נדחה ערעור הפול לעניין תוספת ותק בעת חישוב ניכויי המל"ל

פרטים

קטגורית אב: ROOT

קטגוריה: חדשות משפטיות למנויים בלבד

על פי ד"ר תמיר לוי, המרכז לאקטואריה משפטית, התחשבות בתוספת הותק בעת חישוב ניכויי המל"ל מפחיתה את הניכויים. לפיכך, לנתבעת יש אינטרס שלא להכליל את תוספת הותק בעת הניכויים, ואילו לתובע - אינטרס הפוך.

על פי ההלכה המשפטית אין להתחשב בתוספת הותק בעת חישוב הניכויים. יחד עם זאת, בשנה האחרונה חל מפנה ביחסו של בית המשפט לסוגיה זו. ראשיתו של המפנה בחודש 05/2015 אז קיבל השופט פרקש את הטענה כי יש להתחשב בתוספת הותק בעת חישוב ניכויי המוסד לביטוח לאומי (לעיון בחדשות) .

בהמשך שופטים נוספים קיבלו את עמדות של כב' השופט פרקש, ואף התוו הנחיות לעניין אופן חישוב התוספת.

עתה גם בית המשפט העליון אמר דעתו לעיין התחשבות בתוספת הותק לעניין ניכויי המל"ל.

השופט י' עמית:

1.        המשיב 1 (להלן: המשיב), יליד 1992, נפגע ביום 17.8.2010 בתאונת דרכים שהוכרה גם כתאונת עבודה, שעה שרכב על אופנוע. המשיב הובהל לבית החולים כשהוא סובל מפגיעה רב מערכתית קשה, כולל דימום פנימי בראש ופגיעה באבי העורקים, אושפז במשך שלושה שבועות ביחידה לטיפול נמרץ ובהמשך הועבר לשיקום ב"בית לוינשטיין". בחודש אפריל 2015, התנדב המשיב לשירות צבאי בחיל המודיעין לתקופה של 20 חודשים.

2.        למשיב נקבעה נכות רפואית משוקללת של 45%, כלהלן: בתחום הכירורגי, פגיעה באבי העורקים – 10% וצלקות – 10%; בתחום האורתופדי 5% בגין שבר בשוק שמאל; בתחום הנוירו פסיכיאטריה 15%; נוירולוגיה – 5%; אף אוזן גרון – 10%. בית משפט קמא העמיד את נכותו התפקודית של המשיב, כמו גם את הגריעה מכושר השתכרותו, על 40% (בית המשפט הדגיש כי גם לצלקת היבט תפקודי, באשר מדובר בצלקת גדולה ומכוערת באזור הקדמי של הצוואר). 

           אובדן השתכרותו של המשיב לעבר ולעתיד נאמד על בסיס השכר הממוצע במשק. בגין הפסד השתכרות לעבר נפסקו לזכות המשיב כ-293,000 ₪ ובגין אובדן השתכרות לעתיד – סכום של כ-1,000,000 ₪. הפסדי הפנסיה נאמדו בכ-156,000 ₪. בראש הנזק של עזרה וסיעוד לעבר ולעתיד נפסקו 100,000 ₪, ובנוסף נפסק לזכותו של המשיב סכום של 126,700 ₪ בגין נזק לא ממוני (לא נפסק פיצוי בראש הנזק של ניידות או טיפולים). סך הכל נפסק למשיב פיצויים בסכום של 1,687,123 ₪, כשמתוך סכום זה נוכו 954,000 ₪ תקבולי מל"ל.

3.        בערעור שבפנינו, מלינה המערערת על מספר היבטים בפסק דינו של בית משפט קמא. לטענת המערערת, בית משפט קמא פסק למשיב הפסדי שכר בשיעור של 70% עבור הפסדי שכר לעבר לתקופה של שלוש שנים בגין שירות צבאי, אך היה עליו לפסוק 40% מסכום זה בלבד, בהינתן הנכות התפקודית שנקבעה למשיב; למצער, היה על בית המשפט לקחת בחשבון את העובדה כי בסופו של דבר המשיב גוייס לצבא; עוד נטען כי בית המשפט לא ניכה את כל תגמולי המל"ל, מאחר שסבר כי האקטואר שי ספיר לא ניכה סכום של 70,000 ₪ שהיה אמור המשיב לקבל בהגיעו לגיל זקנה בגין קצבת זקנה; עוד נטען לאי דיוק בקביעת גובה השכר הממוצע במשק; בשגגה בחישוב הפסדי הפנסיה לעבר; וטעות בחיובה של המערערת בתשלום הפרש האגרה.

4.        המשיבים טענו כי אין עילה להתערב בקביעותיו העובדתיות ובחישוביו של בית משפט קמא. לעניין הפסד השתכרות לעבר הדגישו המשיבים כי ועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה למשיב נכות זמנית של 100% עד סוף שנת 2011. לעניין אובדן השתכרות לעתיד טענו המשיבים, בין היתר, כי שגה בית משפט קמא כאשר לא נתן משקל ראוי לצלקת בצווארו של המשיב לצורך חישוב הנכות התפקודית.

5.        אומר בקצרה כי הגם שמצאתי שיש טעם בחלק מטיעוני המערערת, לא מצאתי בסופו של יום להתערב בתוצאה הסופית של פסק הדין.

6.        בית משפט קמא פסק למשיב עבור שלוש השנים בהם היה אמור לשרת בצבא, 70% מהשכר הממוצע במשק. זאת, לאור ההנחה שבמצב הדברים הרגיל היה מתגייס ומשרת בצבא, ועל כן יש לפסוק לו פיצוי בגין הפסד כיסוי ההוצאות על ידי הצבא (כמו מזון, דיור וביגוד). בכך הלך בית המשפט בעקבות הפסיקה (ראו, לדוגמה, ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762 (1982); ע"א 1972/03 שרון נ' רקובה (11.10.2005)). אלא שלטענת המערערת, בית המשפט התעלם מכך שהעמיד את הגריעה משכרו של המשיב ב-40% בלבד, ועל כן, לא היה מקום לפסוק למערער 70% מהשכר הממוצע במשק.

           לטענה זו של המשיב יש תימוכין בפסיקה. בע"א 5826/90 סטילוגלו נ' שמש (21.7.1994) נדון מקרה הדומה לענייננו, גם שם הועמדה הגריעה משכרו של הניזוק על 40%, ובית המשפט אומר כלהלן:

"בע"א  357/80(נעים נגד ברדה, פ"ד לו(3) 760, 788), עליו סמך בית המשפט קמא, הוערך גובה הוצאות אלה ב-% 70מהשכר הממוצע במשק. אלא שבמקרה דנן, שלא כבע"א  357/80הנ"ל, לא נפגע כושר השתכרותו של המערער לחלוטין, והמערער יוכל בתקופה האמורה לצאת ולהשתכר למחייתו. בנסיבות אלה הדרך הראויה היא להעניק למערער פיצוי חלקי בגובה ההפרש בין מלוא הוצאות המחיה שלו בתקופה האמורה (70% מהשכר הממוצע במשק) לבין משכורתו הצפויה באותה תקופה. כיוון שהעמדנו את נכותו התיפקודית של המערער על %40, משמע כי הוא צפוי בתקופה הנדונה להשתכר % 60מהשכר הממוצע במשק. לפיכך על המשיבים לשאת רק בהפרש שבין הוצאות המחיה הצפויות ובין המשכורת הצפויה, ששעורו % 10 (מתוך השכר הממוצע במשק)".

           אלא שבמקרה שבפנינו, אין כל קביעה של בית המשפט כי המשיב, שבעת התאונה היה כבן 18, יכול היה להשתכר כבר מגיל 18. נוכח פגיעתו הקשה של המשיב, נראה כי בית משפט קמא העריך כי רק מגיל 21 חזר למעגל העבודה, ומגיל זה ואילך חישב בית המשפט את הגריעה משכרו על פי 40%. לכן, איני סבור כי יש להחיל את שנפסק בעניין שמש, על המקרה שבפנינו.

           גם אם נקבל את טענת המערערת, לפיה יש להתחשב בשירותו הצבאי של המשיב כפי שאירע בפועל, עדיין הסכום שיש להפחית מתוך הפיצוי הוא נמוך יותר. המשיב התגייס, הגם בהתנדבות, לתקופה של 20 חודש, ועל כן יש להפחית מסכום הפיצוי 70% מהשכר הממוצע במשק לתקופה של 16 חודשים בלבד, שכן משך השירות הצבאי היה 20 חודשים ולא 36 חודשים כפי שחישב זאת בית משפט קמא. קרי, הפחתה מסכום הפיצוי שנפסק של 8,624 ₪ X  70% X  16 חודשים  = 96,588 ₪. 

           בנוסף, אף יש ממש בטענת המערערת, כי הפרש יתרת אגרה, בסכום של כמעט 40,000 ₪, צריך היה לחול על המשיב.

7.        מנגד, לא מצאתי ממש בטענות הנוספות שהעלתה המערערת. בית משפט קמא ניכה מתשלומי המל"ל סכום של 70,000 ש"ח מתוך הנחה כי לא כל סכום קצבת הזקנה – לרבות תוספת וותק – נלקח בחשבון בחוות הדעת האקטוארית. נושא זה, שהביא לכך שבית משפט קמא ביצע ניכוי מהניכוי בסכום של 70,000 ₪, לא התלבן בערכאה הדיונית, ואיני רואה להידרש לו. אשר לשכר הממוצע המדוייק ששימש את בית המשפט בחישוביו, הרי שגם אם אקבל טענת המערערת, ההפרש הנובע מכך הוא זניח לחלוטין.

8.        לסופו של יום, למערערת טענות של ממש המסתכמות בהפחתה של כ-135,000 ₪ מסכום הפיצוי שנפסק למשיב. ברם, בהינתן שהחישוב נעשה על פי התרחשויות בפועל, הרי שמנגד יש לקחת בחשבון כי המשיב התגייס בהתנדבות רק בחודש אפריל 2015, כשנתיים לאחר המועד בו היה אמור להשתחרר, כך שיש לקחת בחשבון הפסד של 40% מהשכר הממוצע למשך שנתיים, סכום של כ-82,000 ₪. לכך יש להוסיף כי בשל התאונה השתנה מסלול חייו של המשיב וכניסתו לשוק העבודה נדחתה במספר שנים, ובהינתן שבית משפט קמא פסק למשיב על דרך ההמעטה בעזרת צד שלישי לעבר ולעתיד, הרי שהתוצאה הכללית היא מאוזנת, ואינה מצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

           אשר על כן, הערעור נדחה, ובנסיבות העניין, ללא צו להוצאות.

           ניתן היום, כ"ג בניסן התשע"ו (‏1.5.2016).