכון למועד הגשת התובענה).

 

3)           הנתבעים 3-1 הם היזמים של פרויקט בשכונת רמת בית הכרם בירושלים (להלן בהתאמה: "היזמים", "הנתבעים" ו-"הפרויקט") כאשר אחד הבניינים נשוא הפרויקט הוא הבניין מושא התובענה.

 

4)           הצד השלישי הוא חברת הקבלן המבצע בפרויקט בכלל, ושל הבניין מושא התובענה בפרט (להלן: "הקבלן").

 

5)           בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה.

 

עיקר השתלשלות העניינים

 

6)           כעולה ממכלול החומר הקיים בתיק, במהלך שנת 1999 אוכלסו הדירות בבניין. לטענת התובעים, בשנים שלאחר אכלוס הבניין, נוכחו לגלות כי קיימים ליקויי איטום ורטיבות ברכוש המשותף.

 

7)           ביום 14.8.2003, הגישו היזמים תביעה לבית המשפט המחוזי בירושלים ובה עתירה למתן צו עשה כנגד הקבלן [ת.א. (מחוזי - י-ם) 5302/03 דנקנר השקעות בע"מ ואח' נגד סולל בונה בע"מ (להלן: "עניין דנקנר"), במסגרתה תבעו ממנו את תיקונם של ליקויים שונים בדירות וברכוש המשותף בבניין מושא התובענה ובבניינים נוספים בפרויקט. נציגות הבית המשותף צורפה כצד פורמלי בהליך האמור.

 

8)           במסגרת ההליך המוזכר, מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום ליקויי הבניה, מר שיינהולץ (להלן: "המומחה מטעם בית המשפט" או "המומחה") אשר, כפי שנעמוד על כך בהמשך, מונה גם כמומחה מטעם בית המשפט בהליך דנן.

 

9)           בעניין דנקנר לעיל, ניתן בדיון מיום 2.9.2010 תוקף של פסק דין [מפי כב' השופטת ת' בזק-רפפורט] להסדר אליו הגיעו הצדדים בהליך האמור. לפי הסכמת הצדדים:

 

"הגענו להסכמה כדלקמן: לאור העובדה שהסעד אשר התבקש במסגרת התביעה בוצע הלכה למעשה במשך השנים בפיקוחם של מומחים מטעם בית המשפט ובהתאם להוראותיהם, הסעד האופרטיבי שנשאר, ובית המשפט מתבקש להורות עליו הינו כי נתבעת 1 תבצע את הפעולות המוזכרות בסעיף 2 לחוות דעת המומחה אינג'ניר שיינהולץ מיום 31.08.10, ובלבד שעד ליום 1.1.11 יודיעו הדיירים מועדים מוצעים לביצוע הפעולה, ותינתן הודעה 10 ימים מראש לפחות. מסכימים כי בית המשפט יורה בפסק דין על ביצוען של פעולות אלה בכפוף לאמור. כמו כן מובהר כי אחריותה של סולל בונה לתיקונים, ככל שהיא קיימת על פי דין, עומדת בעינה. בשאלת ההוצאות נבקש כי בית המשפט יפסוק סכום לאחר שב"כ הנתבעת 1 תשלים טיעוניה בעניין"

(ההדגשה אינה במקור)

 

         עוד הוסכם בדיון האמור:

 

                  "מקובלת עלינו הצעת בית המשפט כי שכר טרחת עו"ד שייפסק בתיק זה יעמוד על סך 30 אלף ש"ח + מע"מ, והוצאות המשפט שיהיה על הנתבעת 1 להשיב לתובעות תסתכמנה באגרת בית משפט שתושב נומינאלית לאחר שתוצג קבלה. כמו כן הנתבעת 1 תישא בשכר טרחתו של המומחה מר שיינהולץ לרבות בגין התייצבותו לדיון היום"

 

10)        היזמים טענו כי למעשה, לפי פסק הדין בעניין דנקנר לעיל, נקבע לכאורה כי כל הליקויים בבניינים מושא ההליך בבית המשפט המחוזי לרבות הליקויים בבניין מושא ההליך דנן, תוקנו למעט ליקויים מינוריים שפורטו בסעיף 2 בדו"ח של המומחה [העתק של הדו"ח צורף לבקשה האמורה]. על כן, עם קבלת פסק הדין, פנו הנתבעים והקבלן בבקשה במסגרת הליך זה (ביום מיום 5.9.2010), לסילוק התביעה על הסף בשל מעשה בית-דין [הבקשה לסילוק על הסף נדחתה בהחלטה בדיון מיום 5.10.2010].

 

11)        כאמור, ביום 17.4.2007, הגישו התובעים את התביעה דנן, וצירפו לה חוות דעת הנדסית מטעמם, משנת 2003, של המהנדס מר קליר (להלן: "המומחה מטעם התובעים").

 

12)        בחודש ינואר 2012, התקיים דיון הוכחות בתיק ולאחר מכן הוגשו סיכומים.

 

13)        ביום 8.8.2012 הגיש המומחה מטעם בית המשפט חוות דעת מסכמת שבמסגרתה קבע כי כל העבודות לתיקון ליקויי הרטיבות הנטענים על-ידי התובעים - בוצעו (להלן: "חוות הדעת המסכמת") (מופיעה בתיק ב-"נט המשפט" ביום 27.8.2012). מנגד, התובעים הגישו תצהירים נוספים ועדויות מצולמות וטענו כי הליקויים לא תוקנו.

 

14)        בעקבות טענות התובעים, ביצע הקבלן באמצע שנת 2013 ובראשית שנת 2014 תיקונים נוספים ברכוש המשותף והצדדים הגישו סיכומים משלימים [החלטה מיום 29.4.2015].

 

התביעה

 

15)        בתביעתם, עותרים התובעים למתן צו עשה שמורה כלהלן [סעיף 16.1 בכתב התביעה]:

 

"א)     לצוות על הנתבעות 3-1 ועל כל הפועלים בשמם ובמקומם או בעבורם לתקן את כל הליקויים שברכוש המשותף (לרבות ליקויים אשר יתגלו או יוחמרו עד למועד ביצועם של התיקונים), ובכלל זה להשיב לקדמותו את מצב הריצוף, הגינון והנטיעות בשטחים שמעל חניון הבית, על חשבונן הן; והכל בהתאם להוראותיו של מפקח מטעם התובעים, ולחייב את הנתבעות בתשלום שכרו;

ב)      שלא להמיר חובתן זו של הנתבעות בפיצוי כספי, זולת נזקים אשר יגרמו במהלך או בעטין של תיקון הליקויים;

ג)       לחייב את הנתבעות לשלם לתובעת 1 את ההוצאות שהוציאה כאמור בסעיף 15 לעיל"

 

16)        נעיר כי סעד בתביעה שעניינו "להתיר לתובעים 4-2 לתבוע בנפרד את זכויותיהם מהנתבעות בגין העילות שבבסיס התביעה הזו" [סעיף 17 בכתב התביעה], נמחק, זאת לאור הסכם בין הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין חלקי ביום 29.9.2009.

 

תמצית טענות התובעים

 

17)        התובעים טוענים בתביעתם בין השאר, כי בשנים שלאחר אכלוס הבניין, החלו בעיות של רטיבות, בכל חלקי הבית, ובכלל זה ברכוש המשותף. פניות רבות שביצעו לנתבעים לשם תיקון הליקויים, הושבו ריקם. לטענת התובעים, בטרם הספיקו להגיש את התביעה דנן, הגישו הנתבעים תביעה לבית המשפט המחוזי כנגד הקבלן המבצע, בטענה שהפר בעבודתו את חוזה הקבלנות שכרתו עמו. לטענת התובעים, הנתבעים ניהלו הליך בבית המשפט המחוזי במשך שנים רבות, וזאת תוך שימוש לרעה בהליכי משפט ובניסיון ליצור מחסום מלאכותי לסכל בו מראש את תביעתו של צד שלישי. הנתבעים עשו יד אחת עם הקבלן לעכב את בירורה של תביעת התובעים.

 

18)        לצורך בדיקת ליקויי הרטיבות והאיטום מינה בית המשפט המחוזי מומחה מטעמו, המהנדס מר שיינהולץ.

 

19)        כאמור, התובעים מסתמכים בתביעתם על חוות דעת הנדסית של מומחה מטעמם. אמנם חוות הדעת האמורה הוכנה בשנת 2003, אך היא ישימה גם כיום. היזמים והקבלן ויתרו על חקירתו של המומחה מטעם התובעים בטענה כי חוות הדעת אינה רלבנטית עוד.

 

20)        לטענת התובעים הליקויים בבניין שדורשים תיקון מצויים במספר מוקדים, בגג העליון של הבניין, קיר צפון-מערב בבניין, ביתן האשפה, וכן בעיקר - בחניון.

 

21)        לעניין החניון, בקומת המרתף של הבניין ושל הבניין השכן (מספר 23) קיים חניון לכלי רכב משותף לדיירי שני הבניינים. בגג שורה של פתחים לשמיים שהנתבעים והקבלן פסחו על קרויים. בשל פתחים אלה, מי הגשמים יורדים לרצפת החניון ומשם לתאי ביקורת שבחניון. מי גשמים והשקיה היורדים על גג הקומה הזאת וממנו מחלחלים לתקרה, לקירות ולרצפה של הקומה. בתחילת עונת החורף בשנים 2001-2000, הצמיד הקבלן אל תקרת החניון, תעלות פח שאליהן חיבר צנרת רכה ושקופה, להוליך את המים מהתעלות לתוך תאי ביקורת שברצפת החניון. עם זאת, הדליפות נובעות מהעדר איטום מתאים ויש לבצע איטום מחדש על תקרת הבטון תוך פירוק שטחי הריצוף, הדשא והנטיעות הנמצאים מעל החניון.

 

22)        אמנם בית המשפט הורה ביום 20.12.2009 על הקבלן לבצע את התיקונים המנויים בחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, אולם עד היום לא השלים הקבלן את התיקונים האמורים. בחודש יולי 2010 החליף הקבלן את התעלות. לטענת התובעים בכך גרם לנזק ראייתי לתובעים בהסתירו את חדירתם של המים מן הגג, והעביר אליו את הנטל להוכיח כי הגג אטום כהלכה. בנוסף, במעשה זה, הודה הקבלן כי הגג אינו אטום. לטענת התובעים כל גג חייב להיות אטום כולו למים. המרת איטום הגג בבניית תעלות מנירוסטה אשר אוספות את המים שחלחלו לגג, אינה יכולה לפתור את בעיית האיטום, אלא רק להסתיר אותה.

 

23)        בסיכומיהם המשלימים, טוענים התובעים בין השאר, כי כמעט דבר מהליקויים לא תוקן, ונזקיהם של אחדים מהליקויים אף החמירו. המים שחדרו דרך הגג התחתון חדרו לא רק לתקרה ולקירות של קומת המרתף, אלא גם לאזור המחסנים שבקומה הראשונה.

 

24)        ביום 8.8.2012 הגיש המומחה מטעם בית המשפט חוות דעת מסכמת. התובעים הגישו ראיות חדשות שנתמכו בתצהירים וצילומים. המצהירים לא נחקרו על תצהיריהם. ביום 9.4.2013 הגישו התובעים הודעת עדכון לבית המשפט שהורה ביום 12.5.2013 לבצע את התיקונים עד יום 30.6.2013, וקבע כי ככל שתיקונים אלה לא יועילו, לא תינתן הזדמנות נוספת ובית המשפט יורה על ביצוע תיקון מקיף. ביום 16.1.2014, הגיש הקבלן לבית המשפט הודעה על סיום העבודות, הודעה עליה הגיבו התובעים בתגובה שדוחה אותה, תוך צירוף ראיות בדבר מוקדי רטיבות.

 

25)        התובעים טוענים כי יש למנות כונס נכסים אשר יבצע את התיקונים במימונו של הקבלן.

 

תמצית טענות הנתבעים

 

26)        הנתבעים טוענים, בין השאר, כי דין התביעה נגדם להידחות תוך חיוב התובעים בהוצאות, לחילופין, ככל שתתקבל התביעה, עותרים הנתבעים לחייב את הקבלן בכל הסעדים וההוצאות. לטענתם, היזמים לא כפרו באחריותם החוזית מול התובעים לביצוע תיקוני בדק ואחריות. באשר לליקויי האיטום והרטיבות ישנה אחריות מלאה של הקבלן אשר גם הוא לא כפר באחריותו הן כלפי הנתבעים והן כלפי התובעים וכל הליקויים שהיו באחריותו תוקנו.

 

27)        התביעה דנן מיותרת שכן הנתבעים הגישו תביעה לגבי אותם ליקויים, לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובעקבות חוות דעת שנתן מומחה מטעם בית המשפט, ביצע הקבלן את התיקונים הנדרשים.

 

28)        ביום 14.5.2009, הגיש המומחה מטעם בית המשפט את חוות דעתו הראשונה בתביעה דנן. חוות הדעת כללה התייחסות מפורטת לאופן ביצוע התיקונים. המומחה אישר כי כל הליקויים בוצעו כנדרש, ובפעם האחרונה עשה כן, בחוות דעתו מיום 8.8.2012. לעצם טענת התובעים לפיה הליקויים חזרו, היה עליהם להזמין את המומחה ולא להתבסס על תצהירים שהחתום עליהם לא נחקר.

 

29)         התובעים מבססים את תביעתם על חוות הדעת של המומחה מטעמם, שניתנה בשנת 2003, ומתנגדים לחוות הדעת שניתנה מטעם מומחה בית המשפט. חוות הדעת שניתנה מטעם התובעים אינה רלבנטית.

 

30)        לראשונה בסיכומיהם מבקשים התובעים מינוי כונס נכסים מיוחד שיגבה כספים מהנתבעים ומהקבלן ויבצע את עבודות התיקונים באמצעות מי מטעמו. מדובר בהרחבת חזית אסורה ובסעד הניתן אך ורק כאשר הצדדים ממאנים לבצע תיקונים או חדלו מכל פעילות. במקרה דנן, בוצעו תיקונים, מספר פעמים, על-ידי הקבלן.

 

31)        אשר לסעד הכספי שבתביעה, טוענים הנתבעים כי במידה ובית המשפט ימצא כי התובעים זכאים לסעד כספי, הם ראויים לקבל פיצוי כספי רק לפי חלקם היחסי ברכוש המשותף ולא פיצוי כספי מלא.

 

32)        אשר להודעה לצד שלישי, טוענים הנתבעים, כי דין ההודעה להתקבל וזאת לאור העובדה כי בהליך בבית המשפט המחוזי, בכל הנוגע לסוגיית האיטום לרכוש המשותף, הקבלן לקח על עצמו את מלוא האחריות לבצע את תיקוני האיטום בהסדר בינו לבין הנתבעים. הקבלן ביצע את מלוא התיקונים ברכוש המשותף ויש בכך משום הכרה והודאה באחריות מלאה במשך כל תקופת הבדק. 

 

33)        אשר לליקויי הבניה שאינם נוגעים לרטיבות ולאיטום, המומחה מטעם בית המשפט בעניין דנקנר לעיל קבע כי כל הליקויים שנמצאו, הם ביצועיים ואינם תכנוניים ולכן הם נופלים לפתחו של הקבלן. הודאות מפורשות של הקבלן בדבר אחריותו לליקויים היו גם במהלך ההליך דנן. בנוסף, אחריות הקבלן נובעת גם מכוח ההסכם ומכוח הדין. מאז שנת 1999 מבצע הקבלן תיקונים ברכוש המשותף ללא אבחנה בין ליקוי זה או אחר מחמת היותו ליקוי תכנוני. הכחשתו לאחריות על ליקויים, מהווה שינוי חזית אסור.

 

34)        ברגע שהקבלן נטל על עצמו את האחריות לליקויים ההנדסיים, אינו יכול להאשים גורם אחר בגרימת ליקויים אלה. כך למשל, הקבלן לא הצביע על הנחיות לא נכונות של הפיקוח שקיבל, לא צירף יומני עבודה וממילא ביצוע איטום אינו מתחום האחריות של המפקח. הנטל להוכיח כי הנתבעים, כמזמין עבודה, הם אחראים לליקויים, מוטל על הקבלן המבצע [סעיף 3(ב)(2) בחוק חוזה הקבלנות, תשל"ד-1974].

 

תמצית טענות הקבלן

 

35)        הקבלן טוען, בין השאר, כי כל הליקויים שנטענו על-ידי התובעים, תוקנו. לטענתו, כל טענות התובעים היום, הן טענות חדשות בדבר ליקויים חדשים. הקבלן מצטרף לעמדת היזמים בסיכומיהם, למעט טענותיהם שמטילות עליו אחריות.

 

36)        מתוך חוות הדעת והדו"חות שהגיש המומחה מטעם בית המשפט וגם מעדותו, עולה כי כל התיקונים תוקנו במלואם, בפיקוחו וניהולו המלא וגם לשביעות רצונו. חרף זאת, ממשיכים התובעים וטוענים כי הליקויים עדין קיימים וראיה לכך צירפו תצהירים וראיות מטעמם לאחר שהסתיים שלב הראיות בתיק. הקבלן טוען כי התצהירים שהוגשו לאחר דיון ההוכחות מיום 31.1.2012, אין להם משקל ראייתי. בנוסף, בקשת התובעים להתעלם מחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, דינה להידחות.

 

37)        לאורך כל ההליך, טיפל הקבלן בפניותיהם של התובעים, ערך בדיקות ברכוש המשותף בבניין במטרה לתקן את כל הליקויים הטעונים תיקון ושנמצאים בתחום אחריותו. לאחר סיום ההליך בבית המשפט המחוזי והגשת התביעה דנן, לא התקבלו פניות מצד התובעים או יתר דיירי הבניין לגבי קיומם של ליקויים ברכוש המשותף.

 

38)        העובדה לפיה אפשרו התובעים למי מטעמם לבצע עבודות תיקונים בדירותיהם מסירה מהקבלן כל אחריות באשר לליקויים הנטענים. על התובעים היה לעשות הכל להקטין את נזקיהם. הנזקים הנטענים אירעו בשל רשלנותם ואשמם התורם.

 

39)        הקבלן טוען כי תיקון כל הליקויים בבניין הסתיים במסגרת ההליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי, עם מתן פסק הדין מיום 2.9.2010. ולכן התביעה דנן התייתרה.

 

40)        ביום 8.8.2012 ניתנה חוות דעתו המסכמת של המומחה לפיה כל עבודות האיטום שנדונו בתיק בוצעו. התובעים המשיכו לטעון כי ליקויי הרטיבות בחניון לא נפתרו, ובית המשפט קבע בהחלטתו מיום 12.5.2013 כי הקבלן יבצע עבודות נוספות בחניון. במסגרת זו, ביצע הקבלן במהלך החודשים יוני-יולי 2013 ובחודשים אוקטובר 2013 עד ינואר 2014, סדרת עבודות לאיטום תקרת החניון. עם השלמת העבודות האמורות, השלים הקבלן את תיקון כל הליקויים בגינם הוגשה התביעה דנן. העבודות שבוצעו בבניין הן בשווי כולל של כ-378,000 ש"ח, והן בוצעו לפי הנחיות המומחה ובפיקוחו, ואשר הביאו לפתרון כלל הליקויים.

 

41)        טענות התובעים כיום בדבר ליקויים, מועלות בחוסר תום לב ולחילופין הינן טענות חדשות בדבר ליקויים חדשים אשר לא גובו בחוות דעת מומחה ומהווים הרחבת חזית אסורה ואין מקום לבררם בגדרה של תביעה זו. הרטיבות בחניון לה טוענים התובעים, היא תולדה של היות חלקים מהחניון פתוחים לחלל השמיים בהתאם לתכנון לא נכון שתכננו הנתבעים, מה שמאפשר חדירתם של מים לתוכו.

 

42)        התובעים מסרבים לסיים את ההליך דנן ומנסים להפוך את הקבלן לחברת אחזקות מטעמם, אשר תמשיך לטפל ולתחזק את הבניין שנים רבות.

 

43)        דרישת התובעים, בסיכומיהם לראשונה, למנות כונס נכסים, מהווה הרחבת חזית אסורה ויש לדחות אותה על הסף.

 

44)        במידה ויקבע כי התובעים זכאים לסעד כספי בתביעתם, אין לחייב בתשלום זה או בחלקו את הקבלן מאחר והנתבעים לא הצליחו להוכיח שיש קשר סיבתי בין ביצוע לקוי לכאורה של עבודות בניה שביצע הקבלן לבין הליקויים הנטענים.

 

45)        הקבלן ביצע את עבודות הבניה בפרויקט כקבלן מבצע בלבד, בהתאם להוראות הסכם המכר, המפרטים, התוכניות והאישורים אותם סיפקו לו הנתבעים, כל זאת בשימוש בחומרים טובים, לפי נהלי עבודה המקובלים בענף הבניה ותוך הקפדה על הוראות הדין. טיב החומרים לבניית הפרויקט, מצוי תחת אחריותם הבלעדית של היזמים, שאישרו את השימוש בהם. לאורך כל ביצוע עבודות הבניה נכח מפקח מטעם היזמים אשר נתן הוראות ואישר ביצוע עבודות, והקבלן מצדו, קיים את כל הוראות המפקח. על כן, ליקויים, ככל שישנם, נגרמו בשל היעדר הוראות מתאימות מטעם הנתבעים.

 

ראיות הצדדים וההליך בבית המשפט

 

46)        מטעם התביעה הוגשו בין השאר, תצהירי עדות ראשית של מר צבי כהן, של מר בעז רהט וכן חוות דעת של המומחה ההנדסי מטעמם. עדי התובעים והמומחה מטעמם, העידו בדיון מיום 31.1.2012. התובעים הגישו תצהירים נוספים לאחר הדיון האמור.

 

47)          מטעם הנתבעים לא הוגשו תצהירים. בא-כוח הנתבעים הודיע בדיון מיום 31.1.2012: "אין עדים מטעמי" [שורה 25, עמוד 19].

 

48)          מטעם הקבלן, הוגש תצהיר עדות ראשית של מר יהודה דרעי שהעיד בדיון המוזכר.

 

49)          בדיון ההוכחות, העיד גם המומחה מטעם בית המשפט.

 

50)          בהליך דנן התקיימו דיוני קדם-משפט ביום 22.10.2007, ביום 5.10.2010 וכן ביום 1.11.2012. דיון הוכחות התקיים כאמור ביום 31.1.2012. ביום 1.2.2012 נערך גם  ביקור במקום [ראו "פרוטוקול דו"ח ביקור במקום" מיום 1.2.2012]. כל הדיונים המוזכרים, לרבות הביקור במקום, התקיימו לפני מותב קודם שדן בתיק עד פרישתו.

 

51)          ההליך עבר להמשך שמיעתו לפניי ולמתן פסק דין. לפני מותב זה התקיים דיון קדם-משפט ביום 10.11.2014. לפי הוראת תקנה 177 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שעניינה רציפות הדיון, אם נמנע משופט לסיים את הדיון, רשאי שופט אחר לנהוג בעדויות כאילו הוא עצמו שמע אותן ורשאי הוא להמשיך מן השלב שבו הפסיק קודמו. לפיכך, פסק הדין יינתן מבלי שהעדויות שנשמעו לפני המותב הנכבד הקודם תשמענה פעם נוספת [ע"א 2449/08 משה טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט, מיום 16.11.2010].

 

דיון והכרעה

 

52)        לאחר עיון במכלול החומר הקיים בתיק ולאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי התביעה בעיקרה, מיצתה את עילתה והתייתר הצורך לדון בה, ובהיותה כך, דין התביעה לסעד האופרטיבי הנדרש בה - מתן צו עשה [במובחן מהתביעה לסעד כספי] - להידחות.

 

53)        המסקנה דלעיל מתבססת בעיקר על חיווי דעתו המקצועי של המומחה מטעם בית המשפט, אשר ליווה את הליך ביצוע התיקונים למשך כשנתיים, ולפי חיווי דעתו המקצועי, הליקויים שנמצאו בבניין מושא התובענה - תוקנו.

 

54)        בטרם ניגש לדון במסקנות המומחה מטעם בית המשפט ובממצאיו, נעמוד בקצרה על הבסיס הנורמטיבי לעניין מעמדו המיוחד של מומחה מטעם בית המשפט.

 

מעמדו של המומחה מטעם בית המשפט

 

55)          מומחה מקצועי שמונה על-ידי בית המשפט, על מנת לחוות את דעתו בשאלה מקצועית שבתחום מומחיותו, מהווה זרועו הארוכה של בית המשפט ולא מסייע או מייצג מי מהצדדים. מומחה כאמור מוחזק כגורם אובייקטיבי וכפי שנקבע בהלכה הפסוקה: "הממלא תפקיד על-פי החלטת בית המשפט... משמש כזרועו הארוכה של בית המשפט ומכאן שחייב הוא לנהוג על-פי אמות מידה של העדר כל חשש של משוא-פנים" [ע"א 409/84 מדינת ישראל נ' ד"ר שגב, פ"ד מ(3) 706, 719 (1986)].

 

56)          בהיותו כך, למומחה מטעם בית המשפט מעמד מיוחד בהליך המשפטי, וכך גם לחוות הדעת המקצועית הניתנת על-ידו [ע"א 323/85 מדינת ישראל נ' אברהם מזרחי, פ"ד לט(4), 185, 189 (1985); ע"א 605/88 תבורי - בית חרושת למשקאות קלים בע"מ נ' מעינות הגליל המערבי בע"מ, פ"ד מה(2) 1, 11 (1991)].

 

57)          בית המשפט הוא הפוסק בעניין כוחה של חוות-הדעת של המומחה "והוא הקובע מהי המידה, מהו האופן ומהו ההיקף של האימוץ על-ידיו של האמור בחוות הדעת" [ע"א 402/85 רחל מרקוביץ נ' עיריית ראשון-לציון, פ"ד מא(1) 133, 139 (1987); ע"א 680/87 המגן חברה לביטוח נ' יוסף אליהו, פ"ד מו(4) 154, 161 (1992)]. עם זאת, לא בנקל יסטה בית המשפט ממסקנות ומממצאי המומחה מטעמו, וכי נדרשים טעמים כבדי משקל כדי להצדיק סטייה מחוות דעת כאמור. בפסק הדין בעניין ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי, מיום 31.12.1988, נקבע בין השאר:

 

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן"

(ההדגשות אינן במקור)

 

         [ראו גם: ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' חנן רוזנטל, פ"ד נב(4) 563, 568 (1998); ע"א 5509/09 ח'אלד מסארווה נ' עזבון המנוח אבראהים חסן מסארווה, מיום 23.2.2014, פסקה 14]

 

58)          ממכלול החומר הקיים בתיק, בפרט, מחוות הדעת המסכמת של המומחה מטעם בית המשפט, כפי שנרחיב להלן, עולה כי הליקויים שהצביע עליהם בחוות הדעת הראשונית שניתנה על-ידו וכך גם בדו"חות הנוספים שהגיש - תוקנו.

 

חוות הדעת והדו"חות של מומחה מטעם בית המשפט

 

59)        מעיון בתיק עולה כי ביום 14.5.2009 הגיש המומחה חוות דעתו הראשונה במסגרת התביעה דנן. בחוות דעתו, פירט המומחה את הליקויים הקיימים בבניין מושא התובענה והציג תוכנית עבודה מפורטת לביצוע התיקונים [עמודים 17-11 בחוות הדעת].

 

60)        עוד עולה כי ביום 1.1.2010, הגיש המומחה דו"ח ביניים, שהוגש גם במסגרת התביעה בבית המשפט המחוזי. בדו"ח זה ציין המומחה, בין השאר, כי בוצעו תיקונים אולם יש לבצע תיקונים נוספים ולערוך בדיקה נוספת בחורף.

 

61)        ביום 21.9.2010 הגיש המומחה מטעם בית המשפט, דו"ח מסכם על סיום עבודות האיטום. בדו"ח האמור נכתב בין השאר: "לאור האמור ולמיטב שיפוטי המקצועית אני קובע כי עבודות האיטום שנדונו בתיק בוצעו על הצד הטוב ביותר והסתיימו. בית המשפט המחוזי קיבל את חוות דעתי ולמיטב הבנתי הדיון בתיק זה הסתיים". המומחה כתב גם כי למעט שני ספיחים שאינם בשליטת הקבלן אלא בידי הדיירים עצמם, כל העבודות בוצעו לשביעות רצונו.

 

62)        בדיון קדם-משפט מיום 5.10.2010 נתבקש המומחה להבהיר בין השאר, האם פתרון האיטום שבוצע בגדרו של ההליך בעניין דנקנר לעיל, הוא למעשה איטום החניון או ניקוז המים החודרים אליו. ביום 7.11.2010 השיב המומחה בין השאר, כי הותקנו תעלות מתכתיות ובוצעו עבודות איטום מתוגברות מעל תקרת החניון ובתפר שבין הבניינים, לשביעות רצונו.

 

63)        עקב טענת התובעים לפיה עדיין קיימים פגעי רטיבות, הגיש הקבלן ביום 13.6.2011 בקשה להורות למומחה להגיש חוות דעת משלימה מטעמו. הנתבעים התנגדו לבקשה וזאת מן הטעמים שצויינו בתגובתם [ראו תגובה מיום 6.7.2011]. בית המשפט נעתר לבקשה והורה למומחה, ביום 19.7.2011, להגיש חוות דעת משלימה מטעמו.

 

64)        בחוות דעת, מיום 1.9.2011, ציין המומחה, בין השאר: "למיטב שיפוטי המקצועית נעשתה עבודה נכונה ומתאימה לתנאי השטח. במידה ונשארו עוד ספיחים קלים של בעיות הרטיבות, ניתן לטפל בהם. כדי שהפתרון יהיה נכון, רצוי להגיע בזמן אמת (בזמן הגשמים)".

 

65)        בדיון הוכחות מיום 31.1.2012 נחקר המומחה מטעם בית המשפט על חוות הדעת שלו. בעדותו לפני בית המשפט העיד המומחה, בין השאר, כי הקבלן ביצע תיקונים של מרבית ליקויי הרטיבות, כהאי לישנא [שורות 11-6, עמוד 19].

 

"ש. האם אתה יכול לאשר לי שבדקת ברכוש המשותף את ליקויי הרטיבות

ת. כן, כיוון שלא היו לנו תמונות אז עשינו סיבוב בכל החניון

ש. אתה יכול לאשר לי כי במסגרת הסיור לא התגלו סימני רטיבות נוספות

ת. גם אם לא היתה רטיבות אלא שהיה סימן, ביקשתי מהנציג של סולל בונה לטפל בזה

ש. האם סולל בונה טיפלה בזה

ת. בתשעים ותשעה אחוז כן. (תיקון מיום 19.2.12)"

 

66)        למחרת דיון ההוכחות, ביום 1.2.2012, "לאחר מספר ימי גשם רצופים" [שורה 11, עמוד 22], ערך המותב הנכבד הקודם שדן בתיק, ביקור במקום, בהשתתפות, בין השאר, המומחה מטעם בית המשפט והמומחה מטעם התובעים. בית המשפט הורה בתום הביקור לערוך תיקונים של ליקויים אשר תועדו בפרוטוקול האמור. ביום 29.2.2012 הגיש המומחה סיכום עבודות איטום בהתאם לפרוטוקול הביקור. במסגרת הסיכום, ציין בין השאר, כי טופלו הליקויים שצוינו בפרוטוקול הביקור, וזאת לשביעות רצונו.

 

67)        ביום 8.8.2012 [נקלט בתיק בית המשפט ביום 27.8.2012] הגיש המומחה, כאמור, חוות דעת מסכמת, שבפרק הסיכום בה נכתב כלהלן:

 

"א)     מאשר שאותם הליקויים שכב' השופטת ראתה, טופלו.

ב)      בשלב זה כל ספיחי הרטיבות מהחורף האחרון טופלו בהתאם לתיאור לעיל.

ג)       במכתב הבהרה לכבוד השופטת (תשובה לפרוטוקול כבוד השופטת מתאריך 05.10.2010), הוסבר והצגתי תמונות של עבודות איטום מעל החניון מתוך דירה מס' 6. קבלן האיטום הרים את כל האדמה סביב התפר והמעקה. התברר שאין בעיית איטום בתפר כפי שחשבתי בתחילת עבודתי בתיק הנ"ל אלא הבעיות הן גובה הקרקע מעל יריעות ביטומניות העולות על מעקה/קיר הגינה. בסיכום עבודות אלו הסברתי שנעשתה עבודה כפולה, איטום מעל תיקרת החניון ומתחתיו.

ד)      היות ואין שיתוף פעולה מנציגות הוועד ועו"ד ברקוביץ בנושא מוקדי רטיבות נוספים או, עד היום לא קיבלתי את התמונות מעו"ד ברקוביץ, הטוען שהן בידיו ומציגות מצב אחר.

ה)      היות ואנו דנים בעבודה על בניין שלא ניתן להשיג תכניות אדריכליות וקונסטרוקציה, לא ניתן להבנין התנהגות החיבורים במפלסים השונים של הבניין, לכן, ניתן לתקן ולטפל אך ורק את מה שמגלים וכמובן שבזמן אמיתי שיורדים גשמים.

ו)       לאור האמור לעיל, ולמיטב שיפוטי המקצועית אני קובע כי עבודות האיטום שנדונו בתיק בוצעו"

 

68)        התובעים הגישו ביום 23.10.2012 תצהיר מטעמם שמצביע על קיומם של מוקדי רטיבות בקומת המרתף. עקב זאת, בדיון מיום 1.11.2012, הסכימו הצדדים להתלות את ההליך עד יום 15.3.2013 בתקווה שהחורף של אותה שנה יהיה גשום וניתן יהיה להיווכח האם התיקונים שביצע הקבלן הביאו מזור לתובעים.

 

69)        לאחר עונת החורף של שנת 2013, עקב טענת התובעים - באמצעות תצהיר ותמונות שהגישו - לפיה עודם קיימים סימני רטיבות, ואשר לדעת הקבלן מדובר בספיחים בודדים בלבד [סעיף 5 בהודעת הקבלן מיום 23.4.2013], הורה בית המשפט ביום 12.5.2013 לתקן את הטעון תיקון. ברם, ביום 3.6.2013 הגישו התובעים בקשה לעיון מחדש בהחלטה האמורה, במובן זה, הם ביקשו כי ייחקרו נותני התצהירים מטעמם, יוגשו סיכומי הנתבעים והקבלן ובכך לסיים את ההליך. התובעים ציינו בבקשתם האמורה, בין השאר, כהאי לישנא: "בלאו הכי, ונוכח גישתו זו של הקבלן, לא ביקשו התובעים להטיל עליו מעשה, אלא בסיכומיהם הקדימו והציעו את מינויו של איש מקצוע מתאים, בסמכויות של כונס נכסים, אשר יבחר בקבלן ראוי לסלק כל אי התאמה ויפקח על עבודתו, ואת חיובם של הנתבעות ושל הקבלן בשכרו ובהוצאותיו" [סעיף 3 בבקשתם האמורה].

 

70)        הקבלן הודיע לבית המשפט ביום 30.6.2013 כי בוצעו תיקונים בחניון לפי החלטה מיום 12.5.2013 וכי נדרשים תיקונים נוספים, אך לצורך ביצועם, יזדקק לבצע את העבודות מתוך דירה בבניין [ראו החלטה מיום 30.9.2013]. ביום 16.1.2014, הודיע הקבלן כי הושלמו כל התיקונים הנדרשים שהודיע לגביהם ביום 30.6.2013.

 

71)        בניגוד לטענות הקבלן, טוענים התובעים כי עדיין קיימים סימני רטיבות.

 

72)        למעשה, ממכלול החומר הקיים בתיק עולה כי המומחה מטעם בית המשפט ליווה את הליך ביצוע התיקונים למשך למעלה משנתיים. ליווי זה כלל ביקורים בבניין, מתן חוות דעת ודו"חות שהוגשו לבית המשפט, וכלה בחוות דעתו המסכמת מיום 8.8.2012.

 

73)          הן התובעים והן יתר הצדדים בהליך, לא ביקשו לחקור את המומחה מטעם בית המשפט על חוות דעתו המסכמת מיום 8.8.2012. הצדדים לא השכילו גם להגיע להסכמה כי ייערך ביקור נוסף של המומחה מטעם בית המשפט בבניין על מנת ליתן תמונת מצב עדכנית [ראו החלטה מיום 16.3.2014].

 

74)          אם לא די בכך, בהליך זה לא נפסל מינויו של המומחה ולא נפסלו חוות הדעת שלו.

 

75)          מעיון בתיק עולה כי התובעים הגישו ביום 10.8.2010 בקשה קצרה להעביר את המומחה מתפקידו ולמנות מומחה אחר תחתיו. עיקר טעמה של הבקשה האמורה נעוץ בכך שהמומחה בהליך דנן שימש גם כמומחה מטעם בית המשפט בהליך בעניין דנקנר לעיל, שבו כאמור התובעים בהליך זה לא היו צד בהליך האמור, ומכאן עלה חששם של התובעים שהמומחה יפגע בחובת הנאמנות שלו כמומחה בהליך זה.

 

76)          על בקשתם האמורה להעביר את המומחה מתפקידו, לא ניתנה החלטה. נראה גם כי התובעים אף לא עמדו על כך כי תינתן החלטה בבקשה זו, וממילא לא היה ערעור על המשך מילוי תפקידו של המומחה כמומחה מטעם בית המשפט.

 

77)          אמנם התובעים חזרו על טענותיהם שבבקשתם להעביר את המומחה מתפקידו וכי כשל במלאכתו [ראו: תגובת התובעים מיום 7.10.2010, סעיף 4 ובסוף התגובה; ראו גם תגובה לתשובה שהגישו ביום 15.11.2010, סיפה של כתב התגובה], אולם כאמור, מלבד הבקשה האמורה להעביר את המומחה מתפקידו, אין בנמצא בקשה ברורה, סדורה ומנומקת לפי עילות הפסילה שבדין, מדוע לפסול את חוות דעתו של המומחה.

 

78)          יתירה מכך, בשעה שבית המשפט לא נעתר לבקשה להעביר את המומחה מתפקידו, במובן זה שלא נתן החלטה בבקשה, ככל שהתובעים סברו כי קיימת עילת פסלות, יש לתמוה מדוע לא עתרו לבית המשפט בבקשה ברורה ומפורשת ליתן החלטה בנדון דנן, וכן מדוע לא הגישו בקשה חדשה, סדורה ומנומקת, לפסילת המינוי או חוות הדעת.

 

א)    ביום 6.7.2011, בתשובתם של התובעים על בקשת הקבלן להורות למומחה להגיש חוות דעת משלימה, נכתב שם, בין השאר [סעיף 3]:

 

"הניסיון להשתמש שוב ושוב בשירותיו של המומחה אשר כשל, ואשר התובעים גם הביעו עמדתם כלפיו בעבר ונמצאו צודקים, אינו ראוי בנסיבות העניין. הוא גם אינו עולה בקנה אחד עם היותו של המומחה "פקיד בית המשפט", אשר היה צריך להביא בפני בית המשפט הנכבד את כל העובדות הנכונות והאמתיות ולהימנע מהטיה לצד זה או אחר"

 

בסוף תגובתם האמורה [סעיף 5], ביקשו התובעים כהאי לישנא:

 

                  "חוות דעת "משלימה", להוסיף ולהטביע את עיקר "בים של מילים", היא ניסיון אחרון להקדים ולהשיג לקבלן יתרון פסול. בית המשפט מתבקש להימנע ממנה ולגשת לשמיעת הראיות, כמתחייב עפ"י סדרי הדין"

(ההדגשה אינה במקור)

 

ב)    כאמור, ביום 31.1.2012 התקיים דיון הוכחות ובו בין היתר, נחקר המומחה על-ידי בא-כוח התובעים. ביום 15.3.2012 הגישו התובעים את סיכומיהם בהליך, שבמסגרתם, שבו על טענותיהם לפיהן המומחה כשל בתפקידו.

 

ג)     בהערותיהם לחוות דעתו המסכמת של המומחה מיום 8.8.2012 - בכתב בי-דין שהגישו התובעים ביום 30.8.2012 וכותרתו "הערות התובעים לחוות דעת מומחה מיום 8.8.2012" - חזרו על הערותיהם לעניין תפקודו של המומחה, ובין השאר נרשם שם [סעיף 8], בזו הלשון:

 

"המומחה חוזר ומתלונן על כך שאינו זוכה ל"שיתוף פעולה בנושא מוקדי רטיבות נוספים". על טרונייתו זו כבר הזדמן לתובעים להשיב בסיכומיהם (סימנים 24-23). התובעים אינם חייבים בסיוע למי שבמוצהר מבקש להוליך את בית המשפט אל מחוץ לעניין האמיתי"

 

ד)    חרף כל הטרוניה של התובעים בעניין תפקודו של המומחה וחרף הימשכות ההליך וההתפתחויות שהיו, כמפורט לעיל, מלבד הבקשה הקצרה משנת 2010 להעביר את המומחה מתפקידו, אין בנמצא בקשה סדורה כאמור לפסילת מינוי המומחה מטעם בית המשפט, שמנמקת ומפרטת את עילת או עילות הפסלות. סביר מאוד להניח כי לו היה נדרש בית המשפט, באופן ברור וסדור, ליתן את דעתו בשאלת פסילת מינויו של המומחה, בית המשפט היה דן בנושא זה ומכריע בו. לו סברו התובעים כי די היה בבקשה משנת 2010 להעברת המומחה מתפקידו, משראו כי בית המשפט לא נדרש לנדון דנן באופן פוזיטיבי, היה מצופה מהם להגיש בקשה מתאימה.

 

79)          על כן, נדחות בזאת טענות התובעים אשר מבקשות, למעשה, שלא להסתמך על חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט אלא להתבסס על החומר הראייתי שהוגש מטעמם, לרבות חוות הדעת משנת 2003.

 

80)          ראשית: כאמור, בית המשפט לא ייטה לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן.

 

81)          שנית: התובעים סומכים את ידיהם על חוות הדעת של מומחה מטעמם, משנת 2003. ברם, חלפו שנים רבות ממועד מתן חוות הדעת האמורה, ולא פחות חשוב מכך, אין מחלוקת כי בשנים אלו ביצע הקבלן תיקונים של ליקויים.

 

82)          שלישית: לאחר שניתנה חוות דעתו המסכמת של המומחה מטעם בית המשפט, ביום 8.8.2012, לא הייתה דרישה מפורשת מצד התובעים לחקור את המומחה על חוות דעתו האמורה אף שסברו כי היא שגויה.

 

83)          רביעית: כזכור, המומחה שמונה במסגרת ההליך דנן הוא אותו מומחה שמונה גם במסגרת ההליך בבית המשפט המחוזי, בעניין דנקנר לעיל, שהתנהל בין הנתבעים לבין הקבלן. על-יסוד מסקנותיו וממצאיו שהתייחסו לפרויקט (בכלל זה, בניינם של התובעים), הגיעו הצדדים להסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין, לפיהן הליקויים תוקנו. מעיון בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי, מיום 2.9.2010, עולה כי המומחה נכח בדיון ודיבר לפני בית המשפט.

 

84)          חמישית: אמנם התובעים הגישו לתיק בית המשפט תצהירים ותמונות אודות ליקויים, אולם, לטעמי, אין באמור די כדי להדוף את חוות דעת המומחה. בנדון דנן, למשל, יש לתהות מדוע התובעים לא ביקשו את רשות בית המשפט להגיש חוות דעת משלימה ומעודכנת של המומחה מטעמם. סביר להניח כי לו הייתה מוגשת בקשה כאמור, במסגרת הרשות שניתנה להגשת ראיות נוספות, כי אז היה ניתן לדרוש את התייחסותו המקצועית של המומחה מטעם בית המשפט לחיווי הדעה המקצועי המשלים.

 

סיכום ביניים

 

85)          על יסוד האמור, בהעדר תשתית מהימנה שמצדיקה סטייה מחוות דעתו המקצועית של המומחה מטעם בית המשפט, תאומצנה בזאת מסקנות וממצאי המומחה, לפיהן הליקויים שיוחסו לנתבעים ולקבלן - תוקנו. ממכלול המפורט לעיל עולה כי המומחה מטעם בית המשפט ביצע את מלאכו באופן מקיף, תוך ליווי שוטף של תיקון הליקויים, ובכל מקרה, לא נמצא כי נפל פגם בעבודתו.

 

86)          נקבע בזאת כי לאור התיקונים שבוצעו לפי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, עיקר התובענה כבר מיצה את עצמו ועילתה מוצתה, ולכן התייתר הצורך להידרש לסעד האכיפה. דומה כי ככל שקיימים ליקויים נוספים מעבר לאלה שגולו בחוות דעת המומחה ותוקנו, אין המקום לדון בליקויים אלה במסגרת התובענה דנן, שמתנהלת מזה תשע שנים.

 

87)          לאור האמור, נדחית בזאת גם העתירה למינוי "בעל מקצוע לביצוע ואכיפה" [שורות 12-11, עמוד 29] או "כונס" [סעיף 6 בסיכומי התובעים המשלימים]. נראה כי עתירה לסעד כאמור, בכל מקרה, מעוררת קשיים שכן אינה עולה באופן ברור מכתב התביעה. אמנם בסיפה של סעיף 16(1) בכתב התביעה, נתבקש כי התיקונים שיבוצעו יהיו בהתאם להוראותיו של מפקח מטעם התובעים וכי הנתבעים יישאו בשכרו, אולם אין בכך דרישה למינוי בעל מקצוע או כונס. על כן, בהקשר זה, יש ממש בטענת הקבלן בדבר האיסור להרחבת חזית [לעניין האיסור להרחבת חזית, ראו ע"א 5525/10 גני הררי בע"מ נ' יוסף מערבי, מיום 25.4.2013, סעיף 33].

 

התביעה לסעד כספי

 

88)        על-יסוד האמור לעיל, במובחן מסעד האכיפה שהתייתר, מתקבלת בזאת התביעה לסעד כספי. בנדון דנן, אין בידי לקבל את טענת הנתבעים לפיה, לכל היותר מגיע לתובעים פיצוי בגין חלקם היחסי ברכוש המשותף, וזאת מהטעם שהתובע 1 הוא נציגות של כלל הדיירים בבניין.

 

89)        מעיון בפירוט רכיבי הסעד הכספי שבכתב התביעה [סעיף 15] מחד גיסא, ומאידך גיסא בפירוט הוצאות התובעים שבכתב סיכומיהם המשלימים [סעיף 7], עולה כי, למעשה, מדובר בהוצאות שהוצאו לצורך ניהול המשפט. בשים לב לטיב ההליך ולכמות חומר הראיות שהוגש לתיק בית המשפט על-ידי התובעים, חומר שכלל בין היתר: תמונות, תקליטורים וחוות דעת מקצועית מטעמם - בנסיבות אלו, סביר מאוד להניח כי הוצאות אלו הוצאו לשם ניהול ההליך.

 

90)        התביעה לסעד כספי, איפוא, מתקבלת והיא תשוקלל עם פסיקת הוצאות המשפט בסוף פסק הדין.

 

 

חבות הנתבעים

 

91)        אמנם הדיון בתביעה התייתר, אולם בקצירת האומר נציין, כי אשר לשאלת חבותם של הנתבעים כלפי התובעים, בהעדר מחלוקת בין הצדדים לפיה הנתבעים הם אלה שיזמו את הפרויקט ובמסגרתו הוקם הבניין מושא התובענה, בהעדר מחלוקת לפיה התובעים רכשו את זכויותיהם בבניין מאת הנתבעים, ברי כי חובתם של הנתבעים לספק לתובעים דירות בהתאם למוסכם ביניהם, ללא ליקויים ואי-התאמות.

 

92)        חבותם של המוכרים נובעת הן מכוח דיני החיובים הכלליים והן מכוח דיני המכר, ובפרט, הוראות חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 [ראו בין השאר: הוראות סעיפים 4 ו-4א בחוק האמור וכן הוראות סעיף 11 וסעיפי פרק ג' בחוק המכר, התשכ"ח-1968].

 

93)        ממכלול החומר הקיים בתיק, זאת בשים לב לכך שהיזמים הגישו תביעה נפרדת מטעמם כנגד הקבלן שעניינה ליקויים בפרוייקט, לרבות בניין 21, למעשה, אין מחלוקת אמיתית מצד הנתבעים בדבר קיומם של ליקויים, אולם לדידם, אלה באחריות הקבלן - ומכאן הוגשה ההודעה לצד שלישי. ברי אפוא, כי הנתבעים חבים כלפי התובעים בהליך דנן.

 

ההודעה לצד שלישי

 

94)        לעניין ההודעה לצד שלישי, לא ניתן להתעלם מחלקו המשמעותי, ואולי המכריע, של הקבלן במסכת האירועים מושא התביעה, ובעיקר, חלקו בפלוגתות שבתובענה, כפי שעולה ממכלול החומר שהונח לפני בית המשפט.

 

95)        למעשה, כפי שהוכח באמצעות המומחה מטעם בית המשפט - הן במסגרת ההליך דנן והן במסגרת ההליך בעניין דנקנר לעיל - היו קיימים ליקויים בפרויקט, לרבות בבניין מושא התובענה, ואשר עיקרם בעיות דליפת מים ורטיבות. בנדון דנן, אין להכביר מילים לעניין מידת אחריותו המשפטית של הקבלן המבצע, בין השאר, כלפי המזמין [הן מכוח דיני החיובים הכלליים והן מכוח הוראות חוק חוזה הקבלנות, תשל"ד-1974, בפרט, הוראות סעיפים 4-2 ו-8-7].

 

96)        אם לא די בכך, מעיון במכלול החומר הקיים בתיק, לא ניתן היה להתרשם כי קיימת התנערות אמיתית של הקבלן מאחריותו לליקויים שנמצאו בפרויקט ואשר הצביע עליהם המומחה מטעם בית המשפט. הרושם האמור עולה בעיקר מעצם ההסכמה שהושגה בבית המשפט המחוזי בעניין דנקנר לעיל וכן מטיעוני הקבלן בכתבי בי-דין מטעמו שהוגשו לבית המשפט בהליך זה במועדים שונים [ראו בין השאר: הודעת הקבלן לבית המשפט (הוקלדה ביום 7.6.2010), סעיף 3; כתב סיכומי הקבלן, מיום 1.4.2012, סעיפים 13 ו-49.2].

 

97)        מידת אחריותו של הקבלן אף קיבלה ביטוי במידת שיתוף הפעולה שגילה והתיקונים שביצע לאורך ההליך דנן בהתאם להערות ופיקוח המומחה מטעם בית המשפט.

 

98)        על כן, גם לו היה מתקבל סעד אופרטיבי של צו עשה בתובענה, דומה כי ההודעה לצד שלישי הייתה מתקבלת. בכל מקרה, דומה כי חיוב הסעד הכספי שהתקבל, כמפורט לעיל, מן הדין להטילו בנסיבות העניין על הצד השלישי, אשר יחויב לשאת בו.

 

סיכום

 

99)        התביעה למתן צו עשה, אפוא, נדחית משמיצתה את עצמה.

 

100)     התביעה לסעד כספי, וכך גם ההודעה לצד שלישי, מתקבלות וסעד זה ישוקלל בהוצאות המשפט שייפסקו להלן.

 

101)     בנסיבות העניין, לאור האמור ותוצאת ההליך, הקבלן יישא בהוצאות משפט של התובעים בסך כולל של 17,000 ש"ח וכן בשכר טרחת עורך-דין בצירוף מע"מ כדין, בסך כולל של 20,000 ש"ח.

 

102)     בפסיקת ההוצאות דלעיל נלקח בחשבון בין השאר, מורכבות ההליך וטיב הפלוגתות שעלו בו, העובדה לפיה הוכח קיומם של ליקויים, וגם בשים לב להימשכות ההליך. מנגד, נלקחה בחשבון גישת הקבלן לבצע את התיקונים הנדרשים, כמפורט לעיל.

 

103)     במישור היחסים בין הנתבעים לבין הקבלן - הגם שברמה העקרונית, דין ההודעה לצד שלישי להתקבל, אך בשים לב להליך שהתנהל בבית המשפט המחוזי והסכמות הצדדים שם, וכן בשים לב למידת מעורבותם של הנתבעים בהליך דנן, בנסיבות העניין, כל צד יישא בהוצאותיו.

 

104)     הסכומים האמורים ישולמו לתובעים, תוך 30 יום, שאם לא כן, הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד מועד ביצוע התשלום בפועל.

 

זכות ערעור כקבוע בדין.

 

 

ניתן היום,  כ"ה ניסן תשע"ו, 03 מאי 2016, בהעדר הצדדים.

 

מוחמד חאג' יחיא